קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תקיפת תלמיד על ידי מורה: 1. המערערת עבדה כמורה בבית הספר הממלכתי "ג'ובראן חליל ג'ובראן" בנצרת, למעלה מ-32 שנים. במהלך שנת 2000 הוגש כנגד המערערת וכנגד מורה נוספת (להלן - "חיר") כתב אישום לבית משפט השלום בנצרת, ובו הואשמו שתיהן בעבירה של תקיפת קטין, עבירה לפי סעיף 368ב(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. לפי הנטען בכתב האישום, בתאריך 22.5.00 במהלך שיעור שהועבר על-ידי חיר, קמה תלמידה ממקומה ואז סטרה חיר לתלמידה בפניה, משכה בשערות ראשה וצבטה אותה בידה ובזרועה הימנית תוך שגרמה לה חבלות של ממש בזרוע ימין. לאחר מכן הכניסה חיר את התלמידה לחדר המורים, ושם הותקפה התלמידה הן על-ידי חיר והן על ידי המערערת ששהתה בחדר המורים. השתיים סטרו לתלמידה בפניה והמערערת אף צבטה אותה בבטנה ומשכה בשערות ראשה. המערערת הודתה בעובדות כתב האישום, ובית משפט השלום חייבה בביצוע שירות לתועלת הציבור בהיקף של 100 שעות, וזאת מבלי להרשיעה בדין. 2. על-יסוד פסק הדין של בית משפט השלום, הוגשה כנגד המערערת תובענה משמעתית לבית הדין למשמעת של עובדי המדינה. על פי הודאתה הרשיע בית הדין את המערערת בעבירות משמעת לפי סעיפים 17(1) ו-17(3) לחוק שירות המדינה (משמעת), התשכ"ג - 1963, יחד עם סעיף 4(1) להודעה על שינויים בהחלת החוק על עובדי הוראה. בבואו להטיל על המערערת אמצעי משמעת, הדגיש בית הדין את הגישה המחמירה שבה רואה הפסיקה מעשים של אלימות מורים המופנית כלפי תלמידים. כן הדגיש את החומרה המיוחדת שבאה לידי ביטוי במעשה המשותף של המערערת ושל חיר בשעה שהתקיפו יחדיו את התלמידה. עם זאת, ציין בית הדין לקולה את שנות השירות הרבות של המערערת בשירות המדינה, וכן את נסיבותיה האישיות הקשות. בית הדין החליט להטיל על המערערת את אמצעי המשמעת הבאים: נזיפה חמורה, פיטורין משירות המדינה, פסילה משירות המדינה לפרק זמן של 4 חודשים, הורדה בדרגה אחת לפרק זמן של 4 חודשים שתמומש בתום תקופת הפסילה משירות המדינה ופסילה לתפקידי הוראה לפרק זמן של 3 שנים מיום סיום פסילת המערערת משירות המדינה. הערעור שלפניי הופנה כנגד גזר הדין, ובו מבקשת המערערת להקל בעונשה, לבטל את הפיטורין ולאפשר לה לחזור לעבודתה בבית הספר. 3. בהודעת הערעור ובדיון שהתקיים בפניי טען בא-כוח המערערת כי טעה בית הדין בכך שהטיל על המערערת אמצעי משמעת כה חמורים, ובעיקר יצא נגד אמצעי המשמעת של פיטורין שהוטל על מרשתו. בין היתר, טען בא-כוח המערערת כי יש להתחשב בעובדה שהמערערת עבדה כמורה במשך שנים ארוכות ובשנים אלו לא הוגשה נגדה כל תלונה. עוד טען כי יש לתת את הדעת לכך שהמערערת המשיכה לעבוד כמורה מאז המקרה ועד פיטוריה, תקופה של שנתיים ימים, ובמהלך תקופה זו היא מילאה את תפקידה בצורה טובה ביותר. לבסוף הדגיש בא-כוח המערערת את נסיבותיה האישיות הקשות, וביניהן, העובדה כי בעלה נכה שנקבעו לו 82% נכות, וכן את העובדה שהיא מטפלת בילדים קטינים, שעדיין מצויים בביתה. מנגד טען בא-כוח המדינה כי צדק בית הדין בהטילו אמצעי משמעת חמורים על המערערת. בטיעונו בפניי הדגיש בא-כוח המדינה את החומרה המיוחדת הקיימת במקרה זה. בין היתר, ציין בא-כוח המדינה כי התקיפה שבוצעה על-ידי המערערת לא נבעה כתוצאה מאירוע מקנטר כלשהו, ולמעשה המערערת לא הייתה נוכחת כלל בשעה שחיר החלה להכות את התלמידה. עוד הדגיש את החומרה המיוחדת הטמונה בכך ששתי מורות חברו יחדיו במטרה לתקוף את התלמידה. 