תחליף המצאה פרסום בעיתון

סעיפים 489-499 לתקנות סדר הדין האזרחי קובעים כדלקמן: תחליף המצאה 498. (א)  נוכח בית המשפט או הרשם שאי אפשר להמציא כתב בי-דין למענו של נמען בדרך שנקבעה או שלנמען אין מען או שמענו חלקי, רשאי הוא להורות על המצאת הכתב בדרכים אלה, כולן או מקצתן: (1)   בהדבקת עותק שלו במקום שלפי הידוע גר בו או עסק בו הנמען לאחרונה או מקום נראה לעין הסמוך לאותו מקום; (2)   בפרסום מודעה ברשומות או בעתון יומי; (3)   בכל דרך אחרת שתיראה לו.          (ב)  תחליף המצאה לפי תקנה זו כוחה יפה כהמצאה לנמען גופו.          (ג)   בית המשפט או הרשם המורה על תחליף המצאה יקבע מועד להגשת כתב טענות, בהתאם לנסיבות. בקשה לתחליף המצאה 499. (א)  בקשה להוראה על תחליף המצאה תוגש בכתב ויצורף לה תצהיר לאימות הסיבה המונעת את ביצוע ההמצאה בדרך שנקבעה וכן יחולו על המבקש ההוראות שלהלן: (1)   אם מדובר בנמען תושב ישראל שאין לו מען או שיש לו מען חלקי, יציין המבקש בתצהיר כי למיטב ידיעתו הנמען נמצא בישראל ולא ידוע לו היכן בדיוק הוא מתגורר, ויצרף תדפיס של הנמען ממרשם האוכלוסין; (2)   אם הנמען איננו תושב ישראל, יציין המבקש בתצהיר כי למיטב ידיעתו הנמען נמצא בישראל ויצרף ראיה על כך, וכן יציין את הפעולות שנקט כדי להמציא לו את כתב בי הדין; (3)   אם לנמען יש מען אך לא היה אפשר להמציא לו את כתב בי הדין, יציין המבקש בתצהיר כי למיטב ידיעתו הוא נמצא בישראל ויצרף תדפיס ממרשם האוכלוסין, וכן יציין בתצהיר את הפעולות שנקט כדי להמציא לו את כתב בי הדין.        (ב)  המבקש לא יהיה חייב להתייצב לדיון בבקשה אלא אם כן בית המשפט או הרשם הזמין אותו להתייצב. קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תחליף המצאה פרסום בעיתון: 1. בפני בקשה לבטול פסק דין שניתן בהעדר הגנה ביום 23.12.10 בהתאם להחלטה אשר אפשרה לב"כ התובע לבצע תחליף המצאה של פרסום מודעה בעיתון. לטענת המבקש נודע לו על קיומו של פסק הדין רק ביום 9.11.11 לאחר שזומן לחקירת יכולת בתיק ההוצאה לפועל בו מבוצע פסק הדין. לטענת המבקש, ידעה המשיבה היטב כיצד לאתר את המבקש ולבצע לו מסירה של כתב התביעה ולא היה כל צורך בביצוע תחליף המצאה באמצעות פרסום בעיתון. המבקש סומך טענתו על פנייתה של באת כוחו לב"כ המשיבה טרם הגשת התביעה, פנייה אשר הדגישה את היותה מייצגת את המבקש בכל הקשור לעניינים שבינו לבין המשיבה. ב"כ המשיבה אף השיב למכתב פנייה זה. עוד טען המבקש כי משרדו של עו"ד וייסגלס-אלמגור, העניק שירותים משפטיים לחברה "Bid 123 בע"מ" (להלן: "החברה") אשר המבקש שימש כיזם פעילותה וכי בעלי המשיבה ועו"ד וייסגלס הם שותפים עסקיים ועל כן לא היתה כל