תקנה 399 לתקנות סדר הדין האזרחי

סעיף 399 לתקנות סדר הדין האזרחי קובע כי בקשת רשות הערעור צריך שתוגש 15 יום ממתן ההחלטה של בית משפט השלום עליה מוגש הערעור. המבקשת לא עמדה בכלל זה, והגישה בקשתה כשלושה ימים אחרי המועד הקבוע. אשר על כן, יש למחוק את בקשתה על הסף. כיום תקנה 399 לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת כדלקמן: המועד לבקשת רשות לערער 399. נקבעה בחיקוק הוראה בדבר בקשת רשות לערער על החלטה ולא נקבע במפורש המועד להגשת הבקשה, תוגש הבקשה בתוך שלושים ימים מיום שניתנה ההחלטה. קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תקנה 399 לתקנות סדר הדין האזרחי: המבקשת נתבעה כערבה לחובו של בעלה (להלן: החייב) ע"י בנק הפועלים (להלן המשיב) בתביעה כספית, שהוגשה בסדר דין מקוצר, לתשלום סכום של 9,546 ש"ח המהווה את יתרת חובה בחשבון, שניהל בעלה של המבקשת בסניף הבנק בבית הכרם בירושלים. בעבר תבע המשיב את החייב על כל סכום החוב ואת המבקשת על סכום של 3,393 שח. המשיב והחייב הגיעו להסדר לפיו ישלם החייב למשיב סכום של 27,500 ש"ח בסדרת תשלומים המפורטים בהסדר וזאת במקום סכום של 31,695 ש"ח, אשר אליו הגיע סכום התביעה המקורי עם תוספת הריביות. ההסדר קיבל תוקף של פסק דין חלקי על ידי בית משפט השלום ביום 27 במרץ 1995. בעקבות זאת נמחקה התביעה נגד המבקשת למחרת היום. החייב לא עמד בהתחייבויותיו בהסדר והתביעה נגד המבקשת הוגשה בשנית. בית משפט קמא נתן החלטתו במסגרת בקשת המבקשת לרשות להתגונן, וקבע בין השאר כי: "מחיקת התובענה אינה מעשה בית דין ואין בה כשלעצמה כדי למנוע את התובע מלהגיש תובענה חדשה בשל אותה עילה. לפיכך אין כל ממש בטענה כי דין התביעה להדחות על הסף מחמת מעשה בית דין".כמו כן, קבעה השופטת, כי העובדה שיש בידי המשיב פסק דין חלקי נגד החייב אינה יכולה להוות הגנה לכאורה מפני התביעה. זכותו של הבנק לתבוע גם את המבקשת כערבה ללא קשר לפסק הדין שהוא אוחז נגד בעל החשבון. עם זאת, השופטת לא שללה את האפשרות, כי ערבותה של המבקשת הוגבלה לסכום שאינו עולה על ההפרש בין ההלוואה לביטחונות שהיו בידי הבנק. למרות העובדה, כי במסמך הערבות צוין במפורש סכום החוב המלא, קבעה השופטת, כי העובדה שבפעם הראשונה שהגיש המשיב תביעה נגד המבקשת הוא תבע סכום של 3,393 ש"ח, מהווה הגנה לכאורה לגבי סכום התביעה העולה על 3,393 שח. ועל כך נתנה למבקשת רשות להתגונן. סעיף 399 לתקנות סדר הדין האזרחי קובע כי בקשת רשות הערעור צריך שתוגש 15 יום ממתן ההחלטה של בית משפט השלום עליה מוגש הערעור. המבקשת לא עמדה בכלל זה, והגישה בקשתה כשלושה ימים אחרי המועד הקבוע. אשר על כן, יש למחוק את בקשתה על הסף. למעלה מן הצורך ולפנים משורת הדין אתייחס גם לגוף הבקשה. לא מצאתי לנכון להתערב בהחלטת בית משפט קמא באשר למחיקת התביעה הראשונית, שכן אין פגם בהחלטת השופטת, הנובעת מסעיף 527 לתקנות סדר הדין האזרחי, ואין במחיקת תובענה משום מעשה בית דין המונע הגשת תביעה נוספת באותה העילה. הטענה העיקרית של המבקשת, נוגעת לכך שחובה אמור היה להיפרע במסגרת פס"ד חלקי שניתן בתיק ואשר אישר את ההסדר שנעשה בין החייב למשיב, ועל כן היא אינה חייבת דבר למשיב. סעיף 5 לחוק הערבות, תשכ"ז - 1967, קובע, בין השאר, כי : הוקטן החיוב הנערך, על פי הסכם בין החייב לבין הנושה או על פי ויתור של הנושה, מופטר הערב במידה שהופטר החייב. .... חל בחיוב הנערך שינוי אחר, על פי הסכם בין החייב לבין הנושה, משתנה חיובו של הערב לפי השינוי, אולם הברירה בידי הערב - למלא ערבותו ללא שינוי, אם ניתן לעשות כן; לבטל ערבותו אם השינוי היה שינוי יסודי הפוגע בזכויות הערב". ההסכם שבענייננו, בין החייב למשיב, הוא הסכם על תנאי לפיו החוב של החייב יופחת בתנאי שימלא את תנאי ההסכם ויעמוד בהתחייבויותיו. אם לא יתקיים התנאי יחזור החוב להיות כפי שהיה. היינו, מדובר בחוזה על תנאי להקטנת החוב. החייב לא מילא את חובותיו והתנאי לא התקיים ועל כן גובהו של החוב כשהיה. ומכאן, שגם ערבותה של המבקשת לא השתנתה. כמו כן, אינני רואה בשינוי שנערך בחיוב משום שינוי יסודי הפוגע בזכויותיה של המבקשת כערבה ולכן לא חל שינוי בערבותה של המבקשת כתוצאה מפסק הדין החלקי. לאור כל האמור לעיל אני דוחה את בקשת רשות הערעור. ב"כ החייב לא הסתפק בנימוקים בכתב וביקש לקיים דיון. מטעם זה ובהתחשב בכלל הנסיבות, איני מחייבת את המבקשת בהוצאות.תקסד"א 1984 (הישנות)