קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא אי החזרת ציוד למעביד בתום תקופת העבודה: .1התובע הגיש תביעה לבית הדין, ובה ביקש לחייב את הנתבעת לשלם לו שכר עבודה עבור אוגוסט, ומחצית ספטמבר 95, בסך של 630, 9ש"ח, ודמי חופשה בסך של 160, 2ש"ח. .2בכתב הגנתה טענה הנתבעת כי התובע נטש את עבודתו, ומראשית יולי 95לא הופיע לעבודה וסירב לבצע את שהוטל עליו, על כן אין הוא זכאי לתשלום השכר הנתבע. עוד טענה הנתבעת כי התובע מחזיק בידיו ציוד רב של הנתבעת, והוא מסרב להחזירו. מכל מקום הנתבעת מעכבת בידיה את שויו של הציוד, או מקזזת את ערכו מכל סכום שייפסק לתובע.לעניין פדיון חופשה טוענת הנתבעת כי התובע היה בחופשה מראשית יולי. .3ואלה העובדות אשר אינן שנויות במחלוקת בין הצדדים: א. התובע היה בעל מניות בחברה; ב. בחודשים ינואר - פברואר 95הועסק התובע ע"י הנתבעת כיועץ מיוחד בשכר של 000, 1ש"ח בחודש; ג. ממרץ 95עבד התובע אצל הנתבעת בתפקידי שיווק בשכר של 000, 6ש"ח ברוטו לחודש; ד. ב- 3.9.95ניתן לתובע מכתב פיטורים (ת/1), ובו נאמר כי ניתנת לו הודעה מוקדמת בת שבועיים, במהלכה אין הוא נדרש לעבוד. כמו כן נתבקש התובע, במכתב זה להחזיר את הציוד, כלי העבודה והחמרים של הנתבעת הנמצאים ברשותו; ה. התובע מחזיק ברשותו ציוד של הנתבעת. .4גדר המחלוקת בין הצדדים מתמקד בעיקר בשתי שאלות: א. האם עבד התובע בחודש אוגוסט? ב. מה ערכו של הציוד של הנתבעת שהתובע מחזיק ברשותו, ואם ניתן לקזז בגין ציוד זה מכל סכום שייפסק לתובע. .5מאחר שבתיק זה מתעוררות שאלות מורכבות, ובהן השאלה האם ניתן לקזז את שכרו של עובד בגין אי החזרת ציוד, מועבר התיק מהליך של דיון מהיר להליך של דיון רגיל, עפ"י סעיף 31(ה) לחוק בית-הדין לעבודה, התשכ"ט-.1969 .6האם עבד התובע בחודש אוגוסט 95: א. כאמור לעיל טענה הנתבעת בכתב הגנתה כי התובע נטש את העבודה בראשית יולי, ומאז לא עבד. טענתה זו של הנתבעת לא זכתה לביסוס כלשהו בעדויות הצדדים. ההיפך הוא הנכון. מעדות התובע ומנהל הנתבעת מר ברונר עולה בבירור כי התובע עבד עבור הנתבעת בחודשים יוליאוגוסט .95 התובע העיד כי עבד במהלך יולי-אוגוסט 95(ע' 1- 2לפרוטוקול), ואף הציג חשבונית שהוציא, והנושאת את התאריך .30.8.96לא ניתן כל הסבר לכך מטעם הנתבעת. יתר על כן, בחקירתו הנגדית הודה מנהל הנתבעת כי התובע ביצע עבודות שונות עבור הנתבעת במהלך חודש אוגוסט ופירט את סוגי העסקאות שהתובע הציע (ע' 6). מכל מקום, הטענה כאילו נטש התובע את העבודה בראשית יולי 95אינה עולה אף לא מחקירתו הראשית של מנהל הנתבעת. הוא עצמו הודה כי בסוף יולי העביר לו התובע רשימה של לקוחות שהיה עמם בקשר בזמן האחרון (ע' 4ש. 26- 30); ב. בסיכומיו טוען ב"כ הנתבעת כי התובע לא ביצע מכירות כלשהן בפועל בתקופת עבודתו, ויש בכך משום ראיה לכך שלא עבד. כפי שעולה מכתב ההגנה הועסק התובע בתפקיד שיווק במשכורת של 000, 6ש"ח ברוטו לחודש (סעיף 3). מכאן ששכרו של התובע לא הורכב מעמלות ולא הותנה בביצוע מכירות בפועל, על כן עצם העובדה שלא ביצע מכירות בפועל אינה מעידה כי לא עבד, ואינה גורעת מזכותו לקבל את שכרו, באשר עולה בבירור מחקירתו הנגדית של מנהל הנתבעת, כי התובע עבד בפועל ועשה מאמצים למכור את שירותיה של הנתבעת, אם כי בלא הצלחה. דבר זה עולה אף מסיכומי