אשם תורם בתאונות דרכים עקב פניית פרסה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא אשם תורם בתאונות דרכים עקב פניית פרסה: .1ביום 8.4.95 שעה 00: 13לערך נהג התובע ברכבו, בכביש שהינו דו מסלולי עם אי תנועה החוצה אותו. באותה עת נהג הנתבע במכוניתו בכיוון הנגדי ובהגיעו לצומת, ביצע הנתבע לפתע פניית פרסה מבלי שבדק כי מולו נוסע התובע. התובע, אשר לא הספיק לבלום את רכבו, פגע בצד ימין של מכונית הנתבע בעת שהיתה בביצוע פניית הפרסה. לאור העובדות הנ"ל, טוען התובע כי התאונה ארעה באשמתו ורשלנותו הבלעדית של הנתבע בכך שבעת ביצוע פניית הפרסה לא בדק הנתבע את תנאי הדרך. לא עצר ולא האט את רכבו, לא נקט אמצעי זהירות, הפריע לתנועה ונהג בקלות ראש. עוד טוען התובע כי כתוצאה מהתאונה, נגרם לרכבו נזק כבד והרכב תוקן במוסך. התובע קיבל נזקיו מחב' הביטוח ובתביעה זו תובע התובע מהנתבעת את נזקיו העקיפים כגון: השתתפות עצמית ע"ס -.000, 1ש"ח, הפסד הנחת העדר תביעות -. 630ש"ח, ערך כינון 113, 1ש"ח וירידת ערך בסך 120, 6ש"ח, הוצאות עריכת דו"ח השמאי בסך -. 491ש"ח, הפסד 10ימי עבודה בעלויות של -.000, 2ש"ח ובסה"כ -.354, 11ש"ח, כאשר לאחר צרוף ריבית והפרשי הצמדה עד הגשת התביעה מגיע הסכום הנתבע לסך -.822, 11ש"ח. .2לנתבע גירסה שונה הבאה לידי ביטוי בכתב ההגנה. לגירסת הנתבע, אין כל קשר בין ביצוע פניית הפרסה לבין התאונה, התאונה ארעה לאחר סיום פניית הפרסה ולאחר שהנתבע כבר הספיק לנסוע ישר בנתיב אליו פנה. לטענת הנתבע, ארעה ההתנגשות בחלקו האחורי של רכב הנתבע וזאת לאחר שהתובע לא שמר על מרחק כדין מרכבו של הנתבע. לכן, טוען הנתבע שהתאונה ארעה בשל רשלנותו המכרעת של התובע שהתבטאה באי שמירת מרחק, נהיגה במהירות מופרזת, העדר בלימה במועד, חוסר התחשבות בתוואי הכביש ובכלי רכב שנסעו בו. באשר לנזקים, טוען הנתבע, שהנזקים ברכבו היו קלים, לטענתו תיקן הנתבע את רכבו בעלות של -. 200ש"ח. באשר לנזקים הנטענים ע"י התובע, מסביר הנתבע שהסכומים הנדרשים מוגזמים ומופרזים. .3ב"כ הנתבע טען בראשית סיכומיו שיש לדחות התביעה בשל חוסר יריבות. טענה זו נטענה לראשונה בסיכומים, לא נטענה בכתב ההגנה ולא ניתן לתובע או לב"כ התובע להגיב עליה במהלך הדיון. על כן, אין אני מקבל הטענה בשלב זה. .4א) שתי עובדות אינן שנויות במחלוקת בין הצדדים: אחת, ביצוע פנית פרסה ע"י הנתבע והשניה, שהתובע הוא זה שפגע ברכב הנתבע. באשר לארוע עצמו, חלוקים הצדדים בגירסאותיהם. התובע טוען כי הנתבע ביצע פניית פרסה מבלי לבדוק אם נוסעים רכבים בכיוון הנגדי וכתוצאה מכך, משלא הספיק התובע לבלום, פגע רכב התובע ברכב הנתבע. ולעומתו טוען הנתבע כי אין קשר בין פניית הפרסה לבין קרות התאונה, שכן לדבריו אירעה התאונה לאחר שהנתבע כבר סיים את הפניה וכבר הספיק לנסוע ישר בכיוון נסיעתו. ב) התובע הגיש תרשים ת/ 1ולאור ההסבר שנתן התובע לתרשים ולאור העובדות שהביא התובע עצמו, אני קובע כי הנתבע אמנם אחראי