קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה לחזור לעבודה: .1מדובר בתביעה להחזרת התובע לעבודתו בנתבעת בגין פיטוריו שלא כדין ולתשלום זכויות סוציאליות שונות, הכל כמפורט בס' 32לכתב התביעה המתוקן מיום 21.5.95התובע, יליד 1933, החל לעבוד בנתבעת ביום 2.5.84ופוטר מעבודתו ביום .7.11.94 במועד הגשת התביעה טרם הגיע לגיל 65ולפיכך תביעתו העיקרית הינה להחזירו לעבודה, אולם עולה מסיכום טענותיו, כי בשל הגיעו לגיל 65עובר להמצאת סיכום טענות הצדדים, זנח התובע תביעתו להחזרתו לעבודה ותובע הסעדים הכספיים בלבד, אולם תוך הדגשה, כי לצורך חישוב זכויותיו, יש לראות התובע כמי שעבד בשרות הנתבעת ברציפות עד לגיל 65(ס' 8לסיכום טענות התובע). טענות התובע - א. התובע החל עבודתו בנתבעת ב- 1984לאחר שפרש לפנסיה מעבודתו במשרד החקלאות. מדובר בפנסיה בשיעור %.70 ב. בתחילה, עבד במחלקת הגנים בנתבעת מ- 1984עד 1990ולאחר מכן בעבודות שונות במחלקות שונות בנתבעת. עובר לפיטוריו, עבד התובע כקופאי בבית הקולנוע של הנתבעת בהיקף משרה של % 70ועבד בעבודות נוספות במחלקות הנתבעת על מנת להשלים משרתו ל- %.100 ג. בעקבות החלטת הנתבעת לסגור את בית הקולנוע, שהופעל על ידה, פוטר התובע אולם לעובדים הנוספים, היינו, 4במספר נמצא מקום עבודה חילופי בנתבעת. לטענתו, פוטר שלא כדין. ד. התובע, למרות שביקש ממנכ"ל הנתבעת, מר אבינועם ורבנר להיות משובץ באחד התפקידים הפנויים בנתבעת, ואף פרט התפקידים המוצעים על ידו (ת/ 2ונ/11), קיבל מכתב פיטורים ביום .7.11.94 ה. לטענתו, האיגוד המקצועי וועד העובדים התנגד לפיטוריו ונמסר לו, כי נעשה מאמץ כנה למצוא לו מקום עבודה חילופי ולטענתו, ניתן היה למצוא מקום שכזה. ו. התובע טוען, כי פוטר מבלי שנעשה לו שימוע. ז. לטענתו, ולאור ייעוץ משפטי שניתן לו טוען, כי פיטוריו נעשו בניגוד לדרכי הפיטורים הקבועים בחוקת העבודה לעובדים ברשויות המקומיות, ללא משא ומתן והסכמה עם ועד העובדים ועם מועצת הפועלים, כאשר אלה התנגדו לפיטוריו ונטען, כי לא התקיים דיון ענייני במליאת הנתבעת בעניינו, טרם נתקבלה החלטה במליאה לפטרו. מדובר בישיבת המליאה מיום .31.10.94 הפיטורים נעשו בהתעלמות מויתקו וממעמדו ומהעובדה שלאחר פיטוריו נתקבלו עובדים אחרים לעבוד בנתבעת ויכול היה התובע לעבוד במקומם (רשימה מפורטת צורפה לתצהירו - נספח ב'). התובע מלין על כך, כי עובדים זמניים בנתבעת המשיכו בעבודתם ואילו התובע, כבעל מעמד קבוע בנתבעת, פוטר שלא כדין. התובע טוען, כי הופלה לרעה בעילת פיטורי צמצום (ס' 26לתצהירו) לרבות אפליה מחמת גיל, כפי שהועלתה במסגרת שמיעת הראיות בתיק ונטענה בסיכום טענותיו. הנתבעת פעלה כלפיו בחוסר תום לב ופיטוריו היו שרירותיים. בנקודה זו מציין, כי הנתבעת, אם רצתה בכך, יכולה היתה למצוא לו מקום עבודה חילופי, כפי שנמצא לשאר עובדי הקולנוע. ח. התובע קיבל פיצויי הפיטורים עם פיטוריו, אולם השיב הפיצוי לנתבעת, אשר סרבה לקבלו והכספים מופקדים בחשבון התובע ללא כל שימוש מטעמו. כך גם יתרת הכספים מקופות גמל ששוחררו לטובתו. ט. התובע תובע הסעדים הבאים: (1) פסק דין הצהרתי, כי פיטוריו בטלים מעיקרא ועקב כך על הנתבעת לשלם לו שכרו ממועד פיטוריו שלא כדין עד הגיעו לגיל 65בצרוף הפרשי הצמדה ופיצויי הלנה. (2) פנסיית זיקנה מהנתבעת למשך כל ימי חייו החל ממועד הגיעו לגיל 65לאור העובדה, כי צבר בנתבעת 15.5שנות עבודה, שכן יש לראות את יחסי העבודה שבין הצדדים כנמשכים עד ל- 5.10.98, מועד בו הגיע התובע לגיל .65 התובע מציין בסיכום טענותיו, כי זכאות התובע לפנסיה הינה לאור העובדה, כי עבד יותר מ- 10שנים בנתבעת ופוטר לאחר גיל .40הכל בהתאם להוראת ס' 79לחוקת העבודה. (3) לחילופין, במידה ובית הדין לא יעניק לתובע הסעדים הנ"ל, תובע התובע לשלם לו פיצויי פיטורים או מענק פרישה בצרוף הפרשי הצמדה וריבית מיום התגבשות העילה או לחילופין מיום הגשת התביעה המקורית. ותשלום פנסיה בשיעור 900ש"ח לחודש החל מ- 1.12.94הואיל ובמסגרת התביעה החילופית צבר התובע 10.5שנות עבודה עד למועד פיטוריו ועבר התקף לב ולפיכך זכאי לפנסיה בשיעור % 25משכרו (% 2לכל שנה לרבות תוספת אחוזית בגין מצב רפואי וביטול משרה) הכל בהתאם להוראות חוק שרות המדינה - גימלאות. חישוב הפנסיה נעשה בהתאם לשכרו של התובע בשיעור 200, 4ש"ח. התובע תובע תשלום פיצויים על עצם הפיטורים שלא כדין על סך 000, 100ש"ח נטו ובצרוף הפרשי הצמדה וריבית מיום התגבשות העילה או לחילופין מיום הגשת כתב התביעה העיקרי עד לפרעון המלא בפועל ומהסיבות שפורטו בס' 27לכתב התביעה המתוקן. .2טענות הנתבעת - א. פיטורי התובע היו כדין. התובע התקבל לעבודתו בנתבעת במחלקת הגנים, עבודתו הופסקה לאחר שהיתה רצופת תקלות ובעיות ביחסיו עם הממונים עליו עוד לפני .1990 ב. העבודות בתקופה שלאחר מכן שניתנו לתובע היו בדרך כלל עבודות זמניות וארעיות ובשיעור % 30משרה על מנת להשלים משרתו כקופאי בבית הקולנוע ועל מנת שיזוכה בשכר בגין משרה מלאה. ג. פיטורי התובע לא באו בהפתעה מלאה כפי שהצהיר, שכן התובע היה מודע לכוונת הנתבעת לנקוט בהליך פיטורים עקב סגירת בית הקולנוע, כי פיטוריו נעשו בהסכמת ועד העובדים, אשר נציג הועד נטל חלק בישיבות הנתבעת, היינו, ישיבות מנגנון שדנו בעניינו של התובע. בטרם פיטורי התובע התקיימה פגישה בעניינו עם הנהלת הנתבעת ונציגי ועד העובדים והתובע היה מודע לאפשרות פיטוריו עוד בטרם קיבל מכתב הפיטורים. ד. התובע ביקש למצוא עבודה חילופית ולא צלח. כן לא השכילה הנתבעת למצוא לתובע עבודה חילופית וכך גם ועד העובדים אשר בסופו של דבר עקב כך הסכים לפיטורי התובע. ה. התובע העלים מבית-הדין העובדה, כי הוזמן לשימוע בפני ועדת מנגנון שדנה, בין היתר, בפיטוריו, אולם התובע סרב להתייצב לשימוע על פי הוראת ועד העובדים ונציג מועצת הפועלים. התובע העלים מבית-הדין העובדה, כי ההמלצה לפטרו היתה על דעת ועד העובדים לאחר שנעשו נסיונות