על פי סעיף 5 לחוק הבוררות, תשכ"ח - 1968: "5. (א) הוגשה תובענה לבית משפט בסכסוך שהוסכם למסרו לבוררות וביקש בעל-דין שהוא צד להסכם הבוררות לעכב את ההליכים בתובענה, יעכב בית המשפט את ההליכים בין הצדדים להסכם, ובלבד שהמבקש היה מוכן לעשות כל הדרוש לקיום הבוררות ולהמשכה ועדיין הוא מוכן לכך. (ב) בקשה לעיכוב הליכים יכול שתוגש בכתב ההגנה או בדרך אחרת, אך לא יאוחר מהיום שטען המבקש לראשונה לגופו של ענין התובענה. (ג) בית המשפט רשאי שלא לעכב את ההליכים אם ראה טעם מיוחד שהסכסוך לא יידון בבוררות." הפסיקה קבעה כי במקרה של ספק יש לפרש תניות בוררות באופן רחב, ראו רע"א 7166/09 מרדכי איזזנברג נ' מרים מנדל: "...הלכה היא כי במקרה של ספק יש לפרש את תניית הבוררות המחייבת פניה לבוררות בכל סכסוך הנוגע ליחסים החוזיים בין הצדדים באופן רחב וזאת על מנת ליתן תוקף לכוונת הצדדים לברר את הסכסוכים ביניהם באמצעות בוררות [ראו: עניין שמשית, לעיל, בפסקה 19; רע"א 180/07 כץ נ' איגוד הכדורסל בישראל (לא פורסם, 4.10.2009) בפסקה 12; רע"א 772/94 דנאל יזום ופיקוח (1990) בע"מ נ' אבנית פרופרטיס (אינטרנשיונל) בע"מ (לא פורסם, 3.5.1994)]. על פרשנותו של הסכם בוררות חלות ההוראות הכלליות של פרשנות חוזה (ראו: רע"א 7146/06 מדינת ישראל משרד התחבורה נ' חברת מטרודן באר שבע בע"מ (לא פורסם, 15.1.2007) בפסקה 10). כאשר מקום בו לשון החוזה הינה ברורה וחד משמעית, חזקה עליה שהיא משקפת את אומד דעת הצדדים ומשכך יש להעניק לה משקל מכריע בפרשנות החוזה (ראו: ע"א 7379/06 ג.מ.ח.ל חברה לבניה 1992 בע"מ נ' טהוליאן (לא פורסם, 10.9.2009) פסקה 1 לפסק דיני)." קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תניית בוררות בהסכם: עניינה של החלטה זו בבקשה לעיכוב הליכים מכח סעיף 5 לחוק הבוררות, תשכ"ח - 1968. המדובר בתביעה כספית בסך 1,835,000 ₪ שהגיש הבנק הבינלאומי הראשון (להלן: "הבנק") כנגד עו"ד ישי בית און (להלן: "המבקש"). הבנק, הפועל לגביית חובות מלקוחותיו באמצעות עורכי דין שונים, העסיק במרוצת השנים את המבקש והעביר לטיפולו תיקים שונים. המבקש שימש, בין היתר, כונס נכסים בתיקי הוצל"פ. טענתו העיקרית של הבנק בתובענה זו הינה כי המבקש שלל שלא כדין את הכספים שקיבל בנאמנות מרוכשי נכסים, לא הפקידם בחשבון נאמנות, לא דיווח לבנק על קבלתם, לא העבירם לבנק ובחלק מהכספים השתמש המבקש כבשלו באופן המבסס חשש כי נלקחו לשימושו העצמי. הבנק טוען כי המבקש רימה, הונה ושלל ממנו שלא כדין כספים השייכים לו. בכתב ההגנה טען המבקש, כי הודיע על סיום יחסי העבודה העסקיים עם הבנק ביום 30.6.2010 לאחר שטיפל בתיקיו במשך 20 שנים. לטענתו לא שולם לו מלוא שכה"ט ולפיכך קיזז סכומי כסף כדין ובידיעת הבנק. המבקש גורס כי מזה שנים לא מקבל תיקים חדשים וגם מתיקים קיימים לא שולם לו שכה"ט. לפיכך, טוען לחוב כספי כלפיו בסך 5,173,686 ₪. בהמשך לטענות אלה, הגיש המבקש כתב תביעה שכנגד בסך 4,638,923 ₪ במסגרתה עתר הוא לתשלום שכר טרחה. יצוין