קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תאונת פגע וברח עם אופנוע: 1. התובע יליד 1935, הגיש תביעה זו נגד הנתבעת לפיצויים עפ"י חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה- 1975 (להלן: "חוק הפלת"ד"), וזאת עקב תאונת דרכים שארעה לו, לטענתו, בתאריך 5.9.93, כאשר רכב על אופניו ונפגע בנזקי גוף, בתאונת "פגע וברח" על ידי רוכב אופנוע שפרטיו אינם ידועים (להלן: "התאונה"). 2. הנתבעת כפרה בעצם אירוע התאונה וכן קיימת מחלוקת בין הצדדים לעניין היקף הנזקים שנגרמו לתובע. 3. לטענת התובע, ארעה התאונה ברח' פינסקי בקרית אתא, כאשר הוא התקרב לפינת הרחוב הוגו מילר, רוכב אופנוע "חתך" את הסיבוב ופגע בו באיזור כתף וזרוע שמאל. 4. התובע טוען כי למחרת היום פנה לקופ"ח וכן טופל במרפאות לין, זבולון וגם אצל פרופ' שזר וכן קיבל טיפולים פיזוטרפיים. 5. מומחה מטעם ביהמ"ש בתחום האורטופדי ד"ר סודרי, אשר מונה בתיק זה, בדק את התובע וקבע כי לא נותרה לתובע נכות צמיתה כתוצאה מהתאונה. 6. על רקע האמור, טוען התובע לפיצויים עפ"י ראשי הנזק הכוללים נזק בלתי ממוני (כאב וסבל), הפסד השתכרות בעבר (למשך 5חודשים שבהם היה באי כושר) ולעתיד, הוצאות לרבות הוצאות רפואיות, עבר ועתיד ופרטי נזק אחרים כאמור בתחשיב הנזק שהוגש. 7. ב"כ הנתבעת כאמור דוחה מכל וכל את גרסת התובע וטוען כי מדובר בגרסה שהומצאה על ידי התובע לצורך הצדקת תלונותיו בגין פגיעה כביכול בכתף שמאל ולצורך השכנוע מצביע ב"כ הנתבעת על סתירות בעדותו של התובע ואמירות אי אמת שהעיד התובע, לטענתו, בפני ביהמ"ש. כמו כן, מבקש ב"כ הנתבעת שלא להאמין לאשת התובע, אשר העידה בתמיכה לגרסתו. למקרה ותקבע החבות, מצביע ב"כ הנתבעת על נזק אחד בלבד והוא בגין הנזק הבלתי ממוני (כאב וסבל) שבגינו יש לזכות את התובע בסכום מתון ביותר. החבות: 8. שקלתי את טענות הצדדים וכן עיינתי במסמכים ובסיכומיהם והגעתי למסקנה כי התובע הצליח במידה הדרושה במשפט אזרחי לשכנע כי אמנם ארעה התאונה. 9. כידוע, קיימות שתי רמות של מידת הוכחה. הרמה האחת הנוהגת במשפט פלילי שבה על המאשימה לשכנע את ביהמ"ש מעבר לכל ספק סביר. הרמה הנוספת פחותה מזו, היא הנוהגת במשפט האזרחי, לפיה יחליט ביהמ"ש עפ"י נטיה של מאזן ההסתברות. (קיימת דעה בנוגע לרמה נוספת של מידת הוכחה הנמצאת בין שתי הרמות הנ"ל, אולם לא אכנס לדיון בעניין זה שאינו רלוונטי לנושא שבפני). משמעותה של מידת ההוכחה הזאת, היא שלדעת ביהמ"ש על בסיס העמדה שנוקט ביהמ"ש בנוגע למהימנותן של הראיות שבאו בפניו, כמותן של ראיות אלה והמשקל הראייתי שיש להעניק להם, מהווים גרסה אחת, גרסה אשר אם מעמידים אותה מול הגרסה של הצד שכנגד, היא סבירה יותר ומתקבלת יותר על הדעת וזאת בנוגע לעניין השנוי במחלוקת. במילים אחרות, די בכך שגרסת צד לדיון תשכנע את ביהמ"ש בשיעור של % 51 כדי שהגרסה הזו תגבר על הגרסה הנוגדת. 