אוטם שריר הלב לעובד בעבודה פיזית קשה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא אוטם שריר הלב לעובד בעבודה פיזית קשה: .1התובע הגיש לנתבע תביעה להכיר באוטם שריר הלב בו לקה ב- 1/4/93, כבתאונת עבודה. תביעתו נדחתה בנימוק "שעל פי המסמכים שבידי הנתבע, לא נמצא קיום אירוע תאונתי, שאירע תוך כדי ועקב העבודה. האוטם התפתח כתוצאה ממחלה טבעית, והשפעת העבודה - אפילו אם היתה כזו - פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים". .2התובע לא השלים עם דחיית התביעה ע"י הנתבע, ולכן פנה לבית הדין בתביעה, בה עתר להכיר באוטם בו לקה, כבתאונת עבודה כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי. .3התובע, טייח במקצועו, עובד משנת 1958בעבודה זו, שלדבריו הינה עבודה פיזית קשה (עדות התובע עמ' 1ש' 17-16). בזמנו היה התובע גם עוסק בסחיבת שקי מלט ומשאות כבדים, וערבול והגשת טיט. ברם ב- 3עד 4השנים האחרונות לפני האוטם בו לקה תפקידו של התובע היה רק לפקח ואין הוא סוחב יותר משאות כבדים (עדותו בעמ' 1ש' 24-16; וכן בהודעתו לחוקר של הנתבע: להלן - ההודעה). .4בהודעתו טען התובע שכשבוע-שבועיים לפני התאריך של 1/4/93, היה סגר והעובדים הערבים מעזה לא הגיעו לעבודה. גם בהודעתו וגם בעדותו בביתה דין טען התובע, שהיה סגר והיה מחסור בפועלים. בהודעתו פירט התובע והסביר את המצב, שבגלל הסגר לא היו מספיק פועלים והיו פיגורים בעבודה. ביום 1/4/93כאשר התובע והפועלים היהודים באו לאתר העבודה, התברר שגם אין מספיק מלט וטיט לעבודת הטייח, ועל כן צריך היה לחכות עד שהפועלים של חברת "אשטרום" יכינו חומר לעבודה. לדברי התובע, הוא והפועלים היהודים האחרים פחדו, שמא בעל הבית - הקבלן מסיקה - שאצלו עבדו, לא ישלם להם כי לא הוציאו מספיק תוצרת. מסיבה זו העבודה לא הלכה והתובע נכנס למתח והיו פיגורים בעבודה. כדי להספיק ולהוציא תוצרת, עבדו יותר קשה. בגלל המחסור בפועלים, גם התובע עשה "עבודה שחורה". לשאלת חוקר הנתבע, האם היה אירוע או רוגז מיוחד בעבודה, עובר לאוטם בו לקה, ענה התובע בהודעתו: "לא רבנו, רק התרגזתי בגלל שלא היה חומר, והיה פיגור בעבודה. כמו כן הפיגום עליו עמדנו ועבדנו התנדנד חזק, כי הוא לא היה מחוזק טוב ופחדתי ללכת עליו. המעביד שלי בכלל רצה שנשב בבית ולא נעבוד עד שהפועלים יחזרו מהעוצר כי הוא ידע שהעבודה לא תלך טוב. אבל אנחנו רצינו להתפרנס וזה היה חלק מהמתח והדאגה. זו הסיבה האמיתית של ההתקף, כל המתח של הפרנסה של הבית". .5בכתב התביעה שהוגש לבית הדין נטען, שביום 1/4/93(הוא היום בו לקה התובע באוטם), במהלך העבודה, כאשר התובע שהה על פיגום, חש ברע. פועל שהיה עמו עזר לו לרדת מהפיגום, וכשהגיע אל המשרד הממוקם כ- 20מטרים מהפיגום, התעלף התובע. התובע הובא מחוסר הכרה לבית החולים, שם אובחן התקף לב. באותו יום היה לחץ בלתי רגיל מבחינת התובע, שהיה אחראי על קבוצת טייחים, משום שהיה סגר והפועלים הערבים לא הגיעו. התובע חשש לפרנסתו, כי העבודה התעכבה, ובגלל הפיגור חשש התובע ודאג שמא יפסיד את פרנסתו. התובע אף ציין, שהוא ועוד פועל עלו על פיגום, שהיה רעוע ומתנדנד - דבר שגרם לתובע חרדה. כמו כן - באותו יום עסק התובע גם בערבול טיט, שזו עבודה פיזית קשה. .6בתביעה שהגיש התובע לביטוח הלאומי לא הזכיר פיגום מתנדנד, אלא רק שעמד על פיגום. בתו של התובע כתבה לביטוח הלאומי מכתב בשם אביה, ובו מסרה פרטים על הנסיבות שהביאו להתקף הלב בו לקה אביה ב .1/4/93 מכתב זה היה נספח לכתב התביעה שהגיש התובע לביטוח הלאומי. באותו מכתב כתבה הבת, שאביה טייח 37שנים בבניין, וכי זו עבודה פיזית מאוד קשה. עבודה זו כרוכה בטיפוס על מדרגות לקומות רבות, טיפוס על פיגומים, שלא תמיד עומדים בתקן הבטיחותי. כמו כן במשך שנים נשא אביה משאות כבדים, כמו שקי מלט, כלי עבודה ודליי חול. כל זאת בנוסף לעבודת הטיוח, שמחייבת עמידה ממושכת שעות רבות תחת כיפת השמיים, הן בימי שרב והן בימי סגריר. זו עבודה מאומצת מאוד. במכתבה, מדגישה בתו של התובע את הקשר