1. ענינה של תביעה אזרחית זו בתשלום תכוף לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים. בהסתמך על חומר הראיות שהונח בפני אני קובע את המימצאים הבאים: התובע נפגע בתאונת דרכים שארעה בשוק הסיטונאי בתל-אביב ביום .28.8.83 בעת התאונה היה התובע פנסיונר כבן 79 שנים וכתוצאה מהפגיעה נקטעה ידו הימנית והרופא מטעם הנתבעים קבע לו % 70 נכות צמיתה. רופא זה, ד"ר כהנוביץ, מצא לפי חוות הדעת "אדם זקן במצב כללי רע: חולה לב, כאבים ארטרוטיים במיפרקים הגדולים של הגפים" (נ/1). יודגש, כי הרופא מטעם הנתבעים קבע את אחוזי הנכות הללו, בעוד שהמומחה מטעם התובע (פרופסור אנגל) קבע לו % 100 של נכות צמיתה. אך לצורך השיקולים הצריכים לתביעה זו אסתמך על חוות דעתו "המקילה" של ד"ר כהנוביץ, שאף היא מתארת (בלשון קצרה ותמציתית) את מצבו הקשה של אדם זקן שאיבד את ידו בתאונת דרכים. 2. התובע אושפז בבית-חולים למשך חודש ימים ומשחזר לביתו נזקק דרך קבע לעזרת מטפלים שיעזרו לו בחייו היומיומיים. האשה עמה הוא חי שנים רבות כידועה בציבור, אשה זו מעניקה לו כנראה עזרה מוגבלת בלבד ועיקר הסיוע בא לו מבנו אורי ומהמטפלים הסועדים אותו מדי יום ביומו. 3. התובע מבסס את תביעתו לתשלום תכוף על סעיף 5 לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, והוא עותר לתשלומים חודשיים שיהיה בהם כדי לספק את צרכי מחייתו עד להחלטה הסופית בעניין הפיצויים המגיעים לו. תביעת נזיקין הוגשה לבית-המשפט המחוזי ביום 18.5.84. 4. האם זכאי התובע לתשלום תכוף על-פי הסעיף האמור? לי נראה שהתשובה לשאלה זו הינה חיובית ומבוססת על המטרה החקיקתית של סעיף 5 הנ"ל. העיון בלשון הסעיף מצביע על כך שהמחוקק בא למלא צורך סוציאלי-סיעודי ראשון במעלה וליצור מנגנון יעיל לפיצוי מהיר על נזקי גוף שנגרמו לאדם בעקבות תאונת דרכים. סעד מהיר זה הוא בבחינת "עזרה ראשונה" שבאה לסייע לנפגע בצעדיו הראשונים סמוך לאחר התאונה ועד שעניינו ייחתך סופית בבית-המשפט. אין צריך לומר, כי הצורך במתן הסעד האמור הולך וגובר ככל שפגיעתו של התובע אנושה יותר והשפעתה על אורח חייו קשה ומשמעותית. קיים, איפוא, יחס ישר בין מידת הפגיעה הגופנית לבין עצם הזכות לקבל תשלום תכוף והשיעור של תשלום זה המגיע לנתבע. 5. סעיף 5(2) לחוק מדבר על תשלומים חודשיים שיהיה בהם כדי לספק את צרכי מחייתו של הנפגע ומחיית בני משפחתו. החוק איננו מגדיר את המונח "צרכי מחייה" ואם נשקיף על מונח זה מזווית הראייה של המטרה החקיקתית של הסעיף, כי אז נגיע למסקנה שהמחוקק השאיר לבית-המשפט את שיקול הדעת להחליט לגבי כל מקרה מהם צרכי המחייה, על-פי נסיבותיו המיוחדות (ת"א (ת"א) 1711/80 בעמ' 73 מול ו'). כלומר: צרכי המחייה משתנים ממקרה למקרה ומאדם לאדם, הכל לפי העניין המסויים והמקרה המיוחד. יכול שבמקרה מיוחד אחד יפורש המונח הזה באופן מרחיב ובמקרה אחר יינתן לו פירוש מצמצם. התוכן הפרשני של המונח יותאם איפוא לנסיבות העובדתיות והרלבנטיות של כל עניין לגופו. 