תביעה אזרחית על אלימות

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה אזרחית על אלימות: .1 זהו פס"ד בדבר תביעת פיצויים בעקבות מעשה תקיפה. .2 עיקרי העובדות: א. התובע הוא נהג מונית אשר ביום 11.3.96הותקף שלא כדין בידי הנתבע בהיותו במוניתו בתל אביב בצומת הרחובות דרך פ"ת והרכבת. ב. הנתבע תקף את התובע וחרפו לעיני הנוסעים שבמונית. ג. על מעשיו אליו הורשע הנתבע בת.פ. 629/.94 ד. כעת פונה התובע לבימ"ש זה בתביעה אזרחית נזיקית. .3 טענות ב"כ התובע: התובע טוען כי עיקר נזקו הוא בביזויו והשפלתו קבל עם ועדה וכן כאבו וסיבלו עקב התקיפה. לדבריו, על ביהמ"ש מוטל התפקיד לסייע לעקירת ההפקרות והבריונות מקרב הציבור ובכך לשפר את איכות החיים בישראל. .4 טענת הנתבע: הנתבע טוען כי הודאתו בת.פ. 6259/94 ניתנה רק לאחר שהובטח לו כי לא תהא לתובע כל תביעה אחרת נגדו. .5 אין חולק כי המעשה נשוא כתב תביעה זה התרחש אלא שבין בעלי הדין עומדת מחלוקת באשר להסכם בדבר מניעות החוסם אפשרות להגשת תביעות כלשהן ע"י התובע בעתיד. הנתבע לא הצליח להעלות בליבי אף לו ספק קל שבקלים כי במניעות מדובר. גזר הדין שניתן מפי השופטת הדסי-הרמן אינו מעלה לא מפורשות ואף לא ברמיזה את מהות "העיסקה" כביכול שלה טוען הנתבע. כל אשר נאמר כי עיסקת הטיעון שבין התביעה לנאשם נקשרה למרות שהתביעה רואה בחומרה את כל מעשי הבריונות בדרכים. אף דעתה של השופטת לא נחה מעיסקת הטיעון אך למרות זאת הסכימה לקבלה "אך ורק בשל העובדה כי הנאשם הודה" (עמ' 4לפרוטוקול מיום 26.2.95). קרי, אלמלא העיסקה לא היה הנתבע "נמלט" ממאסר בפועל ויש יסוד סביר להניח כי הסכים לעיסקה משום שהובטח לו כי רק כך ינצל ממאסר בפועל. דברים אלה אמנם לא נאמרו מפורשות בגזר הדין אך אלו מובלעים בדבריה של השופטת הדסי-הרמן בהרשעותיו הקודמות של הנאשם וחומרת המעשה הנדון. עד ההגנה מר קינן אשר שימש כתובע המשטרתי בת.פ. 6259/94 והופיע מטעמו של הנתבע לא הצליח לאשש את טענתו אלא ההיפך הוא שקרה. ראשית, עדותו מחזקת את הנאמר לעיל כי הסדר הטיעון נעשה רק לענין העונש ותו לא: "בד"כ כשאנו מגיעים להסדרי טיעון המתלוננים אינם צד להסדר זה. ההסדר הוא בין התביעה לנאשם". (עמ' 3לפרוטוקול מיום 2.4.96). שנית, עדותו מחזקת את טענת התובע שלא התחייב לדבר ושענין הפיצוי עלה כבר אז: "הסברתי לו את גובה הפיצוי, המתלונן אמר שאת הנושא הכספי הוא יגיש בתביעה אזרחית כך שלא חשוב לו כ"כ הפיצוי". "לאחר אותו יום דיונים, ציינתי ביומן התיק שהמתלונן לא רצה בפיצוי כספי". (עמ' 3לפרוטוקול מיום 2.4.96). לאור כל האמור לעיל ולאור עדותו המהימנה של מר קינן לא קמה אותה מניעות שלה טוען הנתבע והתובע חופשי לדרוש סעדיו. - מעבר לכך יש לציין כי הנתבע חזר בו מטענת המניעות, לאחר שמיעת העד. (ראה פרוטוקול עמ' 4שורה 14,13). .6גובה הפיצויים: הנתבע מכיר בצורך לשלם לתובע את ארבעת ימי העבודה, שבהם נעדר מעבודתו עקב הארוע, ואת 80השקלים הנדרשים עבור קריעת חולצתו. התובע דורש לקחת בחשבון את העובדה, כי עיקר הביזוי הוא בהשפלתו קבל עם ועדה לעיני הנוסעים במונית. אין ספק בליבי, כי יש להתחשב גם באלמנט הביזוי וההשפלה ולאמוד את מחירו, וכיצד משערין הבושת? הכל לפי המבייש והמתבייש. המבייש (הנתבע) הלבין פני חברו ברבים והוא חייב, שהרי נאמר "החובל בחברו, חייב לשלם לו חמשה דברים, ואלו הם: נזק, וצער וריפוי, ושבת