למצוא לו עבודה חילופית ולא צלחו. גרסת התובע, כי לא ניתנה הסכמה של מזכיר האיגוד המקצועי לפיטוריו הינה תמוהה, שכן מנוגדת לעמדת נציגות העובדים כפי שבאה לידי ביטוי בישיבות ההנהלה וועדת המנגנון, שדנו בפיטורי התובע וכפי שעולה מפרוטוקול הדיונים הנ"ל. רק לאחר מכן הומצא לתובע מכתב הפיטורים. ו. הנתבעת מציינת, כי התובע, לאחר פיטוריו, דרש תנאים מופרזים ומופלגים כתנאי להפסקת עבודתו (נ/1). ז. פיטורי התובע נעשו מתוך שיקולים ענייניים וכדין. ח. התובע אינו זכאי לזכויות הכספיות הנתבעות על ידו, לרבות החזרתו לעבודה. .3העדויות - מטעם התובע הוגש תצהירו במקום עדות ראשית ותצהירו של יהודה קוטאי, יו"ר האיגוד המקצועי במועצת פועלי ערד. מטעם הנתבעת הוגשו תצהיריהם של עובדי הנתבעת: חנה קרוזל, חוה שחר, יוסי מלול, גדעון נצר, בלה לוי, אברהם שטרית (יו"ר ועד העובדים בנתבעת בתקופה הרלוונטית), אבינועם ורבנר (מנכ"ל הנתבעת) ותמר נרד, מנהלת מחלקת משאבי אנוש בנתבעת. המצהירים נחקרו בחקירה נגדית. הצדדים הגישו סיכום טענותיהם בכתב. .4הליך הפיטורים - א. התובע ומר קוטאי מטעמו והנתבעת חלוקים בדבר השתלשלות העניינים שהביאה, בסופו של דבר לפיטורי התובע. עמדת התובע מפורטת בתצהירו לרבות בתצהירו של מר קוטאי ואילו עמדת הנתבעת בנקודה זו מפורטת בעיקרה בתצהירו של מר שטרית, יו"ר ועד העובדים דאז, מר ורבנר והגב' תמר נרד. ב. עד הנתבעת, מר שטרית, יו"ר ועד העובדים דאז, פרט בתצהירו במקום עדות ראשית השתלשלות העניינים שהביאה לפיטורי התובע ומודה, כי הועד התנגד לפיטורי התובע כפי שנטען על ידי מר קוטאי בתצהירו וכי נבדקו אפשרויות תעסוקה חילופיות לתובע לרבות על ידי העד עצמו הן במחלקת הגביה, הן במחלקת הגינון והן נבדקו אפשרויות תעסוקה חילופית על ידי מנכ"ל הנתבעת והעד קיים פגישות רבות עם מועצת הפועלים ועם מר קוטאי בעניינו של התובע. כי בסופו של דבר הודע לתובע, כי לא נמצא מקום עבודה חילופי בנתבעת, למעט במחחלקת התברואה בטאטוי רחובות. התובע הוזמן לישיבה במועצת הפועלים על ידי מר קוטאי ובנוכחות המצהיר נאמר לתובע על ידי מר קוטאי, כי אין אפשרות לשבצו בעבודה אחרת וכי הולכים לקראת פיטוריו (ס' 13לתצהיר). בתצהירו מפרט, כי הופיע בידיעת מועצת הפועלים ובאישורה בישיבת המנגנון מס' 8ביום 27.10.94ודיווח באותה ישיבה, כי הבדיקות העלו שלא קיימת אפשרות לשבץ את התובע בתפקיד אחר ומועצת הפועלים עצמה אינה מסוגלת לסדר לגולדשטיין עבודה אחרת וכן ציין, כי הבהיר, כי נציגות העובדים שוקלת את טובת עובדי הרשות המקומית ומעדיפה להותיר בעבודה עובדים שעלולים לאבד כל מקור פרנסה על פני עובדים אחרים שיש להם הכנסה ממקור אחר. לאחר שהתובע הבין שפיטוריו הינם בגדר עובדה מוגמרת העביר אליו דרישות כספיות לפיצויים מוגדלים או פנסיה והעד העביר את הדרישות להנהלת העיריה. בחקירתו הנגדית (ישיבת בית הדין מיום 13.4.97) פרט, כי כל הפעולות שנעשו על ידי ועד העובדים שעניינם מפוטרי הקולנוע , נעשו על דעת מר קוטאי. בתחילה, התנגדו לפיטורים, לאחר מכן הורו לתובע לא להופיע בפני ועדת שימוע אליה זומן ואשר היתה אמורה להתקיים על פי הזימון ביום 19.10.94העד התייצב לישיבת המנגנון הראשונה ביום 18.10.94שדנה בעניינו של התובע במקום התובע ועל דעתו של מר קוטאי ומעיד, כי לא ביקש לדחות את השימוע אלא סוכם, כי התובע לא יתייצב לשימוע אלא במקומו יתייצב יו"ר הועד כדי לבקש דחיה של הפיטורים או ביטולם על מנת להמשיך ולחפש מקום עבודה אחר לתובע, וכך אמנם נעשה (עמ' 36לפרוטוקול) העד מדגיש, כי עמדה זאת היתה על דעת מר קוטאי ועל מנת לדחות את הגזירה ולנסות ולבקש ארכה. תוכן ההסכמה בועדת המנגנון מס' 7מיום 18.10.94נמסרה למר קוטאי מיד לאחר הישיבה (עמ' 38לפרוטוקול) ומסכם העד בחקירתו, כי "כל הזמן התנגדתי. אחר כך אישרנו את הפיטורים יחד עם קוטאי וכשעשיתי בדיקה ולא מצאנו מקום עבודה חילופי. מסרנו הודעה לעיריה שאישרנו את הפיטורים, אם זה בכתב או בעל פה אני לא זוכר, ההודעה נמסרה לקוטאי והוא היה אמור להעביר את ההודעה לעיריה...והוא זימן את התובע בנוכחותי ומסר לו את ההודעה ושנעשה הכל ולא היתה ברירה אלא להסכים לפיטורים..." (עמ' 38לפרוטוקול). כשנשאל העד מה נאמר לתובע על ידי מר קוטאי השיב, כי נאמר לו שועד העובדים עשה את כל שביכולתו ואין מקום אחר בעיריה, המקום היחידי שיש לעירית ערד זה במדור טאטוא רחובות, לאחר מכן דובר על פיצויים כחוק. ג. אבינועם ורבנר (מנכ"ל הנתבעת) הצהיר בנקודה זו, כי סגירת הקולנוע לא היתה הפתעה לעובדי הקולנוע ובחודש ספטמבר 94לקראת סגירת הקולנוע נעשו נסיונות למצוא עבודה חילופית לעובדי הקולנוע לרבות על ידי העד עצמו לרבות יו"ר ועד העובדים. ב- 11.10.94התקיימה פגישה בנוכחות המנכ"ל, חברי ועד העובדים והתובע ונסקרו האפשרויות בנושא המשך העסקתו של התובע לאחר סגירת הקולנוע והוצע, בין היתר, עבודה בטאטוא רחובות, שכן דובר בעבודה זמנית שניתן היה לפטר עובדים ולשלב את התובע במקומה, אולם עבודה זו אינה הולמת את התובע. התובע התנגד להצעה וביקש לבדוק בעצמו אפשרויות העסקה במחלקת הנדסה וגביה. (נספח ב' לתצהירו). בהמשך התצהיר מפרט המנכ"ל את השתלשלות העניינים התומכת בגרסת הנתבעת ולטענתו, פיטורי התובע נעשו כדין. העד כמנכ"ל המועצה הוסמך על ידי ראש המועצה ומליאת המועצה לפטר עובדים , לפיכך חתם על מכתב הפיטורים. בחקירתו הנגדית מאשר את שפרט בתצהירו במקום עדות ראשית. העד מוסיף, כי ביום 18.10.94התקיימה ישיבת מנגנון אליה זומן התובע לשימוע וכי ביום 19.10.94לא התקיימה ישיבה שכזו. העד מאשר, כי היתה לנתבעת הכוונה שהתובע יופיע וישמיע עמדתו לענין פיטוריו, וטוען, כי אף אם התובע זומן לישיבה ביום 19.10.94כפי שטען, קשה לו להניח שלא ידע על הישיבה שהתקיימה בסופו של דבר ב- 18.10.94מבהיר, כי לא היתה כל סיבה עניינית להקדים את הישיבה ומפרט, כי בנתבעת אין מכירים באופן אוטומטי בייצוג עובד על ידי הועד והתובע היה צריך להופיע לשימוע גם אם קיבל הוראה שלא לעשות כן (עמ' 50לפרוטוקול). בכל מקרה מודה, כי יכול והיה מקום לזמן את התובע לישיבת המנגנון הנוספת (ישיבה מיום 27.10.94- י.