התובע; ג. מכתב הפיטורים (ת/1) מבסס אף הוא את גרסת התובע כי עבד בחודש אוגוסט. אם אכן נטש התובע את עבודתו כבר בראשית יולי, מדוע המתינה הנתבעת עד תחילת ספטמבר - חודשיים תמימים - ורק אז הודיעה לתובע על פיטוריו? מדוע לא נאמר דבר וחצי דבר במכתבי הפיטורים (נ/ 3ות/1) בעניין נטישת העבודה בראשית יולי? מן המכתבים עולה בבירור כי התובע פוטר משום שהמכירות לא ענו על הציפיות. זאת ועוד, מעדותו של התובע עולה בבירור כי עבד גם בעבודות נקיון, ודבר זה לא הוכחש. מכל האמור עולה כי התובע זכאי לתשלום שכר חודש אוגוסט בסך של 030, 6ש"ח, ולדמי הודעה מוקדמת בת שבועיים כפי שהובטח לו במכתב הפיטורים, בסך של 015, 3ש"ח. קיזוז משכרו של התובע בגין אי-החזרת ציוד .7א. משנקבע כי זכאי התובע לתשלום שכרו בחודש אוגוסט 95ולדמי הודעה מוקדמת, נשאלת השאלה האם זכאית הנתבעת לקזז משכרו של התובע בגין הציוד שלא הוחזר. בחקירה הנגדית הודה התובע כי לא החזיר את הציוד לחברה (ע' 2ש. 30-27). אולם הוסיף כי "הציוד הזה הוא בן 20שנה מינימום" (ע' 2ש. 28); ב. בסיכומיו טען ב"כ הנתבעת כי הנתבעת זכאית לקזז משכרו של התובע בגין ציוד שלא הוחזר, ואזכר פסק-דין של בית-הדין האזורי בבאר שבע התומך בטענה זו. ב"כ הנתבעת העלה בסיכומיו טענה חדשה, אשר לא הופיעה בכתב ההגנה, על-פיה אי החזרת הציוד הינה בגדר הפרת ההסכם (נ/2), ומשהפר התובע את ההסכם, הרי יש לחייבו בפיצויים מוסכמים כאמור בסעיף 10להסכם. ראשית, יש לציין כי סעיף 10הנ"ל אינו עוסק כלל בפיצויים בגין הפרת הסכם בכללותו, אלא בתשלום פיצויים מוסכמים בגין מצגים או הצהרות שפורטו בהסכם, ואשר יתברר כי אינם נכונים. שנית, ההסכם הנ"ל לא נעשה בין התובע לנתבעת. הצדדים להסכם הינם התובע והנתבעת ושניים אחרים מן הצד האחד, ו- managment ltd celnikמן הצד האחר. החברה הנ"ל אינה צד בתביעה זו, ולא הובהר מהו הקשר בין הנתבעת לחברה הנ"ל. מכל מקום שמה לא הוזכר כלל בחומר הראיות שהיה לפני, על כן לא ברור מכח מה מבקשת הנתבעת לאכוף סעיפים שונים בחוזה, מה גם שסעיפי החוזה שצוטטו אינם מתייחסים כלל לעניינים השנויים במחלוקת בתיק זה; ג. באשר לטענת הקיזוז שהעלה ב"כ הנתבעת בכתב ההגנה: זכות הקיזוז מתבססת על סעיף 53לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג-1973, סעיף 20לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) התשל"א- 1970ותקנה 34לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשכ"ט- 1969(אם כי באחרונה מדובר בזכות דיונית). הוראות שני החוקים הראשונים חלות כשאין בחוק אחר הוראות מיוחדות (סעיף 61בחוק החוזים (חלק כללי), וכאשר אין בחוק המסדיר יחסי עבודה או בחוק אחר, הוראות מיוחדות (סעיף 22(ב) בחוק החוזים (תרופות). הזכות הדיונית לקיזוז נשענת על הדין המהותי. וכך נאמר בנושא זה בספרו של י. זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה ששית בעמ' 306: - "הקיזוז אינו אלא הגנה, ונתבע המצליח בטענת קיזוז, כולה או מקצתה, מסלק בדרך זו את החוב המגיע ממנו, כאילו פרע אותו... מבחינת סדרי הדין מותר לנתבע להעלות טענת קיזוז כנגד התביעה. אבל הטענה לא תצליח, אם לא היתה לנתבע זכות קיזוז. אם היה נתבע רשאי לקזז או לא, אינו תלוי בסדרי הדין, כי אם בדין המהותי, כי הרי זו אחת מדרכי פקיעת החוב, כגון פרעון או ויתור. לא היה הנתבע, על-פי הדין המהותי זכאי לקיזוז, לא יועילו לו סדרי הדין... קיימות גם הוראות קיזוז שונות בדברי חקיקה מיוחדים... וקיימים גם אותם עניינים בהם הסכימו הצדדים בחוזה, אם בפירוש ואם מכללא, שהנתבע יהא רשאי לקזז". (וראה גם דב"ע נב/49- 3רוזנבאום - ב.