תקיפה של עובד שגרם לפיטוריו של עובד אחר

ביום 2.5.2011 בדק המתלונן עבודת התקנה שבוצעה על ידי המשיב ומצא כי זה האחרון לא ביצע עבודתו כנדרש. מעשה זה של המשיב הביא לכך שהוא פוטר. ביום 3.5.2011, הגיע המתלונן לסניף החברה בה הועסק המשיב לצורך הדרכת עובדים. המשיב הגיע אף הוא למקום ובידו מקל עץ באורך כמטר, בעזרתו החל לתקוף את המתלונן בכל חלקי גופו. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תקיפה במקום העבודה בעקבות פיטורים: השופט צ' זילברטל: 1. לפנינו ערעור המדינה על קולת העונש שנגזר על המשיב. המשיב, יליד 1977, עבד במועדים הרלוונטיים בחברה קבלנית שעסקה בהתקנת מערכות של חברת "HOT". המתלונן שימש כמפקח מטעם חברת "HOT" על התקנת מערכות במרחב צפון וחיפה. 2. ביום 2.5.2011 בדק המתלונן עבודת התקנה שבוצעה על ידי המשיב ומצא כי זה האחרון לא ביצע עבודתו כנדרש. המתלונן דיווח על כך למנהלו הישיר של המשיב. נוכח מהלך זה, שב המשיב למקום ההתקנה ואיים על המתלונן באומרו ש"זה יתנקם בו". מעשה זה של המשיב הביא לכך שהוא פוטר בו ביום מעבודתו בחברה הקבלנית. בהמשך לפיטוריו, התקשר המשיב למתלונן, ובאחת השיחות, שנענתה על-ידי חברו לעבודה של המתלונן, איים המשיב על המתלונן באומרו: "תגיד לו שאני אזיין אותו ואת האמא שלו ושאפילו בוכניק לא יוכל לעזור לו". 3. למחרת, ביום 3.5.2011, הגיע המתלונן לסניף החברה בה הועסק המשיב לצורך הדרכת עובדים. המשיב הגיע אף הוא למקום ובידו מקל עץ באורך כמטר, בעזרתו החל לתקוף את המתלונן בכל חלקי גופו. המתלונן נפל כתוצאה מהתקיפה. המשיב הוסיף לחבוט במתלונן באמצעות המקל ואף בעט בראשו, גם כאשר המתלונן היה שרוע על הרצפה, ורק לאחר התערבות שני עובדים חדל המשיב ממעשי התקיפה. כאשר המתלונן התקשר למשטרה איים עליו המשיב באומרו: "זה לא נגמר בזה, אני אמשיך לרדוף אותך, אתה לא תיכנס לנהריה, אתה פגעת לי בכבוד". אם לא די בכך, לאחר שהמשיב הוצא מהמקום, הוא גרם נזק לרכבו של המתלונן (מעיכת דלת תא המטען ושבר בשמשה האחורית). כתוצאה ממעשי המשיב נגרמו למתלונן שבר מרוסק במרפק, נפיחות ורגישות בקודקוד, נפיחות בירך שמאל, וכן המטומות ושפשופים בגב, במרפק, בברך ימין ובירכיים. המתלונן אושפז למשך יומיים וידו שנשברה גובסה. 4. על כל זאת הואשם המשיב בבית המשפט המחוזי בחיפה בביצוע שלוש עבירות של איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין, התשל"ז-1977; בעבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות כשהעבריין נושא נשק קר, לפי סעיף 333 וסעיף 335(א)(1) לחוק הנ"ל, ובעבירה של חבלה במזיד ברכב, לפי סעיף 413ה לחוק האמור. 