כי בכתב התביעה שכנגד תבע המבקש, בנוסף לבנק, את הגב' פרידה רוסמן, בנקאית בבנק, אולם בתשובתו לתגובה בבקשה דנן הסכים למחוק אותה לצורך העברת הסכסוך לבוררות ומשלא היתה צד להסכם. טענות הצדדים בבקשה דנן, על קוצו של יוד לטענת המבקש, בהודעתו על סיום ההתקשרות מיום 30.6.2010 ביקש לערוך התחשבנות עם הבנק אך לא זכה למענה. לגישתו, על פי סעיף 6 להסכם מיום 4.5.1993 שנוסח ע"י הבנק, במקרה של מחלוקת לאחר ה"גט" יפנו הצדדים לבורר (יכונה להלן: "הסכם הגט", כפי שמכונה על ידי המבקש בבקשתו). הסכם הגט נכנס לתוקף לאחר סיום התקשרות הצדדים כאשר ההסכם בתקופת קיום היחסים בין הצדדים הינו הסכם שבעל פה הנמצא בבנק. עוד מוסיף וטוען המבקש, כי הבנק תבע תביעה כספית ואין מדובר בעילה אחרת, בהקשר זה מפנה לרע"א 180/07 אמיר כץ נ' ריגוד הכדורסל בישראל. בנוסף טוען, כי הטענה המקדמית של חוסר סמכות והעברת התיק לבוררות נטענה בהזדמנות הראשונה. לגירסתו, התביעות הכספיות ההדדיות שלובות זו בזו. מנגד טוען הבנק כי סעיף הבוררות עליו מושתת הבקשה עניינו מחלוקות ו/או התחשבנות ביחס לשכ"ט עו"ד לאחר סיום התקשרות בין הבנק לעוה"ד בנוגע לתיקים שבטיפולו אשר הוחזרו להמשך הטיפול בבנק. אין כל קשר בין עילת התביעה נשוא התובענה הנעוצה במעילת המבקש בכספי הכינוס אשר היו מופקדים בידיו, כמו גם התביעה שכנגד, לבין ההסכם המדובר. עילת התביעה אינה נשוא כל הסכם בוררות. לטענתו אין בטענת המבקש לקיזוז כדי לשנות את עילת התביעה. הבנק מוסיף וטוען כי טענת הקיזוז בגין חובות שכ"ט שהעלה המבקש הינה בדותא ולמבקש לא היה כל זכות קיזוז. הבנק סבור כי עצם בחירת המבקש להביא את טענותיו כנגד הבנק במסגרת תביעה שכנגד מחייבת את דחיית הבקשה משום שבכך גילה הוא את דעתו כי אין סעיף הבוררות חל על תביעתו ובכל מקרה ויתר עליו בפועל. אף נוסח התביעה שכנגד מגלה כי אין היא נופלת בגדר סעיף הבוררות שכן, סעיף הבוררות מתייחס אך ורק לקביעת שכר ראוי הקובע מנגנון קביעת תשלום בגין תיקים פעילים שהוחזרו לבנק ע"י עוה"ד לשם המשך טיפול ושטרם שולם בהם מלוא שכה"ט. לעומת זאת, בתביעה שכנגד תובע המבקש שכ"ט בגין תיקים שטיפולם הסתיים לפני שנים ועל כן אינם נופלים למסגרת זו. בנוסף טוען הבנק כי בקשת המבקש נגועה בחוסר קוהרנטיות שכן מבוקש להעביר את הסכסוך, במסגרתו טוען המבקש לקיזוז, לבוררות מכח ההסכם אשר במסגרתו הוסכם כי אין למבקש זכות קיזוז בגין טענה הנוגעת לשכ"ט. הבנק מפנה להחלטת כב' הר' משה כהן מיום 14.12.2010. הבנק הודף באריכות ולגופו של עניין את טענת הקיזוז של המבקש וטוען כי מדובר במעילה. בתשובה לתגובה טוען המבקש כי הבנק לא צירף תצהיר לתגובתו זאת למרות שטוען טענות עובדתיות חלופיות בתשובתו. לטענתו, זכות הקיזוז מוקנית לו מכח הסכם אחר, להבדיל מההסכם המדובר, שאפשר גם אפשר קיזוז. עילת התביעה של הבנק אינה מעילה כנטען כי אם השבה של סכום כספי שלשיטת הבנק מגיע לו מהמבקש ואילו עילת המבקש אף היא כספית המהולה בטענה שהבנק גנב למבקש את שכר