התובעת התגייסה לצבא ב- 3/92 ועד התאונה שימשה כפקידת מבצעים, תפקיד שחייב עבודה מאומצת במשמרות. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תאונת דרכים חיילת: 1. נושא פסק דין זה הוא תביעה לחיוב הנתבעות בפיצוי התובעת - בשיעור של % 30 ע"י הנתבעת 1 ו- % 70 ע"י הנתבעת 2 עקב תאונת דרכים מיום 2.9.92 (להלן: התאונה), בהתאם להוראות חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה-1975. 2. הנתבעות הודו בחבותן לפיצוי התובעת לפי החוק הנ"ל והמחלוקת היא ביחס לגובה הפיצוי המגיע לתובעת כמפורט בסע' 22- 23 לכתב התביעה. 3. לאור הראיות שהובאו בפני, כולל 4 חוו"ד מומחים, עדויות הפסיכיאטרית ד"ר ר' דורסט והנוירולוג פרופ' ז' ארגוב, ועדויות התובעת והוריה, הוכחו העובדות דלהלן: א. לפני התאונה, היתה התובעת - ילידת 1973- בריאה בגופה ובנפשה, שסיימה את ביה"ס התיכון בהצלחה רבה כמוכח מהתעודות הנספחות לתצהירה. ב. התובעת התגייסה לצבא ב- 3/92 ועד התאונה שימשה כפקידת מבצעים, תפקיד שחייב עבודה מאומצת במשמרות. ג. עקב התאונה שארעה בעת שהתובעת היתה נוהגת ברכב המתואר בתמונות הנספחות לתצהירה, נפגעה התובעת בצווארה, במצחה, באפה, בארובת עינה ובברכה, כמפורט בתעודת חדר מיון נספח ב' לתצהירה. ד. עקב התאונה החלה התובעת לסבול מכאבי ראש, סחרחורות, דימום מהאף, טישטוש בראיה וחולשה ששיבשו את תיפקודה. היא פנתה והופנתה פעמים רבות למרפאות הצבא ולמומחים שונים כמפורט בנספחי תצהירה. עקב הירידה בתיפקודה והעדרויותיה מחמת מצב בריאותה, היא הועברה לתפקידים אחרים עד לסיום שרותה הצבאי בסוף שנת 1993. ה. סמוך לפני שחרורה מהצבא, החלה התובעת לעבור טיפולים פסיכולוגיים במשך קרוב לשנה, אך היא לא השתלבה בעבודה קבועה ותקופות ארוכות היתה שוכבת במיטתה או מסתגרת בחדרה. בערך באמצע שנת 1994 התובעת נסעה - ללא ליווי - לשוויץ, שם שהתה לבדה באזור דבוס, ולאחר כשנה נסעה פעמיים - שוב ללא ליווי - לאנגליה, פעם למשך 1- 2 חודשים לצורך בדיקת אפשרות לימודי אדריכלות, ופעם שניה בה שהתה באחד מאיי סקוטלנד למנוחה במשך 2- 3 חודשים - לבדה. ו. ב- 1996 עברה התובעת אצל ע"ת 2 טיפול מקרביוטי עם תזונה טבעונית הכרוך בשכיבה במשך 4 חודשים במהלכו למדה מסאג' רפואי להרפיית שרירים ומתח. עבור טיפול זה, הכולל גם תזונה, שילם אביה למטפלת 000, 12 ש"ח. ז. במהלך שנת 1996 החלה התובעת ללמוד במכללה למוזיקה וגם החלה לעסוק בציור. ח. הפגיעות הנ"ל גרמו לתובעת נכויות ומיגבלות קלות בתחומים שונים, כמפורט להלן בחווה"ד של: 1) בתחום הנוירולוגי - נגרם נזק קל לסעיף הראשון של עצב הגולגולת החמישי - שהוא עצב תת ושתי - אך משמעות פגיעה זו מבחינה תפקודית היא מינימאלית ואינה מגבילה את כושר עבודתה. עקב פגיעה זו, נותרה לה נכות צמיתה של % 3 לפי סע' 29(5)א(1) לטבלת דרגות הנכות לנפגעי עבודה של תקנות הביטוח הלאומי (להלן: הטבלה). 