תקיפת כלב רוטווילר

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תקיפת כלב רוטווילר:

התביעה

  1. תובענה על פי פקודת הנזיקין [נוסח חדש].
  2. בכתב התביעה נטען על ידי התובע, כי ביום 13.03.97 יצא התובע את ביתו שהוא מלווה בכלבו. באותו מועד יצא גם הנתבע מביתו עם כלב מסוג רוטווילר. לטענת התובע, בעודו עומד על המדרכה, קרב אל התובע כלבו של הנתבע מלווה בנתבע כשהוא אינו קשור ברצועה וכשפיו לא חסום בזמם או מחסום מסוג אחר.


לפתע, ללא כל התגרות מצד התובע, התנפל כלבו של הנתבע על התובע, שרט אותו בפניו ונשך את כלבו. התובע נפל ארצה ונחבל כתוצאה מנפילה זו.
לדברי התובע, היה זה האירוע השני בו הותקף על ידי כלבו של הנתבע, כאשר בפעם ההיא נגרמה לתובע פציעה חמורה בידו שהותירה נכות.
3. בהטילו את האחריות על הנתבע ביקש התובע, כי הלה יפצה אותו בגין הוצאות רפואיות, לרבות הוצאות נסיעה לטיפולים בסך של 5,000 ₪, הפסד השתכרות בסך של 2,000 ₪, וכן בגין נזקים כלליים, לרבות כאב וסבל, טיפולים רפואיים בעתיד, הוצאות נסיעה לטיפולים ואובדן כושר השתכרות.
התובע לא צירף לכתב התביעה חוות דעת, שכן לא נותרה לו נכות.
 
ההגנה
4. הנתבע הגיש כתב הגנה בנפרד מהנתבעת, ובהמשך ההליכים נטל ב"כ הנתבעת על עצמו לייצג גם את הנתבע.
5. בכתב ההגנה שהגיש הנתבע הודה שיצא עם כלבו מביתו, אך לטענתו הכלב היה קשור ברצועה ומחסום לפיו.
לעומת זאת, התובע היה עם כלבו שהיה קשור בשרשרת ברזל, ללא מחסום והאירוע אירע בשדה פתוח, סמוך לכביש ירושלים - תל אביב דרך מודיעין.
עוד נטען על ידי הנתבע, כי התובע וכלבו התגרו בכלב הנתבע וזה הצליח להתחמק מהרצועה הקשורה וכשפיו חסום עם מחסום החל להתכתש עם הכלב השני.
6. הנתבע טען כי התובע כלל לא נפגע, לא מכלבו של הנתבע ולא מכלב אחר ולא נפל כלל.
כן טען הנתבע, כי בעת מריבת הכלבים הצליח כלבו של התובע לנשוך את כלבו שלו ואף קרע ממנו את המחסום לפיו.
7. הנתבע הכחיש כי כלבו תקף בעבר את התובע וטען כי הכלב מעולם לא תקף אדם כלשהו.
 