ובושת. וחמישה דברים אלו כולן משתלמים מן היפה שבנכסיו כדין כל המזיקין". (הרמב"ם, "משנה תורה", הלכות חובל ומזיק, עמוד 620). ועוד נאמר "וכן זה שנאמר בחובל בחברו ומזיקו לא תחוס עניך (דברים כ"ה י"ב) שלא תחוס בתשלומין שמא תאמר עני הוא, ושלא בכוונה חבל בו, ארחמנו, לכך נאמר לא תחוס עניך" (הרמב"ם, שם). המתבייש (התובע) בוזה והובש לעיני נוסעיו, אך ברי לי שלא נתארע הארוע על לא מאום, והנפגע אינו חף על הפגעו. לא יקום הנתבע ויפגע בתובע סתם כך בצהרי היום, בלי שקונטר או גורה להגיב. למען הסר ספק, אין אני מצדיק חלילה את מעשיו של הנתבע, ופתרונים רבים מלבד אלימות היו בידו, אך יחד עם זאת, הפוגע הוא תדיר "קורבנו" של הנפגע: "כשם שעלה לא יצהיב אלא בידיעתו הדוממת של העץ כולו כך גם החוטא לא ירשע ללא כוח הרע החבוי בכולנו" ("הנביא" "גובראן חליל גובראן). לסוגיה שניה בעניין זה אדרש ואשאל: .1האם נזקו של התובע צריך שיאמד כפונקציה של הלך הרוח בציבור בישראל? .2האם התובע צריך "שיהנה", או "ירוויח" מהעונש הכבד שיוטל על הנתבע? אבצע אנלוגיה קיצונית לתחום הפלילי ואצטט את דברי השופט א. מצא בפרשת גנימאת (דנ"פ 2136/95, בש"פ 537/95), לדבריו: "כלום בעצם היותה של העבירה הנידונה "מכת מדינה" יש כדי להקים עילת מעצר?". נמצאנו למדים כי "מכת מדינה" אינה מהווה עילת מעצר העומדת על רגליה (ראה גם דברי השופטת דורנר בפרשת עיסא ש"פ 4/95 ודברי השופט א. מצא בבש"פ 759/92 חגג' נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). על אף ההבדל הגדול בהליכים השונים, רוצה אני להאמין כי העבירה המיוחסת לנתבע, עדיין אינה "מכת מדינה" לפי מהותה, אך עדיין יש בה כדי לטמון סכנה מוחשית, ישירה ועקיפה לשלום הציבור. משניתנה תשובה חיובית לשאלה הראשונה עלינו לבחון האם יועבר הסכום כולו לידיו של התובע "שיזכה מן ההפקר". לא נחה דעתי כי האלמנט של פיצוי למופת יועבר כולו לתובע ואלו יופרשו מן התובע לטובת גוף למניעת אלימות. .7סוף דבר עיקר מטרתו של הצדק במשפט הוא לאפשר חיי בני אדם בחברה מאורגנת, ומתורבתת, ולהבטיח בה את שלום היחיד ושלום הרבים. לפני שנעשה משפט בעולם, שררה מלחמת כולם בכולם, כדברי הנביא חבקוק "ותעשה אדם כדגי הים, כרמש לא מושל בו" (חבקוק א', י"ד). הצדק אשר המשפט צריך שיעשה הוא בהגנת החלש מפני החזק פן יבלענו חיים. הצדק הוא לשבור את זרועות האלימים, ולפרוס סוכת שלום על כל בני האדם. נכון, המשימה המשפטית אינה מצליחה לעולם במלואה, ואין בכך כדי להבטיח "שיתמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם" (תהילים ק"ד, ל"ה), ושכל אדם בטוח ומובטח בחייו, בגופו וברכושו. ואולם, אין בחוסר ההצלחה המלאה כדי לגרוע מחיוניות המאמץ. אין לי אלא להצר, כי נפשו של הנתבע שדה קרב הוא, וטוב יעשה בעתיד לו ישכין שלום בין קטביו, לו ינחה את הגיונו, לו יקדם את פני התבונה בצל קורתו. בהווה - ישלם הנתבע על מעשיו סך של 000, 10ש"ח באופן הבא ולידי ב"כ התובע בלבד: א. לתובע סך של 000, 8ש"ח. ב. לאל"י (האגודה למען הילד) רח' ויצמן 4תל-אביב - סך של 000, 2ש"ח (ע"ש התובע). - הסכום הנ"ל ישולם בתוך 60ימים מהיום ומיום מועד זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד תשלום בפועל. - כן ישא הנתבע בהוצאות התובע כולל שכ"ט עו"ד בסך 000, 2ש"ח + מע"מ כחוק. הסכום צמוד ונושא ריבית מהיום ועד התשלום בפועל. אלימותתביעה אזרחית