4. שקלתי את טענות הצדדים ובאתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות בכל הנוגע לפיטורי המערערת. עם זאת מצאתי להקל באמצעי המשמעת שנגזרו עליה וזאת בהתחשב בנסיבותיה המיוחדות. בית משפט זה חזר והדגיש את החומרה הרבה הקיימת בעבירות של תקיפת ילדים, ובאופן מיוחד את החומרה של הכאת תלמידים בידי מוריהם. כן הדגיש את הצורך בהחמרת אמצעי המשמעת במקרים אלו על מנת לעקור תופעה זו מן השורש, וכך נאמר בעש"ם 1682/02 סרחאן עבד אל ווהב נ' מדינת ישראל (טרם פורסם): "המורים הם המגלמים את דמות המחנך, בידיהם הופקדו שלומם וחינוכם של התלמידים, הם מורי הדרך בכל הנוגע לדרכי ההתנהגות של תלמידיהם, ועליהם לתרום לבניית דפוסים חברתיים ראויים ביחסים שבין אדם לחברו. לא אחת מוטל על מורה להתמודד עם מצבים קשים, ואף עם פריקת עול משמעת מצד תלמידים, שעה שכללי סדר ומשמעת חלים עליהם. כוחו של המחנך אינו בכוח הזרוע אלא בתבונתו, אישיותו ובמיומנותו המקצועית, בעזרתם של אלה עליו להתמודד עם הקשיים. אסור לו לנצל את מעמדו וסמכותו לפגיעה בתלמידיו ואין הוא רשאי למלא תפקידו בשיטות אלימות פוגעניות. אל לו להגיע לתגובה אלימה לא כשיטה ואף לא בעת איבוד עשתונות. חינוך באלימות מצמיח אלימות נוספת ומסכל את שאיפתנו לקיים חברה המכבדת את זכויות האדם את כבודו ואת שלמות גופו" (ראו לעניין זה: ע"פ 4405/94 מדינת ישראל נ' מרבת עבד אלגני, פ"ד מח(5) 191, ע"פ 5224/97 מדינת ישראל נ' שדה אור, פ"ד נב(3) 374 וכן עש"ם 3362/02 מדינת ישראל נ' סלאם אבו עסבה, פ"ד נו(5) 6). בבוא בית הדין להטיל אמצעי משמעת על מורה שהיכה את תלמידיו עליו לשקול את החומרה המיוחדת של עבירה זו. כמו כן עליו להתחשב, בין היתר, בנסיבות המקרה הספציפיות, בעברו המקצועי של המורה ובנסיבותיו האישיות. בעניין שלפנינו נסיבות המקרה הן חמורות במיוחד. מדובר בצמד מורות שחברו יחדיו על מנת להכות תלמידה. פעולה זו בוצעה בחדר המורים, לאחר שחלף זמן מהאירוע שגרם להתפרצות מסכת האירועים האלימה. עם זאת, אין להתעלם מכך שלזכות המערערת עומד עברה המקצועי כמורה משך למעלה מ-32 שנים, ועברה המשמעתי נקי. לכך יש להוסיף את נסיבותיה האישיות הקשות. בהתחשב בכל האמור אף שמקובלת עליי עמדתו של בית הדין בדבר פיטורי המערערת מעבודתה, הרי שבהתחשב בנסיבותיה האישיות המיוחדות, רואה אני להקל באמצעי המשמעת במידה מסויימת. לפיכך, אמצעי המשמעת של פסילה משירות המדינה לפרק זמן של 4 חודשים יבוטל, וכך גם יבוטל אמצעי המשמעת של הורדה בדרגה. בשני עניינים אלה רואה אני להקל עם המערערת, כדי לא לפגוע בזכויותיה הכספיות עם פיטוריה. אשר על כן, על המערערת יוטלו אמצעי המשמעת הבאים: נזיפה חמורה, פיטורים משירות המדינה ופסילה מתפקידי הוראה לפרק זמן של 3 שנים. בכפוף לאמור בדבר אמצעי המשמעת, הערעור נדחה.דיני חינוךאלימותתקיפהמורים