קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא העלמת פרטים במכירת רכב / אי גילוי מידע במכירת רכב: במקרה דנן, רכש התובע מן הנתבע רכב מיצובישי, מסוג כריזמה, דגם GLX (להלן: ה"רכב"), כשהתשלום ששולם עבור הרכב בפועל היה נמוך בכ- 5% ממחיר המחירון. בבסיס התביעה עומדת הטענה, כי לתובע הוצג מצג-שווא באשר לשני פרטים מהותיים הנוגעים לרכב אשר יש בהם כדי להשליך על שוויו של הרכב ביום העיסקה. לפיכך, מבקש התובע לתבוע בזאת את ההפרש שבין הסכום שהוא שילם לנתבע בפועל בהסתמך על מצג-שווא זה, לבין שוויו הריאלי של הרכב ביום הרכישה. לטענת התובע, מצג-השווא בא לידי ביטוי בכך שהנתבע העלים ממנו שני פרטים מהותיים לגבי הרכב, כדלקמן. הפרט האחד, כי הדגם האמיתי של הרכב הוא דגם GL-FIX אשר הינו דגם פחות יוקרתי מהדגם GLX וכי על הרכב הוטבעו תוך הטעיה האותיות GLX . הפרט השני, כי הרכב עבר תאונה אשר בעקבותיה הוחלפו בו שתי דלתות וכנף, דבר המוריד מערכו. הנתבע הכחיש את טענותיו אלה של התובע, וטען, כי הוא רכש את הרכב מבעליו הקודמים, מר דמיאן זיביציה, וכי הוא לא ידע על כך שהרכב איננו מדגם GLX, וכי הוחלפו בו חלקים. לדבריו, הוא ידע שהייתה רק שריטה בכנף אשר נצבעה. לאחר שעיינתי במסמכים שהוצגו בפניי, ולאחר ששמעתי את טענות הצדדים, החלטתי כלהלן: להגנתו, הציג הנתבע מסמך עליו חתומים שני הצדדים, אשר נוסחו הוא כדלקמן: "אני אלקסלסי ציון מוכר לצרפתי יהודה רכב מסוג מיצובישי כריזמה מודל 1999, נכון להיום הרכב תקין, לפי מיטב ידיעתי, הקונה יהודה צרפתי מוותר על בדיקת הרכב מרצונו ומעוניין לקנות את הרכב כפי שהוא. לקונה אין שום טענות ולכן לא יוכל לבוא בטענות לאחר קנייתו". לאור מסמך זה, ביקש הנתבע לתלות הגנתו בכך שהתובע יכול היה לגלות פרטים מהותיים אלה בבדיקה אשר נהוג לעשותה בעסקאות של מכירת רכבים, בדיקה עליה וויתר מרצון. טענה זו יפה ונכונה כל עוד לא הוכח כי מוכר-הרכב לא היה תם-לב בעת המכירה בדבר ידיעתו את מצב הרכב. במידה ויוכח כי המוכר ידע או היה צריך לדעת על פרטים מהותיים אלה המשליכים על שוויו של הרכב, הרי שאין מקום לקבל טענה זו, שכן, התובע לא רק שהפר בזאת את חובת הגילוי הנגזרת עליו מכוח חובת תום הלב שמוטלת עליו בעת ניהול משא ומתן לקראת כריתתו של חוזה, אלא גם שהפר את חובת הזהירות הנדרשת ממנו כלפי הקונה (התובע) אשר על קיומה ניתן ללמוד מנוסח סעיף 16 לחוק המכר, התשכ"ח-1968 (להלן: "חוק המכר"). לעניין רשלנות זו קבע כב' השופט אנגלרד ברע"א 7642/97 שטרית ואח' נ' נוסבאום ואח', נ"ג(3)516, 526, כי ההוראה שבסעיף 16 איננה דורשת ידיעה ממשית ואף לא קונסטרוקטיבית, וכי די לה בעובדות שעל המוכר היה לדעת עליהן. לפיכך, במידה ויוכח בידי התובע, כי הנתבע ידע על פרטים מהותיים אלה להם הוא טוען, או היה צריך לדעת עליהם, הרי שאין נפקות למסמך שהציג הנתבע להגנתו, שכן, הוראת סעיף 16 הינה הוראה קוגנטית שאין להתנות עליה (ע"א 659/77, 660/77 שורקה נ' קרים ואח' נ' בוקובזה ואח' נ' שורקה, ל"ב(1)393, 399 מול האות א'). לצורך עניין זה, במקרה דנן, הציג התובע בכתב-תביעתו מסמך החתום בידי מר דמיאן זיביציה, בעליו הראשונים של הרכב, אשר העיד בו כי הנתבע ידע על שני פרטים מהותיים אלה נשואי התובענה, שעה שרכש את הרכב ממנו. במהלך הדיון העיד מר ז'ביצ'ה אשר זומן לעדות, כי הנתבע