קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תפיסת חזקה ברכב ע''י כונס נכסים: בתיק זה מונה בתאריך 26.11.84כונס נכסים ומנהל קבוע על רכושה ונכסיה של חברת אלסקה ספורטלייף (המ' 9701/84). לכך קדם מינוי זמני מתאריך .25.10.84מינויו של הכונס והמנהל היה עפ"י 3אגרות חוב שהוצאו לטובת שלושת מבקשי המינוי (בנק לאומי, בנק ברקליס דיסקונט ובנק איגוד) - והסמכויות שהוקנו לו היו הסמכויות הכלולות באגרות חוב אלה. המנוי היה בהתאם לס' 194לפקודת החברות [3] הקובע שאגרות חוב המובטחות בשעבוד צף יאכפו רק ברשות ביה"מ. בקשה זו היא בקשתו של כונס הנכסים והמנהל להתיר לו לתפוס חזקה במכונית המוחזקת ע"י גב' X (היא המשיבה) והשייכת לטענתו לחברת אלסקה ספורטלייף. מדברי הצדדים מתברר שמדובר במכונית פורד פייסטה שניתנה לגב' X במסגרת חוזה עבודה שנעשה בינה ובין חברת אלסקה ספורטלייף. בס. 10לחוזה העבודה שבין הצדדים נאמר ש"החברה מתחייבת להעמיד לרשותה ולשימושה הבלעדי של X מכונית צמודה בבעלות החברה...". כונס הנכסים טוען שהמשיבה פוטרה מעבודתה ובכל אופן - אין היא מופיעה לעבודה, ומאחר והמכונית ניתנה לה אך ורק לצרכי עבודה - עליה להחזיר אותה. לעומתו מעלה ב"כ המשיבה כמה טענות כנגד בקשה זו: .1לטענתו מרשתו כלל לא פוטרה מאחר ולא נשלחה אליה הודעת פיטורין. .2הרכב מוחזק ע"י המשיבה מכח חוזה עבודה שהופר הן ע"י החברה והן ע"י הכונס, ולכן קמה לה זכות עזבון בנכס המבוססת על ס. 19לחוק החוזים (תרופות [4]) ועל ס. 11(א) לחוק המטלטלין [5]. כמו כן מפנה ב"כ המשיבה את תשומת הלב לס. 11ד' לחוק המטלטלין הקובע שאם הנושה הוציא הנכס מרשותו ברצונו - פוקע העכבון. .3הסמכות הייחודית לדון בעניין היא של ביה"ד לעבודה. אשר לטענה האחרונה בדבר סמכותו של ביה"ד לעבודה: טוען ב"כ המשיבה שס. 24(א) לחוק ביה"ד לעבודה [6], הקובע את סמכות ביה"ד האזורי לעבודה, דורש מלוי שני תנאים בכדי שתקום הסמכות הייחודית: שהשאלה שבמחלוקת תהיה זכויות עבודה ושהצדדים למחלוקת יהיו עובד ומעביד או חליפיהם. "חליף" - לטענתו - כולל כונס נכסים. כונס נכסים שמונה עפ"י אג"ח באמצעות ביה"מ אינו חליפו של המעביד ואינו שליחו, כמו שאינו שליחו של בעל אגרת החוב. כונס הנכסים במקרה זה הוא שליחו של ביהמ"ש: A receiver appointed by the court is not an agent of anyone" .th ed., p 4, gower"but an independant officer of the court .[9] 489 וראה גם . 