ההליכים
8. הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית.
9. בתצהיר עדותו הראשית הבהיר התובע כי חלה טעות בנאמר בכתב התביעה וכי אירוע התקיפה אכן אירע בשדה שמול ביתו, בסמוך לכביש ירושלים - תל אביב. עוד הצהיר, כי לפתע ראה את כלבו של הנתבע רץ לכיוונו כשהוא אינו קשור ברצועה וכשפיו לא חסום בזמם או במחסום מכל סוג אחר. הכלב התנפל עליו ושרט אותו ליד העין, כתוצאה מכך נפל לאחור. למזלו, כלבו שלו נבח על כלב הרוטווילר שתקפו וכתוצאה מכך עזב אותו הכלב התוקף ונשך את כלבו של התובע בצווארו.
10. עוד הוסיף בתצהירו, כי לאחר האירוע פונה באמבולנס לחדר מיון בבית חולים "הדסה", הר -הצופים, שם בוצעה בדיקת א.ק.ג. ונמצאה עדות לאיסכמיה, וכן אובחן לחץ דם גבוה וחוסן בחיסון נגד כלבת.
11. למחרת האירוע הגיש תלונה במשטרה על תקיפת כלבו של הנתבע. על פי עדותו, נעדר התובע מעבודתו כנהג "אגד" וכתוצאה מכך נגרם לו הפסד שכר מאחר שניכו לו ימי מחלה. עוד הוסיף, כי אירוע התקיפה גרם לו לטראומה וסיוטים בלילות עד היום.
לתצהירו צירף התובע מסמכים רפואיים.
12. הנתבע אף הוא הגיש תצהיר והעיד כי כלבו לא נשך את התובע ולא שרט אותו ותביעת התובע באה עקב סכסוך שכנים הנמשך זמן רב.
בתצהירו מפנה הנתבע למסמכים שהוגשו על ידי התובע שמהם לא עולה כי התובע נשרט כלל.
13. עוד הצהיר הנתבע, כי בעת שטייל עם כלבו, התפרץ הכלב, ברח מידו כאשר הקולר והרצועה נותרו בידו. הנתבע רץ אחרי הכלב וראה אותו נאבק עם כלבו של התובע, שהיה קשור אליו בשרשרת ברזל, ללא זמם והתובע צעק שהשרשרת קורעת לו את היד.
עוד הוסיף הנתבע בתצהירו, כי תוך נסיון הפרדה בין הכלבים, דווקא הוא זה שננשך על ידי כלבו של התובע וכן קיבל שריטות מהכלב. הכלבים נשכו זה את זה, וכלבו של התובע נשך את כלבו שלו בפיו וקרע ממנו את הזמם. כיוון שגם התובע ניסה להפריד בין הכלבים הרבים ותוך כדי שהוא מושך ברצועה נשרט, וסביר כי אם נשרט, אזי נשרט על ידי כלבו שלו או מהרצועה ולא מכלבו של הנתבע.
14. הנתבע הוסיף עוד בתצהירו, כי למיטב ידיעתו התובע לא עבד באותה עת, וכן לא צירף אישור מהמעביד, ולא נגרם לו כל נזק.
15. הנתבע הגיש מטעמו גם תצהיר של עד ראיה, קצין הבטחון של המועצה המקומית גבעת זאב. על פי האמור בתצהיר ראה שני כלבים הנלחמים זה בזה ואת התובע והנתבע המנסים להפריד ביניהם . למיטב זכרונו, לכלב הרוטווילר של הנתבע היה מחסום על פיו, אך תלוש במידה מסויימת מפיו, כאשר כלבו של התובע היה קשור עם רצועה לידו של התובע ומלופף על ידו. העד לא ראה פגיעה במי מהאנשים והם אף לא התלוננו לפניו כי נפגעו, הוא גם לא ראה סימני דם על מי מהם למרות שהיה קרוב אליהם.
16. הצדדים הסכימו כי פסק הדין יינתן לפשרה לפי סעיף 79 א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד - 1984. כל צד הגיש שני עמודים של סיכומים.
17. בסיכומים מטעם התובע נטען, כי האירוע נגרם עקב רשלנותו החמורה של הנתבע כאשר הלה הפר חובת זהירות מושגית וקונקרטית והנזק שנגרם לו אירע עקב הפרות אלה.
כן נטען, כי הנתבע עוול גם לפי סעיף 41 א' לפקודת הנזיקין ונטל ההוכחה עובר לכתפיו של הנתבע על פי סעיף 40 לפקודה הנ"ל.
התובע מבקש לפצותו בגין הוצאות רפואיות שהיו לו בסך של 1,431 ₪ וכן ביקש לפצותו בגין כאב וסבל בסך של 50,000 ₪.
 
18. בסיכומים מטעם הנתבע נטען, כי אין לייחס לנתבע אחריות כלשהי, וכי האירוע כולו אירע באשמו הבלעדי של התובע. עוד נטען כי התובע כלל לא נפגע באירוע האמור , ועל כך אינו זכאי לפיצוי כלשהו.
בסיכומים שב ב"כ הנתבע והעלה הטענות שנטענו גם בתצהירו של הנתבע.
ב"כ הנתבע הוסיף וטען, כי אם אמנם נשרט התובע על ידי כלב הנתבע, הרי שהפיצוי בראש נזק זה הוא לכל היותר בסך של 1,000 ₪.
ב"כ הנתבע טען בסיכומיו גם כנגד ההוצאות הנדרשות על ידי התובע. כן ביקש לייחס לתובע אשם - עצמי -תורם בשיעור מכריע.
 
