תאונת דרכים בלי רישיון נהיגה

בכתב ההגנה שהגישה הנתבעת נטען על ידה כי בעת אירוע התאונה נהג התובע עצמו בוולבו וכי לתובע לא היה רשיון נהיגה ולכן אין כיסוי ביטוחי לנזקי הגוף שנגרמו לתובע כתוצאה מהתאונה. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תאונת דרכים בלי רישיון נהיגה: התובע, יליד 1956, נפגע בתאונת דרכים שארעה ביום 9/1/94, עת רכב וולבו (להלן: "הוולבו"), בו ישב כנוסע, התהפך בכביש יובלים כרמיאל. בעת אירוע התאונה היה השימוש בוולבו מבוטח אצל נתבעת מס' 2 (להלן: "הנתבעת"), בהתאם להוראות פקודת ביטוח רכב מנועי (נוסח-חדש) תש"ל - 1970. לטענת התובע, כעולה מכתב התביעה, בעת אירוע התאונה נהג בוולבו נתבע מס' 1 (להלן: "הנתבע"). בתביעה שבפני עותר התובע לחייב את הנתבעים לפצותו בגין נזקי הגוף שנגרמו לו, לטענתו, כתוצאה מהתאונה. בכתב ההגנה שהגישה הנתבעת נטען על ידה כי בעת אירוע התאונה נהג התובע עצמו בוולבו וכי לתובע לא היה רשיון נהיגה ולכן אין כיסוי ביטוחי לנזקי הגוף שנגרמו לתובע כתוצאה מהתאונה. אין חולקין כי אם אמנם נהג התובע בוולבו, בעת אירוע התאונה, כאשר אין לו רשיון נהיגה, אזי אינו זכאי לפיצויים בגין נזקי הגוף שנגרמו לו כתוצאה מהתאונה, זאת לאור הוראות סעיף 7 (3) לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 (להלן: "חוק הפלת"ד"). בישיבת יום 29/6/95, הודה ב"כ התובע כי במועד אירוע התאונה לא היה לתובע רשיון נהיגה תקף, אולם טען כי בעת אירוע התאונה נהג הנתבע בוולבו ולא התובע. לאור המחלוקת בשאלה מי נהג בוולבו בעת אירוע התאונה, הוריתי על פיצול הדיון באופן שתחילה תידון ותוכרע שאלה זו. כאן המקום לציין שבתום הבאת הראיות הוריתי על הגשת סיכומים בכתב, אולם התובע לא הגיש הסיכומים מטעמו עד היום, למרות מספר רב של תזכורות. מהעדויות ושאר הראיות שהובאו בפני, עולות שתי גירסאות באשר לשאלה הנ"ל שבמחלוקת. מחד, גירסת התובע, כפי שהיא עולה מעדותו, לפיה הוא כלל לא נהג בוולבו, משום שלא היה לו רשיון נהיגה תקף ומי שנהג בוולבו הוא הנתבע ומאידך גירסת הנתבע, הנתמכת בעדויותיהם של עדים נוספים, לרבות עדויותיהם של שני אנשי משטרה, יורם אזולאי (להלן: "יורם") ויגאל אלגלי (להלן: "יגאל"), שעובר לתאונה ניהלו מרדף אחרי הוולבו. לאחר ששקלתי את מכלול העדויות ושאר הראיות שהובאו בפני, החלטתי להעדיף את גירסת הנתבע, כפי שנמסרה בעדותו בפני, על פני גירסת התובע, זאת מהנימוקים הבאים:- א. אין חולקין שבעת אירוע התאונה לא היה לתובע רשיון נהיגה תקף, שכן רשיונו נפסל. לכן, לכאורה, היה לו אינטרס לשקר ולא לגלות למשטרה כי הוא זה שנהג, הן משום שעבר עבירה חמורה, של נהיגה בזמן פסילה והן משום שכמי שנהג בזמן פסילה אינו זכאי לפיצויים עפ"י חוק הפלת"ד. כאן המקום לציין שאת הודעתו במשטרה מסר התובע רק ביום 28/1/94, היינו 19 יום לאחר אירוע התאונה וסביר להניח שבטרם מסר את ההודעה התייעץ עם עורך דין תאונות דרכים והיה מודע להשלכות של נהיגתו בוולבו בזמן פסילה על זכאותו לפיצויים. ב. לנתבע, לעומת זאת, לא היה , לכאורה, אינטרס לשקר בביהמ"ש. בעת אירוע התאונה היה לו רשיון נהיגה תקף. זכאותו לקבל פיצויים בגין נזקי הגוף שנגרמו לו בתאונה אינה נפגעת מן העובדה שבעת אירוע התאונה נהג בוולבו נהג שאין לו רשיון לנהוג בו. לא נעלם ממני כי בהודעתו במשטרה, שנמסרה אף היא ביום 28/1/94, סיפר הנתבע כי הוא זה שנהג בוולבו, אולם כבר בהודעתו מיום 11/7/94, בפני חוקר חברת הביטוח, חזר בו מגירסה זו וגילה שהתובע הוא שנהג בוולבו בזמן התאונה ובהודעה נוספת שמסר לחוקר מטעם חב' הביטוח, ביום 22/7/94 חזר על הגירסה לפיה התובע הוא שנהג בוולבו "...