458th ed. P 4, pennington, company law[10]. ב"כ המשיבה מפנה לפס"ד של ביה"ד הארצי לעבודה (דיון מס. ל"ג/9- 2שביט נ. חנן ואח' [2]) שם הוא מוצא, לדבריו, סימוכין לכך שכונס נכסים הוא חליפו של המעביד. אלא שאין מסקנה זו מדויקת. כך אומר ביה"ד "המילה חליפו לא הוגדרה בחוק ביה"ד לעבודה, ואין לקבל את גירסתו המצמצמת של המערער שהמדובר רק בחליף על פי דין כגון יורש או כונס נכסים. דעתנו היא, כי "חליפו" של מעביד כמשמעותו בס. 24(א)(ו) לחוק [6], הוא מי שבא במקום המעביד הקודם, וזאת בשל דרך המוכרת בחוק, לרבות העברת זכויות וחובות של המעביד על פי הסכם מחייב" (שם, בעמ' 11). האם כונס נכסים שמונה ע"י ביה"מ, עפ"י ס. 194לפקודת החברות [3] הוא חליפו של המעביד? כאמור אין הכונס מחליף את המעביד ואין הוא שליחו. הכונס לא נכנס בנעל המעביד לצורך המשך מילוי החיובים החוזיים הנובעים מיחסי העבודה, ואין הוא קשור אליהם. ע"כ - אין לביה"ד לעבודה סמכות ייחודית לדון במקרה הנדון. אשר לטענה שהמשיבה לא פוטרה - ב"כ המשיבה טוען שמרשתו לא קבלה הודעת פיטורין, כמו שאר העובדים, וע"כ טענת הפיטורין של הכונס אינה תופסת. מינוי כונס נכסים לחברה, בניגוד למינוי מפרק, אינו פוגע בקיום החברה כגוף משפטי. אולם - המינוי ע"י ביה"מ, לאכיפת השעבוד השוטף, שולל מהחברה את הפיקוח על רכושה ועסקיה ואת יכולתה להכנס לעסקאות חדשות. השתלטות הכונס על נכסי החברה ומינוי מנהל מיוחד עשויים אף להביא לכך שחוזים שלפי מהותם הם אישיים - יתבטלו. חוזי עבודה הם לפי מהותם חוזים אישיים וע"כ - אף הם עשויים להתבטל עם מינוי כונס הנכסים. פלמן בספרו דיני חברות, מהדורה שלישית [11] כותב "בדרך כלל, מינוי כונס נכסים מטעם ביהמ"ש כמוהו כהודעת פיטורין לכל העובדים, כמו בשעת מתן צו לפירוק ומינוי מפרק" (עמ' 758) כך גם כותב penningtonבספרו company lawמהדורה רביעית [10] בעמ' 450: If a receiver apoointed by the court, all contracts of" amployment between the company and its employees are Ceased carriyng on its buisiness. It is immaterial that the automatically terminated in the same way as if the company had Does not do so as an agent for the company, and employers who reciver continues carrying on the business temporarily, for he . Continue to work for him do so under new contracts of employment"with him נראית לי עמדה זו, אך אף בלי לפסוק עקרונית בשאלה של נחיצות מכתב הפיטורין לאחר מינוי כונס נכסים - העובדה שהמשיבה הפסיקה לבוא לעבודה - מראה אף היא על כך שהיא ראתה בצו הכינוס אקט המפסיק את עבודתה. חוזה העבודה הופסק מכח מנוי כונס הנכסים. טענת העכבון: ס' 11(א) לחוק המטלטלין [5] קובע: "עכבון היא זכות עפ"י דין לעכב מטלטלין כערובה לחיוב עד שיסולק החיוב". טוען ב"כ המשיבה שזכותה עפ"י דין היא הזכות הקובעת מס. 19לחוק החוזים (תרופות [4]) שזו לשונו "קיבל הנפגע עקב החוזה נכס שלא המפר שעליו להחזירו, תהא לנפגע זכות עכבון באותו נכס כדי תשלום הסכומים המגיעים לו מן המפר עקב ההפרה". דהיינו - החוזה שהופר, לטענתו, הוא חוזה העבודה ולכן למשיבה, הנפגעת מן ההפרה, זכות לעכב את המכונית השייכת לחברה ואשר הגיעה אליה מכוחו של אותו חוזה שהופר. השאלה היא: האם אכן היתה הפרת חוזה? ההפרות הנטענות הן: אי העברת ניכויים למס הכנסה לפי ס. 12לחוזה העבודה, איחור בתשלום משכורת ספטמבר, ואי תשלום משכורות אוקטובר, נובמבר ודצמבר. כמו כן מפנה המשיבה לס. 5ב' לחוזה הקובע "...