2) בתחום הפסיכיאטרי - נגרמה לתובעת טראומה נפשית שהשפיעה על תיפקודה במשך מספר שנים, שכן כתוצאה מזעזוע הנפשי שעברה עקב התאונה - אליו נלווה יחס בלתי מאמין של מפקדיה לסבלה ולתלונותיה - שווי המשקל הנפשי שלה עורער, אך היא הצליחה להתגבר על קשייה כמוכח מעצמאותה בטיוליה הממושכים לחוץ לארץ, ומעיסוקיה בשנת 1996 תוך מציאת פתרונות ודרכים חלופיות לביטוי עצמי בתחומים היצירתיים ולהתחזקותה (ר' עמ' 4 לחוו"ד ד"ר ר' דורסט). במשך התקופה הנ"ל, נותרה לתובעת נכות של %10, לפי סע' 34(ב) לטבלה והיתה מוגבלת במידת מה בתפקודה, אך בהגבלה זו לא היה די כדי להגביל את השתלבותה בעבודה וממילא יכלה לעבוד ככל האדם, אף כי לא בהספק מירבי (עדות ד"ר דורסט בעמ' 11- 12 לפרוטוקול). לתובעת לא נותרה נכות פסיכיאטרית צמיתה, אך מאמין אני, לאור עדותה ועדות הוריה, כי עד לחזרתה לבטחון עצמי מלא כמלפני התאונה, תישאר מוגבלת במידת מה בשיעור % 10 למשך עוד שנה-שנתיים עד שתתייצב אישיותה. 3) בתחום א.א.ג. - נותרה לתובעת סטייה במחיצת האף שגרמה לה לנכות צמיתה של % 5 לפי סע' 69(1)א' לטבלה. 4) בתחום העיניים - לא נותרה לתובעת כל נכות צמיתה עקב תופעות טשטוש ראייה והעדר מיקוד שנתגלו אצל התובעת סמוך לאחר התאונה. 4. נזקי התובעת: א. נזקים מיוחדים: 1) הפסד השתכרות לעבר: לא הוכח כי לאחר שחרורה מהצבא לא היתה התובעת מסוגלת להשתלב בעבודה, ועל כן אין הצדקה לחישוב אובדן השתכרות כמבוקש בסע' 6ד' לסיכומי התובעת, אך הואיל ומאמין אני כי התאונה אכן גרמה להפחתה זמנית כלשהי בכושר עבודתה כנ"ל, אני מעמיד את הפיצוי בגין העבר בדרך אומדן ע"ס של 000, 10 ש"ח צמוד למדד מהיום. 2) הוצאות לנסיעות: אף כי מאמין אני שהתובעת חדלה לנהוג, לא השתכנעתי כי הימנעות זו קשורה לתאונה וכי היא קבועה ואם אכן נשלל רשיונה עקב הורדת הפרופיל הצבאי שלה ל- 35 עקב התאונה - עובדה שלא הוכחה ע"י ראייה בלתי תלויה. מכל מקום, לא הוכח כי שלילת רשיונה היא צמיתה. יחד עם זאת, מקובל עלי כי בתקופה הסמוכה לתאונה לא היתה מסוגלת לנהוג עקב התקפי כאב, סחרחורת או חולשה ונזקקה לשרותי הסעה שאני מעמיד את הפיצוי בגינם ע"ס 000, 1 ש"ח צמוד למדד מהיום. 3) טיפול מקרביוטי: הואיל ואין להניח כי לולא התאונה היתה נזקקת לטיפול כאמור, נראה לי שיש לזקוף הוצאות טיפול זה לתאונה - קרי: לנסיון לתובעת לחזור לבטחונה העצמי כמלפני התאונה - ועל כן יש לפצותה בסכום שהוצא על טיפול זה, אך הואיל ונראה כי הטיפל כולל גם תזונה - ראוי להפחית בדרך אומדן 1/4 מהסכום שהוצא ולהעמיד את הפיצוי ע"ס 000, 9 ש"ח ומשוערך ל- 11/96 על סך 000, 10 ש"ח. 4) עזרת צד ג' של ההורים: לא הוכח כי התובעת נזקקה לעזרתם עקב התאונה. התובעת היתה בשרות צבאי ואם היתה זקוקה לעזרה, נעזרה ע"י רשויות הצבא על מרפאותיו. 