קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תאונת דרכים בהרצליה: .1התביעה וטענות הצדדים: תביעה לתשלום סך כ-000, 26ש"ח, נזקים אשר נגרמו לתובעת, לטענתה, בתאונת דרכים אשר ארעה בתאריך 18/02/94, בשעת בוקר, בצומת הרחובות ביל"ו ובן גוריון בהרצליה. לטענת התובעת הגיעה היא אל הצומת ה"מרומזרת" כאשר האור ברמזור מכיוונה היה אדום, נעצרה לאחר מספר מכוניות, משהתחלף האור ברמזור לירוק החלה בנסיעה כאשר היא מתכוונת לפנות שמאלה בצומת מרח' ביל"ו אל תוך רח' בן גוריון. תוך כדי ביצוע פניה זו הגיחה לפתע משמאלה (מרח' ביל"ו), במהירות גבוהה ביותר מכוניתו של הנתבע כשהיא נהוגה על ידיו, ופגעה בעוצמה רבה בצידה השמאלי של מכונית התובעת. כתוצאה מתאונה זו נגרמו נזקים כה קשים למכוניתה של התובעת עד כי הוכרזה "אובדן מוחלט". התובעת טוענת, כי הנתבע הוא האשם בגרימת התאונה בשל נסיעתו הרשלנית משלא ציית להוראות האור האדום ברמזור (מכיוונו) ונכנס אל תוך הצומת, אשר היתה באותה עת חסומה ע"י מכוניתה של התובעת, כל זאת במהירות רבה שאיננה סבירה בנסיבות הענין. לפיכך טוענת היא כי על הנתבע 1והנתבעת מס' 2(אשר ביטחה את השימוש במכוניתו של נתבע 1בביטוח סיכוני צד ג') לשאת בכל נזקיה, ואלו הם ערך הרכב (אשר כאמור הוכרז כאובדן מוחלט) שכר טרחת שמאי, גרירת הרכב, אובדן ימי עבודה, בזבוז זמן עגמת נפש וכיוצ"ב. .2בכתב הגנתם שוללים הנתבעים מכל וכל את גירסת התובעת לגבי אופן ארוע התאונה. הנתבע 1טוען כי היה זה דווקא הוא אשר נכנס לצומת כאשר האור מכיוונו ירוק ואילו התובעת היא אשר נכנסה לצומת כשהאור מכיוונה אדום והיתה חסומה במכוניתו של הנתבע. לפיכך שוללים הנתבעים כל חבות לגרימת התאונה. לחילופין חולקים הם על שיעור הנזקים הנטענים ע"י התובעת. .3החבות: לאחר ששמעתי את עדויות שני הנהגים המעורבים יכול אני לקבוע, כפי שהדבר נכון, לדעתי, בחלקן הארי של תאונות הדרכים מסוג זה, כי כל אחד מהנהגים תרם את תרומתו שלו לארוע, לפחות בהיבט שכל אחד מהם יכול היה למנוע את התאונה אילו נהג תוך שמירה על כל מצוות הנהיגה הזהירה, בעירנות מירבית וכשהוא מקדיש את כל תשומת ליבו ומשגיח ב"שבע עיניים" לנעשה בכביש מסביבו. .4בהעדר כל עדי ראיה (לפחות לא הובאו לעדות בפני) לא ניתן לקבוע גירסתו של מי היא הנכונה בכל הקשור למצב הרמזור בעת כניסת כלי הרכב לצומת, מאיזה צד היה הרמזור אכן ירוק ולמי אדום. התובעת עמדה בעדותה על דעתה כי היא עצרה קודם שנכנסה לצומת ולא היתה הרכב הראשון "בשיירה", כל השיירה החלה לנוע רק כאשר התחלף האור לירוק ובהיותה ממש בתוך הצומת זוכרת היא כי קיבלה חבטה חזקה ביותר