קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעת דיבה נגד חבר מושב: השופט ד. בר-אופיר: .1המערער הניח בפנינו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בנתניה (סגן הנשיא השופט יורם גלין) מיום 11/01/96, בו נתקבלה תביעת המשיב בשל הוצאת לשון הרע, והמערער חוייב לפצות את המשיב בסך 000, 12ש"ח. .2המערער והמשיב הם חברי מושב כפר חיים. ביום 26/01/93התקיימה אסיפה כללית של חברי המושב. במהלך האסיפה אמר המערער למשיב, בנוכחות הקהל שנכח שם, כי הוא שקרן, ואפילו שופט קבע שהוא שקרן. המערער סמך את דבריו על פסק בורר שניתן בעניין בו היו המשיב ואשתו נתבעים, ומיד יוברר מה נאמר שם. .3הערכאה הראשונה קבעה כי בדברים אלה, שאמר המערער למשיב, עבר המערער על האיסור שבחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה- 1965(להלן: "החוק"), וביצע כלפי המשיב עוולה הנובעת מן החוק ומבוססת עליו. בית המשפט ייחס את העוולה לשתי שלוחות עובדתיות: השלוחה האחת מתייחסת לדברים שהטיח המערער במשיב בהסתמך על פסק דין של בורר, אשר קבע בסעיף 3(ב) לפסק הבורר את הדברים הבאים, שהם מכוונים אל המשיב ואשתו: "הנתבעים לא השכילו להוכיח אף אחת מטענותיהם, אך חמור מכך, במקרים רבים בסכומים מטעמם, לא מצאו הם לנכון לפרוש בפני הבורר את היריעה כולה אף כי הצדק מחייבם לכך. במקום זאת בחרו הם לצטט, במקרים מסויימים, חלקי סעיפים, משפטים ומסמכים. התנהגות זו אך הוסיפה לרושם המצטבר שלחלק מטענותיהם אין אף של שחר". המערער למד מהסיפא של אותם דברים ("שלחלק מטענותיהם אין אף כל שחר") כי הבורר קבע שהמשיב ורעייתו שיקרו בעדותם בפניו. נראה לי כי למסקנה זו של המערער אין כל שחר, ומיד אעמוד על משמעותו של ביטוי זה, בהקשר הענייני בו אנו עוסקים. .4דעתי היא כי מדברים אלה, שאמר הבורר, לא ניתן ללמוד כי הוא קבע שהמשיב שקרן הוא, ומימלא לא היה למערער בסיס עובדתי לסמוך עליו את הדברים שהטיח במשיב באסיפת חברי המושב. כאשר נאמר על אדם שלדבריו או לטענותיו אין שחר - לא נובעת מכאן מכאן מסקנה מיידית וגורפת כי דבריו או מסקנותיו נגועים בשקר. הכל תלוי בהקשר הדברים ובמשמעות הנודעת להם בתוך אותו טקסט העומד לדיון ולבחינה. ייתכן שלדברים הללו תהיה נודעת גם משמעות של שקר ומרמה, כאשר היא עולה מההקשר הנכון והראוי של כל הדברים שנאמרו בפסק דין. ומנגד: ייתכן גם שלדיבור הנ"ל תהיה נודעת משמעות אחרת שאיננה נגועה דווקא בשקריות, כאשר הדברים נאמרו באורח כללי, גורף ובלתי מנומק - כמו בענייננו. .5כאן אין לנו כל נקודת אחיזה שממנה נוכל להסיק שהמשיב ואשתו אכן שקרו בפני הבורר, כאשר קבע כי דבריהם חסרי שחר הם. הנה קבעתי גם אני, זה עתה, כי טיעונו של המערער בפנינו חסר שחר הוא, ואין בכוונת הדברים שאמרתי כדי לקבוע שהמערער משקר בבואו לתת דברי הבורר את המשמעות הרצויה לו (למערער). כוונת הדברים שנאמרו על ידי היא שלגרסת המערער שהובאה בפנינו אין בסיס ואין תחולה, לפי המכלול העובדתי שאופף את האמירה הזו, ובעיקר לפי מיקומה בפסק דינו של הבורר. זה ותו לו. .6המקור ממנו נשאב הביטוי "אין לו שחר" אל מכמניה