ה.) על מנת לאפשר לו להשמיע טענותיו ולהסיר ספק בדבר כוונות הנתבעת (עמ' 50לפרוטוקול). לטענת העד, הסכמת ועד העובדים לפיטורים באה לידי ביטוי בישיבת ועדת המנגנון שנערכה ב- 27.10.94כן הבהיר, כי לא דובר בפיטורי צמצום אלא בפיטורים מחמת סגירת בית הקולנוע. ד. הגב' תמר נרד, מנהלת משאבי אנוש בנתבעת, העידה על השתלשלות העניינים כפי שתוארה על ידי מנכ"ל הנתבעת. העדה מבהירה בתצהירה, כי ביום 13.10.94נשלחה לתובע הזמנה להתייצב בפני ועדת המנגנון לשימוע. התובע לא התייצב לשימוע. ועדת המנגנון התכנסה ביום 18.10.94(ועדת מנגנון מס' 7), דנה בעניינו והחליטה להסמיך את הנהלת הנתבעת לנהל משא ומתן עם הועד לפיטורי התובע סוכם, כי בישיבת ועדת המנגנון הבאה תתקבל החלטה בנושא הפיטורים (פרוטוקול הועדה צורף לתצהירה - נספח ז'). בישיבה מיום 27.10.94(ישיבת מנגנון מס' 8) לאחר שנשמעה עמדת ראש הועד, הוחלט על פיטורי התובע וכי באותה ישיבה ראש הועד אמר, כי ב- 31.10.94עתידה להתקיים פגישה בין התובע לבינו ובין מזכיר האיגוד המקצועי ובה יודיעו לתובע כי אין אפשרות להמשיך העסקתו, הכל כפי שעולה מהפרוטוקול. ביום 31.10.94אישרה המליאה את החלטת המנגנון לפטר את התובע כאשר נציג מועצת הפועלים וחבר המליאה מר בנישתי נמנע. הגב' נרד מצהירה וטוענת, כי האמור בתצהירו של מר קוטאי בנקודה זו אינו מדוייק, שכן פיטורי התובע לא נעשו באופן חד צדדי אלא נעשו בהסכמת ועד העובדים. לא נמצאה עבודה מתאימה למר גולדשטיין וניתנה לו אפשרות למצוא עבודה מתאימה בכוחות עצמו. העדה מצהירה, כי עמדתו של מר קוטאי כפי שעולה מתצהירו הינה מגמתית. בחקירתה הנגדית מבהירה, כי בישיבת ועדת המנגנון מס' 8לא היתה התנגדות לפיטורי התובע אלא ועד העובדים הודיע שהוא לא מצא מקום עבודה חילופי ומסכים לפיטורים. העדה מסבירה, כי הסיקה, כי הועד הסכים לפיטורים, שכן כתוב בפרוטוקול שהועד מסכים שלתובע אין מקום עבודה חילופי ומפרוטוקול קודם ברור, כי במידה ולא יהיה מקום כזה אזי העובד יפוטר וזו המטרה שדחו את הדיון בפיטורי התובע מישיבת המנגנון מס' 7לישיבה מס' .8(עמ' 53לפרוטוקול). בתשובה לקביעת ב"כ התובע, כי ברור שבזמן זה הנתבעת ידעה שהאיגוד המקצועי מתנגד לפיטורים, השיבה העדה בשלילה, כי האיגוד המקצועי ביקש למצוא לתובע מקום חילופי וברגע שלא נמצא מקום כזה הוא הסכים ולא היתה אפשרות אלא לפטר התובע. הגב' נרד בחקירתה הנגדית מעידה, כי לאחר ישיבת המנגנון מס' 7ידעה, כי מתנהל משא ומתן בין ועד העובדים למועצת הפועלים על המשך העסקת התובע. העדה ידעה, כי מר קוטאי מתנגד לפיטורים אבל לא ידעה אם בעת קבלת ההחלטה בישיבת המנגנון מס' 8עדיין עמד בהתנגדותו (עמ' 50לפרוטוקול). העדה מוסיפה, כי ידוע לה, כי מר קוטאי היה מזכיר האיגוד המקצועי, אולם, המשא ומתן התנהל למעשה מול ועד העובדים. ה. הגב' בלה לוי אשר רשמה את פרוטוקול ישיבת מליאת המועצה מ- 31.10.94הסבירה, כי בישיבה זו אושרה החלטת ועדת המנגנון מיום 27.10.94ונרשם, כי מר יצחק בנישתי שהיה הן חבר המליאה והן מזכיר מועצת הפועלים נמנע מאישור ובכפוף להמנעותו אושרה ההחלטה של ישיבת המנגנון בדבר פיטוריו של התובע. לגרסתה, במליאה לא היתה הצבעה, כי כאשר הפרוטוקול מאושר בדרך כלל לא עושים הצבעה (חקירתה החוזרת), אולם כשיש השגות עורכים הצבעה ויצחק בנישתי ביקש במקרה הנדון שיירשם בפרוטוקול שהוא נמנע. כן הבהירה, כי מאחר ולא התקיימה הצבעה לא נרשמו עמדות המשתתפים באשר לנושא הדיון. עד כאן גרסת הנתבעת. ו. התובע בתצהירו במקום עדות ראשית מאשר, כי זומן יחד עם 4עובדים נוספים שעבדו עמו בבית הקולנוע על ידי מנכ"ל הנתבעת שהודיע לו כי יש כוונה לסגור את בית הקולנוע, אולם נאמר, כי ייעשה מאמץ לשבץ העובדים בתפקידים אחרים, וכי אז לא דובר כלל על פיטורים. התובע צרף לכתב תביעתו מכתב מיום 13.10.94ממנו עולה, כי זומן לישיבת ועדת מנגנון ביום 19.10.94בנתבעת לשימוע בנושא הפסקת עבודתו ומצהיר, כי מזכיר האיגוד המקצועי, מר יהודה קוטאי הודיעו לא להתייצב לדיון וכי ההסתדרות פועלת לדחיית הישיבה ולביטול המכתב. התובע הצהיר, כי נמסר לו כי הדיון נדחה וצרף מכתב מאת מר י. קוטאי מיום 1.1.95שנכתב לפי בקשתו של התובע ובו אישר מר קוטאי, כי דרש מאת התובע לא להופיע לישיבת המנגנון שהיתה קבועה ב- 18.10.94וכי הדיון נדחה, כי ממשיכים לתבוע המשך העסקת התובע במועצה ולדידו של מר קוטאי, עד עצם כתיבת המכתב טרם הסתיים עניינו של התובע. התובע מודה, כי לא התייצב לשימוע למרות שהוזמן כי עשה מה שאמרו לו מר קוטאי ויו"ר הועד כ"ילד טוב ירושלים" (עמ' 18לפרוטוקול). התובע מצהיר, כי עקב התערבות מר קוטאי היה ברור לו שעניין הפיטורים נדחה וכן נודע לו שישיבת ועדת המנגנון קיימה דיון בלעדיו והחליטה שלא לפטרו. אולם לאחר שקיבל הפרוטוקול הובהר לו, כי לא היה דיון ענייני בעניינו ולמרות האמור לעיל הוחלט מיד על פיטוריו. לטענתו, מליאת המועצה, בישיבתה מיום 31.10.94, לא אישרה פיטוריו ולפיכך טוען, כי מדובר בפיטורים שלא כדין. לטענתו, לא ידע על שינוי בעמדתו של הועד ולפיכך מכתב הפיטורים לרבות תשלום הפיצויים היו שלא בידיעתו ולא על דעתו (עמ' 19 לפרוטוקול). מחקירתו הנגדית עולה, כי התרוצץ כחודש וחצי בין ועד העובדים למועצת הפועלים כאשר כל בקשתו הינה להמשיך בעבודתו ולו במחצית המשרה עד הגיעו לגיל הפנסיה, אולם לא נענה ובנקודה זו תבע לקבל ההטבות שפורטו במכתבו מיום 21.11.94(נ/1) שכן ראה, כי לא יוכל לקבל עבודה בנתבעת (עמ' 10לפרוטוקול). התובע מודה בחקירתו, כי זומן לפגישה ב- 9/94עם המפעיל החדש של בתי הקולנוע, מר גלפנד, אולם סרב להתייצב לפגישה והודיע מפורשות, כי מבקש להמשיך לעבוד במועצה עד לגיל הפנסיה (עמ' 11לפרוטוקול