10. במקרה שבפני, עשה התובע רושם מהימן במסירת עדותו. כמו כן, מצאתי שיש ממש בטענות התובע כי עקב פגיעתו בעבר בתחום הנוירופסיכיאטרי ובאם נוסיף לכך את גילו של התובע, יש באלה כדי להשפיע במידה מסויימת על כושרו לזכור עובדות ואירועים שארעו בעבר. לפיכך ועל אף הסתירות שמצביע עליהם ב"כ הנתבעת בסיכומיו המפורטים, מסקנתי הינה כי יש אמת בגרסת התובע לפיה נפגע בתאונה בתאריך 5.9.93, כאשר רכב על אופניו וזאת על ידי רוכב אופנוע שנמלט לאחר מכן. 11. אמנם, עדותו של התובע בעניין אירוע התאונה הינה עדות יחידה, אולם מצאתי תמיכה לעדות זו בעדותה של אשתו וכן בממצאים הרפואיים שנמצאו אצל התובע הן כפי שנמסרו בעדותה של האשה והן כאמור במסמכים הרפואיים. בעניין זה יש להפנות לסיכום חוות דעתו של המומחה מטעם ביהמ"ש, אשר על בסיס בדיקת המסמכים הרפואיים קבע כי התובע "נבדק יומים לאחר מכן בקופ"ח שם נמצאה רגישות מקומית בכתף שמאל עם הגבלה בתנועות, המטומה בחלק המרוחק של זרוע שמאל ורגישות על פני הצלעות בקו האסקילרי משמאל. בצילומים לא נראו שברים טופל שמרנית". זאת ועוד, כאשר מדובר בתאונה של פגע וברח, מטבע הדברים שמידת ההוכחה שיכול להביא תובע בנוגע לעצם אירוע התאונה, הינה פחותה שהרי הפוגע ברח וזהותו אינה ידועה. 12. לחיזוק גרסתו, העידה אישתו של התובע הגב' רחל אלימלך (תצהיר ת/ 1 וכן חקירה נגדית בעמ' 17 לפרטיכל). עדה זו מסרה כי ראתה "פצע כחול בכתף וזרוע יד שמאל והאופניים היו פגועים למחרת הפצע נעשה יותר כחול ויותר נפוח" (סעיף 5 לת/1). לדבריה, סיפר לה התובע כי נפגע מאופנוע אשר פגע בו ורוכבו ברח' מהמקום. בנסיבות אלה, אין צורך להיכנס לשאלה המשפטית האם מה שמסר התובע לאשתו הינו בבחינת "רס גסטה", שכן מדובר במה שראתה העדה וזו עדות מכלי ראשון. 13. אמנם קיימת אי בהירות מסויימת לגבי יום אירוע התאונה וניתן על סמך העדויות לפיהן קיבל התובע את הטיפול בקופ"ח יום לאחר התאונה, להסיק כי התאונה ארעה בתאריך 6.9.93 ולא בתאריך .5.9.93 יחד עם זאת, אישור המשטרה שהוצא בסמוך לארוע התאונה (ת/3) מציין את מועד התאונה בתאריך 5.9.93. התלונה במשטרה נרשמה בתאריך 8.9.93. 14. לראיות בנוגע לארוע התאונה מתווספת תעודת הרופא המשטרתי, ד"ר סטפן גולדנברג (ת/4), אשר לפיה נבדק התובע על ידו במחלקת התאונות בלין בתאריך 7.9.93ומצא "רגישות מקומית בכתף שמאל עם הגבלה בתנועות, המטומה בחלק המרוחק של זרוע שמאל ורגישות בצלעות בצד שמאל" וכן ביצע צילום כתף זרוע וצלעות ולא נמצאו ממצאים של שבר. 15. ב"כ הנתבעת טוען כי לפי נסיון החיים פגיעת התובע לא תיתכן מכיוון שאם פגע בו רוכב האופנוע מצד שמאל, הוא היה צריך ליפול על צד ימין. אינני מקבל טענה זו, ניתן לדמות מצב שבו רוכב אופניים אשר מקבל מכה בצידו השמאלי מאבד את שיווי המשקל וממשיך בנסיעה ונופל דווקא על צד שמאל. מכל מקום אין להוציא מכלל אפשרות נפילה כזאת. 16. עוד מצביע ב"כ הנתבעת על כך שהתובע לא מסר לרופאים המטפלים על פגיעה בכתף שמאל עוד משנת 1989 וכן כי בחלק מהתיעוד הרפואי ובתעודות המחלה נרשם כי הפגיעה היא בכתף ימין. התובע מסר כי היו לו כאבים בשתי הכתפיים. מומחה מטעם ביהמ"ש אישר ממצא זה. דא עקא, נושא זה מקומו בהערכת היקף הנזק ואין בו כדי לשלול מיניה וביה את גרסת התובע. 