קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא אכיפת חוזה בלתי צודקת: .1עניינו של פסק דין זה הוא בתביעת התובעת לאכיפת ההסכם מיום 14.7.94, הוא ת/ 2(להלן: ההסכם), שנערך בינה-באמצעות אביה-לבין הנתבע כפי שתוקן ע"י זכרון דברים מיום 5.10.97, הוא ת/1, לשלם את יתרת החוב על פי ההסכם וזכרון הדברים, בסך השווה ל- 000, 255דולר. .2בתביעה זו ניתנה ביום 16.6.97 החלטה לפיה התקבלו עיקרי טענות התובעת וכל הנותר לבירור הוא טענת הנתבע כי בנסיבות הענין, אכיפת ההסכם לפי סע' 3(4) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) תשל"א- 1970(להלן: החוק) הינה בלתי צודקת. .3להלן אזכיר את עיקרי העובדות הנחוצות להכרעה בטענה הנ"ל, כפי שנקבעו בהחלטתי הנ"ל, המהווה בכללה חלק בלתי נפרד מפסק דין זה:ב- א. ביום 13.7.94נערך ההסכם בין הצדדים, לפיו הנתבע רכש את זכויות התובעת במגרש 248שבמעלה אדומים, כולל המבנה שעליו (להלן: הנכס), תמורת סך של 000, 190דולר. ב. הנתבע שילם 000, 45דולר על חשבון התמורה ובסמוך לתשלום סכומים אלו קיבל את החזקה בנכס והשלים את בניית המבנה באופן שיוכשר למגורים. הוא נכנס לגור בו יחד עם אשתו ב- .1/95 ג. ביום 5.10.95נערכו בין הצדדים שני מסמכים נוספים שהם "מזכר הסכם" (להלן: ת/14) ו"זכרון דברים" (להלן: ת/1) שמתוכם עולה כי בהמשך להסכם, לאחר שהנתבע לא שילם עד אותו תאריך את יתרת התמורה בסך 000, 145דולר, הסכימו הצדדים כי ימונה שמאי שיעריך את שוויו של הנכס "כפי שהיה ביום עריכת ההסכם, במצבו הפיזי, בערכו למועד הערכתו אילו נמכר היום בשוק החופשי" (סע' 1לת/1); כי: "במידה ויתברר כי ערכו של הנכס עולה על המחיר שנקבע בהסכם מיום 13.7.94, ישלם מר שבי בראשי את התמורה לפי הערכת השמאי" (סע' 2לת/1); וכי "לאחר קבלת הערכת השמאי, יחתמו הצדדים על הסכם מכר תוך 7ימים מיום קבלת חוות הדעת ומלוא התמורה תשולם במועד חתימת ההסכם או לשיעורין תוך 14יום" (סע' 3לת/1). ד. ביום 14.1.96הסכימו הצדדים כי השמאית ז'קלין חכם תשמש כבוררת לנשוא הנכס (ראה ת/9). ה. ביום 14.3.96קבעה השמאית, במעמדה כבוררת, את ערכו של הנכס בסך 000, 300דולר (ראה ת/8). ו. עד היום, אין חולק כי הנתבע לא חתם וגם לא הציע לחתום על הסכם המכר המוזכר בסע' 3לת/ 1ולא שילם סכום נוסף כלשהו מעבר לתשלום של 000, 45דולר, שהתבצע לפני קבלת החזקה בנכס. ז. לאור האמור, יתרת מחיר הנכס עפ"י ת/2, ת/ 1ות/ 8הוא 000, 255דולר. .4הטיעון המשפטי: אקדים תחילה כי דוחה אני את טענת ב"כ התובעת בדבר העדר אפשרות העלאת טענת אי הצדק שבאכיפה, מחמת היותר בגדר "שינוי חזית", שכן המדובר בסעד שביהמ"ש יכול להיזקק אליו, ללא טעון, בכתב טענות ואף מיוזמתו. הטענה העיקרית היא כאמור, שהאכיפה אינה צודקת, דהיינו: יהא זה בלתי צודק לאכוף את ביצוע ת/ 1ות/ 2בעין ויש להעדיף סעד של השבה. ככלל, אכיפה לסילוק חיוב כספי הינה צודקת, אך לנוכח הגדרת "אכיפה" בסע' 1לחוק, הקובע: "אף אכיפה בצו לסילוק חיוב כספי...". מוכן היה כב' השופט ש' לוין להניח בלא לפסוק בדבר, ש"קיימים מקרים נדירים שבהם רשאי בית המשפט לקבוע, שאכיפת חוזה היא בלתי צודקת בנסיבות הענין, גם כשהמדובר בחיוב כספי" (ראה ע"א 254/86, י' ניניו ואח' נ' משכן בנק הפועלים למשכנתאות בע"מ, פ"ד מב(1), 1, בעמ' 3-ההדגשה שלי-א.ב.