ונ/4). בחקירתו טוען, כי הגב' נרד מתוקף תפקידה יכולה היתה ועם הרבה רצון טוב, לדאוג למשרה עבורו עד גיל הפנסיה, אבל לא רצתה בכך (עמ' 20לפרוטוקול). ולגרסתו, סילוקו מהעבודה נעשה על ידי הגב' נרד כאשר לא עשה לה כל רע. לטענתו, הגב' נרד היא המסדרת את העניינים והיא זו שמביאה הסיבות לרבות קומבינציות מטעמה ולפיכך שומעים לה, אולם, יחד עם זאת, הודה, כי מנכ"ל העיריה, עמו היה בקשרים טובים, אמר לו, כי יעשה את שהוא חושב ולא את אשר הגב' נרד אומרת לו (עמ' 22לפרוטוקול). ז. מר קוטאי הצהיר, כי מכתב הפיטורים שנשלח לתובע, נעשה ללא מיצוי משא ומתן וחרף התנגדותו לרבות התנגדות ועד העובדים המקומי (ס' 8לתצהיר). התובע צרף מכתב ממנו עולה, כאמור, כי התנגד יחד עם יו"ר הועד, מר אברהם שטרית לכוונת ההנהלה לפטר את התובע (מכתב מיום 16.10.94). העד מעיד על עצמו, כי לאחר שנודע לו על כוונתה של הנתבעת לפטר את העובדים שעבדו בקולנוע החל בפעולה נמרצת לביטול ההחלטה. ואמנם, 4מבין העובדים שובצו בתפקידים חילופיים (ס' 16לתצהיר), אולם כשנודע לו שהתובע לא שובץ בעבודה, תבע להסדיר הענין ודן עם מנכ"ל הנתבעת והגב' תמר נרד בנקודה זו ולמרות שהובטחה לו תשובה, לא קיבל אותה עד היום. העד מצהיר, כי פיטוריו של התובע נעשו באופן חד צדדי. העד מאשר, כי הורה לתובע שלא להתייצב לשימוע בעניינו תוך הבטחה שיסדיר את ביטול הישיבה ואכן יו"ר הועד פעל על פי הנחייתו ואמנם הדיון נדחה. העד טוען, כי נוכח פעולותיו בוטלו כל פיטורי העובדים למעט פיטוריו של מר גולדשטיין ומעיד, כי לגביו היחס היה שונה. גם מנכ"ל הנתבעת ניסה לשנות את רוע הגזירה ולמצוא עבודה חילופית לתובע , אולם זה הודיענו כי לא יכול היה לעשות כן. לטענתו, ולאחר שפרט דעתו בדבר תוכן החלטות ועדת המנגנון ומליאת הנתבעת, פיטורי התובע היו שלא כדין ונגרם לו עוול וכנציג ההסתדרות מבקש מבית הדין להחזיר התובע לעבודה. בחקירתו הנגדית השיב, כי לא היתה פניה לועדה פריטטית וזאת מאחר והיתה מחלוקת בין הצדדים ולא נתקבלה תשובה החלטית מהנתבעת אלא הנתבעת מיהרה לפטר את התובע כאשר התקיימו הליכים בין הצדדים למציאת מקום עבודה חילופי לתובע. העד טוען, כי כל שנאמר על ידי אברהם שטרית בישיבת המנגנון מס' 8לא נאמר על דעתו ומוסיף, כי מר שטרית לא היה אומר הדברים מעולם, שאין עבודה חילופית, שכן התובע היה מוכן לעבוד בכל עבודה, כי הינו בעל ידע , בצע תפקידים שונים בנתבעת. העד לא השתתף בכל ישיבה שהתנהלו בנתבעת בעניינו של התובע ולטענתו, אם היו יושבים עמו, היה מציע לנתבעת הצעות, היה יוצר לתובע עבודה והיה מפטר עובד זמני בעיריה. העד מעיד על עצמו, כי הוא יכול להמליץ על פיטורים (עמ' 5לפרוטוקול). העד לא בדק עבודות ספציפיות חילופיות עבור התובע. כל אשר בראש מעייניו, כי עובדים ימשיכו לעבוד ויקבלו משכורות וכך היה אף עניינו של התובע. לטענתו, התובע זכאי למשכורתו עד להסדר עם העד בעניינו (עמ' 6לפרוטוקול). מחקירתו של העד עולה, כי הוא זה שהמליץ לתובע לפנות לייעוץ משפטי וכשנשאל מדוע ההסתדרות לא פנתה בשמו של התובע לרבות בשמה בהליך של צו מניעה והעד השיב, כי "הושלינו בזמנו שאכן הוסדר עניינו של העובד" (עמ' 8לפרוטוקול) ומכיון שלא היתה הסכמה בין הצדדים לא יכול היה לפנות לועדה פריטטית. העד מציין, כי התובע נרדף על ידי המועצה. .5ההחלטה. האם פיטורי התובע נעשו תוך הפרת הוראות חוקת העבודה, והאם מדובר בפיטורים שלא כדין? מהשתלשלות העניינים ומהראיות שבפני בית הדין מסקנתנו היא, כי פיטורי התובע נעשו בהסכמת ועד העובדים ובהתאם להוראות ס' 70לחוקה ולא הוכח בפנינו, כי מדובר בפיטורים שלא כדין. עדותו של יו"ר הועד, מר שטרית השאירה רושם מהימן על בית הדין בכל הנוגע להשתלשלות העניינים שהביאה לפיטורי התובע. העד מעיד מתוך ידיעתו האישית בישיבות בהן השתתף וגרסתו נתמכת במסמכים שהוצגו בפני בית הדין. מאידך, בית הדין אינו מקבל גרסתו של מר קוטאי ממנה ניתן להסיק, כי יו"ר הועד פעל בניגוד לעמדתו או שלא על דעתו. באשר לתצהירו ועדותו של יו"ר הועד, גרסתו תואמת אף את המסמכים שהובאו בפנינו. מר שטרית הצהיר בתצהירו, כי התנגד לפיטורי התובע מלכתחילה ועובדה זו נתמכה במסמך החתום על ידו ועל ידי מר קוטאי. כן הסביר, כי לאור עמדה זו הודיע לתובע שלא להתייצב לישיבת השימוע אליה זומן והסביר בעדותו מפורשות, כי לא סוכם עם מר קוטאי, כי מר שטרית יבטל את ישיבת המנגנון, אלא על דעת מר קוטאי על העד היה להופיע בפני ועדת המנגנון וסוכם להורות לתובע לא להופיע לאותה ישיבה, כי מר שטרית יופיע במקומו על מנת לבקש דחיה של הפיטורים או ביטולם כדי להמשיך ולחפש מקום עבודה אחר לתובע (עמ' 36לפרוטוקול). עובדה זו תואמת את האמור בישיבת ועדת המנגנון מס' 7מיום 18.10.94בו הופיע מר אברהם שטרית ובכל מקרה נרשמו דברים מפיו לפיו המשא ומתן בנושא פיטורי התובע ינוהל בין הנהלת הנתבעת והועד עד לישיבת ועדת המנגנון שלאחר מכן. באותה ישיבה תתקבל החלטה על הפיטורים. גרסה זו אף הועלתה בתצהירה ובעדותה של הגב' נרד. כלומר, הוכח בפנינו, כי באותה ישיבת מנגנון, נדחתה ההכרעה בענינו של התובע לענין הפיטורים על מנת לנהל משא ומתן לצורך מציאת מקום עבודה חילופי וזאת לאחר שנרשם באותה ישיבת ועדת המנגנון, כי אין סיכום עם הועד לגבי הפיטורים ולפיכך יו"ר הועד נתן הוראה לעובדים לא להופיע לשימוע. מר שטרית העיד, כי הנהלת הנתבעת הסכימה ליתן אורכה על מנת לדחות את הגזירה (עמ' 36לפרוטוקול). ישיבת ועדת המנגנון מס' 7עסקה , בין היתר, בהליך פיטורי התובע. עובדה זו היתה על סדר יומה. צויין במפורש בפרוטוקול הועדה, כי יוסי פאר, אחד מעובדי הקולנוע שנסגר, חולה ונדחה הדיון לגביו וצויין, כי אברהם טייב והתובע הוזמנו לשימוע. כן עולה מפרוטוקול, כי נרשמו דבריו של יו"ר הועד, כי בעניינו של מר טייב נדחה הדיון בנושא מאחר ומסתמן פתרון ובעניינו של התובע הועדה החליטה להסמיך את הנהלת הנתבעת לנהל משא ומתן