6. בענייננו, ראוי לתת למונח "צרכי מחייה" פרשנות מרחיבה המתבקשת מהתשתית העובדתית הקשה שהתביעה נסמכת עליה. התובע נפגע אנושות בתאונה זו שגרמה לו להתערערות משמעותית במצב בריאותו, בנוסף לנזק המיוחד והחמור כשלעצמו של קטיעת ידו. אין בדעתי להכנס לבדיקה מדוקדקת של פרטי הפרטים הקשורים בהעסקת מטפלים לצורך סיעודו של התובע מכיוון שברור לי שהעסקה זו חשובה וחיונית בענייננו. התובע זקוק לעזרה טיפולית קבועה וזו ניתנת לו על ידי אנשים המתחלפים מדי פעם, ויש לתת בידיו את האמצעים הדרושים להעזר בשירותיהם, עד שבירור עניינו יסתיים בבית-המשפט. 7. ההלכה הפסוקה עסקה אך במעט בבירור השאלות המשפטיות הקשורות בפרשנותו של סעיף 5 לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים. באחד מפסקי הדין הללו מתייחס בית-המשפט המחוזי לדוגמא הקרובה מאוד לענייננו:נ "....אביא לדוגמא מקרה של אדם שנפגע בתאונה עד כדי כך שהוא חסר אונים לגמרי וזקוק לטיפולו של אחד במשך 24 שעות ביממה. הטיפול הזה בוודאי אינו בגדר מזון, דיור וביגוד אבל האם יעלה על דעתו של מישהו לומר שבמקרה כזה הטיפול של מטפל כזה אינו בגדר צרכי מחייתו של אותו נכה?" (ת"א (ת"א) 1711/80 בעמ' 73 מול ו'). הדברים נאמרו אמנם אגב אורחא בלבד, אולם יש בהם ביטוי לאמות המידה הפרשנויות של אותו מונח ולכיוון ההתפתחות של פרשנות זו. 8. רצוני להדגיש, כי ראיתי את התובע בעדותו והתרשמתי לא רק מכנות דבריו כאשר תאר את סבלותיו וקשייו, אלא שניתן היה להתרשם בעליל גם ממצבו הכללי הירוד והתשוש שהמחיש את הצורך בעוזרים ובמטפלים שיסעדו אותו בחוליו ובסבלו. 9. מסקנתי היא, איפוא, כי בענייננו, יש להקנות למונח "צרכי מחייה" פירוש מרחיב שאיננו מבוסס על מזון, ביגוד ודיור בלבד אלא גם על סיעוד ומתן שירותים לנכה המתקשה לעזור לעצמו כאשר נכותו באה לו מן התאונה. 10. בדקתי ומצאתי כי סכום הפיצוי שיגיע לתובע בשל צער, כאב וסבל אמור להסתכם בסכום המתקרב למיליון שקל (לאחר ניכוי ההפחתה בשל גילו של המנוח). על סכום זה אמורים להצטרף גם סכומים נוספים של פריטי נזק שונים כמו הצורך במטפלים סיעודיים וכיוצא באלו הוצאות. לפיכך נראה לי, שאם אפסוק סך 000, 100 שקלים מדי חודש למשך שנה אחת יהיה זה עדיין בתחום החוב הכספי שהנתבעת אמורה להתחייב בו. אין מחלוקת על כך שהתובע קבל סך 000, 130 שקלים ביום 20.5.84 על חשבון התשלום התכוף שמגיע לו, ולפיכך אנכה שעור אחד מהתשלומים המגיעים לו. פירוש הדבר הוא, שהתשלומים התכופים ישתרעו על פני 11 חודשים בלבד, וינוכה תשלום אחד של 000, 100 שקלים (האחרון בסדרה) על חשבון התשלום שכבר שולם. היתרה בסך 000, 30 שקלים לא תנוכה. 11. סיכומו של דבר: אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך 000, 100 שקלים לחודש בצירוף הפרשי הצמדה וריבית % 4 לשנה החל מיום 2.7.84 ועד 15.5.85 ועד בכלל. כן תשלם הנתבעת הוצאות התביעה בצירוף הפרשי הצמדה מיום הגשתה ועד לפרעון בפועל וכן שכר טרחת עו"ד בסך 000, 120 שקלים בצירוף מע"מ והפרשי הצמדה מהיום ועד לפרעון בפועל. תאונת דרכיםתשלום תכוף