ז.). במקרה דנן, טוען ב"כ הנתבע כי האכיפה הינה בלתי צודקת כי לנתבע אין יכולת כלכלית לבצע ההסכם ולשלם 000, 255דולר עבור יתרת התשלום. ראשית-לא הובאה כל ראייה להוכחת חוסר היכולת של הנתבע. הוא לא הגיש כל מסמך לאמת ההוצאות שהוציא להשלמת הבניה (המסתכמות, לשיטתו, ב000,170-000, 150דולר!) ולא זכר אם הגיש דו"ח על הכנסותיו לשנת 1996או כמה הרוויח בשנים 1995- 1994(עמ' 114לפרוטוקול), כך שאין להעלות כל ממצא עובדתי מעדותו ביחס ליכולתו לעמוד בביצוע ההסכם ת/1, ת/ 2ות/.8 שנית-חוסר יכולת אינו מהווה נסיבה בה אכיפת החוזה היא בלתי צודקת (וראה בהקשר זה האסמכתאות שבסע' 8לסיכומי ב"כ התובעת). כדברי פרופ' ג' שלו (בעמ' 537לספרה "דיני החוזים - 1990):נ- "כדי להביא לידי שלילת זכות האכיפה של הנפגע ולשכנע את בית המשפט כי מתן צו אכיפה יהא בלתי צודק בנסיבות הענין, על המפר להראות כי העוול שייגרם לו אם ייאכף החוזה, גדול מן העוול שייגרם לנפגע אם תידחה תביעתו לאכיפה, ויהא עליו להסתפק בפיצוי כסף. בגדר מבחן הצדק ישקול בית המשפט את התנהגות הצדדים, את האינטרסים שלהם ואת התוצאות הצפויות לכל אחד מהם במקרה שייאכף החוזה ובמקרה שלא יאכף". בנסיבות הענין, אי אכיפת החוזה ת/ 1ות/ 2פירושו קביעת הענקת פיצוי כספי לתובעת לפי סע' 2לחוק בגין הפרת חוזה. משמעות הדבר, כי הנתבע יתחייב לשלם לתובעת פיצוי המגיע להפרש בין מה ששילם וערך הנכס כפי שנקבע ע"י השמאית, כך שאין ענין לבחון למי נגרם העוול הגדול יותר! נוסף על כך, ת/ 1נערך בתגובה להפרת ההסכם המקורי ע"י הנתבע ומצביע על העדפת הצדדים לקיום החוזה על פני ביטולו. העובדה כי השמאית/בוררת הגיעה לתוצאה שאינה רצויה לנתבע אינה מכשירה טענה של אכיפה בלתי צודקת. להיפך, מאמציהם של הצדדים להגיע לפתרון מחוץ לכותלי ביהמ"ש לביצוע ההסכם והסכמתו המפורשת של הנתבע לקבל עליו פסק הבוררות ולשלם יתרת התשלום עד גובה הערכת השמאית אם היא תעלה על הערך המקורי מונעת ממנו לטעון לאי-צדק באכיפת תוצאות ת/ 1(קרי: ת/8). אם לנתבע טענות נגד "פסק" השמאית-הבוררת מקומן במסגרת תקיפת פסק הבורר (ת/8), מקומו בהליך לביטול הפסק על פי חוק הבוררות תשכ"ה- 1968ולא במסגרת חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) התשל"א-.1970 .5יחד עם זאת, לאור האמור בע"א 330/73, פ"ד כט(1), 651, בעמ' 656: "היושר המחייב ביצוע בעין של החוזה לטובת הקונה במידת האפשר, אינו יכול להיות חד צדדי. הוא מביא בחשבון את האינטרסים הלגיטימיים של שני הצדדים ומשתדל לעשות צדק עם שניהם". ובע"א 288/80, פ"ד לו(2), 365, 377: "בית המשפט חייב ליתן דעתו בשעת ההכרעה בתרופת האכיפה, בשיקולי הצדק של הצדדים כפי שהם מתגבשים בעת ההכרעה". מקובלת עלי טענת ב"כ הנתבע כי יש לנכות מערך הנכס כפי שהוערך בת/ 8את החלק היחסי ששילם התובע והוא 000,000/190,54 = % 23.7מערך הנכס, כך שיתרת תשלום מחיר הנכס הינה 100,71-000,003 = 900, 228דולר. .6סוף דבר, הנתבע ישלם לנתבעת סך של 900, 228דולר כערכו בשקלים לפי השער היציג ביום 14.3.96, צמוד למדד מהתאריך הנ"ל ועד למועד הפרעון, תוך 60יום מיום שב"כ התובעת-או אם ייבצר ממנו-נאמן אחר שימונה ע"י ביהמ"ש-יודיע לנתבע באמצעות בא כוחו כי התובעת הפקידה בידיו נוסח הסכם מכר חתום על ידי התובעת, בצירוף יפוי כח בלתי חוזר בחתימת ידה, המעביר את הזכויות בנכס לנתבע. על אף האמור, אם ידרוש הנתבע כי התובעת תחתום על מסמך כלשהו הדרוש לקבלת הלוואה-מובטחת ע"י שיעבוד הזכויות בנכס-תנאי נוסף לתשלום יתרת מחיר הנכס יהא חתימת התובעת על מסמך כאמור, תוך 15יום מדרישה לכך, ובלבד שהמסמך לא יטיל עליה חיובים כספיים. הסכם המכר החתום, בצירוף יפוי הכח הנ"ל, יימסרו לתובעת עם תשלום הסכום הנ"ל. הצדדים זכאים יהיו לפנות לביהמ"ש בבקשה למתן הוראות בקשר לתנאי התשלום, תוך 90יום מהיום. על המועדים הנ"ל לא תחול תקנה 529לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד-.1984 .7הנתבע ישלם לתובעת-בנוסף לחיובו עפ"י ההחלטה הנ"ל - סך 000, 20ש"ח + מע"מ, צמוד למדד מהיום. חוזהאכיפת חוזה