קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא אי מתן זכות קדימה לבא מימין: .1בתביעה שבפני עותר התובע לפיצוי בגין תאונה, בה נפגע רכבו ע"י רכבה של נתבעת 2, שהיה נהוג בידי נתבע 1, אשר בהגיעו לצומת לא האט ולא נתן זכות קדימה לתובע שבא מימינו וכתוצאה מכך פגע הרכב בו נהג נתבע 1ברכב התובע וגרם לו נזק. תביעת התובע היתה לפיצוי בסך 058, 34ש"ח סה"כ, כשסכום זה כולל נזק ישיר לרכב בסך 120, 28ש"ח, שכ"ט שמאי (ללא מע"מ) 377, 1ש"ח, ועלות השכרת רכב (לא כולל מע"מ) 940, 2ש"ח. נתבעת 3הינה חברת הביטוח שביטחה את הרכב בו נהג נתבע 1, בתקופה הרלבנטית. .2במהלך הדיון הגיעו הצדדים למספר הסכמות: א. האחריות לתאונה תיקבע ע"י ביהמ"ש על פי תיק המשטרה שהוגש וסומן ת/1, והנהגים לא יעידו. ב. הנזק שנגרם לרכב התובע עקב התאונה הוא בסך 932, 20ש"ח, ולא תידון הטענה הראשונית של התובע, כי נגרם אובדן מוחלט של הרכב. ג. שכר טרחת השמאי בו נשא התובע הוא בסך 377, 1ש"ח ועלות השכרת הרכב ע"י התובע 940, 2ש"ח. אין הסכמה לגבי עצם חיוב הנתבעים לשאת בתשלומים אלה אם ימצא נתבע 1אחראי לתאונה. .3השאלות שבמחלוקת הן אם כן כדלקמן: א. מהי מידת אחריותו של הנתבע 1(להלן: הנתבע) לתאונה. ב. האם תרם התובע ברשלנותו שלו לתאונה, ואם כן באיזה שיעור. ג. האם על הנתבעים לפצות את התובע בגין שכ"ט השמאי ודמי שכירות הרכב החליפי. ד. האם מהפיצוי המגיע לתובע יש לנכות את ערך השרידים של הרכב בסך 083, 3ש"ח. ה. האם יש לחייב הנתבעים בתשלום הפרשי ריבית והצמדה בגין הסכומים שיחוייבו לשלם לתובע. אדון בשאלות אלה כסידרן. .4האחריות לתאונה פרטי התאונה כפי שעולים מתיק המשטרה ודו"ח הבוחן: התאונה ארעה בצומת הרחובות יהדות ספרד - וכנפי נשרים באשקלון. התובע נסע לכיוון הצומת מצפון לדרום, ברח' כנפי נשרים. בכיוון נסיעת התובע היה הכביש דו מסלולי, מסלול אחד לכל כיוון. התובע נסע במסלול הימני. הנתבע נסע לכיוון הצומת ממזרח למערב, במסלול הימני. בכיוון נסיעתו של הנתבע היה מוצב תמרור ב- 36- האט ותן זכות קדימה. הנתבע התנגש עם רכבו ברכב התובע. בעדותו אישר הבוחן כי "נכון שההתנגשות ארעה קרוב מאד יחסית ליציאה של הסיטרואן (רכב התובע - מ.נ.) לצומת" (ר' עמ' 10ש' 28לפרו'). שדה הראייה מקו הצומת, בכיוון נסיעתו של הנתבע לעבר כיוון נסיעתו של התובע - 70מ' לפחות (ר' פר' עמ' 8ש' 15). עד שהתנגשות עבר רכב התובע 3, 4, 5מטר מקו הצומת, והנתבע כ- 5מ' (ר' עמ' 8ש' 2, 3לפרו'). הפגיעה ברכב הנתבע היא בצידו הימני, והפגיעה ברכב התובע היא בצידו השמאלי. במשפט הפלילי שהתנהל נגד הנתבע ת.