טרחתו. לטענת המבקש ההלכה קובעת כי יש לפרש תניות בוררות בהרחבה כך שכל המחלוקות הנוגעות למערכת היחסים בין הצדדים לרבות מחלוקת בעניין נזיקי שנובעת מאותה מערכת יחסים תתבררנה אך ורק במסגרת הליך בוררות. באשר להגשת התביעה שכנגד טוען המבקש כי הבנק אילץ אותו להגישה לאחר שהגיש תביעתו במטרה לבצע שיפוי והתחשבנות. דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשה, בתשובה ובתגובה לה הנני סבורה כי יש לדחות את הבקשה כפי שיפורט להלן. על פי סעיף 5 לחוק הבוררות, תשכ"ח - 1968: "5. (א) הוגשה תובענה לבית משפט בסכסוך שהוסכם למסרו לבוררות וביקש בעל-דין שהוא צד להסכם הבוררות לעכב את ההליכים בתובענה, יעכב בית המשפט את ההליכים בין הצדדים להסכם, ובלבד שהמבקש היה מוכן לעשות כל הדרוש לקיום הבוררות ולהמשכה ועדיין הוא מוכן לכך. (ב) בקשה לעיכוב הליכים יכול שתוגש בכתב ההגנה או בדרך אחרת, אך לא יאוחר מהיום שטען המבקש לראשונה לגופו של ענין התובענה. (ג) בית המשפט רשאי שלא לעכב את ההליכים אם ראה טעם מיוחד שהסכסוך לא יידון בבוררות." אכן הפסיקה קבעה כי במקרה של ספק יש לפרש תניות בוררות באופן רחב, ראו רע"א 7166/09 מרדכי איזזנברג נ' מרים מנדל: "...הלכה היא כי במקרה של ספק יש לפרש את תניית הבוררות המחייבת פניה לבוררות בכל סכסוך הנוגע ליחסים החוזיים בין הצדדים באופן רחב וזאת על מנת ליתן תוקף לכוונת הצדדים לברר את הסכסוכים ביניהם באמצעות בוררות [ראו: עניין שמשית, לעיל, בפסקה 19; רע"א 180/07 כץ נ' איגוד הכדורסל בישראל (לא פורסם, 4.10.2009) בפסקה 12; רע"א 772/94 דנאל יזום ופיקוח (1990) בע"מ נ' אבנית פרופרטיס (אינטרנשיונל) בע"מ (לא פורסם, 3.5.1994)]. על פרשנותו של הסכם בוררות חלות ההוראות הכלליות של פרשנות חוזה (ראו: רע"א 7146/06 מדינת ישראל משרד התחבורה נ' חברת מטרודן באר שבע בע"מ (לא פורסם, 15.1.2007) בפסקה 10). כאשר מקום בו לשון החוזה הינה ברורה וחד משמעית, חזקה עליה שהיא משקפת את אומד דעת הצדדים ומשכך יש להעניק לה משקל מכריע בפרשנות החוזה (ראו: ע"א 7379/06 ג.מ.ח.ל חברה לבניה 1992 בע"מ נ' טהוליאן (לא פורסם, 10.9.2009) פסקה 1 לפסק דיני)." לגופו של עניין, מעיון בהסכם מיום 4.5.1993 התרשמתי כי לשון ההסכם הינה ברורה. על פי ה"הואיל" השלישי, החוזה משקף את הסכמת הצדדים "בעניין התנאים להפסקת טיפול בתיקים שהועברו ו/או יועברו לעו"ד" ולמעשה מסדיר את היחסים בין הצדדים כאשר הבנק מודיע לעוה"ד על הפסקת הייצוג והטיפול בתיקיו. או אז, לא יהא זכאי עוה"ד לשכ"ט נוסף מעבר למה שקיבל ו/או שהיה זכאי לדרוש מהבנק (סעיף 5). יחד עם זאת, סעיף 6 מסדיר את שכה"ט במקרים שונים ובסעיף 6(ב) מורה: "בתיקים שסכום החוב בהם עולה על 500,000 ₪ ישלם הבנק לעוה"ד שכ"ט ראוי כפי שיוסכם בין הצדדים. השכר הראוי יהיה השכר היחסי בהתאם לעבודה שבוצעה ע"י עוה"ד ביחס למכלול העבודה הדרושה בתיק והכל באופן יחסי לשכר שנקבע בין הצדדים בגין גביית מלוא החוב בתיק. היה ולא יגיעו הצדדים להסכמה תימסר