קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא אובדן כושר עבודה בגלל הרמת משקל כבד: .1התובע מערער על החלטת המוסד מיום 31.5.95שלא להכיר בארוע שארע לו כתאונת עבודה. בכתב הערעור טוען התובע לארוע שארע לו בחודש אפריל .94לטענתו, עקב מאמץ גדול בהרמת גלילי נייר שמשקלם כ- 50ק"ג הרגיש "תק" בגב ומאז מצבו החמיר, ומתאריך 7.7.94לא יכול היה לעבוד. .2בכתב ההגנה שהגיש הנתבע הוא מכחיש עצם קרות האירוע המתואר בכתב התביעה. עוד טוען הנתבע כי גם אם ארע האירוע, לא נגרם נזק כלשהו לתובע, ואף אין כל קשר בין הפגיעה ממנה סובל התובע לאירוע שארע לו במהלך חודש אפריל אם ארע ארוע כזה. .3לקראת הדיון להוכחות הוגשו לתיק תצהירי עדות ראשית של התובע ושל חברו לעבודה מר אדוארד קרצ'בסקי. במהלך הדיון שקוים נחקרו המצהירים על תצהיריהם. כמו כן העידו רעיית התובע הגב' סיאנוב סוניה, מר קונסטנטינובסקי ולדימיר שהיה מנהל המחלקה בה עבד התובע, וחוקר המוסד מר שלמה כהן. לתיק הוגשו התיקים הרפואיים של התובע מקופת חולים כללית, סניף נוה יעקב, כמו גם ממחלקת תאונות עבודה. כמו כן הוגשו הודעות שגבה חוקר המוסד מן התובע וממר קונסטנטינובסקי וכרטיסי נוכחות של התובע בעבודה. .4כעולה מן התיק אין מחלוקת בין הצדדים בעובדות הבאות: א. התובע, עלה לארץ מרוסיה בשנת .91השפה העברית איננה שגורה בפיו. ב. בתקופה נשוא הדיון ומאז 27.10.93עבד התובע במפעל מיפרומאל, בגבעת שאול. בתוקף תפקידו אמור היה להרים מוטות אלומיניום, חבילות גלילי נייר וגלילי ניילון. משקלם של גלילי הנייר כמוערך על ידי התובע, העד קרצ'בסקי ומר קונסטנטינובדקי כ- 50ק"ג. ג. כעולה מכרטיסי הנוכחות שהוגשו (נ/ 1ו-נ/4) נעדר התובע מן העבודה בימים 6.4ו-7.4; במהלך חודש מאי כולו, ימים 2.6 1.6, ובחודש יולי החל מיום 5.7ואילך. קודם להעדרויות אלו לא נרשמו לו במהלך עבודתו במפעל ימי העדרות. ד. לראשונה הופנה התובע על ידי קופת חולים למחלקת תאונות עבודה ביום .7.7.94 ה. בתעודה ראשונה לנפגע בעבודה מצוין תאריך פגיעה 4.6.94(נ/7). ו. בטופס הודעה על פגיעה בעבודה ותביעה לתשלום דמי פגיעה (נ/9) מצוין תאריך פגיעה .4.7.94במשבצת למילוי על ידי המעביד מצוין כי בטעות מסר העובד תאריך תאונה שגוי כך שבמקום 4.7.94מסר .4.6.94 ז. בתעודה רפואית שבתיק קופת חולים נושאת תאריך 6.4.94חתומה על ידי דר' ניסמן סופיה ישנה תרשומת אודות תלונות על כאבי גב תחתון ללא קרינה... כאבים קשורים עם תנועות בגוף.לתובע נרשם טיפול תרופתי. ח. ביום 2.5.94הופנה התובע אל רופא אורטופד. מן התרשומת עולה כי החולה סובל מכאבי גב. ובלשון התעודה: בתוך שבועיים קיבלת ... 