מצידה השמאלי עד כי המכונית הסתובבה סביב עצמה, פרט לזאת לא ידעה התובעת לספר דבר, היא לא ראתה דבר היא איננה זוכרת מתי ראתה, אם בכלל ראתה את מכוניתו של הנתבע הקרבה אל הצומת, אינה זוכרת איזו מכונית היתה לפניה והאם היו מכוניות מאחוריה, איננה זוכרת גם איך היה מצב המכוניות לאחר התאונה, לדבריה עזבה את הכל והסתלקה מהמקום על מנת להזעיק את בעלה. התובעת ערכה, בעת עדותה בבית המשפט, שרטוט שבו ניסתה להראות את מצב המכוניות לאחר התאונה, והצביעה על מקום המפגש בין שתי המכוניות במרכז הצומת קרוב לעברה השני (מכיוון נסיעתה שלה). דו"ח שמאי מטעמה, וצילומים המצורפים לו, מאשרים את גירסתה כי מכוניתה נפגעה מצידה השמאלי - האחורי. .5הנתבע עמד גם הוא על דעתו כי האור מכיוונו היה ירוק בעת שנכנס לצומת, טען כי הוא נסע במסלול השמאלי מבין שניים אשר שניהם מתירים נסיעה בכיוונו, הרכב שמימינו כבר עבר את הצומת, כאשר הוא נכנס לתוכה ו"נפגש" עם רכבה של התובעת. הנתבע מאשר כי הרכב שמימינו לא הסתיר את שדה הראיה כך שיכול היה לראות את כלי הרכב מכיוונה של התובעת ומאשר גם שאיננו יודע כיצד זו נכנסה לצומת; לטענתו נכנס לצומת במהירות כ- 40קמ"ש; הוא מאשר גם כי בעקבות התאונה חג רכבה של התובעת סביב עצמו 360(ללמדך כי החבטה היתה עזה). .6ציינתי כבר בראשית הדברים כי לדעתי שני הנהגים תרמו את חלקם לגרימת התאונה אף שאינני יכול לקבוע בבטחון מי נכנס אל הצומת כשהרמזור מכיוונו מראה אור ירוק. התובעת אישרה כאמור כי לא ראתה כלל את רכבו של התובע המתקרב אל הצומת קודם לתאונה; דין והלכה פסוקה הם - כי אדם הנכנס לצומת, גם כאשר האור מכיוונו ירוק - צריך לעשות זאת כשתשומת ליבו מופנית לכל העברים, ער ומוכן לקדם כל הפתעה לרבות מצד רכב שאיננו נוסע כדין; אין כל טענה כי היתה הפרעה כלשהי בשדה הראיה למי מכלי הרכב הקרבים אל הצומת; עולה בבירור - גם מדברי הנתבע כמו גם מתוך התוצאות הקשות של התאונה, כי הנתבע נכנס לצומת במהירות ניכרת, אין ספק כי בנסיבות אלו חייבת היתה התובעת להבחין ברכב הקרב במהירות רבה משמאלה ולהמנע מלהכנס אל הצומת (אפילו הרמזור ירוק בכיוונה). עצם העובדה שכלל לא ראתה את מכוניתו של הנתבע קרבה - עד לרגע ההתנגשות ממש - מלמדת כי תשומת ליבה לא היתה נתונה כל כולה לנהיגה. אשר לנתבע - אין כל ספק כי הוא נכנס אל הצומת כאשר מכוניתה של התובעת כבר היתה בתוך הצומת; גם הוא מאשר כי לא ראה כלל את רכבה של התובעת כשהיא קרבה ונכנסת אל תוך הצומת - עד סמוך לפני התאונה ממש. תוצאות התאונה מלמדות כי נכנס לצומת במהירות ניכרת (הוא עצמו מאשר כי נסע במהירות של 40קמ"ש הקרובה אל