היה וחוזה זה יובא לקיצוי ע"י החברה בעקבות שינוי בשליטה בחברה לעומת המצב בתאריך חתימת חוזה זה או במקרה של הפסקת פעילותה של החברה מכל סיבה היא, יכנס ביטול החוזה לתוקף רק כעבור 60יום מתאריך מתן ההודעה על כך מהחברה לX" - והטענה היא שהמשיבה זכאית גם לקבלת משכורת בגין 60היום הנ"ל, ואי תשלומה הוא הפרת הסכם. אתיחס תחילה לטענה האחרונה: פעולה לפי סעיף 5(ב) אינה הפרת הסכם. מה שנאמר בסעיף הוא אימתי יבוא ההסכם לידי גמר במקרים המנויים שם. השאלה הראשונה היא איפוא, אם אמנם הגיע ההסכם לגמר לפי ס. 5(ב). אנכי סבורה כי התשובה שלילית: הסעיף מסביר כי אם החברה תביא לסיומו של החוזה עקב שינוי השליטה בה או עקב הפסקת פעילותה אזי עליה להודיע למשיבה על כך, והחוזה יפסק כעבור 60יום. מצב זה לא ארע משום שהמצב אשר הסעיף מתיחס אליו הוא מצב רצוני של החברה. במקרה הנדון החברה לא הפסיקה את פעילותה לפי החלטתה היא, אלא שנושה הפסיק את פעילותה ע"י מנוי כונס נכסים. החברה לא היתה חייבת לשלוח הודעה על ביטול החוזה. לעניות דעתי, אין הסעיף חל. אך לחלופין: אם נתיחס לתאריך מנוי כונס הנכסים כאל הודעת הפסקת עבודה, נכנסת ההודעה לתוקף כעבור 60יום ופירושו שעל המשיבה היה להמשיך לעבוד עוד 60יום ולקבל תשלום בגין כך. המשיבה הפסיקה לעבוד מיד אם כן כיצד מגיע לה שכר בגין 60יום. ועוד לחלופין: החברה היתה לפי טעון המשיבה חייבת לשלם משכורת זו עם תום 60ימי העבודה ובכל אופן לא ביום משלוח ההודעה. החברה חייבת למשיבה חוב מתאריך שלאחר יום מתן צו הכינוס. אם חוב זה לא שולם - הרי הוא חוב ולא מעשה של הפרת הסכם כי בתאריך זה כבר נפסק ההסכם מכח צו הכינוס. אשר לניכויי מס ההכנסה - העברת תשלומים למס הכנסה ע"י ניכוי במקור היא חובה עפ"י דין המוטלת על המעביד. הפרת חובה זו לא מהווה הפרת חוזה, אפילו שהצדדים הסכימו ביניהם על כך. גם בחוזה העבודה נאמר במפורש שהחברה תנכה במקור את אותם ניכויים שיש לנכותם עפ"י דין במקור. אשר למשכורות: כאן יש להבחין בין המשכורות שהיו צריכות להשתלם ע"י החברה ובין המשכורות המתייחסות לתקופה בה היה כבר כונס נכסים. שהרי, כאמור, אין כונס הנכסים קשור לחוזה העבודה בין החברה ובין המשיבה וע"כ לא היתה מוטלת עליו חובה לשלם למשיבה משכורת לפיו. אולם אם יתברר שהחברה עצמה לא שלמה למשיבה משכורת עפ"י חוזה העבודה, הרי שבכך היא הופכת לנושה של החברה - מכח העכבון שיש לה על המכונית. ס' 1לפקודת פשיטת