קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא אי הודעה למעביד על חזרה מחו''ל: האם פוטר התובע או התפטר. התובע מבקש כי אקבע, שהוא פוטר מעבודתו, מאחר ולא הודיע לנתבעת, כי שב מחופשה ללא תשלום בחו"ל טרם סיום שתקופת החופשה. הנתבעת, לעומתו טוענת, כי לתובע אושרה חופשה ללא תשלום לשם נסיעה לקורס, אך מששב לפני תום התקופה, ולא שב לעבודה מיד עם שובו מחו"ל, יש לראותו כמתפטר. העובדות התובע עבד תחת פיקוחו הישיר של שף המלון שבבעלות הנתבעת, מר פדידה. תחילת עבודתו 1.10.1988(אמנם נרשם כמוסכמה שהתובע החל לעבוד באוגוסט 1988אך בעדותו הסכים שהחל לעבוד ב- 1.10.1988- עמוד 2שורה 7לפרוטוקול). סיום עבודתו ב- .8.9.1991מוסכם על הצדדים, כי משכורתו הקובעת לצורך חישוב פיצויי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת, באם ימצא שהתובע זכאי להם, היא -.832, 1ש"ח (עובדות אלו מפורטות במוסכמות שנערכו על ידי הרשמת רוזנפלד). אין מחלוקת, כי בשלהי תקופת עבודתו, אושרה לתובע חופשה ללא תשלום לתקופה 18.8.1991עד .2.10.1991התובע ביקש חופשה זו, על מנת להשתתף בקורס באפיה שנערך בציריך שבשוויץ. ואכן התובע לקח חלק באותו קורס, וקיבל את הדיפלומה שצירף לתצהירו. על פי הדיפלומה, הקורס נערך בתקופה 19.8.1991עד .23.8.1991ב- 27.8.1991שב התובע לארץ (כמצוין בצילומי הדרכון של התובע). טענת הנתבעת היא, כי החופשה ללא תשלום אושרה לתובע רק על מנת ללמוד בקורס ולהמשיך בהשתלמות בפריס. ב- 6.9.1991טלפן השף של מלון פלאזה וביקש המלצות לגבי התובע, וזאת בנוכחות התובע, וכך נודע לשף של הנתבעת, שהתובע נמצא בישראל. הוא ביקש שיתקשרו עם התובע על מנת שיופיע לעבודה. התובע טוען, כי שב לארץ מוקדם יותר, מאחר והתכוון לטייל בחלק מהחופשה שהיתה חופשה בתשלום, אלא ש"נגמר לו הכסף". לכן ניצל את החופשה בישראל. ביום 8.9.1991התייצב התובע בנתבעת. לטענתו הוא בא על מנת לשוב לעבודה. לטענת הנתבעת, הוא סירב לשוב לעבודה אך אין מחלוקת שמאוחר יותר ביקש התובע לשוב לעבודה. האם התובע זכאי לפיצויי פיטורין כעסה של הנתבעת על התובע הוא, שהתובע לא חזר מיד לעבודה עת קיצר את שהותו בחו"ל. לטענתה, הימים היו ימי ערב חגים, העבודה היתה רבה, מר פדידה, האחראי על התובע בנתבעת, אינו מונע מעובדיו להשתתף בהשתלמויות ולהתקדם במקצוע, אך משהקורס הסתיים מוקדם, היה על התובע להתייצב לעבודה. הטענה היא, שהתובע ניסה למצוא מקום עבודה חלופי, ועל כן לא התייצב לעבודה. ביום 17.9.1991שיגרה הנתבעת לתובע מכתב כדלהלן: "הנדון: הפסקת עבודתך במלון בחודש אוגוסט 1991אושרה לך, לפי בקשתך, חופשה לצורך נסיעה לחו"ל, זאת, למרות העבודה הרבה שהיתה במלון כאותה תקופה. כעבור זמן קצר הופתענו לגלות כי הינך בארץ וכי הגשת מועמדות לעבודה בבתי מלון אחרים. מיד עם