בעיה אמיתית לאתר את המבקש ולבצע לו באמצעות אותו משרד ו/או לידי ב"כ המבקש מסירה של התביעה. מעיון בבקשת המשיבה לביצוע תחליף המצאה באמצעות פרסום בעיתון עולה כי המבקש אותר ברח' הטבק 5 ברמת השרון ובוצעה לו מסירה של מכתב ההתראה בעקבותיו פנתה ב"כ המבקש לב"כ המשיבה במכתבה מיום 7.7.10. ב"כ המשיבה מציין בבקשה כי פנה לב"כ המבקש לצורך ביצוע מסירה של כתב התביעה אך נענה בשלילה לאחר שב"כ המבקש סירבה לקבל עבור המבקש את כתב התביעה בתואנה כי אינה מייצגת אותו לצורך כך. נוסח מכתבה של ב"כ המבקש מיום 7.7.10 אינו תומך כלל בטענת המבקש כי הינה מייצגת אותו בכל עניין הנוגע לו עם המשיבה. המכתב הינו סתמי ועותר להמצאת עותק ממכתבי הדרישה בלבד. ב"כ המבקש אינה מתייחסת כלל ואף לא הכחישה טענת ב"כ המשיבה כי פנה אליה והיא סירבה לקבל את כתב התביעה. בתגובה שהוגשה על ידי ב"כ המשיבה אף צורף תצהירו של ב"כ המשיבה לאימות עובדה זו. ב"כ המשיבה לא נחקר על תצהירו זה והאמור בו לא נסתר. מחקירתו של המבקש עולה כי אין ספק כי היה מקום לביצוע תחליף המצאה של התביעה לידיו. המבקש הודה כי אינו נוהג לעדכן את כתובתו במשרד הפנים וכי הוא מתגורר עם אשתו וארבעת ילדיו בכתובת אחרת מזו שבו נמסר מכתב ההתראה אך הסכם השכירות נכרת עם בנו מאחר ואינו יכול לשלם את דמי השכירות. המבקש אף הודה בחקירתו כי אינו רשום בשום מאגר שהוא כמתגורר בכתובתו הנוכחית. עולה מהאמור לעיל, כי הבקשה לביצוע תחליף המצאה למבקש היתה מוצדקת וההמצאה שבוצעה בעקבות ההחלטה על בקשה זו - בוצעה כדין ונותר רק לבחון את טענות המבקש כמקימות עילת הגנה לצורך ביטול פסק הדין. 2. תביעה זו, על סך של כמיליון ₪, הוגשה על ידי המשיבה ביום 12.10.10 ונסמכת על הסכם רכישת מניות בחברה "Bid 123 בע"מ" (להלן: "החברה"). לתובענה צורף הסכם יום 8.3.09 לפיו רוכש המבקש מהמשיבה את כל אחזקותיה בחברה בשיעור של כ 16% ממניות החברה בתמורה לתשלום בסך 750,000 ₪. בהתאם להסכם היה על המבקש לשלם שמונה תשלומים בסך 93,750 ₪ כל אחד מהם החל ממאי 2009 ועד 10.12.09. אין מחלוקת כי התשלומים לא בוצעו עד עצם היום הזה. לטענת המבקש ההסכם נכרת למראית עין בלבד ובתנאי לחץ וכפיה בה היה מצוי באותה עת. המבקש פירט כי המשיבה, באמצעות נציגה, רו"ח טרבלסי, החליט להשקיע בחברה ולתרום לניהולה באמצעות מינוי נציגים ממשרדו לצורך ניהול כספי החברה ודאגה ליציבותה הכלכלית. עוד טען המבקש כי רו"ח טרבלסי שינה דעתו לאחר כארבעה חודשים לאחר שהחברה נקלעה למצוקה בתזרים המזומנים שלה ועל כן התנה את פעולותיו לארגון החברה מחדש והסדרת קווי האשראי שלה בחתימתו של המבקש על ההסכם לרכישת המניות נשוא התובענה. בד בבד עם החתימה על הסכם