לתאונה, אך גם לתובע רשלנות תורמת עד כדי %.50 .5ואלה הם הנימוקים לקביעתי הנ"ל: א) חווה"ד שהגיש התובע מצביעה על נזקים כבדים שארעו לרכבו. (ראה חווה"ד מיום 8.5.95). נזקים אלה מצביעים על כך שהתובע נסע במהירות בנסיבות הענין. לאור זאת, אין תימה מדוע לא הספיק התובע לבלום את רכבו ופגע ברכב הנתבע. התובע הוא זה שפגע ברכב הנתבע. המהירות בה נסע התובע לא איפשרה לו לבלום ומפאת הפגיעה העלה התובע את רכב הנתבע על אי התנועה (ראה דברי התובע בעמ' 4לפרוטוקול, שורה 8-9). ב"כ התובע טוען אמנם כי לא ייתכן שהתובע נהג במהירות כה גבוהה. עם כל הכבוד, אין אני תמים דעים עמו. סימני הבלימה מעידים אחרת ואם טוען ב"כ התובע כי נסיונות התובע למנוע את התאונה ע"י הבלימה לא צלחו - אות וסימן הוא שהמהירות בה נסע התובע היא שגרמה לכך שלמרות הבלימה - לא הצליח לעצור. ב"כ התובע אף מציין כי נסיונות הבלימה הביאו לכך שהתאונה היתה קלה בנסיבות המקרה. לרכב התובע נגרם נזק - על פי חווה"ד - בסך 250.80, 13ש"ח ואם לגרימת נזק בגובה כזה אפשר לקרוא תאונה קלה, אזי יש גם חומר למחשבה כיצד תאונה קלה מורידה % 4מערך המכונית! ב) בחקירה הנגדית מסביר התובע כי ראה את רכב הנתבע במרחק של פחות מ- 20מ' ועוד מציין התובע כי הסיבוב של הנתבע היה צמוד לאי התנועה (ראה עמ' 6לפרוטוקול, שורה 29). אם כך, כיצד הגיע התובע עד למקום נסיעת הנתבע כשהוא צמוד לאי התנועה? ואם כך הגיע התובע, הרי שאין ספק שגם בכך תרם תרומתו לפגיעה ברכב הנתבע. התובע אמנם מסביר כי לא יכול היה לנסוע בצד ימין מאחר וחנו כלי רכב, אך אין בכך כדי לאפשר לו נסיעה לא זהירה ולא להבחין בנעשה בכביש לפניו. ג) עד התביעה אשריף על נאשף (להלן: "אשריף"), לא ראה כיצד ארעה התאונה. הוא הגיע למקום אחרי התאונה ומצא את הרכבים לאחר התאונה. העד מעיד כי רכב הנתבע נפגע בדלת הימנית ובקצה של הארגז. אם אכן הפגיעה ברכב הנתבע היא במקום שמציין העד ואם לפי דברי התובע ביצע הנתבע הפניה צמוד לאי התנועה - הרי שכל זה מצביע על התקרבות יתר של מכונית התובע עד כדי סטיה לעבר מכונית הנתבע ופגיעה בה. ד) התובע טען לגבי הנזק שנגרם לרכב הנתבע, על הבירור שבירר עם הפחח (עד הגנה 1), אך אין בפני תביעה נגדית של הנתבע, כך שבשלב זה לא עומדת לדיון שאלת הנזק ברכב הנתבע. קיימת עדות התובע ועדות אשריף על מקום הפגיעה ברכב הנתבע ולכן אין גם רלוונטיות לעדותו של עד הגנה 1לענין הקבלה ועל מה שהוא תיקן ברכב. ייתכן וענין הקבלות מעורר תמיהה על ההבדלים שביניהן (ראה חנ/ 1לעומת חשבונית 464- ת/1), אך העד נותן הסבר לענין. גם אם אומר העד שהיתה פגיעה בחלק האחורי, שהוא תיקן פגיעה זו (ראה עמ' 10לפרוטוקול, שורות 22-23), אין זה משנה את העובדה שהנתבע ביצע הפניה בחוסר זהירות ומבלי לבדוק את תנאי הדרך. מעשיו של התובע בגין החשבוניות באים לידי ביטוי בסעיף 2לסיכומי ב"כ הנתבע וייתכן שמדברי העד עולה ריח של קנוניה בינו לבין התובע בכל הרשום בחשבוניות כדי