קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא אי ביצוע עבודות שירות: 1. ביום 1.7.99 נגזר דינו של העותר בבית-משפט השלום בירושלים (ת"פ 2039/98) לחודש מאסר בפועל, שירוצה בעבודות שירות שתחילתן ביום 4.7.99. העותר לא ביצע את עבודות השירות במלואן. מכיוון שהנחיית הממונה על עבודות השירות לגבי ריצוי העונש התאחרה להגיע אל המקום שבו היה עליו לבצעו, הוא החל בפועל את העבודות רק ביום 7.7.99 (ראו כרטיס נוכחות, נספח א' לתצהיר מטעם המשיב). למחרת, ביום 8.7.99, יצא העותר ממקום העבודה מבלי להחתים את הכרטיס, ומאז לא שב לביצוע עונשו. לפי הנהלים, אי החתמת הכרטיס כמוה כאי ביצוע העבודות באותו היום. לאור האמור, ביצע העותר למעשה יום אחד עד יום וחצי מהעונש אשר הוטל עליו.   2. בנסיבות אלו החליט ביום 28.10.99 נציב שירות בתי הסוהר, על-פי המלצת הממונה על עבודות השירות ובתוקף סמכותו מכוח סעיף 51ט(א) לחוק העונשין, תשל"ז1977-, להפסיק מנהלית את ביצוע עבודות השירות של העותר, כך שיהא עליו לשאת את יתרת עונשו בבית הסוהר. החלטה זו לא הומצאה לעותר ובפועל הוא טרם ריצה את עונש המאסר. ביום 9.9.01 גזר בית-משפט השלום בירושלים (ת"פ 3860/99) את דינו של העותר בעניין אחר, והטיל עליו עונש של חודש מאסר בפועל, אף זאת לריצוי בעבודות שירות. משהתייצב העותר לפני הממונה על עבודות השירות על-מנת שיאתר עבורו מקום לביצוע העונש, נתגלה כי הלה טרם ביצע את עונשו הקודם.   3. לאחר שנודע לעותר, כי חלה הפסקה מנהלית על עבודות השירות אשר הוטלו עליו, הוגשה עתירת האסיר דנן מכוח הוראת סעיף 51ט(ג) לחוק העונשין, שבה הוא עותר לבטל את החלטתו הנ"ל של נציב שירות בתי הסוהר. לטענתו, ההחלטה היא בלתי סבירה ומן הראוי לאפשר לו לבצע את עבודות השירות, כפי שנקבעו מלכתחילה. לחלופין מבקש העותר לאפשר לו למצות את טענותיו לפני הרשות המחליטה, בטרם תינתן ההחלטה.   גרסתו לאי ביצוע עונש עבודות השירות מתמקדת בכך, שבסמיכות זמנים לתקופה שבה היה עליו להתחיל את ריצויו חלה בנו באורח קשה ביותר, נותח ואושפז לתקופות ממושכות, דבר שמנע ממנו לבצע את המוטל עליו. לדבריו הוא הודיע על-כך לנציג המשיב, ומאז ואילך לא נשלחו אליו מסמכים או דרישות כלשהן, בנוגע לריצוי העונש. הוא מצדו היה שקוע כל כולו במחלת בנו ולא עקב אחר הנושא. הדבר נשתכח עד שהוטל עליו העונש הנוסף, שאז נתגלו לו העובדות לאשורן. לטענת העותר, הוא לא קיבל הודעה כלשהי על ההחלטה להפסיק מנהלית את עבודות השירות שנגזרו עליו ולא מומשה זכותו להשמיע את טענותיו, בטרם תתקבל ההחלטה האמורה.   4. המשיב מבקש לדחות את העתירה. בפתח הדברים הוא מעלה טענה פורמלית, שלפיה בכל מקרה לא ניתן לבצע את עבודות השירות, מכיוון שלאחר מכן הוטל על העותר עונש מאסר נוסף. כמצוות סעיף 51י(א), תופסקנה עבודות השירות מהיום שבו גזר בית המשפט עונש נוסף של מאסר בפועל, בשל עבירה אחרת. לגופם של דברים טוען המשיב, כי עם כל ההתחשבות במחלתו הקשה של בן העותר, עדיין מוטל עליו על-פי החוק לדווח למפקח על כל היעדרות (סעיף 51ט(א)(1) לחוק). בעקבות היעדרותו ללא דיווח, נשלחו אל העותר שני מברקים שבהם הוזמן לבירור. לטענת המשיב, המברק הראשון נמסר ואילו השני הוחזר, מכיוון שהנמען סירב לקבלו. בשיחת טלפון שהתקיימה עם העותר, הוא התחייב להתייצב במשרד הממונה על עבודות