ת. 2-6757236, הורשע הנתבע עפ"י הודאתו, בכך שלא ציית לתמרור ב- 36המוצב כדין בכיוון נסיעתו, לא נתן זכות קדימה כדין ונכנס לצומת והתנגש ברכב התובע שחצה את דרכו מימין. .5א. לאחר שבדקתי את תיק המשטרה, ועיינתי בעדותו של הבוחן, אני קובעת כדלקמן: הנתבע אחראי לתאונה, עקב כך שבניגוד לתמרור המוצב בכיוון נסיעתו המורה לו להאט וליתן זכות קדימה לרכב החוצה, נכנס לתוך הצומת מבלי ליתן זכות קדימה לתובע ותוך הפרת הוראות התמרור. התנהגות הנתבע כמפורט לעיל, מהווה עוולת רשלנות וכן עוולה של הפרת חקוקה. ב. עם זאת, אני סבורה, כי גם התובע תרם ברשלנותו לתאונה. תקנה 65לתקנות התעבורה תשכ"א - 1961קובעת ש"לא יכנס נוהג רכב לצומת... אלא אם ביכולתו לעבור ולהמשיך בנסיעתו ללא הפרעה גם אם תמרור הכוונה (רמזור) מתיר כניסה לצומת או למפגש כאמור". גם ההלכה הפסוקה קובעת כי "אף על פי שניתנה לאדם זכות קדימה בתוקף תקנות, עליו לנהוג בזהירות סבירה למען מניעת התנגשויות עם כלי רכב אחרים. אין הוא רשאי להוסיף ולסמוך על ההנחה, כי הרכב השני יתן לו זכות קדימה..." (ר' לעניין זה ע"א 196/75 לוזדה נ. מטיבג פ"ד ל (3) 430בעמ' 435וכן ע"א 586/84 מקלף נ. זילברברג פ"ד מג (1) 137בעמ' 144). עפ"י תיק המשטרה ועדות הבוחן, ארעה התאונה בסמוך למקום יציאת התובע מקו הצומת בכיוון נסיעתו. משמע - לאחר שהנתבע עבר בנסיעה חלק ניכר מן הצומת. עובדה זו מלמדת, כי התובע לא היה עירני דיו לנעשה בכביש ולא נקט אמצעי זהירות מתאימים למניעת התאונה - מצידו. זאת ועוד, הבוחן העיד, כי לתובע היה שדה ראייה פתוח לכיוון נסיעתו של רכב הנתבע (ר' עמ' 9ש' 19לפרו'), ועל כן היה עליו להבחין ברכב מבעוד מועד ולנסות למנוע את התאונה. ג. בנסיבות העניין אני סבורה, כי אחריות הנתבע היא בשיעור של %80 ורשלנותו התורמת של התובע הינה בשיעור %.20 .6שכ"ט שמאי ודמי שכירות רכב חילופי א. לעניין שכ"ט השמאי טוען ב"כ הנתבעים, כי אין לפסוק לתובע את החזר הוצאות השמאי, וזאת משני טעמים: האחד - השמאי טעה בשמאותו בכך שקבע נזקים שעלו על הנזקים האמיתיים ובכך גרם לכך שהנתבעים לא הגיעו להסדר עם התובע, והשני - השמאי לא הגיע לישיבות בית המשפט אליהן הוזמן. סכום הנזק שנקבע ע"י השמאי ושעל פיו הוגשה התביעה, הוא 820, 25ש"ח, בעוד שהצדדים הסכימו כי, הנזק עומד על סך 932, 20ש"ח. אני סבורה כי אין בפער זה כדי להצדיק שלילת שכרו של השמאי. כיוון, שכאמור, אין מחלוקת על כך שהתובע נשא אכן בתשלום שכ"ט השמאי, אני מחייבת את הנתבעים בתשלום שכ"ט השמאי בשיעור של %.80 .7לעניין דמי השכירות, עומדת לפני רק חוות דעתו של המומחה מטעם הנתבעים. חוו"ד מומחה התובע, לא הוגשה, והתובע ויתר על זכותו להעיד. עפ"י חוו"ד מומחה הנתבעים, זמן התיקון המשוער של הרכב הוא 12יום. נספח ג' לכתב התביעה, שהוגש