של הלשון העברית, נמצא בספר ישעיהו פרק ח' פסוק כ': "אם לא יאמרו כדבר הזה אשר אין-לו שחר". ושם מובא הביטוי הזה, לפי הקשרו, כמתייחס לעבודה זרה (ולדרישה אל אובות וידעונים) שממנה לא ייצא שחר (קרי: אור). ומכאן נבעה משמעותו המאוחרת של הביטוי "אין לו שחר", כלומר: אין לו כל יסוד של אמת, והוא נטול כל בסיס (ראו: מילון אבן שושן, הערך "שחר"). הווה אומר כי למטבע לשון זו יש מספר משמעויות, ועלינו לברור בכל מקרה את המשמעות המיוחדת לה, לפי ההקשר המיוחד של הדברים שבסביבתם היא ממוקמת. .7כפי שאמרתי, לא היה נתון כלשהו, בהקשר הדברים, שהיה בו כדי להניע את המערער לסמוך על פסק הבורר כמי שמטיל את המשיב תווית של שקרן. ועל כורחך אתה אומר כי בדין קבע בית משפט קמא שהמערער הוציא את דיבתו הרעה של המשיב (בפני הציבור שנכח בעת השמעת הדברים) ולכן קבע את אשמו של המערער לפי חוק איסור לשון הרע. .8וכעת אדון בשלוחה העובדתית השנייה, שעניינה התייחסות המערער לדברי המשיב בדבר כשירותו של חבר המושב, אילן לפלר, לכהן במוסדות הציבוריים של המושב. המשיב טען באסיפת חברי המושב כי מר לפלר איננו רשאי לכהן במוסדות האמורים מכיוון שהוא מגוייס למשמר הגבול, בהיותו רכז הביטחון השוטף של המושב (ראה עדות עמוס אור, עמ' 72ש' 25-14). לפי הממצאים של הערכאה הראשונה, התייחסו דבריו הבוטים של המערער כלפי המשיב - גם ביחס לדברים שאמר המשיב באשר למעמדו של אילן במוסדות המושב. לעניין זה הייתי אומר כי לא כל דבר שאיננו נכון, הופך לדבר שקר בפי אומרו. כל מה שנאמר על ידי המשיב שעניינו של אילן לפלר הוא, שבהיותו מגוייס למשמר הגבול, אין הוא רשאי למלא תפקידים ציבוריים במסגרת המושב. המשיב, לאמיתו של דבר, העלה בפני האסיפה טענה משפטית לגבי כשירותו של לפלר למלא תפקידים ציבוריים במסגרת המושב. טענה זו יכול שתהיה נכונה ויכול שתהיה בלתי נכונה, וגם אם נניח שאיננה נכונה, מההיבט המשפטי או הציבורי שלה, בודאי שאין לומר על המשיב שהוא אמר דברי שקר, שעה שהעלה אותה בפני הנוכחים. לכל היותר, יתכן שהמשיב טעה בדברים שהוא אמר, אולם אין בכך בלבד כדי להטביע עליו תווית של שקרן, ואסור היה למערער לכנות אותו בכינוי זה. .9עיקרו של דבר הוא שהדין עם בית משפט השלום, שעה שקבע את אשמו של המערער לפי חוק איסור לשון הרע, ואין להתערב בממצאים ובמסקנות שנקבעו על ידי הערכאה הראשונה. הערעור שהוגש על ידי המערער אמור, אם כן, להדחות. .10ולעניין הערעור הנגדי: לא מצאנו מקום להתערב בסכום שקבע שופט קמא הנכבד, שכן נשקלו על ידיו כל הנתונים הראויים לשקלול בעת שקבע את הסכום המגיע למשיב. .11לפיכך, אני מציע לחברי הנכבדים לדחות את הערעור ואת הערעור הנגדי ולקבוע כי פסק דינו של בית משפט השלום יעמוד בעינו. כל צד יישא בהוצאותיו בערעור זה. דוד בר-אופיר, שופט השופט א. אבן ארי, אב"ד: אני מסכים. א. אבן ארי, שופט אב"ד השופטת ה. אחיטוב: אני מסכימה. ה. אחיטוב, שופטת סיכום הדברים: הערעור והערעור הנגדי נדחים בזה. פסק הדין של בית משפט השלום יעמוד בעינו. כל צד ישא בהוצאותיו בערעור זה. מושבים נחלות ומשקיםלשון הרע / הוצאת דיבה