המהירות המקסימלית המותרת בשטח בנוי - ועפ"י תוצאות התאונה ניתן לקבוע כי ככל הנראה נסע במהירות גבוהה יותר); התובע אישר כי הוא נוסע בדרך זו מדי בוקר, והוא "יודע" כי כאשר ברמזור הקודם הנמצא במרחק 200מ' לפני הרמזור בצומת נשוא הדיון דולק האור הירוק כי אז מגיע הוא אל הצומת הבאה כאשר גם שם האור הירוק. מתעורר רושם כי הוא סמך יתר על המידה על "ידיעה" זו במקום לתת את מלוא תשומת ליבו לנעשה בכביש וכך נכנס אל תוך הצומת ופגע ברכבה של התובעת בעוצמה רבה כאשר רכב זה כבר היה בתוך הצומת וחסם את כניסתו. מה שנאמר לעיל לגבי חובת נהג הנכנס לצומת - אפילו כאשר האור ברמזור מכיוונו ירוק, נכון בודאי אף לגביו. .7כאמור הגעתי למסקנה ששני הנהגים המעורבים אשמים שניהם לארוע ואולם לאחר ששמעתי את עדויותיהם וחזרתי ועיינתי בחומר, בצילומים ובשרטוטים אשר נעשו ע"י שניהם בעת הדיון בפני ובדו"ח השמאי המפרט את נזקה של התובעת, סבור אני כי שיעור תרומת כל אחד מהנהגים לארוע איננו שווה, ויש ליחס רשלנות רבה יותר לנתבע מאשר לזו של התובעת, שכן אין ספק שהוא נכנס לצומת במהירות ופגע בעוצמה רבה ברכבה של התובעת כאשר זו היתה כבר בתוך הצומת ואף כמעט הספיקה לחצותה. לפיכך, ולאחר שכאמור בחנתי את כל נסיבות הענין אני מחלק את שיעורי האחריות לתאונה בשיעור של % 65על הנתבע מס' 1ו-% 35על התובעת עצמה. .8הנזקים: רכבה של התובעת היה רכב ישן - פולגסווגן דגם סנטנה משנת 1984, עפ"י הערכת השמאי ערכו בעת התאונה במצבו אלמלא נפגע בתאונה היה כ-.700, 17ש"ח. הוצאות התיקון עפ"י חוות דעת השמאי הסתכמו בכ-.000, 15ש"ח היינו % 85מערך הרכב ולפיכך הושבת הרכב לחלוטין. השמאי העריך את ערך שרידי הרכב בסך -.000, 2ש"ח ולפיכך הנזק אשר נגרם בפועל כתוצאה מהפגיעה -.700, 15ש"ח נכון למועד חוות הדעת - .27/02/94הוצאות השמאי הסתכמו בסך -. 500ש"ח נכון ל- 01/05/94, עוד הוכחה הוצאות גרירת הרכב ממקום התאונה בסך -. 180ש"ח. סכום נוסף של -.000, 2ש"ח נתבע בעבור אובדן ימי עבודה בזבוז זמן ועגמת נפש - לא הובאו כל ראיות להוכחת ראש נזק זה, יחד עם זאת אין כל ספק כי בנסיבות הענין נגרם לתובעת בזבוז זמן ומטרד הקשורים בהתעסקות בכל הקשור לפגיעה ברכב (להבדיל מפגיעה גופנית אשר ככל שהבנתי בגינה הוגשה תביעה נפרדת) אני מעריך את נזקי התובעת בראש נזק זה, עפ"י שיקול דעתי, בסך -. 250ש"ח. התוצאה היא שאני מחייב את הנתבעים לשלם לתובעת % 65מן הנזקים אותם קבעתילעיל היינו: 810, 10ש"ח (630, 16x%65) וסכום זה נושא ריבית כדין והפרשי הצמדה מ- 01/04/94בנוסף על כך אגרת התביעה, ובנוסף על כך שכ"ט עו"ד בסך 1,500 ש"ח. תאונת דרכים