שירות ביום 7.7.99, שעה שבנו כבר לא היה מאושפז. למרות זאת הוא לא עשה כן. כל יתר הניסיונות לזמנו לא נענו על-ידו. מכיוון שגם לא עלה בידי המשיב להמציא לידי העותר את ההחלטה על ביטול מנהלי של ריצוי עונשו בעבודות שירות, לא ניתן היה לבצע את עונש המאסר בפועל. זאת ועוד, בדיון שהתקיים בבית-משפט השלום בהליך השני, לאחר שנתגלתה כל הפרשיה, נשא לפתע העותר רגלים ונעלם, כאשר התברר לו כי בכוונת המדינה לבקש לעכבו ולברר עמו את נושא היעדרותו. בנסיבות אלו טוען המשיב, כי העותר עשה את כל אשר לאל ידו בכדי להתחמק מלבצע את העונש שהוטל עליו, וכי הוא נתלה באמתלה שבנו היה חולה, כדי להתחמק עתה מביצוע העונש בפועל.   5. אכן, מהמסמכים שצירף העותר לעתירה ולתצהירו שהוגש לאחר מכן, עולה כי בנו לקה במחלה קשה בסמוך לאחר התקופה שבה היה עליו לרצות את עונשו. ואולם, גם אם נביא בחשבון את ההתחשבות המירבית במצבו המשפחתי הקשה של העותר בעטייה של מחלת בנו, אין בכך כדי לסייע לו, בשים לב לזמן הרב שחלף מאז אותם אירועים ועד עתה, כאשר העותר נותר במצב של "שב ואל תעשה", אף שידע כי אמורים להינקט כלפיו הליכים בנושא.   במה דברים אמורים? מכיוון שהעותר לא יצר קשר עם המפקח ולא דיווח על סיבת היעדרותו מעבודות השירות, הוא זומן במברק לבירור ביום 22.7.99, אולם לא התייצב. לפיכך, הוא הוזמן כשבוע לאחר מכן, לבירור נוסף שנקבע ליום 1.8.99. גם הפעם הוא לא התייצב, אף ששני המברקים מוענו לכתובת שאותה מסר בעת ראיון ההתאמה. לעניין זה יצוין, כי את המברק השני סירב העותר לקבל, כמפורט באישור רשות הדואר (נספח ג(3) לתצהיר). בנסיבות אלו יצר המפקח קשר טלפוני לביתו ושוחח עם אשתו, ממנה ביקש למסור לבעלה ליצור עמו קשר, ברם, גם הפעם ללא הועיל. ביום 6.9.99 יצרה המצהירה מטעם המשיב (רב כלאי א' חיים), קשר טלפוני עם העותר עצמו ושוחחה עמו. הלה התחייב להתייצב ביום המחרת, אולם לא עשה כן. בשיחה זו, כמו גם בקודמתה עם אשתו, לא הועלתה הסיבה שבנם חולה מאוד ועל-כן נבצר ממנו להתייצב.   על רקע כל האמור, משלא הועילו הפניות הרבות אל העותר, הוא זומן לשימוע ביום 4.10.99, לפני גונדר משנה י' לנדסמן. ההזמנה נשלחה בדואר רשום ובוצעה באמצעות אישור מסירה הנושא תאריך 29.9.99 (נספח ד(2) לתצהיר). על אף שההזמנה הומצאה לעותר, הוא לא התייצב לשימוע. הילכך הועבר הנושא אל הנציב, שהחליט כאמור לבטל מנהלית את עבודות השירות. ההחלטה נשלחה אל העותר, אולם באין אישור מסירה לא ניתן היה לבצעה.   6. מצבור הנסיבות הללו מלמד, כי העותר בחר להתחמק מביצוע העונש כאשר הליכי השימוע הומצאו אליו, אולם הוא העדיף להימנע מעשות דבר. אין גם צריך לומר, כי הוא לא הגיש בקשה כלשהי לדחות את ביצוע העונש למועד אחר. אכן, בתצהירו חולק העותר על חלק מהעובדות המפורטות לעיל. כך למשל הוא טוען שמעולם לא סירב לקבל דבר דואר, וכי אשתו אינה זוכרת שקיבלה מעטפה או ידיעה כלשהי. דא-עקא, שהמסמכים אשר הוצגו על-ידי המשיב טופחים על-פני גרסתו זו. מסמכים אלה והרשום בהם מאששים כראוי את המפורט בתצהיר מטעם המשיב.   