3xביום, אבל מצב שלו לא משתפר". הרופא האורטופד מפנה מכתב תשובה לאחר בדיקת התובע (ראה בתיק הרפואי). ט. ביום 30.5.94תרשומת אודות כאבים בגב תחתון מצד שמאל מקרינים לרגל. התרשומת מציינת העבודה הפיסית הקשה שעובד התובע והעובדה שביקש הפניה לרופא התעסוקתי. בהמשך התיק הרפואי ביקורים נוספים הקשורים בענין כאבי הגב, בדיקות, טיפולים וכו'. .5עיקרי הדברים שבעדויות. התובע העיד בתצהירו ובחקירתו הנגדית כי גבו נתפס בחודש אפריל 94במהלך הרמת גליל נייר כבד. הוא לא דיווח ולא סיפר על הארוע לאף אחד, מאחר שחשב שהכאב יחלוף. בן זוגו לעבודה במהלך אותו ארוע היה העד אדוארד. בחקירה נגדית התובע לא זכר אם סיפר לאדוארד שנתפס לו הגב. מכל מקום הוא לא צעק כשנתפס גבו. בהודעה שנמסרה לחוקר המוסד מסר מפורשות כי סיפר לאדוארד על הארוע רק במהלך חודש מאי. לפני כן מעולם לא היו בעיות בגב. למחרת הארוע שארע בחודש אפריל לא חזר לעבודה, ונשאר בבית בערך חודש. לטענתו, לא סיפר על התאונה במועד מוקדם יותר מאחר שחשש שיפוטר מן העבודה. בתשובה לשאלה לגבי התאריכים המצוינים בטופס התביעה והסתירה שבין התאריכים השונים השיב כי פחד שיסולק מן העבודה. לטענתו אמר למנהל העבודה כי הרים משהו כבד וגבו נתפס. כן אמר לרופאת המשפחה כי הרים משהו כבד וגבו נתפס. מר אדוארד, שותפו לעבודה של התובע, העיד בתצהירו כי במהלך חודש אפריל בעת שעבד יחד עם התובע צעק התובע מכאב כשהרים גליל ונשאר מכופף וגם התלונן שנתפסה לו הרגל. אדוארד מצידו המליץ לתובע לפנות למנהל העבודה אך התובע סירב מתוך חשש שישלח הביתה. לאחר מכן החל להעדר מן העבודה. בחקירתו הנגדית לא הזכיר העד נושא הרגל, ולאחר שנחקר על כך השיב כי כשבועיים לאחר העדרות של התובע מן העבודה כששוחח עימו בטלפון סיפר לו התובע על כאבים המקרינים לרגל. כשנשאל לגבי המועד שבו החלה רגלו של התובע לכאוב ביקש רשות לברר עם התובע נושא זה (עמ' 10ש. 30). רעיית התובע הגב' סיאנוב העידה כי התאונה ארעה לבעלה כמה ימים לפני פסח במהלך חודש אפריל. כשלאחר אותו מועד לא חזר לעבודה למשך חודש ימים. לגרסתה לא דיווח בעלה במקום העבודה על קרות התאונה מאחר שחשש שיפוטר. העד קונסטנטינובסקי שהיה מנהל המחלקה בה עבד התובע, והוא דובר רוסית, העיד כי שמע גרסה בעבודה כאילו התובע קיבל מכה בגבו. כך, לאחר שהתובע היה בחופשת מחלה ארוכה. כך שמע מבן זוגו של התובע לעבודה, אדוארד. עד כאן, תמצית העדויות שהובאו בפני בית הדין. .6כידוע, התקף של כאבי גב לא יוכר כתאונת עבודה אלא אם יוכח קיומו של אירוע פתאומי במהלך העבודה. באין ראשית ראיה כי כך היה, דין התביעה להכשל (ראה בספרו של דר. ש. קובובי. רמ"ח ושס"ה סוגיות בתאונות עבודה, בעמ' 42). לאחר עיון בעדויות, בתיקים הרפואיים ובמסמכים שהוגשו הגענו לכלל מסקנה כי