עם הועד בנושא פיטורי העובד עד לישיבתה הבאה. לפיכך, יש לראות ישיבה זו כדנה גם בענייני פיטוריו של התובע, ישיבה שבה ניתנה לתובע הזדמנות להשמיע דברו והוא לא התייצב. לאחר מכן התקיימה ישיבת מנגנון מס' 8מיום 27.10.94בו התייצב מר שטרית פעם נוספת ובאותה ישיבה טען כדלקמן: ההנהלה הודיעה לועד, כי לא נמצא לעובד מקום עבודה חילופי, גם הועד שוחח עם מנהלת מחלקה שאליאב טען, כי היא מוכנה להעסיק אותו ומסתבר כי לא כך הדבר. גם הועד מסכים, כי אין לאליאב מקום עבודה חילופי. ברוח זו נאמרו הדברים על ידי הועד לאליאב. אליאב הודיע לועד "שילך עם הדברים עד הסוף" ואינו מוכן להפסקת עבודתו במועצה. ביום ב' ה- 31.10.94תתקיים פגישה עם מר יהודה קוטאי, ועד העובדים והעובד. בהתייעצות מוקדמת בין ועד העובדים ויהודה קוטאי נראה כי גם לאיגוד המקצועי אין אפשרות להציע לאליאב מקום עבודה חילופי. מר שטרית מעיד, כי לאחר שלא נמצא לתובע עבודה חילופית וכשנעשה הכל, לא היתה ברירה אלא להסכים לפיטורים וזה היה בנוכחותי. זה מה שאמר מר קוטאי, זה היה סוף הדרך (עמ' 38לפרוטוקול). העד אמנם מעיד, כי השתתף בישיבת מנגנון אחת, אולם לאור הראיות שבפנינו עולה, כי השתתף בשתי הישיבות, הן מס' 7והן בישיבה מס' 8ומסקנה זו נתמכת בפרוטוקולים של אותן ישיבות. הגב' נרד מעידה, כי לאור עמדה זו של יו"ר הועד, הנתבעת ראתה בכך הסכמה לפיטורי התובע ובנסיבות המקרה הנדון, כאשר ועדת המנגנון הראשונה (מס' 7) נדחתה על מנת לקיים משא ומתן ואפשרות למציאת מקום עבודה חילופי לתובע ועקב כך נדחה הדיון לישיבת מנגנון נוספת, ובישיבה זו מצהיר יו"ר הועד, כי כלו כל הקיצים, ואין ראיה באותה עת, כי הדברים אינם נכונים, ולו מבחינת נקודת המבט של הנהלת הנתבעת באותה ישיבה שראתה בהצהרת יו"ר הועד הסכמת הועד לפיטורי התובע. פיטוריו של התובע אושרו במליאת המועצה מיום 31.10.94נציג מועצת הפועלים באותה ישיבה לא טען, כי הינו מתנגד להחלטה או מבקש דיון ענייני נוסף בפיטורי התובע, אלא נמנע מהחלטה, ודי בכך על מנת לראות בהחלטת המליאה כהחלטה חוקית ובכל מקרה לא הוכח בפנינו אחרת. אמנם, יכול ויהיה משקל לעמדת מועצת הפועלים אך לא לענין חוקיות ההחלטה. עוד יצויין, כי ישיבת המליאה נערכה במועד בו הצהיר יו"ר הועד בישיבת המנגנון מס' 8, כי תערך פגישה עם התובע ומר קוטאי על מנת להביא בפניו המסקנה, כי אין אפשרות גם לאיגוד המקצועי להציע לו מקום עבודה חילופי. התובע בסיכום טעונתיו מפנה לס' 70- 72להוראות החוקה (עמ' 22לסיכום טענותיו). מעיון בס' 70להוראות החוקה פורט כי: "פיטורי עובדים , חוץ מעובדים בתקופת נסיונם, ייעשו רק מסיבה מספקת ותוך הסכמה הדדית בין הרשות ובין ועד העובדים או מרכז הסתדרות הפקידים, ובאין הסכמה עוברת ההכרעה לבוררות מוסכמת בהתאם לס' 84". ב"כ התובע בסיכום טענותיו טוען, כי לא התמלאו תנאי ס' 70לחוקה וטוען, כי נדרש, בין היתר, הסכמת שני הגופים, היינו ועד העובדים ומרכז הסתדרות הפקידים (באמצעות נציג מועצת הפועלים) לפיטורים. פרשנותו זו של התובע אינה מקובלת על בית הדין ואינה עולה מהוראות ס' 70 לחוקה. המחלוקת שנתגלתה בין עמדתו של מר קוטאי לבין עמדתו של יו"ר הועד מר שטרית, אין בה כדי להגיע למסקנה הפוכה. עדותו של מר שטרית מקובלת ומהימנה על בית הדין מעדותו של מר קוטאי. ולו מהטעם, כי מר שטרית בחקירתו הנגדית לרבות בתצהירו במקום עדות ראשית שכנע את בית הדין, כי כל המהלכים שנעשו בעניינו של התובע נעשו על דעת מר קוטאי או כי מר קוטאי היה מודע להם. עמדת מר קוטאי כנציג האיגוד המקצועי במועצת פועלי ערד וכבעל הסמכות להמליץ על פיטורים או לאשרם, כפי שהעיד בעדותו (עמ' 5לפרוטוקול) במועד פיטורי התובע, לא הוכחה בפנינו. יש לשער, כי מר קוטאי ידע, כי כאשר אין הסכמה לפיטורי עובד, יש להעביר הענין לבורר או לועדה פריטטית על פי הוראות החוקה. עובדה זו לא נעשתה במקרה הנדון ועדותו, כי צעד זה לא נעשה מכיון שהושלה לחשוב, כי עניינו של התובע הוסדר, וכי יבואו במשא ומתן עמו לגבי משרה או תפקיד וכי כך הסתיימה הפגישה, אמנם נטענה על ידו בעדותו, אך לא הוכחה בפנינו. העד, מר קוטאי מעיד, כי עברה תקופה ומכיון שלא היתה הסכמה לא יכול היה ללכת לועדה פריטטית והיפנה את התובע לעורך דין. בנקודה זו, יצויין, כי כאשר יש אי הסכמה, בדבר פיטורי התובע ועל פי הוראות החוקה, הסמכות לועדה פריטטית לדון בענין (ראה דיון מס' מה/109-3 אורדן תעשיות בע"מ נ. אריה צביקל, פדע כרך יז', בעמ' 437). טענת מר קוטאי, כי בעבר כבר פוטר העובד מעבודתו והוחזר לעבודה על ידו ולפיכך הינו נרדף על ידי המועצה כעילה למסקנתו, כי מדובר בעובד שנרדף על ידי המועצה, אין לה ראיה בחומר הראיות שבפנינו. גרסתו של מר קוטאי, כי דברי מר שטרית בישיבת המנגנון מס' 8לא נאמרו וכי מר שטרית לא היה אומר את הדברים בעניינו של התובע שהיה מוכן לקבל כל עבודה (עמ' 3ו- 4לפרוטוקול) עומדים בניגוד לאמור בפרוטוקול ועומדים בניגוד לאמור בתצהירו של מר שטרית ובעדותו בפנינו ולפיכך גרסת מר קוטאי אינה מקובלת על בית הדין בנקודה זו ואינה מהימנה על בית הדין. ככל שהוכח בפנינו, פיטוריו של התובע נדונו במספר ישיבות החל מה- 11.10.94ולאחר מכן בשתי ישיבות מנגנון , לרבות במליאת המועצה והוכח בפנינו, כי התובע היה מודע לעמדת הנהלת הנתבעת ולעמדת ועד העובדים ומועצת הפועלים, התובע היה מודע לעובדה, כי לא נמצא לו מקום עבודה חילופי גם על ידי נציגיו ולפיכך, דברי יו"ר הועד בישיבה שהתקיימה ביום 94.10.27ניתן להסיק מהם, כי למעשה הועד נתן הסכמתו לפיטורים לאחר שכל מאמציו למצוא מקום עבודה חילופי לא צלחו והעיד על כך מפורשות בפנינו יו"ר הועד והמסקנה המתבקשת מכך היא, כי פיטורי התובע נעשו בהסכמת הועד. כן מסקנתנו היא, כי ישיבת מליאת המועצה שאישרה את הפיטורים פעלה כדין ובאופן חוקי אף אם נמנע נציג מועצת הפועלים מאישור ההחלטה. נציג זה לא טען, כי מועצת הפועלים מתנגדת לפיטורים. בית