תשלום על קידוח

בתביעה כספית שהוגשה לבית משפט השלום בתל-אביב עתרה המערערת לתשלום בגין עבודות קידוח שביצעה וכן בגין כספים ששילמה עבור שמירת ציוד בשטח לאחר שהמשיבה הפרה התחייבות בהסכם לשאת בעלות השמירה. המשיבה בתגובה טענה כי הקידוח לא נעשה בהתאם למוסכם ונקודת התחלתו שסומנה על ידי המודד מטעם המשיבה היתה עשרה ס"מ גבוהה יותר. משום כך היה צריך לבצע קידוח חדש ועל כן נתבקש בית המשפט לקזז את הוצאות הקידוח החדש מתשלום החוב למערערת. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תשלום על קידוח: המערערת, שמשון עבודות צנרת בע"מ חברה העוסקת בביצוע עבודות צנרת וקידוחים אופקיים התקשרה בתאריך 7.8.98 בהסכם עם המשיבה עופר הגליל בע"מ (להלן: "המשיבה") שהיא חברה העוסקת בביצוע עבודות תשתית, עפר מים וביוב. המשיב 2 (להלן: "המשיב") ערב אישית להתחייבות המשיבה כלפי המערערת. על-פי ההסכם התחייבה המערערת לבצע שלושה קידוחים אופקיים באורך כולל של 195 מ"ר לצורך העברת צינור ביוב על-ידי המשיבה. המערערת ביצעה קידוח ראשון באורך של 60 מ"ר, לטענת המשיבה האורך היה 55 מ"ר בלבד ומשך העבודה היה שלושה ימים, לכל היותר. על-פי חומר הראיות המודד מטעם המשיבה היה נוכח במקום והוא זה שאמור היה לקבוע את נקודת הקידוח. משדרשה המערערת את התשלום עבור הקידוח שבוצע, כפי שנקוב בסעיף 5 להסכם "התשלום יתבצע בשיק סחיר תוך 10 ימים מיום גמר כל קידוח", סרבה המשיבה לתשלום. גלל כן הפסיקה המערערת את עבודותיה באשר לשני הקידוחים הנוספים. בתביעה כספית שהוגשה לבית משפט השלום בתל-אביב עתרה המערערת לתשלום בגין העבודות שביצעה וכן בגין כספים ששילמה עבור שמירת ציוד בשטח לאחר שהמשיבה הפרה התחייבות בהסכם לשאת בעלות השמירה. המשיבה בתגובה טענה כי הקידוח לא נעשה בהתאם למוסכם ונקודת התחלתו שסומנה על ידי המודד מטעם המשיבה היתה עשרה ס"מ גבוהה יותר. משום כך היה צריך לבצע קידוח חדש ועל כן נתבקש בית המשפט לקזז את הוצאות הקידוח החדש מתשלום החוב למערערת. בפסק הדין שניתן על ידי בית משפט השלום (כב' השופטת דפנה גבע) נקבע כי הנטל להוכחה של ביצוע הקידוח בהתאם להסכם היה מוטל על המערערת, וכי הוראות החוק המהותיות החלות בענין הינן הוראות חוק חוזה קבלנות תשל"ד-1974. מאחר והעבודה התבצעה במהלך חודש אוגוסט 98 והואיל וביום 13.9.98 כתבה המשיבה מכתב אל המערערת שלדעתה העבודה לקויה, מכתבה נענה במכתב סתמי ומשלא הביאה המערערת את העדים הרלבנטיים לענין ביצוע הקידוח על-פי ההזמנה, שוכנעה השופטת הנכבדה כי העבודה אכן היתה לקויה וקמה זכותה של המשיבה לתקן את הפגם. כאן נפנתה השופטת לבדוק את טענות הקיזוז. לענין זה היא מציינת "בכתב הגנתה טוענת הנתבעת באופן סתמי וכוללני לנזקים כדי הסך של 64,677 ₪... הנתבעת לא פירטה ולא הוכיחה נזקיה במידת הטיעון ובמידת ההוכחה הגבוהים במיוחד הנדרשים ממי שטוען לקיזוז. לפיכך, אין הנתבעת זכאית לקיזוז..." (מתוך פסק הדין). עם זאת סברה השופטת שהמשיבה זכאית לקזז מתוך סכום התביעה את גובה דמי השמירה ששילמה המערערת למרות שהמשיבה התחייבה לשאת בהם. ובסיכום דחתה את התביעה, הואיל והמערערת לא הוכיחה שביצעה את הקידוח בהתאם להזמנה על-פי המוסכם בין הצדדים. לפנינו איפוא ערעור על דחיית התביעה על ידי הערכאה הדיונית. אין חולק כי המערערת ביצעה עבודות קידוח אופקי באורך של 55 מ"ר. עבודה שנמשכה שלושה ימים ובכל אותו מהלך של עבודה, לא באו המשיבים בטרוניה כנגד טיב ואופן ביצוע הקידוח על אף שהמודד אמור היה להיות במקום או לפחות לבקר מיד בסיום העבודה. טעתה השופטת הנכבדה כאשר קבעה בפסק דינה כדלקמן: "כתוצאה (מטעות נקודת תחילת הקידוח) הקידוח היה בלתי שמיש, לא ניתן היה להתחבר להתחלת הקידוח ולכן היה צריך לבצע קידוח חדש במרחק לפחות עשרה סנטימטר". המשיב בחקירתו הנגדית מפרט כי לא נזקק לבצע קידוח חדש ומעבר לכך הוא מציין "...