אין בפני בית הדין "ראשית ראיה" כאמור, ומטעם זה דין התביעה להדחות. ואלו טעמינו למסקנה האמורה. א. הגרסאות השונות הנוגעות למועד אירוע התאונה. בתעודה הרפואית הראשונה מדובר ב-4.6, בטופס התביעה למוסד 4.7, תוך ציון מפורש שהיתה טעות אצל בציון התאריך .4.6והנה בשלב התביעה בבית הדין נטען לארוע התאונה בסוף חודש אפריל .94ככל הנראה כוונת התובע ליום העבודה האחרון בחודש אפריל שכן לגרסתו לא חזר לעבודה מיד לאחר אותו ארוע ולמשך חודש ימים. כעולה מכרטיסי הנוכחות ההעדרות בת חודש ימים החלה ב-.1.5 הרישומים השונים באו בהזדמנויות השונות מפיו של התובע. הסבריו של התובע באשר לסתירות שבין הרישומים, כשהם מצטברים עם יתר הפירכות שבגרסה, אינם מהימנים עלינו. מענין להפנות אל עדות אשת התובע שידעה לאמר כי הארוע נשוא הדיון ארע כמה ימים לפני חג הפסח בחודש אפריל. עיון בלוח השנה מעלה כי חג הפסח נחוג בשנת 94בחודש מרץ, כשיום החג האחרון היה .2.4 ב. כבר הפנינו לכך כי בתיק הרפואי של התובע ישנה עדות על תלונות כאבי גב מהם סבל התובע כבר ב- .6.4בהקשר זה נפנה לכרטיסי הנוכחות מהם עולה כי התובע נעדר מן העבודה בימים 6.4, 7.4, ב- 2.5ישנה תרשומת על טיפול מסוים שהוא מקבל בגין כאבי הגב. מזה שבועיים ימים. משהטיפול לא עזר הוא הופנה לרופא אורטופד. התובע כאמור מציין כי מאז אותו ארוע בעבודה (שארע בסוף אפריל) מעולם לא סבל מגבו. על פי גרסתו ארע הארוע בדיוק טרם ההעדרות בת החודש, דהיינו .30.4 ג. הסתירות שבין עדות התובע לאלו של שותפו לעבודה מר אדוארד שניסה ככל הנראה לבוא לעזרתו. התובע בעדותו מעיד כי לא סיפר על הארוע לאף אחד. כשהוא נשאל ספציפית האם סיפר על כך לאדוארד הוא אינו זוכר. בהודעה שמסר לחוקר ביום 18.12.94זכר לאמר כי לא סיפר לאדוארד אודות הארוע אלא במהלך חודש מאי במהלך העדרותו מן העבודה. אדוארד מצידו זוכר שהתובע צעק מכאב (התובע מכחיש כי צעק), והוא אף מוסיף ומציין כי המליץ לתובע לפנות אל הממונה עליו והתובע סירב לעשות כן. אין שמץ של אזכור להמלצה כזו בעדות התובע. ד. מנהל המחלקה לא שמע על כך כי גבו של התובע נתפס בעבודה, כי אם שמע על כך שהתובע קיבל מכה בגב. ה. בתיקים הרפואיים ישנה התיחסות ראשונה למהות עבודתו של התובע ביום .30.5.94גם אז לא מצוין כי גבו של התובע נתפס במועד כלשהו. ישנה אך התיחסות לעבודה הפיסית הקשה בה עובד התובע. בהתחשב בכל האמור לא נוכל לקבל גרסתו של התובע בדבר קרות הארוע בעבודה. הגענו לכלל המסקנה כי אין בפנינו ראשית ראיה לקרות ארוע תאונתי לתובע בעבודתו בסוף חודש אפריל 94כטענתו. בנסיבות אלו על כן אין לנו אלא לדחות התביעה. משאין הנתבע מבקש שיפסקו הוצאותיו, אין צו להוצאות.אובדן כושר עבודההרמת משקל