המחלוקת בשאלת השכר הראוי על פי התנאים האמורים לעיל, להכרעת בורר.." ועל פי סעיף 8: "א. הצדדים מסכימים למסור להכרעתו של בורר שיתמנה ע"י יו"ר לשכת עוה"ד בישראל ובלבד שיהיה שופט בדימוס, כבורר דן ויחיד את כל חילוק דעות שיתגלעו בניהם לקביעת השכר הראוי ע"פ סעיף 6(ב) לעיל... ד. סעיף זה מהווה הסכם בוררות תקף כמשמעו בחוק הבוררות תשכ"ח - 1968." (הדגשות שלי). הווה אומר, על פי הסכמת הצדדים מוסמך הבורר להכריע מהו שכר הטרחה הראוי מקום בו תיקים הועברו לטיפולו של עו"ד אחר בטרם הסתיים הטיפול בתיקים, וכאשר נתגלעה מחלוקת בעניין זה. דברים אלו נלמדים באופן מפורש מלשון הסעיף - השכר הראוי יקבע בהתאם לעבודה שבוצעה עד אותו שלב על ידי עורך הדין (לשון עבר), ביחס לכלל העבודה הדרושה בתיק (לשון הווה)- דהיינו נקודת המוצא היא שהטיפול בתיק טרם הושלם! המדובר בסוגיה צרה וספציפית אותה הסכימו הצדדים להפנות לבורר לשם הכרעה. ואולם, מעיון בתביעה העיקרית עולה כי הבנק טוען למעילה בכספיו ע"י המבקש במהלך השנים הרבות בהן פעל לגביית חובות מלקוחותיו השונים, אין מדובר בתביעה בעניין שכ"ט ראוי. לפיכך - אין תחולה לסעיף הבוררות באשר לתביעה העיקרית. באשר לתביעה שכנגד - גם כאן אין למעשה מחלוקת שהטיפול בתיקים בגינם דורש המבקש שכר טרחה הסתיים. אין מדובר בתיקים תלויים ועומדים שדורשים המשך עבודה, בהם קיימת מחלוקת מהו השכר הראוי שמגיע עד אותו שלב למבקש. בנוסף, ובמיוחד בנושא סלע שולדר - המבקש אינו טוען לקביעת שכר ראוי, ההיפך הוא הנכון, המבקש מבקש להסתמך על החלטתו של כב' השופט גינת ככזו הקובעת את גובה שכר הטרחה לו הוא זכאי. לפיכך - גם בתביעה שכנגד אין תחולה לסעיף הבוררות הצר והספציפי עליו הסכימו הצדדים. בנוסף ולחלופין, יש לזכור כי בתביעת הבנק מעלה המבקש טענת קיזוז בגין שכ"ט שלא שולם לו, לטענתו. בבקשתו לעיכוב הליכים והעברת הסכסוך לבוררות מפנה המבקש לסעיף 6(ב) להסכם הגט. סעיף 4 להסכם הגט שולל את זכות הקיזוז. לפיכך, על פניו, ובטרם נדונו טענותיו של המבקש לעניין קיומו של הסכם בעל-פה המאפשר קיזוז, לא ניתן לאחוז את המקל משני קצותיו. רוצה לומר, אין לאפשר קיומו של סעיף אחד (הבוררות) ולשלול קיומו של סעיף אחר (איסור הקיזוז). לסיכום, הן טענות המבקש בכתב הגנתו והן טענותיו בכתב התביעה שכנגד אינן מצומצמות לשכ"ט ראוי בתיקים פעילים, תביעתו כוללת שכ"ט בתיקים שטיפולם הסתיים זה מכבר. זאת ועוד, לגישת המבקש עצמו יש לבצע התחשבנות כוללת עקב סיום היחסים העסקיים שהיו בין הצדדים במהלך 20 שנים כאמור (ראו סעיף 8 למכתבו לבנק בעניין סיום ההתקשרות, סעיף 2 לבקשתו דנן). ברי כי סמכות הבורר המצומצמת להכרעה בסוגיית שכ"ט ראוי בתיקים פעילים בלבד לא תאפשר לערוך התחשבנות שכזו הנוגעת גם למחלוקות וטענות נוספות. אשר על כן, הנני מורה על דחיית הבקשה. הצדדים יפעלו ע"פ החלטתי מיום 9.1.2012 בעניין השלמת הליכים מקדמיים. שאלת ההוצאות תידון בסיום ההליך. תניות בחוזהחוזהיישוב סכסוכיםתניית / סעיף בוררותבוררות