היוודע הדבר התקשר אתך האחראי שלך, ודרש ממך להתייצב מייד לעבודה, אך לא הופעת. עקב הנסיבות הנ"ל אנו רואים אותך כמתפטר מעבודתך במלון. ..." טוענת הנתבעת, כי ביום 8.9.1991הציעה הנתבעת לתובע לשוב לעבודה אך הוא סירב ואמר שהוא רוצה לעבוד כקונדיטור. אחרי החגים ביקש לחזור לעבודה, אך הנתבעת סירבה לקבלו מחדש. נחה דעתי כי התובע פוטר מהעבודה. טעתה הנתבעת בכותבה במכתב הנ"ל, כי לאחר שהאחראי התקשר עם התובע, לא הופיע התובע. אין מחלוקת שב- 8.9.1991הופיע התובע, אלא שהמחלוקת היא, האם הסכים לחזור לעבודה. הנתבעת כתבה לתובע מכתב ביום 17.9.1991לפיו, מאחר והתובע לא חזר לעבודה מיד עם שובו ארצה, רואים אותו כמתפטר. זאת כנראה על סמך סעיף 41(9) (כפי שהוא מעודכן היום), להסכם הקיבוצי הכללי בענף המלונאות. סעיף זה קובע: "היעדרות ללא הודעה עובד שאינו מופיע לעבודה במשך שבוע ללא הודעה למלון וללא סיבה מספקת לאי מתן ההודעה יראו אותו כמתפטר מרצונו". העיד מר פדידה מטעם הנתבעת, כשענה לשאלה, "אם הוא לא רצה לחזור לעבודה, למה צריך היה להפסיק את עבודתו" - "כי בכוח אדם אמרו שיש תקופת זמן מסוימת שכשאדם לא חוזר לעבודה הוא נחשב למפוטר. מוסכם גם על מר פדידה שהתובע ביקש לשוב לעבודה לאחר סיום תקופת החל"ת. אין לראות את התובע כמי שלא מופיע לעבוד במשך שבוע ללא הודעה למלון וללא סיבה מספקת לאי מתן ההודעה. התובע היה בחופשה אותה עת, ועל כן סבר שהוא רשאי להמשיך את חופשתו. אין לראות אותו כ"מי שלא מופיע לעבודה". אי חזרתו של התובע לעבודה בטרם נסתיימה תקופת החופשה, ניתן לראותה לכל היותר כהפרת משמעת, אך לא כהתפטרות. נחה דעתי, כי התובע לא חזר לעבודה עם שובו מחו"ל בתום לב, בסוברו, שאין הוא חייב לחזור לעבודה תוך כדי שהוא נמצא בתקופת החופשה. משאין לראות את התובע כמי שאינו מופיע לעבודה במשך שבוע, יש לראות את המכתב מיום 17.9.1991כמכתב פיטורין. אין הנתבעת רשאית להחליט בשם התובע כי הוא התפטר, אלא אם התקיימו העילות שבהסכם הקיבוצי. אין מחלוקת, שהתובע ביקש מאוחר יותר לשוב לעבודה. הלכה למעשה פוטר התובע מתוך כעס של האחראי עליו על שהתובע לא חזר לעבודה עם שובו ארצה שעה שהעבודה היתה רבה. הכעס הוא גם על כך שהתובע לא הודיע על שחזר. כמו כן יצא על התובע הקצף על שהוא חיפש עבודה אחרת. התובע זכאי, אם כן, לפיצויי פיטורין ולתמורת הודעה מוקדמת לפי השכר האחרון המוסכם על הצדדים כאמור לעיל. מסכום זה ינוכה כל סכום שהתובע קיבל מקופת גמל בגין פיצויי פיטורין כשהסכום המנוכה הוא הסכום הנומינלי שקיבל התובע בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק. אשר לפיצויי הלנת פיצויי פיטורין, נחה דעתי, כי הנתבעת טעתה טעות כנה, בסברה שהיה על התובע לשוב לעבודה עם שובו ארצה, ושאי חזרתו מיד, יש בה משום אי הופעה לעבודה, כאמור