ולא כפי שדווח לחב' הביטוח ולמשטרת ישראל שכביכול אני הייתי הנהג ואני מצהיר בזאת שעלי X נהג ברכב ואני ישבתי על ידו כנוסע בלבד". ראוי לזכור שהנתבע הינו בן אחותו של התובע (דברי התובע בעמ' 30 לפרוטוקול) ולכן אך טבעי הוא - אף כי פסול לחלוטין - שניסה לעזור לדודו בכך שנטל על עצמו את הנהיגה בוולבו בעת אירוע התאונה, אולם מאוחר יותר, כנראה לאחר שהוברר לו שישנן ראיות בידי חב' הביטוח על כך שהתובע נהג, החליט לספר את האמת. עוד ראוי לזכור שהן התובע והן הנתבע מסרו את הודעותיהם במשטרה באותו יום, 28/1/94, בחלוף 19 יום מאז ארעה התאונה והיה להם די והותר זמן לתאם גירסאות. אין ספק בעיני שהגירסה אותה מסר הנתבע בביהמ"ש, גירסה אותה מסר גם בכמה הזדמנויות נוספות - ב- 11/7/94 וב- 22/7/94 לחוקר מטעם חב' הביטוח וב- 21/2/99 בתצהיר עליו חתם במסגרת תביעתו לפיצויים בת.א. 834/95 של ביהמ"ש המחוזי בחיפה - היא הגירסה הנכונה ואני מעדיף אותה על פני הגירסה שמסר בהודעתו במשטרה. ג. גירסת הנתבע, לפיה התובע הוא שנהג בוולבו בעת אירוע התאונה, נתמכת בעדויותיהם של יורם ויגאל. שני עדים אלה, שבמועד אירוע התאונה שירתו במשטרת ישראל, תחנת כרמיאל, כשוטרי סיור, ניהלו מרדף אחרי הוולבו עובר להתהפכותו. אמנם לא עלה בידם לזהות בביהמ"ש את התובע כמי שנהג בוולבו, אולם מעדויותיהם עולה ברורות כי בעת המרדף והתאונה היו בוולבו שני אנשים וזה שנהג בוולבו ולאחר התאונה הוצא ממושב הנהג, הוא אותו אדם שבבדיקת רשיונות שעשו שני השוטרים עת עמד הוולבו בחניון של קניון כרמיאל, נמצא כי הוא בפסילה. אין חולקין שמבין שני האנשים שהיו בוולבו, רק התובע היה בפסילה. ד. גם עדותו של מר מוחמד X (להלן: "מוחמד"), בן אחיו של התובע, (ע.נ. 4) תומכת בגירסת הנתבע כי התובע הוא שנהג בוולבו. ראוי לציין שבדיקת רשיונותיו של התובע ע"י השוטרים, יורם ויגאל, עת ישב בוולבו בחניון של קניון כרמיאל, בוצעה לאחר שביומן תחנת כרמיאל התקבלה הודעה על אדם הנוהג ללא רשיון. מוחמד הודה בחקירתו בפני כי הוא זה שהודיע למשטרה על כך שהתובע נוהג בוולבו ללא רשיון וכי הוא נמצא ליד הקניון. ה. בין יתר הראיות שהוגשו לי, מצוי גם מוצג נ/4. זהו צילום מתוך יומן האירועים של לשכת תנועה גליל, המתייחס לאירועים של יום 9/1/94 (אזכיר שהוצג בפני היומן המקורי ומצאתי שהצילום מתאים למקור). מתוך עיון במוצג זה עולה כי בקשר לתאונה נשוא התיק שבפני, נרשם על ידי רס"ר חנא חורי (ע.ת. 5), שהיה תורן במשמרת לילה בלילה שבין ה- 8/1/94 ל- 9/1/94, כדלקמן:- "היום בשעה 01.15 פרטית 812194, נהג X עלי ת.ז. X בעת שנסע מכיוון כרמיאל למשגב סטה ימינה והתהפך. הנהג ונוסע נלקחו לבדיקות...". דברים אלה נרשמו ביומן ביום 9/1/94, שעה 01.35, היינו פחות מחצי שעה לאחר ארוע התאונה. אין ספק שע.נ. 5 לא המציא מהרהורי ליבו כאשר רשם שX עלי ת.ז. X נהג ברכב שהתהפך. זה הדיווח שקיבל מהשטח. אין צריך לומר שמוצג נ/4 מחזק בצורה משמעותית את גירסתם של הנתבע ושל שאר עדי הנתבעת, לפיה התובע הוא שנהג בוולבו בזמן אירוע התאונה. סיכומו של דבר, לאור העדויות ושאר הראיות שהובאו בפני, אני קובע כי התובע הוא שנהג בוולבו בעת אירוע התאונה. מאחר ובאותו מועד לא היה לו רשיון נהיגה תקף, שכן רשיונו נפסל, ולאור הוראות סעיף 7 (3) לחוק הפלת"ד, דין תביעתו להידחות. אין ספק שבמקרה זה התגלה נסיון להונות את חב' הביטוח נתבעת 2 ולהוציא ממנה כספים שלא כדין. על ביהמ"ש שומה לעשות כמיטב יכולתו כדי למגר את התופעה של ביצוע מעשי הונאה כאלה, תופעה הנפוצה במקומותינו. אחת הדרכים להילחם בתופעה זו הינה בהשתת הוצאות לדוגמא על תובע שניסה ולא הצליח להונות את חברת הביטוח, כמו שזה במקרה שבפני, למען יראו וייראו. אשר על כן, אני דוחה את התביעה ומחייב את התובע לשלם לנתבעת מס' 2 הוצאות משפט, לרבות שכ"ט עו"ד, בסכום כולל של 15,000 ₪ +מע"מ כחוק. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. משפט תעבורהתאונת דרכיםרישיון נהיגה