י.פ. השקעות ומזון בע"מ ואח’, פד"ע כ"ד 135בעמוד 139). יש לפנות אם כן לדין המהותי בענייננו; ד. סעיף 25(ב) לחוק הגנת השכר התשי"ח- 1958עוסק בשאלת הניכוי המותר משכר העובד האחרון, על כל רכיביו, והוא קובע כי לא ינוכו משכר העבודה האחרון אלא "כל יתרה של חוב שהעובד חייב לו, לרבות מקדמות. כוונת המילים "יתרת חוב ולרבות מקדמות" היא, לסכום קצוב ומוכח, או בלתי שנוי במחלוקת, שהרי לא יעלה על הדעת כי יאפשר המחוקק למעביד לעשות דין לעצמו להחליט מה חייב לו העובד, כמה חייב, ומדוע חייב, ולנכות כל סכום משכרו, כישר בעיניו (דב"ע נד/101- 3עמנואל - שופר סל, ניתן ביום 28.3.95). .8בענייננו אין כל ספק כי אין מדובר בסכום קצוב ומוכח. כאמור לעיל טען התובע כי מדובר בציוד ישן (סעיף 7א לעיל). מעדות מנהל הנתבעת עולה בבירור כי כל שידוע לו בעניין ציוד החברה שנמצא בידי התובע אינו אלא בגדר שמועה בלבד (ע' 5ש' 10-4). גם מטופס הפחת שהוגש לבית-הדין (נ/1) לא ברור מה שויו של הציוד הנמצא אצל התובע היום. מהמסמך נ/ 1עולה כי העלות המקורית של הנכסים האמורים היתה -.192, 4ש"ח ולא -.000, 10ש"ח כדברי הנתבעת. לא נאמר דבר לעניין מועד רכישת הציוד. עצם העובדה שמדובר ב"טופס פחת" מעידה כי ערכו של הציוד אינו זה שהיה בעת רכישתו, ומדובר במסמך מ- .31.12.94מה גם שלא נאמר במפורש כי אלה המטלטלין הנמצאים ברשות התובע. כאמור לעיל לא אישר זאת מנהל הנתבעת בעדותו, מתשובת התובע לשאלה בעניין טופס הפחת (ע' 2ש' 24-25) לא עולה בבירור כי אכן הציוד המפורט בטופס הפחת הוא זה המצוי ברשותו. מכאן שהנתבעת לא עמדה בנטל המוטל עליה, ולא הוכיחה מהו בדיוק הציוד המצוי אצל הנתבע, ומה ערכו.מכל האמור לעיל עולה כי אין לקזז משכרו של התובע בגין הציוד שנמצא ברשותו. לפיכך תשלם הנתבעת לתובע סך של -. 045, 9ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.10.95ועד ליום התשלום המלא בפועל. .9כאמור לעיל תבע התובע 9ימי חופשה. סעיף 26לחוק חופשה שנתית, התשי"א- 1951והתקנות שהותקנו מכוחו, מחייבים את המעביד לנהל פנקס חופשה, שבו יירשם בין היתר "מועד החופשה שניתנה" (תקנה 1(4) לתקנות חופשה שנתית (פנקס חופשה), התשי"ז-1957). מכאן שנטל הראיה לכך שמלוא החופשה ניתנה לעובד היא על המעביד, אשר כאמור לעיל חייב על פי חוק לנהל פנקס חופשה (דב"ע לג/65- 3פרחי - אשל, פד"ע ה 113). הנתבעת טענה בכתב ההגנה כי "התובע היה בחופש מתחילת יולי 95ועוד קודם לכן, כאשר ימים רבים פשוט לא הופיע לעבודה בתירוצים שונים". משנדחתה טענת הנתבעת כי התובע לא עבד ביולי 95, הרי גם טענתה לעניין ימי החופשה אינה יכולה לעמוד. כאמור עבד התובע אצל הנתבעת ממרץ 95ועד ראשית ספטמבר, משמע שהוא זכאי ל- 6ימי חופשה, (6X240). לפיכך תשלם הנתבעת לתובע פדיון חופשה בסך של -.440, 1ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.10.95ועד ליום התשלום המלא בפועל. הנתבעת תשלם הוצאות התובע בסך של -. 350ש"ח.החזרת ציוד