5. המשיב הודה במיוחס לו והורשע על פי הודאתו. בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת ב' בר-זיו) הורה על הגשת תסקיר. על פי התסקיר, המשיב נשוי ואב לשניים ובעל עבר נקי, מביע חרטה על מעשיו ומשלם מחיר כבד בגינם (משבר כלכלי אליו נקלע ומשבר ביחסיו עם רעייתו). שירות המבחן הוסיף, עם זאת, שהמשיב חש כקרבן של הנסיבות. הגם שנמצא על-ידי השירות שלמשיב נטייה להגיב באימפולסיביות, כדרך התגוננות כשהוא חש חסר אונים, התרשם שירות המבחן שמדובר באירוע קיצוני שאיננו מאפיין את התנהגות המשיב. נוכח כל אלו, העריך שירות המבחן כי רמת הסיכון להישנות מקרים דומים כשהמשיב יהיה נתון במצבי לחץ קשים ויחוש קיפוח, היא "נמוכה-בינונית". המלצת שירות המבחן היתה לגזור על המשיב עונשי מאסר על תנאי, מאסר בפועל שירוצה בעבודות שירות ופיצוי למתלונן. 6. בשלב הראיות לעונש העידה המאשימה את המתלונן, אשר תיאר את אירוע התקיפה ואת הנזקים שנגרמו לו. בחקירתו הנגדית שלל המתלונן את הטענה כי "חיפש" את המשיב באופן אישי או כי השמיע ביטויים פוגעניים ביחס למוצאו של המשיב, והוסיף כי לא היה מעורב בהחלטה על פיטורי המשיב. על אף כוונתו המקורית של המשיב להעיד עדי אופי מטעמו, דבר זה לא הסתייע, שכן לטענת המשיב, איש מהם לא הסכים להעיד. כפי שהוברר בטיעון לפנינו, כוונת הסנגור היתה להציג לבית המשפט עדויות על יחס מבזה לו זכה המשיב מצד המתלונן, שהוא-הוא שעמד ביסוד איבוד עשתונותיו של המשיב, ולאו דווקא מעשה הפיטורים. 7. בגזר הדין עמד בית המשפט על חומרת מעשיו של המשיב, המחייבים, כשלעצמם, ענישה משמעותית; כמו גם על נתוני המשיב, שהתחרט על מעשיו, הודה בהזדמנות הראשונה ועברו נקי. בנסיבות אלה מצא בית המשפט לנכון ליתן משקל לעמדת שירות המבחן וגזר על המשיב 6 חודשי מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות (עונש שביצועו עוכב עד לסיום הליכי הערעור), 12 חודשי מאסר על תנאי ותשלום פיצוי למתלונן בסכום של 8,000 ש"ח בעשרה תשלומים. מכאן ערעור המדינה. 8. תמצית טענת המדינה היא, כי העונש שנגזר על המשיב אינו הולם את חומרת מעשיו ונסיבות ביצועם, ואינו מבטא את האינטרס הציבורי שבענישה מחמירה ומרתיעה כאשר עסקינן בנאשם שפעל באלימות קשה, תוך שימוש בנשק קר, וגרם חבלות גוף לקרבן. המערערת מדגישה שתקיפת המתלונן היתה אירוע מתוכנן ולא ספונטני וכי מעשי המשיב הופסקו רק הודות להתערבות הנוכחים במקום. הסנגור עמד בדבריו על כך שלמעשיו הקשים של מרשו קדם רקע לא קל, שלא עלה בידו להוכיחו, של התנכרות למשיב מצד המתלונן. נטען כי יש ליתן משקל ללקיחת האחריות ולהיותו של המשיב אדם נורמטיבי, איש עבודה, שהגיע ממשפחה דלה ומתמודד עם עול הפרנסה. לטענת הסנגור, שירות המבחן לא דייק כאשר ציין כי המשיב אינו נכון לקבל טיפול, ונראה כי מקור התרשמות זו באי הבנה. אכן, עמדה זו של המשיב, השוללת צורך בטיפול כיוון שהתנהגותו בגדר העבירה אינה מאפיינת את התנהלותו הרגילה, כלולה גם בתסקיר המשלים שהוגש לעיוננו. בתסקיר זה הוסיף שירות המבחן ותיאר את קשיי הפרנסה בהם נתון המשיב ואת המשבר ביחסיו עם רעייתו, כמו גם את חששו הרב מפני מאסרו בפועל והשלכותיו "ההרסניות" עליו ועל משפחתו. דיון והכרעה 9. כידוע, בית משפט זה יתערב בעונש שנגזר על נאשם רק כאשר נמצא כי מדובר בסטייה ממשית ממדיניות הענישה הראויה (ע"פ 9545/09 אלדין נ' מדינת ישראל ( 24.3.2010)), אלא