הדין ער לפסיקה שצוטטה על ידי התובע בסיכום טענותיו באשר לחובת השמיעה של הרשות בטרם תתקבל החלטה, לרבות לאמור בדב"ע נא/51-3 שצוטט על ידי ב"כ התובעת, אולם במקרה הנדון, לאור השתלשלות העניינים שהוכחה בפנינו, מסקנתנו היא כי המליאה פעלה כדין וכי דיונים בעניינו התקיימו בועדות מנגנון קודמות ומתוקף סמכותן. עוד יצויין, כי מקובלת על בית הדין עמדת הגב' לוי בדבר תוכן החלטת ישיבת המליאה מיום 31.10.94לפיה אושרה החלטת ועדת המנגנון בכפוף להמנעות חבר ועדת המליאה לרבות נציג מועצת הפועלים. לא הוכח בפנינו, כי יש באישור הנ"ל משום אישור שלא כדין, ככל שמדובר בהחלטה כדין של מליאת המועצה. ובאשר לחובת השימוע של התובע - אין מחלוקת, כי התובע זומן לשימוע לישיבת מנגנון שהיתה אמורה להתקיים ביום 19.10.94והודיע, כי לא יתייצב לישיבה על פי הוראות נציגיו. אין מחלוקת, כי זכות השימוע של עובד טרם פיטוריו הינה זכות מכוח כללי הצדק הטבעי. זכות הטיעון נועדה להשפיע על ההחלטה. המטרה העיקרית של השימוע היא שלפני בעל הסמכות תהיה תמונה כוללת, מקיפה ומבוססת של העובדות או העובדות לכאורה הרלוונטיות לענין, וכן טיעוני העובד (ראה דבע נד/120-3 יחיאל שבח נ. ראש עירית תל-אביב יפו ואח’, פדע כו' 395- בענין שימוע בטרם השעיה; ראה דבע נד/33-3 יעקב בר מנשה נ. שרות התעסוקה, פדע כו' 423; דבע נד/71-3 מרגלית אילת נ. שרות התעסוקה, פדע כז' 169; ראה יצחק זמיר: "הסמכות המנהלית"/כרך ב'/עמ' 812-827). מתכונת השימוע אינה אחידה. היא תלויה במהות הסמכות בנסיבות הענין, אולם בסיסה של זכות זו היא הוגנות, דהיינו - "מן הראוי לזכור שכללי הצדק הטבעי בכלל והעקרון של 'ישמע האידך גיסא' בפרט אינם כללים נוקשים, אלא נועדו להבטיח שמיעה הוגנת או טיפול הוגן מצד הרשות בעניינו של האזרח" (בגץ 361/76 המגדר - ברזלית חוטי ברזל ורשתות בע"מ נ. ש.רפאלי ואח’, פד"י לא (3) 281). מבחן ההוגנות חל גם כשמתעוררת שאלה האם יש לתת לנוגע לדבר הזדמנות נוספת להשמעת טענותיו, כאשר במהלך השימוע או לאחריו מתבררים לבעל הסמכות נתונים נוספים בעלי חשיבות, שיש בהם כדי לשנות את התמונה (ראה י. זמיר:נ"הסמכות המנהלית"/כרך ב'/עמ' 821-823; ראה דבע נז/147-3 אברהם פרץ נ. יוסף כהן ואח' (לא פורסם)). הנתבעת בסיכום טענותיה טוענת בנקודה זו, כי משסרב התובע להתייצב לשימוע והודה בחקירתו הנגדית אין מעלה ומוריד המועד בו התקיימה הישיבה שנועדה לשימוע ומדובר בטעות סופר. כן נטען, כי לא היה מקום לזמן את התובע לישיבה נוספת בה נדון עניינו, שכן בישיבה הראשונה שבה היה אמור התובע לשאת את דברו והוא החליט לא להתייצב אליה הוחלט, כי יעשה נסיון לאתר לתובע מקום עבודה חילופי אך לא נשללה אפשרות פיטורי התובע מעבודתו. אין לאמור או לקבוע מבחינה משפטית כי על המעביד, בין אם הוא שרות ציבורי או פרטי, לזמן העובד לכל ישיבה או דיון בנושא פיטוריו ודי בהזמנה אחת על מנת להשמיע דברו, ואם ויתר על זכותו הזמנה נוספת הינה ענין למעביד ואינה חובה משפטית או חוקית (ס' 7.2.5לכתב הסיכומים). עוד צויין, כי השימוע בכל מקרה לא היה משנה את פני התמונה, כי נערכו פגישות בין התובע לבין נציגי הנהלת הנתבעת בה נדונה שאלת פיטוריו, ונדונה אפשרות שיבוצו בעבודות אחרות ואף התובע קיבל על עצמו לחפש עבודה חילופית ונוסף לכך, על דעתו ועל פי בקשתו. טענתו, בנסיבות אלה, כי פיטוריו הינם שלא כדין בשל הטיעון הפורמלי כי לא נשמעה דעתו, הינה התנהגות בחוסר תום לב. ובאשר למטרת השימוע נטען על ידי הנתבעת בסיכום טענותיה, כי ברור כי שימוע של התובע לא היה עוזר לשיבוצו בעבודה, שכן באותה עת התובע בעצמו בעדותו העיד, כי הגיע למסקנה, כי אין לו עבודה חילופית וזאת בנוסף לעמדת יו"ר הועד ועמדת מנכ"ל הנתבעת שאף הם עסקו בחיפוש עבודה חילופית לתובע. נתוניו האישיים היו ידועים ולפיכך, אף מסיבה זו לא היה מקום ליתן לתובע הזדמנות לשימוע נוסף. הנתבעת טוענת, כי במקום שפיטורים נעשים על רקע שינוי ארגוני וסגירת יחידה הכיר בית הדין הארצי לעבודה באפשרות של פיטורים ללא שימוע (דבע נג/80-3 המועצה המקומית אופקים נ. זיוה לוי, פדע כו', 63), אולם יצויין, כי במקרה הנדון לא נסגר המפעל בו עבד התובע משרה מלאה, אם כי בית הדין מקבל הטיעון שאין מדובר בפיטורים מחמת צמצומים אלא, ולו בחלקם, מחמת סגירת מפעל. ובאשר לשימוע, אין מחלוקת, לאור שפורט לעיל, כי ישיבת מנגנון מס' 7שהתקיימה ביום 18.10.94דנה בהעלאת עמדת הנתבעת בדבר אפשרות פיטורי התובע ובאותה ישיבה הודיע יו"ר הועד (או הדברים נאמרו מטעמו) כי נתן הוראה לעובדים, אברהם טייב ואליאב גולדשטיין לא להופיע לשימוע כל זמן שאין סיכום עם הועד לגבי פיטוריהם. מקובלת על בית הדין עמדת הנתבעת, כי השוני בין המועד שפורט בהזמנה לשימוע (19.10.94) לבין המועד בו התקיימה ישיבת השימוע בפועל (18.10.94) אינו בעל משקל לענין ההזדמנות שניתנה לתובע להשמיע דברו והתובע, על פי הוראת נציגיו, לא התייצב לשימוע ויש לשער, כי לא היה מתייצב לשימוע אף אם הישיבה היתה מתקיימת ביום 19.10.94, כי כך נאמר לו על ידי נציגיו. לא הוכחה בפנינו כל קנוניה או סיבה אחרת בגינה שונה התאריך או כי אין התאמה בין מועד ההזמנה למועד הישיבה שהתקיימה בפועל. טענת התובע, כי נציגיו אינם שליחיו לצורך זכאותו לשימוע בפני ועדת המנגנון, אינה מקובלת על בית הדין בנסיבות המקרה הנדון, שכן התובע בהתנהגותו הוכיח, כי מדובר בשליחיו ובנציגיו, שכן פעל על פי הוראותיהם ולא הופיע לישיבה. לפיכך, אין לטעון, כי כאשר התובע מציית להוראת נציגיו, היינו, ועד העובדים, הינם ראויים להיות שליחיו וכאשר התובע אינו מסכים למסקנת הועד, כי לא ניתן לאתר לו עבודה חילופית בנתבעת, אין הם מהווים שליחיו. די בכך, כי הוזמן מי שהוסמך מטעמו להתייצב בישיבת המנגנון שדנה בעניינו, די בכך, כי מדובר בגוף באמצעות יו"ר הועד שהינו הגוף המוסמך ליתן הסכמה בדבר פיטורים על פי הוראות החוקה. בית הדין