תאונת דרכים בזמן סידורים הקשורים לעבודה

התובע טען כי נפגע מתאונת דרכים בדרכו לסידורים הקשורים לעבודתי במשק. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תאונת דרכים בזמן סידורים הקשורים לעבודה: האם פתאום קם בבוקר של סתם-יום-של-חול, 5.10.94, חקלאי, עובד עצמאי, בעל משק גדול לייצור ושיווק עופות לפיטום וביצי מאכל, יוצא לדרך ברכבו, אח"כ מוצא את עצמו במפתיע מעורב בעל כורחו בתאונת דרכים, בצומת פלוגות - מלאכי, סמוך לשעה 09.15, כאשר רכב מאחוריו לא בלם ופגע ברכבו, גורם לפגיעה בצווארו ו... תובע מסניף המל"ל ברחובות דמי פגיעה בגין 21 יום בהם לא היה מסוגל להמשיך בעבודתו, כמפורט בתר"ר לנפגע בעבודה מ-11.11.94? במכתב סניף המל"ל מרחובות, מ-17.5.95, ראשית ההתדיינות בתיק זה, עדיין היה נימוק הדחיה כוללני בניסוחו: "הריני מצטער להודיעך כי דחיתי את תביעתך הנ"ל מהסיבה המפורטת להלן: לפי סעיף 35 לחוק הביטוח הלאומי תוכר תאונה כתאונת עבודה למבוטח, אם אירעה תוך כדי ועקב עסוקו במשלח ידו. לפי הפרטים והמסמכים שברשותינו לא הוכחה תאונת עבודה כמשמעותה בחוק". כך ולא אחרת טען התובע בכתב התביעה מ- 24.7.95 בכתב ידו: "בתאריך 5.10.94 נפגעתי מתאונת דרכים בדרכי לסידורים הקשורים לעבודתי במשק. יש לי משק חקלאי העוסק ביצור ושיווק עופות לפיטום וביצי מאכל בהיקף גדול של כ- 2 מיליון ביצים ועוד כ- 100 טון פטם, בנוסף לכך יש לי פרדסים של כ- 70 דונם. אני משלם ביטוח לאומי במשך 40 שנה ומעולם לא תבעתי את ביטוח לאומי. מאוד נדהמתי לראות שהמוסד דחה את תביעתי כחצי שנה לאחר שהגשתי אותה". כעולה מכתב ההגנה, מ-29.8.95, נימוק הדחיה היה "מחודד": "הנתבע יטען כי אין קשר בין עבודת התובע ופציעתו. הנתבע יטען כי פגיעת התובע באה על רקע עיסוקיו הפרטיים". משזומנו והופיעו הצדדים לדיון מוקדם ב-25.12.95, כאשר התובע טוען לעצמו, נרשמו הדברים הבאים: "התובע: הייתי בדרכי לביקור במדגרת קיבוץ גת, דיווחתי על התאונה ככזאת גם לביטוח וגם למשטרה, באותו יום, אני יכול להמציא את הניירות. בסה"כ לא עבדתי 3שבועות, מה שמגיע לי מגיע. ב"כ נתבע: לא נמצא כל יסוד אובייקטיבי התומך בגירסת התובע, המחלוקת היא עובדתית, אין מנוס מהוכחות". ב- 13.5.96 נתקיימה ישיבת ההוכחות (עמ' 8- 3 לפרוטוקול המוקלד) בה העיד ונחקר התובע, עד יחיד מטעמו. ב"כ נתבע הבהיר כי אין עדים מטעמו, אולם ביקש לזמן את החומר מתיק תאונה 747/94, מ-15.10.94, במשטרת לכיש. ממהלך ח"נ של התובע, כעולה מהפרוטוקול: "ש.בטופס התביעה למל"ל כתבת (קורא) - איך אפשר לקבל גירסה כל כך כללית מעצמאי שנפגע בדרך? ת.אם אתה שואל לעצם הפגיעה אז עבדו בכביש ואני הייתי נאלץ לעצור על מנת לאפשר לרכב שבא ממול לעבור ולפתע הרגשתי חבטה מאחור. אם אתה שואל אותי לגבי מטרת הנסיעה אני עצמאי וחלק גדול מהעבודה שלי זה לנהל את העסק שלי. אני רוכש אפרוחים לפי מצב השוק ולפי מצב האפרוחים. באותו יום נסעתי על מנת לנהל משא ומתן. ש.איך אפשר לבדוק כזה? ת.