דיון
19. משהשכילו בעלי הדין והסכימו להסדר הדיוני כי פסק הדין ינתן לפשרה, הסכימו הם, מכללא, כי הנושאים עליהם הינם חלוקים יוכרעו מבלי שבית המשפט יקבע ממצאים בהקשר לכל נושא שהוא, ומבלי שבית המשפט יזקק להכריע בשאלות של אמינות ומהימנות הגירסאות השונות של הצדדים.
לבית המשפט הפוסק לפשרה שיקול דעת רחב המאפשר לו להמנע מלכבול עצמו להוראות הדין המהותי, והמטרה היא לפשט ההליכים ולהחיש סיום הסכסוך שבין הצדדים. עם זאת, שיקול הדעת הרחב של בית המשפט מושפע מהמצב המשפטי אף אם אינו קונקלוסיבי בהליך הפשרה, להבדיל מפסיקה במתכונת רגילה.
בבואו לפסוק לפשרה מאזן בית המשפט טענות הצדדים ונותן משקל יחסי ראוי לכל אחת ואחת מהטענות שהועלו בפניו, האיזון האמור יכול ויביא אף לקבלת התביעה, או לדחייתה, במקרים הראויים.נ
20. על אף האמור לעיל, מצאתי לנכון לסקור בתמצית את המסמכים שצירף התובע לתצהירו, והנוגעים לאירוע הנדון בתובענה זו.
א. בדו"ח הפינוי של מד"א נרשם - "הותקף ע"י כלב. אין פגיעה חיצונית. עבר חוויה קשה, לחץ דם בפעם השניה 110/80 (לחץ הדם במדידה הראשונה היה 150/80 - א.פ.).ב
ב. בגיליון השחרור מחדר המיון נרשם - "הערב הותקף ע"י כלב רוטווילר. לא ננשך . הופל לארץ התחיל לרעוד, חש סחרחורת, חולשה. כן מציין כאב אסימטרי קל שבא והולך, כמו"כ כאב ראש".
בבדיקת א.ק.ג. - "ללא עדות לאיסכמיה..."
"במהלך שהייתו במיון חש בטוב ללא מצוקה. שוחרר למעקב רופא מטפל, למנוחה של 3 ימים בביתו".
ג. במסמך מיום 17.03.97 נאמר כי התובע קיבל זריקת חיסון וכי הוזמן לארבעה מועדים נוספים.
 
21. לאחר שנתתי דעתי לאמור בכתבי הטענות של הצדדים, בתצהירים מטעם הצדדים, במסמכים שצירפו לתצהיריהם, בטענות ב"כ הצדדים בסיכומיהם, הנני פוסק כי הנתבעים ישלמו לתובע סך של 7,000 ₪.ו
בנוסף ישאו הנתבעים בהוצאות התובע לאגרת בית המשפט, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום ההוצאה ועד לתשלום המלא בפועל, ובנוסף בשכ"ט עו"ד בשיעור של 15% + מע"מ כחוק.
22. כיוון שפסק הדין ניתן לפשרה על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט, אני פוטר את הנתבעים מתשלום יתרת האגרה.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. הגדרת כלב מסוכן

  2. הפיקוח על כלבים

  3. אחריות על כלב

  4. צו להשמדת כלב

  5. קשירת כלב בחצר

  6. זיהוי כלב תוקף

  7. קנס על קקי של כלב

  8. טענות הגנה של בעל הכלב

  9. תקיפת כלב רוטווילר

  10. חוק לגבי נשיכת כלב

  11. פיצויים במקרה שכלב תוקף כלב

  12. תקיפת כלב ללא נשיכה

  13. נשיכת ילדה ע''י כלב

  14. החזקת כלב ללא חיסון

  15. נשיכת כלב אחרי ליטוף

  16. סכסוך שכנים בגלל כלבים

  17. נשיכה של ילד על ידי כלב

  18. תקיפת כלב בחצר בית פרטי

  19. החזקת כלבים לא מחוסנים

  20. התנגשות בכלב בזמן ריצה

  21. נשיכת כלב על ידי כלב אחר

  22. נשיכת כלב בחצר של השכנים

  23. כלב נובח בלילה מה עושים

  24. פיצויים בגין כלב הרג חתול

  25. פיצויים נזקים נפשיים עקב תקיפת כלב

  26. זכויות נוספות בעקבות הכרה בנכות

  27. פיצויים על נשיכת כלב פיטבול

  28. פיצוי לאדם שננשך על ידי כלב

  29. פגיעות גוף ונזקים נפשיים עקב תקיפת כלב

  30. ההגבלות בתקנות על בעלים של כלבים מסוכנים

  31. תפיסת כלב משוטט - תביעת פיצויים

  32. מה עושים במקרה של תקיפת / נשיכת כלב

  33. תביעה נגד בעלים של כלב שנדרס לתאונת דרכים

  34. אחריות בעלים של כלב לנזקים שגרם כלבו לכלב אחר

  35. תביעת פיצויים: הכלבה התנפלה ללא התגרות ונשכה ברגל

  36. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון