בעלי בית הקפה התלוננו כי כל הפלטות מתקפלות ומתנפחות, ובשל היות הסחורה פגומה, החל בית הקפה לבטל לחברה שיקים. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא אי תשלום לספקים של בית קפה: .1בתחילה הוגשה תביעה בסדר דין מקוצר נגד הנתבע כהן יעקב וסכום התביעה היה -.690, 8ש"ח. כהן יעקב הגיש, באמצעות בא כוחו, בקשה לרשות להתגונן בצרוף תצהיר. הדיון בבקשה נקבע ליום 9.2.97, ברם, עוד בטרם הגיעה הבקשה לדיון הגיש ב"כ התובעת ביום 27.10.96בקשה לתקן כתב התביעה, באופן כזה שהנתבעת תהא חב') .b.c.nלהלן: "החברה") במקום כהן יעקב (להלן: "מר כהן"). הבקשה הוגשה בהסכמת ב"כ הצדדים ואף הוסכם ליתן לחברה רשות להתגונן כאשר תצהירו של מר כהן ישמש כתב הגנה. הסכמה זו אושרה ע"י כב' הרשמת ביום .27.10.96 ברצוני לציין כי כלל לא היה צורך במתן רשות להתגונן, שכן התביעה המתוקנת הוגשה בסדר דין רגיל ובאופן כזה זכאית היתה החברה להגיש כתב הגנה. כתב הגנה לא הוגש בפועל. משכך, עומדת בפניי תביעה מתוקנת, והמילים "סדר דין מקוצר" לא קיימות יותר ואין בפני כתב הגנה מאת החברה - הנתבעת. .2כתב התביעה מכיל בחובו, בין היתר את העובדות הבאות: א) התובעת הינה חברה העוסקת בסחר בעץ ובעבודות נגרות והחברה הנתבעת היתה אחת מלקוחותיה. ב) התובעת סיפקה לחברה סחורה על פי תעודות משלוח מס' 3150ו- 3274ובהתאם לכך הנפיקה התובעת חשבוניות מס' 3146ו- .3261תעודות המשלוח והחשבוניות צורפו לכתב התביעה. ג) החברה קיבלה הסחורה, לא טענה כל טענה בקשר לטיבה או לכמות, אך לא שילמה לתובעת תמורת הסחורה - תמורה המסתכמת לסך -.690, 8ש"ח. .3היות ותצהירו של מר כהן, שהוגש גם בשם החברה, הינו כתב הגנה לפי הסכמת ב"כ הצדדים, אביא להלן בקצרה העובדות שהועלו בתצהיר והמהוות את הגנת החברה: א) ביום 17.4.95רכשה החברה מאת התובעת 50שולחנות עץ מפורמאיקה עבור בית קפה "קזה" בבאר-שבע (להלן: "בית הקפה"). לא חלפו מספר שבועות ובעלי בית הקפה התלוננו כי כל הפלטות מתקפלות ומתנפחות, ובשל היות הסחורה פגומה, החל בית הקפה לבטל לחברה שיקים. מר כהן פנה אל התובעת והודיע לה על הפגם ואבי, שהינו מנהלה של התובעת (להלן: "אבי") נוכח לדעת שאכן קיים פגם. אבי הסכים לתקן השולחנות על חשבונו, אך דרש מהחברה להביא הסחורה לתובעת. החברה אכן הביאה את הסחורה לתובעת, הסחורה תוקנה והוחלפה והחברה אף פיצתה את בית הקפה בעבודות שונות ותוספות. ב) כאשר ביקשה החברה פיצוי מהתובעת עבור נסיעות, סבלות והובלה, השיב אבי כי יפצה בסחורה במקום הנזק, ואכן סופקה לחברה סחורה עפ"י תעודות המשלוח, אשר היתה למעשה פיצוי על הנזקים. .4מתצהירו של מר כהן עולה כי עיקר ההגנה הוא בכך שהסחורה המופיעה בתעודות המשלוח שצורפו לכתב התביעה, היא סחורה שניתנה לחברה כפיצוי מוסכם על הנזקים שנגרמו לחברה וכי אין זו סחורה חדשה ונוספת שבגינה יש מקום לשלם לתובעת סכום כלשהו. .5בתיק זה קויים ביום 20.1.97קדם משפט, ומשלא היו בקשות מיוחדות, נקבע התיק להוכחות ליום .6.7.97בהחלטה מיום 20.1.97(בפרטיכל נכתב בטעות תאריך 9.1.97) אף נקבע כי העדויות הראשיות של בעלי הדין ושל עדיהם יוגשו בתצהירים אליהם יצורפו המסמכים הרלוונטיים. ב"כ התובעת הגיש ביום 17.3.97תצהיר עדות ראשית מטעם התביעה, אך ב"כ החברה כשם שלא הגיש כתב הגנה, כך לא מילא אחר החלטת ביהמ"ש מיום 20.1.97ולא הגיש תצהירי עדות ראשית עד יום הדיון וגם לא ביום הדיון עצמו. ב"כ החברה התעלם מקיום ההחלטה מיום 20.1.97ומהוראות תק' 168לתק' סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, וכאשר נשאל בתחילת הדיון בהוכחות בדבר מחדל זה, השיב ב"כ החברה כי יש תצהיר של עדות ראשית בבקשה לרשות להתגונן וגם יש להם עדות מרכזית חשובה מאוד של האיש שקיבל את הסחורה ולא רצה לשלם בשל הפגם. כאשר העיר גם ב"כ התובעת את עובדת העדר תצהיר ומשמעותו, השיב ב"כ החברה: "זה בעיה שלי שלא צירפתי". (עמ' 2לפרוטוקול, שורה 27). עם כל הכבוד לב"כ החברה, זו לא רק בעיה שלו אלא גם בעיה של החברה - הנתבעת. "בעיה" נוספת יש לו לב"כ החברה והיא, שלמרות שהצהיר בתחילת הדיון, שיש לו עדות מרכזית חשובה מאוד של האיש שקיבל הסחורה (עמ' 2לפרוטוקול, שורות 19-21, ההדגשה שלי ג.