ידע שאין המדובר הוא בדגם GLX (ראה לעניין זה: השורות 14-17 בעמוד 1 לפרוטוקול הדיון מיום 17.7.02). כמו כן, הודה הוא כי כשנה וחצי לפני החלפת הרכבים בינו לבין הנתבע, הוא החליף "מצד ימין דלת וכנף". ראוי לציין בנוסף, את העובדה כי במהלך הדיון הנתבע לא הביע כל הסתייגות לעדותו של העד. לא זאת אף זאת, לבית המשפט הוצג בכתב התביעה, מסמך המתעד את ההזמנה שביצע העד לרכב אצל היבואנים והסוכנות הראשית של מיצובישי בארץ, ממנה עולה כי הרכב שהוזמן הינו מדגם GL-FIX. בנסיבות העניין, היה לדעתי על הנתבע לדעת את אי ההתאמה של הממכר, שכן, כחלק מחובת הזהירות המוטלת עליו כלפי הקונה העתידי של רכבו, היה עליו לבדוק את מצב הרכב בעת רכישתו, ממש כשם שהוא עצמו ביקש לטעון טענה זאת כלפי התובע. זאת ועוד, לפי עדות העד, כי הוא הוריד מערך רכבו כ- 9,000 ₪ בעת העסקה עם הנתבע, ובהתחשב בעובדה כי העד העיד שאמר לנתבע כי הרכב עבר תאונה, הרי שעל הנתבע הייתה קיימת חובה בנסיבות אלה של רכישת הרכב, לברר את מצבו של הרכב, או לכל הפחות להניח כי הסיבה להפחתה נעוצה במצב הרכב, ומשלא עשה כן אין לו אלא להלין על עצמו בעניין. סיכומו של דבר, לאור עדות הנתבע כי לא ידע על הפגמים המהותיים להם טוען התובע, ולאור העובדה כי התובע הוכיח את דבר קיומם של פגמים אלה, הרי שהוכח במקרה דנן קיומה של אי-התאמה במימכר בהתאם לסעיף 11(2) לחוק המכר. בנוסף, התרשמתי כי על הנתבע היה לדעת על קיומה של אי-התאמה זו, לאור נסיבות מכירת הרכב כפי שתוארו בידי העד. הואיל והנתבע טוען כי לא ידע על הפגמים, מקום שהיה עליו לדעת ולבדוק (אף לפי טענותיו שלו כלפי התובע), הרי שיש איפוא להטיל עליו את האחריות לאי-ההתאמה, ולא על התובע. אשר למסמך הוויתור שעליו חתם התובע הרי שאין למסמך כל נפקות לאור זכותו להסתמך על סעיף 16 לחוק המכר אשר הינו סעיף שאין להתנות עליו, בהתייחס לכך כי גם יתר יסודותיו של הסעיף התקיימו במקרה דנן. לאור כל האמור לעיל, החלטתי כי בנסיבותיו של מקרה זה יש מקום לקבל את התביעה, ולפיכך, להורות כי הנתבע יישא בעלותה של אי-ההתאמה שנתגלתה במימכר נשוא ההתובענה. בעניין זה, הסכמתי לקבל גם את הטענה של התובע בדבר אופן חישוב עלותה של אי-ההתאמה, שכן, תיאורו של התובע את אופן המשא-ומתן שהתנהל בינו לבין התובע לצורך חישובו של מחיר הרכב על בסיס הדגם השגוי, לא הוכחש בידיו של הנתבע. לאור האמור לעיל, יחוייב הנתבע לשלם לתובע את ההפרש שבין מחיריהם של שני הדגמים , בניכוי 5%, והחישוב לכך הוא כדלקמן: 1. מחיר מחירון של הדגם היוקרתי יותר GLX הינו 72,000 ₪. לאחר משא ומתן המחיר ירד בכ- 5%, ולכן, שילם התובע לנתבע בפועל 68,400 ₪. 2. מחיר המחירון של הדגם הפחות יוקרתי GL-FIX הינו 69,000 ₪. לפי דגם זה, אמור היה התובע לשלם לנתבע לאחר ניכוי של 5% סך של 65,550 ₪. 3. הפער בין הסכום ששולם בפועל לנתבע, לבין זה שהיה אמור להשתלם לו בהתאם לדגם הנכון, הינו בסך 2,850 ₪. כמו כן, ישא הנתבע בסך ירידת ערך הרכב בגין התאונה, אולם בשל העובדה כי התובע לא הוכיח את גובה ירידת ערך הרכב, יחוב סכום זה באופן גלובלי ויעמוד על סך 500 ₪. הסך הכולל לתשלום: 3,350 ₪. הנתבע יחוייב לשלם לתובע סכום זה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק. הנתבע ישלם לתובע בנוסף הוצאות בסך 300 ₪. מכירת רכברכבגילוי נאות במכירת רכב