אני אגיד לך איך, ארבעים שנה אני משלם ביטוח לאומי כחוק, וכמעט ולא דרשתי שום דבר מביטוח לאומי כך שכאן נמצא עניין של האמינות, אני לא יכול להביא פה עדי אופי. אך יש לי כאן במקרה אישור שאני יו"ר אגודה חקלאית שמאגדת חמש אגודות חקלאיות המחזור שלנו עשרות מליוני שקלים בשנה. המסקנה היא שאם לא הייתי נאמן ואמין לא היו בוחרים בי. ש.אתה אומר שצריך להכיר בתביעתך מכיוון שהצגת "קבלות" על אמינותך? ת.נכון. אם הייתי נוסע על מנת לטייל אז בוודאי שלא הייתי נוסע לבד, יכולתי לקחת את אשתי או אחד מילדיי. ש.אמינותו של תובע בתביעות מהסוג הזה לא נבחנת על פי "קבלות" מסוג זה אלא בעיקר על פי רמזים סימנים אובייקטיבים שהחומר עצמו מדבר בעדם - קמת בבוקר החלטת שאתה צריך לנסוע לקיבוץ גת לנהל משא ומתן מדוע לא בבית החולים או במשטרה או בחברת הביטוח אין חצי רמז למטרת הנסיעה? ת.אף אחד לא שאל אותי על זה. שאלו אותי איך קרתה התאונה ולמה. וביטוח לאומי שאל אותי למה נסעתי אז אמרתי". בסופה של הישיבה הוחלט כי לאחר בדיקת החומר המשטרתי כנ"ל תינתן החלטה בדבר סיכומים בכתב, אולם כפי שנרשם "התובע מבהיר שאין לו מה להוסיף למה שנרשם מפיו עד עתה". ב- 8.9.96 הוגשה הודעה מאת ב"כ נתבע לפיה "בהמשך לחומר המשטרה שהוגש בתיק מתבקש כב' ביה"ד ליתן החלטה על סיכומים", החלטה לענין זה ניתנה ב-9.9.96, אולם סיכומי ב"כ נתבע לא הוגשו עד 10.12.96, באותו יום הוגשה בקשה מאת ב"כ נתבע להארכת מועד להגשת סיכומיו: "עקב בירורים פנימיים טרם ניתן לגשת לסיכומים בתיק. מיצוי הבירורים כאמור יכול שניב תוצאה המועילה לכל הצדדים". ב- 22.12.96 הגיב התובע: "כל ארכה נוספת תגרום לי עינוי דין תבטל את זמנו של בית המשפט ובסופו של דבר תעלה לנתבע יותר כסף. לא ברור לי עדיין למה כשאני נדרש לשלם הפרשים אני עושה זאת מיד ואילו כאשר המוסד צריך לפצות אותי הם מוציאים לי קודם את הנשמה לפני שאני אראה את המגיע לי". אכן, כפי שהסתבר, הארכת המועד לסיכומי ב"כ נתבע לא גרמה כמובטח ל..."תוצאה המועילה לכל הצדדים", נוכח סיכומי ב"כ נתבע שהוגשו ב-.25.12.96 מטיעוני ב"כ נתבע בסיכומיו: "גירסתו הבסיסית של התובע, שבה מבקש הוא לקשור, נסיעה עם העבודה, מבלי שהשכיל לתמוך את גירסתו ולו בדבר מה אוביקטיבי נוסף, הובילה את פקיד התביעות לכתחילה לכלל מסקנה, כי נטל ההוכחה המוטל על התובע לא הורם... בנסיבות אלו, כשאין המדובר במהלך העבודה הרגילה והשוטפת דומה, שנטל ההוכחה צריך להיות כבד עוד יותר (להזכיר, שמדובר בעובד עצמאי ומדובר בתאונה בדרך). גם ממסמכי המשטרה לא עולה כל נתון אוביקטיבי כי התובע בזמן האמת, ציין את יעד נסיעותו ומטרתה וכי היתה זו דווקא במסגרת נסיעה שבעבודה... על כל פנים גם התוצאה שבדיעבד שלאחר התאונה, התובע לא פנה שוב לאותו קיבוץ-גת ולאותו מקור ואף לא קנה מהם דבר וחצי דבר, מוסיפה גם היא לספק בגירסתו. נדמה לנו, שזהו המקרה, כי עובד עצמאי, צריך להיות מוחזק כמי שלא הרים את נטל ההוכחה ואשר על כן, דין התביעה להידחות", סוף ציטוט. מתגובתו של התובע, מ-19.1.97: "לכל אורך המשפט הנתבע נתפס לחוסר מהימנות הנתבע (צ"ל: התובע, כמובן) ונדמה לי שרק בשל כך אפשר לתבוע את ב"כ הנתבע על הוצאת דיבת התובע. נדמה לי שהוכחתי לבית משפט גם זוית זו שאני משמש יו"ר בכפרי וגם יו"ר באגודת גדרות בשני המוסדות התפקידים הם נבחרים וללא