רכישת המניות, נחתם גם הסכם הלוואה בין המשיבה לבין החברה לפיה הילוותה המשיבה לחברה סך של 150,000 ₪ לפירעון עד ליום 10.4.09 כך שסכום הפירעון יעמוד על סך של 153,000 ₪. המבקש ערב בערבות אישית לפירעון ההלוואה הנ"ל. החברה שילמה סך של 111,000 ₪ בלבד והמבקש נתבע גם לתשלום יתרת ההלוואה בצירוף הפיצוי המוסכם כאמור בכתב התביעה. לטענת המבקש, עמדו שני ההסכמים, שנכרתו בעת ובעונה אחת, בסתירה זה מזה וכי נציגי המשיבה נהגו כאילו לא נכרת ההסכם לרכישת המניות ובפועל כלל לא נהגו כאילו בכוונתם לממש את ההסכם אלא המתינו "על הגדר" לראות מה יעלה בגורלה של החברה ללא כל מאמץ לאכוף את ההסכם. המבקש טוען כי ההסכם למכירת המניות נכרת למראית עין בלבד משום שהמשיבה התכוונה לבטלו כליל אם החברה היתה מתאוששת מהמצוקה הכספית בה היתה נתונה באותה עת ופועל שימש ההסכם אך ורק כ"תעודת זיכוי" אשר המשיבה תעשה בו שימוש אם וכאשר החברה תקלע לחובות גדולים או תקרוס וזאת כדי להסיר ממנה את האחריות לניהולה ולמצבה הכספי של החברה. לטענת ב"כ המשיבה אין טענותיו של המבקש מגלות עילת הגנה כלשהיא. בסיכומיו הינו נסמך על העדר ראשית ראיה וכי התביעה מסתמכת על מסמכים בכתב שיש לקיימם. המבקש, אומר ב"כ המשיבה, טוען דבר בהיפוכו כאשר טענת הסכמים שנועדו למראית עין אינה מתיישבת עם טענה כי המשיבה התכוונה לממשם רק אם החברה תקלע לקשיים. כוונה לממש אינה עולה בקנה אחד עם הסכם למראית עין אלא הסכם בתנאי מתלה. 3. טענותיו של ב"כ המבקש מסתכמות בטענה אחת והיא כי ההסכמים נשוא התובענה נחתמו למראית עין בלבד ולא נועדו לביצוע כלשונם. טענה זו אפשר לטעון כנגד ההסכם למכירת המניות אך לא כן באשר להסכם ההלוואה. העובדות המפורטות בתצהירו של המבקש אינן תומכות בטענה כי הסכם ההלוואה נחתם למראית עין ואין כל הסבר אחר לקיומו למעט ביצוע האמור בו. הסכם ההלוואה כבר בוצע, דהיינו, סכום ההלוואה שולם לחברה וזו השיבה כבר 2/3 מהסכום ונותרה חייבת את יתרתו. מאחר והמבקש ערב לתשלום ההלוואה, אין מחלוקת כי הינו חב יתרת סכומה למשיבה. לא כך הדבר באשר לאכיפתו של ההסכם למכירת המניות. המבקש פורש בתצהירו את התנהלות הצדדים לפני כריתתו של ההסכם ולאחריה באופן שאם יוכח - יהא בכך כדי לבסס את טענתו של המבקש כי הסכם זה נכרת למראית עין בלבד. בספרה של הגב' גבריאלה שלו "דיני חוזים (חלק כללי)" פרק 12 עמ' 253 מוגדר חוזה למראית עין כדלקמן: "חוזה למראית עין הוא חוזה שקיימת בו אי התאמה מכוונת בין הצהרות הרצון של הצדדים לבין רצונם האמיתי. בעוד שכלפי חוץ מסכימים ביניהם הצדדים על הסדר משפטי מסוים, כוונתם האמיתית שונה. המאפיין המרכזי בחוזה למראית עין הוא קיומה של הסכמה סמויה בין