5) הוצאות רפואיות: לא הוכח כי ההוצאות נשוא הקבלות שצורפו לתצהיר התובעת נגרמו עקב התאונה, שכן עיקר הוצאות של מזון מקריביוטי שהוא תחליף למזון שממילא התובעת היתה ניזונת בו, למעט קבלה בגין יעוץ נוירולוגי ע"ס 400 ש"ח מיום 16.10.92. הוצאות בגין טיפול פסיכולוגי לא הוכחו. 6) עלויות מומחי ביהמ"ש: על אף שפרופ' זאוברמן בתחום העיניים לא קבע כל נכות צמיתה לתובעת יש בחוות דעתו התייחסות לטשטוש ראייה - ולו זמנית בלבד - הנובעת מהתאונה ועל כן על הנתבעות לשאת גם בהוצאת חוו"ד זו. אי לכך, מגיע לתובעת בגין 3 חוו"ד - נכון ל- 11/96- סך כולל של 957,10 ש"ח נכון ל- 11/96. ב. נזק כללי: 1) כאב וסבל: מקובל עלי כי לאור סבלה של התובעת - ועל אף נכותה הרפואית של - % 8 מגיע לה לפי תקנה 2לתקנות נזק לא ממוני פיצוי בגין % 10 נכות רפואית - המסתכם ב-570, 13 ש"ח נכון ל- 11/96. 2) הפסד השתכרות לעתיד: לא הוכחה נכות תפקודית צמיתה, זולת בתחום הנוירולוגי, בו הפגיעה היתה מינימלאית בשיעור %3. בהקשר זה דוחה אני את נסיון הסתמכות על הערכת הנוירולוג פרופ' ז' ארגוב כי התובעת "עברה מהפך או התפרקות אישיותית סביב לתאונה שלא כתולצאה מפגיעה נוירולוגית/מומחית כלשהי". זוהי הערכה פסיכיאטרית השייכת לתחומה של ד"ר ר' דורסט הקובעת כי לא חל שינוי באישיותה של התובעת, אלא ש"התובעת עברה טראומה שגרמה לאיזה שהוא זעזוע לשינוי בדרכי חשיבה ותפיסה של החיים בכלל" (ר' עמ' 9- 10 לפרוטוקול). ער אני לכך כי ד"ר ר' דורסט קבעה לתובעת נכות זמנית ל- 3 שנים בלבד ואעפ"כ דומה, כי מצבה לאחר התאונה ועד היום כה שונה מתיפקודה מלפני התאונה, באופן שניתן להניח כי היא תישאר מוגבלת במידת מה לעוד כשנתיים. לאור נכות תפקודית זמנית זו, ראויה היא לפיצוי כלשהו בראש נזק זה, שאני מעמידו על דרך אומדן ע"ס 500, 7 ש"ח צמוד למדד מהיום. 3) הוצאות רפואיות וטיפולים נפשיים לעתיד: לא הוכחו. 4) הוצאות נסיעה בעתיד: לא הוכחו. 5. לאור כל האמור לעיל, אני מחייב את הנתבעות באחוזי חבות כנ"ל בסע' 1 לשלם לתובעת סכומי פיצויים כמפורט בסע' 4, כאשר כל סכום צמוד למדד ונושא ריבית מירבית מהמועד הנקוב לצד כל סכום, בצירוף % 13 מכל הסכומים הנ"ל בגין שכ"ט עו"ד + מע"מ. באשר לאגרת התביעה, אין ספק כי התביעה היתה אמורה להיות מוגשת לבימ"ש השלום ולכן התובעת תישא באגרת התביעה, למעט סכום אגרת התביעה המגיעה בגין הסכומים שנפסקו אילו הוגשה התביעה בבימ"ש השלום וזה ישולם ע"י הנתבעות. יתרת התביעה נדחית.צבאתאונת דרכיםחיילים