ב.), לא חזר על כך לאחר שב"כ התובעת הכריז "אלה עדיי" וגם לא ניסה לבקש או לנמק בקשה לאפשר לו להזמין עד חשוב כזה, אלא כל שהיה לו לומר הוא: "אם חברי רוצה לחקור את מר כהן על התצהיר שמסר בבקשה לרשות להתגונן, זכותו לעשות כן והוא יכול לחקור אותו" (עמ' 8לפרוטוקול, שורות 18-19). עם כל הכבוד לדברי ב"כ החברה, נראה לי כי ב"כ החברה לא עשה הבחנה נכונה בין שלב הדיון בהוכחות לבין שלב הדיון בבקשה לרשות להתגונן. דין תצהיר התומך בקשה לרשות להתגונן, שלגביו קיימים כללים מקילים יותר, אינו אותו דין החל על תצהיר עדות ראשית. .6א) משכך, יכולתי כבר עתה לסיים את פסק הדין ולקבוע כי הנתבעת כלל לא הביאה עדים ובהעדר כל ראיה מטעם החברה-הנתבעת, הרי שדין התביעה להתקבל. יחד עם זאת, היות ומר אבי חיים - עובד התובעת - הגיש תצהיר ת/ 1ונחקר עליו בחקירה נגדית עלי להתייחס לכך ולבחון אם בחקירה הנגדית הצליח ב"כ החברה-הנתבעת לאיין את הסיכוי של התובעת בהוכחת תביעתה. אבי הסביר את השתלשלות העניינים, ובהתיחס לשתי החשבוניות טען אבי כי אלו החשבוניות שסכומן טרם סולק. אבי צרף לתצהירו את נספח א', שהוא כרטיס הנהלת חשבונות לשנת 1995ואבי הסביר היטב את משמעות החיובים והזיכויים שבכרטיס זה. ב) לגבי החזרת השולחנות, מאשר אבי את החזרתם, אך טוען כי תמורת ההחזרה קיבלה החברה זיכוי. בענין ההחזרות, הסביר אבי גם את משמעות תעודות המשלוח חנ/1- חנ/ 3ומצינו שאלו תעודות משלוח של החזרות ולא של הספקה ולכן עודות משלוח אלו אינן מן הסחורה בה חוייבה החברה, שכן בתעודת משלוח חנ/ 3אף צויין "ללא חיוב". מר כהן מתיחס בתצהירו לרכישת 50שולחנות מעץ ביום 17.4.95ואלה היו פגומים. לפי טענתו, היתה תלונה בקשר לפלטות מספר שבועות לאחר הספקתן. ראשית, לא הוכח כל פגם באותם שולחנות, לא הוכח שמר כהן או החברה - פיצו את בעל בית הקפה. בעל בית הקפה, שהוא כנראה העד החשוב שהיה צריך להעיד מטעם הנתבעת - לא הובא להעיד. מר כהן טוען בתצהירו כי דרש פיצוי עבור נסיעות, סבלות והובלה ולטענתו הסחורה שהיתה בתעודות המשלוח הנדונות היוותה פיצוי על הנזקים ולא סחורה נוספת. ג) למעשה הייתי צריך להתעלם כליל מן האמור בתצהירו של מר כהן מאחר ולא הגיש תצהיר עדות ראשית, אך גם אם התייחסתי לכך, עשיתי זאת כדי להראות כי האמור בתצהיר אין בו פירוט אלא אמירה סתמית. מר כהן לא הוכיח מה גובה ההוצאות שהוא טוען להן, לא כל שכן שלא הוכיח שגובה סכום ההוצאות שווה לגובה סכום הסחורה שסופקה בתעודות המשלוח. זאת ועוד, כל הארוע של גילוי הפגמים ותיקונם סבב סביב חודש אפריל 95ואילו תעודות המשלוח נושאות תאריך של חודש אוגוסט 1995וספטמבר 1995ומועדים אלה מופיעים בכרטיס הלקוח. לכן, אני קובע שאין כל קשר בין פיצוי לו טוען מר כהן לבין הספקת הסחורה בהתאם לתעודות המשלוח. ד) אבי לא מכחיש שהוחזרה סחורה, אך טענתו, שהוא זיכה את החברה בגין החזרה זו, לא נסתרה. על כן, מקבל אנוכי טענת ב"כ החברה כי יש סחורה שהוחלפה או הוחזרה, אך אין קשר בין החזרות אלה לבין הספקת סחורה אחרת בהתאם לתעודות המשלוח. בגין הסחורה שהוחזרה זוכה כרטיס הלקוח של החברה. .7מכל האמור לעיל, החלטתי להאמין לגירסתו של אבי שהחשבוניות שצורפו לתביעה הן חשבוניות בגין סחורה שסופקה לחברה-הנתבעת ואין חולק כי החברה-הנתבעת לא שילמה עבור חשבוניות אלה. לפיכך, הוכיחה התובעת את תביעתה ואני מחייב הנתבעת לשלם לתובעת סך -.690, 8ש"ח בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה - 27.10.96- ועד התשלום בפועל. כמו כן, אני מחייב הנתבעת לשלם לתובעת הוצאות משפט וכן שכ"ט עו"ד בסך -. 300, 1ש"ח בתוספת מע"מ ובצירוף ריבית והפרשי הצמדה מהיום ועד התשלום בפועל. בית קפהשיקים