אני השתמשתי בקידוח שנעשה" (עמ' 12 ש' 7). בסעיף 11 להסכם שבין הצדדים צויין "במידה והמזמין השתמש בקידוח על אף הסטייה, הקבלן לא יחויב בפיצוי כלשהו". בנסיבות האמורות לא היה מקום לשלול מהמערערת את שכר העבודה. גם אם נצא מתוך הנחה שהוכח שהיתה סטייה בנקודת תחילת הקידוח, הנה סטייה זו לא הביאה לביטולה המוחלט של העבודה. יתרה מכך, כשלונה של המשיבה להוכיח את גובה הנזק שנגרם לה בגין אותה סטייה מוכיח כי למעשה ובפועל לא היה בטענתה כל ממש. אשר על כן כבר מטעם זה היה ראוי לקבל את התביעה ולחייב את המשיבים בתשלום שכר העבודה. ונדגיש עוד, נטל ההוכחה כי הקידוח לא עמד בתנאי ההזמנה היה מוטל על המשיבים באשר לא היתה כל מחלוקת לגבי עצם העבודה, ולא היתה מחלוקת כי השתמשו בה ולכן קיימת טענת "הודאה והדחה", שאם לא עלה בידי הטוען להוכיח את ההדחה, דין התביעה להתקבל. ועוד, תצהירו של המודד עליו נסמך בית המשפט לצורך פסק דינו היה תצהיר סתמי עד כדי תמיהה הכיצד מודד בעל 10 שנות ניסיון מוסר חוות דעת סתמית כל כך וראינו לצטט את תצהירו כלשונו: "א. בתחילת אוגוסט 98 סימנתי עבור עפר הגליל בע"מ את המיקום עבור קידוח אופקי מתחת לכביש 70. ב. כעבור מספר ימים נתבקשתי לבדוק את הקידוח שבוצע. באתי למקום הקידוח ומדדתי את מקום הקידוח. מצאתי שהקידוח לא היה במקום הנכון לפי הגבהים המתוכננים ולא לפי הסימון שעשיתי קודם. הקידוח היה יותר גבוה מהמתוכנן". לא צורפו לאותה חוות דעת מפות, חתכי גבהים, נתונים מספריים ועוד כנדרש ממי שטוען לפטור מתשלום בגין עבודה שבוצעה ויש לו השגות על טיבן. גם חקירתו הנגדית הצביעה על סתירות ונתונים מספריים שונים שעלו וצצו, תוך שהוא מסכים בסופו של דבר כי הסטייה בחישוב על בסיס נתוניו מהווה סטייה של 6.75 ס"מ בלבד (ראה פרוטוקול הדיון עמ' 9). ראוי להזכיר כי בכתב ההגנה דובר על סטייה של 10 עד 20 ס"מ. בתחילת עדותו טען המודד לסטייה של 9 ס"מ ובסופה ל-7 ס"מ לערך (ראה הציטוט לעיל). ולענין המידות השונות ראוי גם להפנות לעדותו של מנהל המשיבה, כאשר מעבר לאמור בכתב ההגנה, סמך בתצהירו על סטייה של בין 10 ל- 15 ס"מ, ובהמשך על סטייה של 6.75 ס"מ. כשלנתונים אלה מצטרפת העובדה שנעשה שימוש בחפירה וכי המשיבה נכשלה כליל בטענת הקיזוז, יש בכך כדי לשלול את בסיס הגנת המשיבה ולחייבה כאמור בתשלום, ומכאן גם חיובו של המשיב. אכן, הלכה היא כי אין ערכאת הערעור מתערבת בממצאיה של הערכאה הדיונית. יחד עם זאת "במקרים מתאימים רשאי בית המשפט של ערעור להתערב בממצאים, אם מתברר שהערכאה הדיונית התעלמה מהראיות שבאו בפניה, או שלא נתנה להן את המשקל הראוי, וכן אם ניתן לקבוע שראיה ששימשה ביסוס לקביעת ממצאים אינה ראויה לאמון מנימוקים מבוררים העולים מחומר הראיות." (ע"א 36/99 יפה נ' עזבון המנוחה חנה גלזר ז"ל, תק-על 2001(1) 1380, בפסקה 5). בנסיבות שתיארנו לעיל לקביעותיה העובדתיות של השופטת הנכבדה לא היה בסיס בראיות, נהפוך הוא. בהערת סוגריים נציין כי לא היה מקום לקיזוז דמי השמירה משנכשלה המשיבה בהנחת בסיס ראוי לטיעוניה לקיזוז. המדובר בנזק ספציפי החייב בהוכחה - מדויקת וראויה. אשר על כן הערעור מתקבל ועל המשיבה לשאת בתשלום החוב של המערערת בסך של 27,202 ₪ בצירוף הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בשתי הערכאות בסכום של 25,000 ₪.קידוח