הישיר בין "המאמצים הנוראיים", שנאלץ אביה לעשות למען פרנסתו, לבין התקף הלב בו לקה בזמן העבודה. "הואיל וזו היתה העבודה היחידה שהתובע ידע לעשות, הוא לא הצליח למצוא לו עבודה קלה יותר, על אף שניסה למצוא משהו אחר" (זהו לשון המכתב של בתו של התובע). .7א. בעדותו בעמ' 5העיד התובע, שביום הארוע 1/4/93, לא היו שקי מלט ולא היו מגישים, ולכן התובע צריך היה לסחוב בעצמו את המלט והסיד, כפי שתיאר בתביעה ובעדות. התובע גם הדגיש את הלחץ הנפשי, שבו היה שרוי באותו יום, מחמת המתח והדאגה שלא תהיה עבודה ולא יקבל כסף. ב. בבית הדין הכחיש התובע שבתו כתבה את המכתב בהוראתו, זאת לאחר שהמכתב הוקרא בפניו. לטענתו, בתו כתבה את המכתב על דעת עצמה, שהרי היא איננה יודעת מה הוא באמת עשה, משום שהיא מעולם לא היתה אתו בעבודה, ולכן האמור במכתבה איננו מדויק. .8עיינתי בקפידה בכל חומר הראיות המונח בפני, וראשית ברצוני לציין כי חבל שהתובע התכחש בעדותו לפרטים שנרשמו ע"י בתו במכתבה, הנספח לתביעה שהוגשה בשם התובע לביטוח הלאומי, לדמי פגיעה בעבודה. דווקא מכתבה של הבת נותן תמונה אמינה מאוד על מהות עבודתו של התובע ותנאי העבודה במשך 37או 38השנים שהתובע עוסק במקצועו כטייח. אין ספק שעבודתו של התובע היתה במשך כל השנים עבודה פיזית קשה, ובמשך כל השנים היתה עבודה זו כרוכה במאמצים פיזים קשיים ובלחצים ומתחים נפשיים קשים. אפילו אם בארבע השנים האחרונות התובע לא סחב משאות כבדים, והיו מי שעשו בעבורו את העבודה הקשה הזו, עדיין ללא ספק שנות העבודה הקשות והארוכות כטייח, יצרו אצל התובע לחצים נפשיים ומתחים קשים שהתמשכו על פני שנים רבות. .9אני דוחה את גירסת התובע בעדותו, שהוא סחב שקי מלט כבדים עובר לאוטם בו לקה. עובדה זו מוזכרת אך ורק בעדותו בבית הדין, והיא איננה נזכרת בשום מקום אחר. בהודעתו בפני החוקר של הנתבע לא הזכיר התובע סחיבת שקי מלט, אלא רק ערבול טיט. סחיבת שקי המלט עובר לאוטם, איננה נזכרת לא בתצהיר ואף לא בכתב התביעה שהוגש לבית הדין. לגבי הלחץ הנפשי, שהתובע טען שהיה נתון בו באותו יום, דהיינו ב-1/4/93, אין זו עדות מדוייקת, משום שעפ"י חומר הראיות שבפני התובע עצמו טען שבמשך מספר שבועות היה מחסור בפועלים בגלל הסגר, והתובע והפועלים האחרים חששו ופחדו שלא תהיה להם עבודה, ועל כן גם אם חשש באותו יום שלא תהיה עבודה והקבלן לא ישלם להם, הרי לא היה זה לחץ נפשי או פתאומי או חד-פעמי. זאת ועוד, בהודעתו אומר התובע לחוקר של הביטוח הלאומי כי כל המתח של הפרנסה של הבית והדאגה, זו היתה הסיבה האמיתית של התקף הלב. מכאן, שהטענה למתח ולחץ נפשי פתאומיים וחד-פעמיים באותו יום, איננה נכונה. גם אם באותו יום עמדו התובע ויתר הפועלים על פיגום מתנדנד, עובדה זו לא יצרה אצל התובע מתח יוצא דופן, שכן אין ספק שבמשך 37שנים של עבודה כטייח, לא היתה זו לתובע הפעם הראשונה שעמד על פיגום לא יציב. לכן אני דוחה את גירסת התובע שהפיגום המתנדנד גרם לו לחץ ומתח נפשי באותו יום. .10א. מכל חומר הראיות המונח בתיק בית הדין, מצטיירת תמונה של תובע שעסק במשך תקופה ממושכת מאוד בעבודה מאומצת, שהיתה מלווה במתח ולחץ נפשי ודאגה לפרנסה, במשך תקופה ארוכה שנמשכה מספר שבועות ואולי אף שנים. ב. בעדותו בפני, הגזים התובע בתאור הקשיים שהיו לו באותו יום, ועל כן אני קובעת שאני מעדיפה את הודעתו בפני החוקר של המוסד לביטוח לאומי על פני עדותו בבית הדין, שהיתה מוגזמת באופן מגמתי, וזאת על מנת להכניס את עצמו למסגרת של מאמץ חריג ומתחים נפשיים בו היה נתון עובר לאוטם. ג. בדיקה קפדנית של ארועי אותו יום מעלה, שמדובר במתח מתמשך ותנאי עבודה קשים במשך שנים, ולא הוכח ארוע תאונתי חריג בעבודה עובר לאוטם. ד. ואם לכל האמור לעיל, נוסיף את העובדה שהתובע היה מעשן כבד במשך שנים רבות, נגיע למסקנה שהאוטם בו לקה התובע לא אירע עקב העבודה. ה. בהעדר ארוע תאונתי ומאמץ חריג, שקדם לאוטם בו לקה התובע, דין התביעה להידחות. .11אשר על כן - התביעה נדחית ללא צו להוצאות.התקף לב / אוטם שריר הלב