ער לעובדה, כי מתן זכות שימוע לעובד טרם פיטוריו הינה זכות שמקורה בכללי הצדק הטבעי, אולם גם על התובע לפעול בתום לב בבואו לתבוע מימוש הזכות ובמקרה הנדון, כאשר סרב להתייצב על פי הוראת ועד העובדים ונציג מועצת הפועלים, אין לקבוע ולפסוק, כי פיטוריו הינם שלא כדין בגין אי מתן זכות שימוע, טענה המועלית כלפי הנתבעת, אשר במקרה הנדון נתנה לתובע הזדמנות להשמיע טענותיו ולא מצאנו כל עילה ממנה ניתן להסיק, כי היתה חובה על הנתבעת לזמן התובע פעם נוספת לשימוע. יכול ויהיו מקרים אשר יצדיקו זימון עובד פעם נוספת לשימוע, אולם אין זה המקרה שלפנינו. אף אם יו"ר הועד בישיבת המנגנון מס' 8הודיע לחברי הועדה, כי התובע מתנגד לקביעה, כי לא נמצא לו מקום עבודה חילופי ואף אם מנכ"ל הנתבעת העלה בעדותו ספיקות בדבר שקילת הזדמנות נוספת למתן זכות שימוע לתובע וזאת על מנת למנוע כל טענה בדבר כוונות הנתבעת, טענות הנטענות כלפיה בתביעה שלפינינו, הרי במכלול הנסיבות שפורטו לעיל, והשתלשלות העניינים שפורטה לעיל אין באי זימונו של התובע לשימוע, לאחר שסרב להתייצב ולאחר שנתקבלה החלטה בועדת המנגנון מס' 8, משום קביעה, כי מדובר בהחלטה שלא כדין או שנתקבלה ב"מחטף". בפסיקת בית הדין נדחתה טענת פיטורים שלא כדין שנטענה על ידי עובד שפוטר מעבודתו מהמועצה המקומית ג'וליס, בין היתר, כאשר נטען, כי לא ניתנה למערער זכות השימוע, בית הדין הארצי פרט ההוראות ותכליתן של זכות השימוע, אולם פסק, כי "סרוב של עובד המועמד לפיטורים להופיע בפני המועצה המקומית בהליך של שימוע, תוצאתו היא כי "פגע הוא למעשה בזכות שלו" (דבע נא/210-3 יוסף ויסוסר המועצה המקומית רמת השרון, פדע כד' 295) ופסק, כי כאשר המערער לא התייצב לפני ועדת השימוע בשני מועדים אין לקבל טענתו, כי מדובר בפגם בהליך פיטוריו המאיין את הפיטורים. (ראה: דיון נז/89-3 עבדללה טריף נ. המועצה המקומית ג'וליס ואח' (לא פורסם)). הנתבעת בסיכום טענותיה טוענת, כי משניתנה הסכמת ועד העובדים במישור הקיבוצי לפיטורי התובע התייתרה הזכות או החובה לבצע השימוע, שכן כאשר קיימת הסכמה ומוכרת נחיצות הפיטורים, אין כל צורך בשימוע מאחר ונתוניו האישיים של עובד מוכרים וידועים לכל העוסקים בנושא הפיטורים. אין לקבל טענה זו באופן החלטי ואף בנסיבות אלה אין לשלול מלכתחילה זכות שימוע של עובד. יצויין, כי בדב"ע נה/248-3 סלים חורי נ. בנק ערבי ישראלי בע"מ נפסק, כי: "משהוכח תום ליבה של הנהלת הבנק בפיטורי המערער, ומשקיבלה את הסכמת נציגות העובדים, אין להכריז על בטלות הפיטורים בגלל הפגם של אי הזמנת המערער לדיון בועדה". במקרה הנ"ל דובר באי זימונו של המערער לועדה פריטטית שדנה בעניינו, היינו, כאשר ועד העובדים התנגד לפיטורים ונטען, כי אין הנציגות מייצגת אותו ויש לזמנו לשימוע. למרות האמור לעיל אמנם לא בוטלו הפיטורים, אך המערער פוצה פיצוי כספי בגין הפרת חוזה העבודה עמו וזאת על פי תביעתו הספציפית בכתב התביעה. שונה המקרה שלפנינו, שכן מסקנתנו היא, כי הפיטורים נעשו בהתאם להוראות החוקה, ולפיכך ניתן לראות בפיטורי התובע פיטורים סופיים עם קבלת ההסכמה (ראה דבע מה/109-3 אורדן תעשיות בע"מ נ. צביקל, פדע יז' 428), התובע זומן וסרב להתייצב ואין לפסוק לזכותו אף פיצוי זה. לפיכך מכלל הנסיבות, מסקנתנו היא, כי התובע לא השכיל להוכיח, כי מדובר בפיטורים שלא כדין ובניגוד להוראות החוקה ולכללי הצדק הטבעי. בעילה זו דין תביעתו - להדחות. שילובו של התובע בעבודה חילופית - התובע בסיכום טענותיו טוען, כי פיטוריו היו שרירותיים ומחמת אפליה (עמ' 14לסיכום הטענות). שרירותה של הנתבעת קיבלה ביטוי, לטענת התובע, באי מציאת מקום עבודה חילופי לתובע ואי מתן משקל לגילו ולותקו בנתבעת, כאשר התובע היה מוכן למלא כל משימה שהיא על מנת להישאר כעובד הנתבעת ולו עד לגיל הפנסיה. מעדותו עולה, כי אף היה מוכן לעבוד בחצי משרה. עובדה שלא פורטה בכתבי טענותיו אלא בעדותו בלבד. התובע מפרט, כי הצעת עבודה היחידה לשמש כמטאטא רחובות הינה לעג לרש לאור השכלתו ומעמדו בנתבעת. התובע מלין על כך , כי עובדים אחרים שעבדו בקולנוע ואף מדובר בעובדים ששניים מהם נכים, קיבלו עבודה אחרת הדורשת מאמץ פיזי ואילו את התובע פסלו מעבודות מסוימות הדורשות מאמץ פיזי מחמת העובדה שעבר התקף לב לפני מספר שנים, הינה בבחינת אפליה בפיטוריו מחמת גיל. הנתבעת בסיכום טענותיה טוענת, כי מדובר בשינוי חזית בכל הנוגע לטענת אפליה מחמת גיל. יצויין, כי כל טענה בדבר שינוי חזית יש לטעון במהלך הדיון בהזדמנות הראשונה ובמקרה הנדון הנתבעת לא פעלה כן ועדי הנתבעת נחקרו ארוכות, ללא כל התנגדות מטעם הנתבעת, בדבר מיגוון רחב של עבודות חילופיות אשר לדעת התובע ניתן היה להציבו בהן, לרבות עבודות בגינן נתקבלו עובדים לעבודה לאחר פיטורי התובע. הנתבעת חולקת על טענות התובע אף לגוף הטענה, לטענתה נסיבות הפיטורים במקרה הנדון היו מוצדקות אף מחמת גילו של התובע (ס' 5.3לסיכום הטענות). הנתבעת בסיכום טענותיה מפרטת את כל ההליכים שנעשו על מנת למצוא מקום עבודה חילופי לתובע. לדעתנו, לא הוכחה כל אפליה מחמת גיל במועד פיטורי התובע. מסקנתנו היא, כי לא ניתן להסיק מהעדויות שבפנינו, כי התובע בפיטוריו אף הופלה מעובדים אחרים, לרבות מעובדי בתי הקולנוע האחרים שלהם נמצאה עבודה חילופית, בכל הנוגע למשקל שניתן לגילו במועד פיטוריו. התובע מפרט נסיונותיו למצוא עבודה חילופית לאחר סגירת בית הקולנוע, אולם טוען, כי בסופו של דבר נאמר לו כי אין עבודה למרות שביקש רק חצי משרה. כן מציין, כי קיימים גימלאים אחרים העובדים בנתבעת כשהם מקבלים פנסיה בשיעור %70 (עמ' 16ו- 19לפרוטוקול). אין בכך משום תמיכה בטענותיו, אלא ההיפך הוא הנכון, הנתבעת נוהגת להעסיק אף גימלאים במעמדו של התובע בכפוף לכך, כי קיים תפקיד נדרש אותם הם ממלאים. הגב' חזה קרוזל , עובדת במדור רישוי ופיקוח בנתבעת הצהירה, כי התובע מילא תפקיד באופן זמני במדור ניהולי במחלקתה