7. ביצוע עונש המוטל בהליך הפלילי, מן הראוי שיבוצע בהקדם המירבי. כאשר בית המשפט מטיל עונש הטעון שיתוף פעולה מצד נאשם, דוגמת עבודות שירות, על הנידון לעשות את כל הנדרש כדי לבצעו כראוי ובהקדם. אם לא יעשה כן, יהא עליו לשוב אל מסלול הביצוע שבו שוללים ממנו כליל את החירות באמצעי כפייה ואכיפה, שלא על-פי רצונו. מטרתו של עונש המאסר בעבודות שירות היא גם ציבורית, כדי להקל על העומס בבתי הכלא; וגם אישית, לסוגי עבריינים מסוימים, שברגיל אינם מעורים בחיי הפשע ואין הכרח שיישאו את מאסרם דווקא מאחורי סורג ובריח. כפי שהדברים פורטו בדברי ההסבר להצעת החוק (הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 25), תשמ"ו1986-, 76), ההנחה הייתה שקיימת אוכלוסייה של עבריינים, לגביה ניתן להשיג את המטרות העונשיות בדרך מועילה יותר לחברה ומזיקה פחות לאותה אוכלוסייה (ראו גם: ע"פ 1100/91 מ"י נ' ג'עפרי, פ"ד מז(1) 418, 426 מול א'-ה'). תנאי להסדר מיוחד זה נעוץ, כאמור, בשיתוף פעולה מלא ופורה מצד הנידון, שאין להטיל עליו עונש זה ללא הסכמתו (סעיף 51ב(ב) לחוק העונשין). שיתוף פעולה זה משמעו, שאף כאשר חלות אצל הנידון נסיבות מיוחדות המצדיקות את דחיית ביצוע העונש, שומה עליו לדווח על-כך. אין לקבל מצב שבו יכול הלה להיעלם ללא הודעה כלשהי, להתחמק מפניות חוזרות ונשנות המופנות אליו ולא לעשות דבר במשך חודשים ארוכים. בכך יש כדי להפוך שיטת ענישה זו לחוכא ואיטלולא.   8. אף-על-פי-כן, ולאור המצב הקשה שבו היה נתון בנו של העותר - ומטבע הדברים גם העותר עצמו, באותו הזמן - שקלתי אם לפנים משורת הדין לא יהא מן הראוי ליתן לו הזדמנות נוספת, כדי להפנותו אל הליך השימוע מחדש. ואולם, לבסוף הגעתי לכלל דעה שאם כך ייעשה, יהא בדבר אך כדי ליתן פרס למי שבמודע ובמופגן זלזל בהליכי אכיפת החוק, לאורך תקופה ממושכת ביותר. כל הסבריו של העותר מתמקדים בימים הסמוכים לביצוע העבודות, ואין לו הסבר מניח את הדעת לפרק הזמן של כשנתיים מאז. הטענה לפיה הוא המתין לקבל הודעה, אינה יכולה להתקבל בנסיבות העניין. ממכלול הדברים לא ניתן לקבל את גרסתו, לפיה פלוני התקשר אליו והודיעו שימתין עד לקבלת זימון להשמעת טענותיו (סעיף 8 לתצהירו). מכל מקום, גם אם אלה היו פני הדברים לאשורם, הרי הזמנה כאמור נשלחה אליו, אלא, שהלה בחר להימנע מלהיענות לה. לו רק רצה, יכול היה בנקל להתייצב לשם השמעת טענותיו או להגשת בקשה לדחיית מועד הביצוע. 9. משלא עשה כן, אין פגם בשיקול דעתו של המשיב, אשר החליט להפסיק מנהלית את ביצוע עבודות השירות (ראו, כי הביקורת של בית-משפט זה במסגרת עתירות אסירים היא אך מנהלית, בגדרה נבחנת סבירות החלטת הרשות המבצעת: רע"ב 2410/93 מ"י נ' לוי, פ"ד מז(3) 802, 804 מול ב'-ג'; רע"ב 2134/96 גריפאת נ' נציבות שב"ס, דינים עליון, כרך מג, 945). לפיכך, אין בידי אלא לדחות את העתירה.   10. בנסיבות האמורות, מתייתר גם הצורך לדון בטענתו המקדמית של המשיב בדבר תחולת סעיף 51י(א)(1) לחוק העונשין, לגבי הטלת עונש מאסר "בתקופת עבודתו" של המרצה עבודות שירות. השאלה: האם בנסיבות דוגמת העניין דנן העותר מצוי "בתקופת עבודתו" במסגרת עונש עבודות השירות אם לאו, תיוותר לעת מצוא.   11. העותר עדיין איננו אסיר והוא הסתובב חופשי תקופה ארוכה. בנסיבות אלו אין להחיל עליו את הכלל המקובל, שלפיו אין מחייבים אסירים כלואים בהוצאות עתירת אסיר. מנגד לכך, יש להביא בחשבון לעניין ההוצאות גם את גורמי ההתחשבות בעותר. לפיכך, יהא עליו לשאת בהוצאות המשיב ובשכר טרחת עורך-דינו, בסך של 1,000 ש"ח בלבד.  משפט פליליעבודות שירות