תמורה, וזאת בנוסף לתפקידים רבים שאני ממלא בקהילה, אז במחילה מפקיד התביעות, לא הייתי תובע דבר שאינו מגיע לי". חזרנו ועברנו על מהלך ההתדיינות בתיק, לא יכולנו שלא לשאול את עצמנו כיצד הגיע כפי שהגיע פקיד התביעות למסקנה כה החלטית לפיה מדובר בלהד"מ, או, בנסיבות עבודתו/עיסוקו של התובע, "ביצה שלא נולדה"? אין ולא יכול להיות ספק כי לא נערכה כל בדיקה/חקירה של ממש מטעם פקיד התביעות שעל פי מימצאיה ניתן היה להגיע, בדרגה כזאת או אחרת של וודאות, כי אין אמת בגירסתו של התובע, אלא מדובר בפגיעה כתוצאה מתאונת דרכים במהלך נסיעה פרטית "על רקע עיסוקיו הפרטיים", ראה סעיף 4 לכתב ההגנה. ב"כ נתבע, במאמציו לשכנע, ביקש, בסיכומיו, להיבנות מכך שבכתב התביעה לביה"ד "מדובר בהכללה על נסיעת סידורים, אין רמז לנסיעה מוגדרת ודווקא למקום מסויים". כך או אחרת, בודאי ובודאי שפקיד התביעות לא יכול היה להגיע להחלטה שלילית תוך כדי הסתמכות על תביעתו של התובע שהוגשה בתיק זה, כמובן, רק לאחר מכתב הדחיה, בחתימתו. למעיין בהודעתו של התובע לחוקר המל"ל, שנרשמה ב-26.3.95, בסניף המל"ל ברחובות, ברור כי גירסתו של התובע, כפי שפורטה בה, עולה בקנה אחד עם התביעה שבכאן כמו גם עדותו בפנינו. בין השאר נרשמו, במהלך הודעתו, לקראת סיומה, שו"ת כדלקמן: "ש.איזו הוכחה יש לך שנסעת בזמן התאונה למדגרות קיבוץ גת? ת.המילה שלי זאת ההוכחה. אני כחקלאי עצמאי נוסע בעבודתי הרבה פעמים בלי לתאם מראש את הנסיעה. ש.האם מלבד הנסיעה למדגרה בקיבוץ גת היו לך עוד סידורים? ת.לא היו עוד סידורים, נסעתי רק לכיוון מדגרת קיבוץ גת. ש.האם המשטרה טיפלה במקרה? ת.המשטרה טיפלה במקרה. ש.האם הגשת תביעה לחברת הביטוח? ת.הודעתי לחברת הביטוח על הפגיעה. ש.האם מסרת פרטים נכונים? ת.הפרטים נכונים". קרוב לודאי שחוקר המל"ל לא נתבקש לערוך בדיקות נוספות, אפילו לא של תיק תאונת הדרכים במשטרת מרחב לכיש, כפי שברור מסוף ישיבת ההוכחות כאשר ב"כ הנתבע ביקש שהות לזמן את התיק הנ"ל, מכאן שאין ספק כי לא היה לנגד עיניו של פקיד התביעות בטרם החלטתו לדחות את התביעה. אין כל סיבה או חצי-סיבה של ממש לדחות את תביעתו של התובע, אלא היפוכו של דבר - יש לקבוע כי גירסתו נכונה, מדובר בתאונת עבודה תוך כדי עיסוקו כעצמאי ולכן יש להכיר בתביעתו לתשלום דמי פגיעה בגין האירוע מיום 5.10.94. בסיפא לפנייתו לביה"ד, בכתב יד, העיר התובע כי "מאוד נדהמתי לראות שהמוסד דחה את תביעתי כחצי שנה לאחר שהגשתי אותה"; יש מקום להוסיף ולהעיר כי לאחר בירורו של הענין בפנינו, בירור שנתמשך כפי שנתמשך, ניצב בפנינו סימן שאלה עם סימן קריאה - כיצד ועל סמך מה החליט כפי שהחליט פקיד התביעות נ"ע לדחות את התביעה ולא להאמין לתובע, אשר בין השאר משמש גם בתפקידים ציבוריים במקום מגוריו? לא מדובר ב"תובע מועד" המרבה להטריד את סניף המל"ל אלא היפוכו של דבר (ראה דברי התובע בעמ' 4 לפרוטוקול). דין התביעה להתקבל, בנסיבות הענין, מצאנו לנכון לחייב את הנתבע בהוצאות בסך של -.750, 1 ש"ח לתשלום תוך 30 יום מקבלת פס"ד זה, אחרת ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד לתשלום בפועל. תאונת דרכיםהכרה בתאונת עבודה