בהסכם הקיבוצי. אין על כן מקום להטיל על הנתבעת תשלום של פיצויי הלנה. אשר על כן ישולם הפרש פיצויי הפיטורין מעבר למה שקיבל התובע המקרן, אם קיבל, ותמורת ההודעה המוקדמת, כאשר הם נושאים הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום .9.9.1991באם הפרש פיצויי הפיטורין לא ישולם תוך 45יום מיום המצאת פסק דין זה, הוא ישא פיצויי הלנת פיצויי פיטורין כדין מיום המצאת פסק הדין, משום שעתה כבר ידוע לנתבעת, כי עליה לשלם פיצויי פיטורין. פיצוי על הפרת הסכם מוסכם על הצדדים שהסכם העבודה הקיבוצי הכללי בענף המלונאות חל על הצדדים. טוען התובע, כי הופר סעיף 40דאז ( 41דהיום) להסכם, שעבר אינקורפורציה להסכם האישי של העובד לפי סעיף 19לחוק הסכמים קיבוציים, תשי"ז- .1957טוענת הנתבעת, כי היא פעלה על פי סעיף 41(9) הנ"ל להסכם הקיבוצי לפי מספרו היום. אכן, משהגעתי למסקנה, כי התובע פוטר, נשאלות שתי שאלות. האחת, האם הנתבעת פיטרה את התובע לפי אחת מעילות הפיטורין הקבועים בסעיף 41דהיום להסכם הקיבוצי. השנייה, באם הופר ההסכם, באשר עילת הפיטורין אינה כלולה בסעיף הנ"ל להסכם הקיבוצי, האם התובע זכאי לפיצוי על הפרת הסכם ובאיזה שעור. כבר עמדתי על כך, כי פיטורי התובע לא היו לפי אחת העילות שבהסכם הקיבוצי. עמד בית הדין הארצי לעבודה על כך, כי "הוראה בהסכם קיבוצי, שממנה עולה, כי עובד לא יפוטר, אלא בהתקיים תנאים מסוימים, היא מה'הוראות שבהסכם הקיבוצי בדבר סיום עבודה' ועל כן היא מה'הוראות האישיות', היינו, חלק מחוזה העבודה האינדיבידואלי )סעיף 19לחוק הסכמים קיבוציים, תשי"ז-1957" (דב"ע לו/33- 3פרץ וינשטיין אל על נתיבי אויר לישראל פד"ע ח 54', 44,). מקובל עלי גם, שהחובה לשמור על הגינות, על צדק ועל סדרי מנהל תקינים בכל הליך פיטורים, הינה חלק מן החובה לבצע חוזה עבודה בתום לב (ראה דב"ע מז/82- 3עיריית תל אביב-יפו -ישראל אברביה, פד"ע י"ט, 291, אושר בבג"צ 6/88ישראל אברביה נ. בית הדין הארצי לעבודה ואח’, פד"י מ"ב(4), 647). יחד עם זה ניתן לפסוק פיצויים בגין הפרת חוזה, שעה שנגרם נזק. סעיף 10לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970, קובע: "הזכות לפיצויים הנפגע זכאי לפיצויים בעד הנזק שנגרם לו עקב ההפרה ותוצאותיה ושהמפר ראה אותו או שהיה עליו לראותו מראש, בעת כריתת החוזה, כתוצאה מסתברת של ההפרה". התובע לא הוכיח את גובה הנזק, ואף לא הראה שהוא עשה להקטנת הנזק. אשר על כן אני דוחה את התביעה לפיצויים על הפרת הסכם. יש לזכור, כי גם תשלום תמורת הודעה מוקדמת, הינו פיצוי על פיטורים באופן שיתאפשר לעובד המפוטר למצוא עבודה אחרת. משהתובע לא הוכיח מה גובה הנזק, ואף לא הצביע על ניסיונות להקטנת הנזק, אני דוחה כאמור, את התביעה לפיצוי על הפרת הסכם. התפטרות או פיטוריםפיטוריםהתפטרות