בהסכמה, מעיד על כך שהתובע שילם דמי שכירות בגין חדש שלם בסך 940, 2(לא כולל מע"מ), ואולם מאחר שהתובע לא הוכיח במידת ההוכחה הדרושה במשפט האזרחי, כי כל תקופת השכירות נדרשה עקב התאונה, אני מחייבת את הנתבעים לשלם לתובע % 80מדמי שכירות עבור 12ימים. .8ניכוי ערך השרידים שווי השרידים נקבע ע"י שמאי התובע, הואיל והוא סבר, כי לרכב התובע נגרם אובדן מוחלט. משהסכימו הצדדים, כי התובע יפוצה בגין הנזק הגלמי של הרכב, דהיינו בסכום הנזקים שנגרם לרכב התובע, וכי התובע מוותר על טענתו כי לרכב נגרם אובדן מוחלט, הרי שלתובע הזכות להחזיק בשרידים - קרי ברכב, ולקבל פיצוי בגין הנזקים, ואין מקום לנכות את שווי השרידים. .9הפרשי הצמדה וריבית א. טוען ב"כ הנתבעים, כי אין לחייב את מרשיו בתשלום הפרשי הצמדה וריבית הואיל ולא ניתן היה לסיים את התיק בשל הדרישות המופרזות של התובע שדרש תשלום בגין אובדן מוחלט בעוד שבדיעבד התברר, כי לא היתה לכך סיבה. טענה זו אינה מקובלת עלי. ב. אין חולק, כי הסכום שאינו שנוי במחלוקת, לא שולם ע"י הנתבעים לתובע, אלא לאחר פסק דין שניתן נגדם - בהסכמתם, במעמד צד אחד, בדיון שהיה קבוע להוכחות, ואשר התובע וב"כ לא התייצבו בו, וזאת ביום 10.11.97(להלן: פסק הדין). יש לציין, כי התאונה ארעה ביום 24.11.94, והתביעה הוגשה ביום 6.2.95(לעניין חובת תם הלב של מבטח המתמהמה שלא בתם לב ונמנע מלשלם תגמולי ביטוח (ר' ע"א 196/88 כלל חב' לביטוח בע"מ נ. הפועלים ליסינג בע"מ, פ"ד מו (1) 756). ג. ההלכה היא כי "ההצמדה והריבית עפ"י חוק פסיקת ריבית והצמדה תשכ"א 1961אינן באות לענוש את מי שחב בחב אלא באות להבטיח כי למרות חלוף העיתים ושינויי ערך המטבע ישולם סכום המשקף את ערכו של הסכום המקורי ביום התשלום בפועל" (ר' ע"א 330/78 המהפך אגודה שיתופית בע"מ נ. פ"ש מס הכנסה פ"ד לה (2), .449ר' גם ע"א 493/90 פ"ש חיפה נ. הד הקריות בע"מ דינים עליון כרך נ"ג 211). .10סוף דבר אני מחייבת את הנתבעים לשלם לתובע את הסכומים כדלקמן: א. בגין נזקי רכב התובע 747, 16ש"ח שכ"ט שמאי 102, 1ש"ח דמי שכירות רכב חלופי 941ש"ח 789, 18ש"ח הסכומים הנ"ל ישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל. ב. הנתבעים יהיו רשאים לנכות מהסכום האמור בס"ק (א) לעיל, את הסכום ששולם על ידם עקב פסק הדין, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום התשלום. ג. הנתבעים ישאו בהוצאות התובע ובשכ"ט עו"ד בשיעור של % 15מהסכום הנקוב בס"ק (א) לעיל בצירוף הפרשי ההצמדה והריבית האמורים בו וזאת עד ליום מתן פסק הדין, בתוספת דמי מע"מ כחוק. תשלום שכר הטירחה ישא הפרשי הצמדה וריבית מיום פסק הדין ועד ליום התשלום בפעול. משפט תעבורהזכות קדימה