הרגל [8] קובע שבעל עכבון הוא נושה מובטח, ואם יתברר שאכן המשיבה היא בעלת זכות עכבון, יהיה מקום לדון בטענת ב"כ המשיבה שזכות העכבון קודמת לשעבוד השוטף הנובע מאגרות החוב. עפ"י ס' 6(ב) לחוזה העבודה היה על חברת אלסקה ספורטלייף לשלם למשיבה את משכורתה החודשית כל 15לחדש, בגין החודש שחלף. עפ"י זה משכורת אוקטובר (שלפי הטענה לא שולמה) היתה אמורה להשתלם ב-.15.11.84 בתאריך 25.10.84כבר מונה לחברה כונס נכסים ומנהל זמני, וכאמור עם מינויו פקעו חוזי העבודה. דהיינו שבעת יום התשלום - 15.11.84כבר היה חוזה העבודה מסוכל ולא ניתן לטעון שהחברה הפרה אותו. בתארך התשלום - החברה היתה כבר בכינוס וע"כ לא היתה קשורה יותר לחוזה העבודה. כנ"ל לגבי משכורות נובמבר ודצמבר שלפי טענת המשיבה לא שולמו לה. אם כך נותרה רק הטענה בדבר איחור בתשלום משכורת ספטמבר. משכורת ספטמבר, עפ"י החוזה, היתה צריכה להשתלם ב- .15.10.84בתאריך זה עדיין לא היתה החברה בכינוס וחוזה העבודה עמד בתוקפו לכל דבר. דהיינו - מדובר בהפרת חוזה מצד החברה, הנמשך מ- 15.10.84ועד .25.10.84 ב"כ המשיבה לא פרט מה גובה החוב הנטען בגין האיחור בתשלום משכורת ספטמבר. דהיינו איזה חוב בדיוק בא העכבון להבטיח. היותו של העכבון ערובה להבטחת חיוב מחייבת את הטוען לזכות זו לפרט את החוב. וכך אף נאמר ב-ע"א 270/73 שומיט בע"מ ואח' נ' בן ציון פוזיילוב ואח' [1] מפי השופט קיסטר: "ההגיון מחייב כי אין אדם יכול לטעון לזכות עכבון בלי לפרט את הסכום הנדרש..." (עמ' 395לפסה"ד). למשיבה מגיעה לכל היותר משכורת חודש ספטמבר - והעכבון שלה הוא לכל היותר בגובה המשכורת הנ"ל. (החוב נתגבש בתאריך 25.10.85). אדון עתה ביחס שבין העכבון כבטוחה לגבי שכר עבודה ובין השעבוד השוטף. סעיף 195לפקודת החברות [3] קובע שעל הכונס לפרוע קודם כל את החובות בדין קדימה מתוך הנכסים שתפס, עפ"י ס' 354לפקודת החברות [3] שכר עבודה, כמשמעותו בחוק הגנת השכר [7] הוא חוב בדין קדימה ולפי ס' 17לחוק הגנת השכר [7] - פיצויי הלנת שכר מהווים חלק משכר העבודה. מבלי להכנס לשאלה העקרונית, הרי חובה של המשיבה מובטח במקרה זה ע"י קביעת המחוקק. חובה ישולם לה מתוך הנכסים שנתפסו ע"י הכונס - ובכלל זה המכונית שהיא מחזיקה. דהיינו חוב שכר העבודה של החברה למשיבה מובטח ע"י כלל הנכסים שבידי הכונס כחוב בעל דין קדימה ועל כן אין צורך להבטיחו ע"י המכונית המסוימת שבחזקתה. להיפך: מצב זה הוא לטובתו של העובד. אם נניח שמגיע לה שכר עבודה בסכום העולה על ערכה של המכונית הרי השכר מובטח בערכם של כלל הנכסים ולא רק בערכה של המכונית. משום כך מסקנתי היא שהכונס זכאי לתפוס את המכונית הנדונה ועל המשיבה למסור לו את המכונית. טענת המשיבה נדחית. המשיבה תשלם למבקש הוצאות בקשה זו בסך 000, 100שקל צמוד + מע"מ.רכבכינוס נכסים