שהמקרה שלפנינו מחייב התערבות. מעשיו של המשיב קשים וחמורים, הן כשלעצמם והן בנסיבות ביצועם. המשיב חבט במתלונן באמצעות מקל שמימדיו אינם מבוטלים ושפגיעתו עלולה להיות קטלנית, מה שהביא בסופו של דבר לפגיעה חמורה בגופו של המתלונן שכללה שבר מרוסק במרפק. המשיב אף הוסיף להכות במתלונן לאחר שזה נפל, ובעט בראשו בעודו שרוע על הרצפה. לא זו אף זו, המשיב לא עשה זאת בגדר תגובה ספונטנית כתוצאה מאיבוד עשתונות רגעי נוכח התגרות בפניה התקשה לעמוד: המעשה נעשה לאחר תכנון, כשהמשיב מגיע במיוחד למקום בו ידע כי המתלונן אמור להימצא ולאחר שחלף פרק זמן ניכר ממועד התרחשות האירועים שהביאו את המשיב לבצע את מעשה התקיפה. פרץ האלימות הקשה לוּוה בהשמעת איומים במספר הזדמנויות, כמו גם בגרימת נזק לרכבו של המתלונן. המתלונן נפגע בגופו, כבודו נרמס והוא הושפל. הפגיעה הממשית בגופו של אדם אחר, בנסיבות המתוארות, מחייבת ענישה הולמת שתבטא באופן חד משמעי וברור את החומרה הנלוות לה. באשר לרקע למעשה יצוין, כי גם אם לא עלה בידי המשיב להעיד עדים מטעמו לתיאור הרקע האמור, אף הוא עצמו נמנע ממסירת עדות במסגרת הראיות לעונש, ונמצא כי טענותיו בדבר יחס משפיל מצד המתלונן לא הוכחו כלל. אלא שאף אם נניח, לצורך הטיעון, שאכן יש דברים בגו, אין בכך כדי להפחית בצורה משמעותית מחומרת מעשי המשיב, בנסיבות עשייתם, באופן שתהיה לכך נפקות באשר לעונש הראוי. מעשה האלימות הקשה והמתוכנן, על כלל נסיבות ביצועו כמפורט לעיל, מחייב לטעמנו מאסר בפועל בין כתלי הכלא. 10. אכן, לזכות המשיב עומדים במקרה דנא שורה של שיקולים לקולא: עברו הנקי, הודאתו המיידית וחרטתו, התרשמות שירות המבחן כי מדובר באירוע קיצוני שאינו מאפיין את התנהגותו "הרגילה" של המשיב, מצבה הכלכלי הדחוק של המשפחה וההשלכות שעלולות להיות למאסרו על בני המשפחה. אלא שסבורים אנו שאין בכוחם של שיקולים אלה להטות את הכף עד כדי הימנעות מהטלת מאסר בפועל (במובחן מקביעת משך תקופת המאסר). נזכיר גם כי הערכת שירות המבחן לא היתה חד-משמעית ועמדה על מסוכנות נמוכה-בינונית להישנות המעשים בהיקלע המשיב למצבי לחץ; כך שנדרשת גם הרתעת היחיד, בצד הרתעת הכלל, בנוסף למתן ביטוי לעקרון היסוד שלפיו העונש צריך להלום את חומרת המעשים. 11. בית משפט זה הביע לא אחת דעתו כי יש להיאבק באלימות שלצערנו מאפיינת במידה לא מבוטלת את החברה בישראל, וכי תפקידו של בית המשפט במלחמה בתופעה מכוערת ומסוכנת זו צריך להתבטא בהטלת עונשים מרתיעים וממשיים על הנוקטים באלימות כלפי גופם של אחרים (ראו, למשל, ע"פ 4173/07 פלוני נ' מדינת ישראל ( 16.8.2007)). יש ליישם מדיניות זו הלכה למעשה גם במקרה דנן. 12. אשר על כן, אנו מקבלים את ערעור המדינה, ומאחר שאין דרכה של ערכאת הערעור למצות את הדין, אנו גוזרים על המשיב 9 חודשי מאסר בפועל (בניכוי ימי מעצרו מיום 2.5.2011 ועד ליום 16.5.2011), תחת 6 חודשי המאסר בעבודות שירות שהוטלו עליו בבית המשפט קמא. יתר חלקי גזר הדין יעמדו בעינם. משפט פליליאלימותפיטוריםתקיפה