17. עוד טוען ב"כ הנתבע כי אין לתת אמון בעדותה של אשת התובע אשר ענתה תשובת אי אמת בנוגע לשאלה אם בעלה הרים עליה יד (עמ' 17, ש' 10), בעוד שבחוות הדעת מתאונה קודמת (נ/10), ציין ד"ר וייל אחרת. אינני מקבל טענה זו. על אף האמירה האמורה, התרשמתי בחיוב מעדותה של האשה, אשר העידה כפי שצויין לעיל, גם לגבי דברים ששמעה מפי בעלה בערב התאונה וגם מה שראו עיניה בנוגע לפגיעה עצמה. העובדה שאשה אינה מוכנה "לאשר" תשובה לשאלה המסויימת שהיה בה משום הפתעה ולא היתה רלוונטית לנושא הדיון, אין בה כשלעצמה כדי לפגום לחלוטין במהימנותה של עדה זו. מה גם שחושש אני כי בעצם הצגת השאלה היה משום חדירה בלתי סבירה לתחום צנעת הפרט ואם היתה התנגדות לשאלה זו, היה מקום לפסול אותה. 18. סיכומו של דבר, אני קובע כי אמנם ארעה לתובע תאונת דרכים כאשר רוכב אופנוע אלמוני פגע בו בעת שרכב על אופניו וזאת בתאריך 5.9.93 והתובע נפגע בתאונה זו בכתפו ובזרועו השמאלית וכן בצלעותיו והכל כפי שנרשם בתעודה הרפואית ת/4. 19. מכאן אעבור להיקף הנזק. התובע צירף תיעוד רפואי, לרבות תעודות אי כושר. אשר רובן ככולן דנות באבחנה של כאבים בכתף ימין. תעודה רפואית של ד"ר בלכנר מתאריך 27.9.93 דנה בכאבים בכתף ימין ושמאל. תעודה רפואית נוספת של ד"ר משה לייבוביץ' מיום 16.3.94, דנה בטיפול רפואי, לרבות פיזיותרפיה שקיבל התובע בין התאריך 9.10.93 עד 16.9.94 בגין כאבים בשתי הכתפיים. התובע הגיש גם אישורים של ד"ר שזר שהינו רופא אורטופד פרטי, אשר גם הוא ציין כאבים בכתף ימין וכאבים בכתף שמאל. בתיעוד זה מציין ד"ר שזר כי התובע אינו מסוגל לעבודה פיזית למשך חודש ימים. הנכות הרפואית: 20. כאמור, התובע נבדק על ידי ד"ר סודרי, אשר ציין בחוות דעתו כי מצא בדיקת צוואר בכתף שמאל של התובע בגדר התקין וצילום הרנטגן היה ב.מ.פ. ולפיכך קבע כי לא נותרה לתובע נכות צמיתה כתוצאה מהתאונה. על רקע האמור, טוען ב"כ התובע בסיכומיו כי התובע אינו טוען גם לנכות תפקודית. הפסד השתכרות והוצאות בעבר: 21. התובע לא הביא ראיות להוכחת הפסד השתכרות בעבר. באשר להוצאות בגין טיפולים ובדיקות אצל ד"ר שזר (ת/5(1) ו-(2)), אין לאשר הוצאות בגין טיפול אצל רופא פרטי כאשר התובע יכול היה לקבל טיפול במסגרת קופ"ח כפי שעשה חודשים מספר לאחר התאונה (ראה ת/5(5) ו-ת/5(6)). עם זאת, יש להניח שהיו לתובע הוצאות מסויימות בגין נסיעות ולצורכי קבלת טיפול כתוצאה מהתאונה ועל כן אפסוק לו סכום גלובלי בסך של 200, 1 ש"ח בראש נזק זה. נזק בלתי ממוני (כאב וסבל): 22. יש לזכות את התובע בגין נזק בלתי ממוני (כאב וסבל) אשר בהתחשב בנסיבות לרבות הטענות מצד הנתבעת שיש בהן ממש, לפיהן התובע ניסה לכרוך פגיעה קודמת בכתף שמאל שלא סיפר עליה עם הפגיעה נשוא התאונה, ובהתחשב בעובדה שהטיפולים ותעודות המחלה ניתנו בגין הכאבים בשתי הכתפיים, אני פוסק לתובע את הסך של 000, 5 ש"ח. 23. אשר על כן, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע את הסך של 200, 6 ש"ח בצירוף שכ"ט עו"ד בשעור של % 13 ובצירוף מע"מ ואגרת משפט. הסכומים ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. משפט תעבורהאופנועתאונת דרכיםתאונת פגע וברח / הפקרה