הצדדים אשר באה במקום ההסכמה הגלויה, שהיא אף למראית עין." בהמשך מצוין קיומם של שני סוגי חוזים למראית עין: אחד הסכם שאין מאחוריו ולא כלום וכולו נועד להצגת מצג כלפי חוץ והשני חוזה שמאחוריו מסתתר חוזה אחר לחלוטין המשקף את כוונתם האמיתית של הצדדים. חוזה למראית עין דינו בטלות מוחלטת כעולה מסעיף 13 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג-1973. המבקש מבסס בהתאם את טענתו כי נכרת הסכם למראית עין. ראשית הוא טוען כי אין ולא היו בידיו האמצעים הכספיים לרכוש את המניות במחיר שנקבע בהסכם ורו"ח טרבלסי (בעליה של המשיבה) ידע זאת. הנני בספק אם בעת החתימה על ההסכם ובודאי שלאחר מכן, שווי המניות אכן היה כפי שהמבקש חויב בתמורתם בהסכם. סכום התמורה דומה לסכום ההשקעה שהשקיעה המשיבה בחברה וספק אם המבקש הסכים להשיב למשיבה סכום זה במצבה הכלכלי של החברה באותה עת. כמו כן, ההסכם נחתם לדרישתו של רו"ח טרבלסי כתנאי להמשך הסיוע לחברה ולמתן ההלוואה לחברה שאכן נחתמה בד בבד עם הסכם מכירת המניות. לאחר החתימה על הסכם המכר, המשיכה המשיבה להתנהל בחברה כבעלת מניות והתנהגות נציגיה סתרה את כוונת המכר כפי שבאה לידי ביטוי בהסכם זה וזאת ממרץ ועד דצמבר 2009 מועד בו קרסה החברה. למרות חיוב בתשלום ראשון מאת המבקש כבר במאי 2009 לא הוגשה התביעה אלא יותר משנה לאחר מכן (אוקטובר 2010) וזאת רק לאחר שהוגשה כנגד המשיבה תביעה כספית אשר עילתה הרמת מסך בין החברה לבעלי מניותיה. המשיבה עתרה בבקשתה לתיקון הפסיקתא שהגישה לבית המשפט, למתן צו העברת המניות משם המשיבה על שם המבקש למרות שעדיין לא שילם את תמורתן ואף הזדרזה לבצע אצל רשם החברות חלק זה בפסק הדין המתוקן מיום 27.12.10. כל האמור לעיל, תומך בגרסתו של המבקש כי ההסכם היה למראית עין ולמצער חלקו הכספי והחיוב בתשלום. אין ספק כי טענתו של המבקש ראויה לבירור בבית המשפט ועל כן דינו של פסק הדין בחלק זה להתבטל ולאפשר למבקש להתגונן בגינה. 4. שונה הדבר באשר לתביעה לתשלום יתרת חוב ההלוואה. הסכם זה כלל אינו למראית עין ואין הסבר או נימוק מצד המבקש התומך בטענה כאמור. לפיכך, חלק זה של פסק הדין יוותר על כנו. פסק הדין מיום 23.12.10 ופסק הדין המתוקן מיום 27.12.10 בטלים. ב"כ המשיבה יגיש פסיקתא לחתימה לצורך חיוב המבקש ביתרת חוב ההלוואה. הפסיקתא תציין הוצאות משפט בהתאם לסכום החיוב ויתווספו להם הוצאות הדיון בבקשה לבטול פסק הדין אשר ישולמו על ידי המבקש למשיבה ובסך 2,000 ₪. 5. להלן הוראות להמשך הדיון בתיק זה: תצהירו של מבקש התומך בבקשה לבטול פסק הדין ישמש כתב הגנה. ב"כ הצדדים ישלימו הליכים מקדמיים בטרם קיומו של קדם המשפט הראשון. פרסוםעיתונותהמצאת כתבי בי דין