אולם בהעדר תקן לא היתה אפשרות בהעסקתו. כשפנה אליה השיבה לו, כי דרושים לה מפקחים מקצועיים. בחקירתה, חוזרת על גרסתה ומפרטת, כי בזמנו הועבר התובע ממחלקתה, שכן במקומו התקבל עובד מקצועי במשרה מלאה. (עמ' 26לפרוטוקול). הגב' שחר, הבהירה, כי התובע הועסק במחלקת הגביה מחוץ לתקן בהיקף % 30משרה בשנת 1993, עסק בביקורות במחלקתה אולם בגין הוראות החוק הופסקה עבודתו במחלקה. בחקירתה הנגדית טוענת, כי בתקופה בה פוטר התובע מעבודתו בקולנוע, נזקקה לכח אדם אולם מדובר בכח אדם מקצועי. העדה מאשרת, כי עובד שעבד בקולנוע הוצב לעבוד במחלקתה בתקופה מאוחרת יותר, ומציינת, כי ביקשו לקבל אדם עם כוח פיזי ויותר צעיר (עמ' 28לפרוטוקול). יוסי מלול, שעבד בבית הקולנוע, הגיש תצהיר, כי הינו ממלא תפקיד בניהול מחסני העיריה בהקמה ועבר הכשרה מקצועית לצורך כך ותפקידו בקולנוע היה ניהול הקולנוע. העד היה זקוק לסיוע בעת שהחל להקים המחסנים, אולם העדיף את כישוריו של יוסי פאר שעבד בקולנוע. מחקירתו עולה, כי מדובר בעובד בעל ותק של 19שנה בנתבעת. תמר נרד העידה בפני בית הדין, כי כשנסגר הקולנוע ועלתה שאלת העסקת העובדים עמדו כמה שיקולים כגון: מקורות הכנסתם וכן גילם, אולם אין מדובר בשיקול של גיל שעמד בפני עצמו (עמ' 45לפרוטוקול). הנתבעת עשתה סריקה באשר לתפקידים המתאימים לתובע לאור גילו וכישוריו. העדה מציינת במפורש, כי לא עשו סריקה של תפקידים אותם מילאו עובדים זמניים למרות שמדובר בתובע שהינו עובד קבוע ולא שקלו לפטר עובד זמני ולקבל התובע במקומו. כמו כן נפסלו תפקידים פיזיים בשל ארוע הלב שעבר התובע אם כי אישרה שקיבלה אישור שהתובע מסוגל לעבוד 8שעות. העדה סותרת את הטענה שהועלתה כלפיה, כי העדיפה לפטר את התובע על פני העסקתו בעבודות אחרות. עוד מעידה, כי אין מדובר בפיטורים מחמת צמצומים אלא מחמת סגירת מפעל ולא מדובר בהקטנת משרות. באשר לגילו של התובע, סותרת הטענה, כי העדיפה לקבל עובדים צעירים על פני התובע אם כי אינה שוללת הטענה, כי גם גילו של התובע שקל לענין הצבתו לתפקיד חילופי, אולם לא כנימוק בלעדי. באשר לתפקידים הספציפיים נחקרה ארוכות בחקירה נגדית הן באשר לעבודת התובע כפקח (עמ' 43לפרוטוקול) הן בעניין עבודתו כארכיבאי (עמ' 44לפרוטוקול), מינהלן במחלקת חינוך, במוקד עירוני (עמ' 44ו- 51לפרוטוקול), לענין מילוי תפקידו במזכירות בית-הספר העידה, כי נלקח, בין היתר, שיקול הגיל וכישוריו האישיים (עמ' 45לפרוטוקול) והעידה, כי מדובר בתובע שהיה לו מעמד משלו ולא כל תפקיד תואם כישוריו. כן הוסיפה, כי שימש בתפקיד של סגן מנהל מחלקה ולפיכך פסלה השמתו לעבודה כגנן, שכן מדובר בעבודה יחד עם עובדים שבזמנו פיקח עליהם (עמ' 50לפרוטוקול). העדה מסבירה, כי אף הוצע לתובע תפקידים פיזיים וכל שנשאר היה עבודה במחלקת טאטוא רחובות ומדובר בתפקיד שאינה חושבת שמתאים לתובע. כן מציינת, כי עשתה סריקה של המקצועות יחד עם התובע ואמרה לו במפורש שהדבר הזמני היחידי זו רק עבודה בטאטוא רחובות והתובע והעדה הגיעו למסקנה שזה לא מתאים לו ולמעמדו (עמ' 49לפרוטוקול). באשר למחלקת הגביה העידה, כי על פי פניית המנכ"ל קיבלה תשובה כי מנהלת המחלקה הודיעה, כי אין לה תעסוקה בשביל התובע וכי יש לשקול השמת עובד במחלקה כלשהי גם על דעת מנהל המחלקה. בנוסף לעדויות שפורטו לעיל העיד בפנינו יו"ר ועד העובדים, כי לא נמצאה עבודה חילופית לתובע וכך גם עולה מעדותו של מנכ"ל הנתבעת. הנתבעת בסיכום טענותיה טוענת, כי נתוניו האישיים של התובע היו ידועים ואין בנתונים אלה על מנת להעניק לתובע יתרון על פני אחרים. כן נטען, כי הנתבעת בחנה אף נתונים משפחתיים ומצב כלכלי וברור, כי מדובר בעובדים אשר מצבם המשפחתי והכלכלי גרוע משל התובע אשר מחזיק כבר בפנסיה מלאה מגוף ציבורי. יצויין, כי מדובר בשיקול לגיטימי. מהעדויות שפורטו לעיל אין להסיק, כי פיטוריו של התובע לאחר סגירת המפעל בו עבד ב- % 70ממשרתו כאשר משרתו הנוספת בשיעור % 30הינה משרה בה מילא תפקידים זמניים מעת לעת ובמעבר ממחלקות שונות לפי הצורך, נעשו בשרירות לב או תוך אפליה מחמת גיל, לרבות אפליה מקבוצת עובדים אחרת במעמדו ובכישוריו. יכול והיתה נמצאת משרה לתובע ומדובר אמנם בעובד קבוע, אולם, על בית הדין לשקול, בבואו לקבוע, אם מדובר בפיטורים שרירותיים או בחוסר תום לב, את השיקולים שהביאו לפיטורי התובע במועד בו פוטר ולא רק שיקולים שהביאו את הנתבעת או את ועד העובדים לתמוך בהצבת עובד זה או אחר שעבד בקולנוע במקום עבודה חילופי. אולם גם בבחינת שיקול זה לא מצאנו, כי התובע נרדף על ידי הנתבעת או כי פעלו בשרירות לב כלפיו או באפליה כלשהי. השיקולים להשמת עובדים בתפקידים שונים שפורטו על ידי הנתבעת, היינו, הסכמת מנהלי מחלקות שונים, או מצב אישי וכלכלי מסוים, או היות המשרה תפוסה אף על ידי עובד זמני, אין בהם שיקול פסול או שרירותי כאשר נדחתה בקשת התובע להיות מועסק באותם תפקידים. יצויין, כי מדובר בפיטורים מחמת סגירת מפעל ולא מחמת צמצומים בעבודה וכי מדובר במפעל בו עבד התובע במסגרת % 70ממשרתו, ולפיכך אין אף כל רלוונטיות לתביעתו בדבר חזרה לעבודה לאחר פיטוריו. לא מצאנו כל מקום לפסוק, כי התובע היה זכאי לקבלת משרה מהמשרות שפורטו בפרוטוקול ועדת מנגנון מס' 7ונימוקי הנתבעת כפי שעולה מעדות עדיה ומסכום טענותיה מקובלים על בית הדין. בנסיבות שהוכחו בפנינו מסקנתנו היא, כי אין מדובר בפיטורים שרירותיים או מחמת אפליה. .6די באמור לעיל על מנת לדחות תביעת התובע להצהיר, כי פיטוריו היו שלא כדין ולדחות תביעתו לקבלת הסעדים שפורטו בסיכום טענותיו. התובע ישלם לנתבעת הוצאות בשיעור 000, 3ש"ח פלוס מע"מ תוך 30יום שאם לא כן ישא הסך הנ"ל הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום פסק הדין ועד לתשלום בפועל. .7זכות ערעור תוך 30יום מיום המצאת פסק הדין, לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים.חזרה לעבודההחזרת עובד לעבודה