לעזור לתובע לקבל כסף מהביטוח (ראה במיוחד דברי העד בעמ' 11לפרוטוקול שורות 17- 30ועמ' 12רישא), וייתכן ודבר זה ראוי לחקירה מעמיקה יותר ע"י המוסמכים בדבר, אך אין בכך כדי להשפיע על תוצאות המשפט נשוא תביעה זו. (ראה גם דברי הנתבע לענין זה בעמ' 15לפרוטוקול, שורות 12- 28ועמ' 16רישא). ה) עד הגנה 2, הינו סוכן ביטוח. אין אני יכול לסמוך על מרחק הבלימה המצויין על ידו כאשר העדיף למדוד המרחק בצעדים ולא הביא עמו מכשיר מדידה. יחד עם זאת, אין ספק שבמקום נמצאו סימני בלימה ואין גם ספק שהתובע ניסה לבלום כדבריו, אך בכל זאת לא הצליח לבלום. ו) הנתבע מציין בעדותו כי בהגיעו למקום הפניה, אותת, עצר והסתכל ימינה ושמאלה ולא ראה רכב ולכן ביצע הפניה. אני לא מאמין לנתבע שאכן בדק היטב את הנעשה ימינה ושמאלה, שכן, אם לאחר שעבר 10מ' שמע ברקס אדיר, משמע שרכב התובע היה במרחק כזה שחייב היה הנתבע להבחין בו. (ראה עדות הנתבע בעמ' 14לפרוטוקול שורות 20-23). הנתבע טוען כי רכבו נפגע בפגוש האחורי מצד ימין ואילו התובע ועד התביעה מציינים שרכב הנתבע נפגע בדלת ימין ובארגז. אין בפני חוו"ד המתארת הפגיעה ברכב הנתבע. .6משקבעתי כי הנתבע אחראי לגרם התאונה וכי לתובע רשלנות תורמת עד כדי % 50לקרות התאונה, עלי לדון עתה בסכום הנזק שעל הנתבע לשלם לתובע: א) התובע לא הוכיח הפסד ימי עבודה והתובע לא הוכיח שלא קיבל שכר בעד 10ימים. בכתב התביעה קובע התובע הפסד כספי בגין הפסד ימי עבודה בסך -.000, 2ש"ח - אם כי בסיכומיו היה ב"כ התובע זהיר יותר בכתבו "נגרם לתובע נזק בגין הפסד ימי עבודה שמוערך ע"י התובע..." (ראה סעיף 8לסיכומיו). בין כך ובין כך התובע לא הוכיח נזק זה. ב) אני מקבל טענת ב"כ הנתבע, שאין להעתר לתביעת התובע בגין הנחת העדר תביעות בסך -. 630ש"ח, שכן רכבו של התובע היה מעורב בתאונה קודמת שארעה בתקופת אותה פוליסה. ג) על פי אישור חב' הביטוח של התובע הצליח התובע להוכיח השתתפות עצמית ע"ס -.000, 1ש"ח וערך כינון בסך -.113, 1ש"ח. (ראה ת/4). ד) באשר לסכום הנתבע בגין ירידת הערך בסך -.120, 6ש"ח, מקבל אנוכי את טענת ב"כ הנתבע שאין לקבל מלוא הערכה זו. חווה"ד אינה מתיחסת לתאונה קודמת עליה העיד התובע וכנראה שהתובע לא הביא זאת לתשומת לב נותן חוות הדעת. חווה"ד מציינת הממצאים שנמצאו, אך אין דיון שממצאים אלה הם תוצאה ישירה לתאונה זו. כך למשל נמצאו סימני ריתוך לא מקוריים על חיבורי פח אחורי, כאשר הנזק שנגרם לרכב התובע בתאונה זו הוא בחלק הקדמי. כמו כן, מקבל אנוכי טענת ב"כ הנתבע שבחוו"ד זו אין התיחסות אם בקביעת שווי המכונית נלקח בחשבון היות המכונית רשומה ע"ש חברה. מכל האמור לעיל, אני מסכים לטענת ב"כ הנתבע שיש להפחית משווי נזקי ירידת הערך. .7מהאמור בסעיף 6לפסק הדין, הנזק המוכח הוא בסה"כ -.194, 7ש"ח הכולל בחובו: השתתפות עצמית -.000, 1ש"ח, כינון -.113, 1ש"ח, שכ"ט שמאי 491וירידת ערך -.590, 4ש"ח (%3). מאחר וקבעתי רשלנות תורמת של % 50מצד התובע, אני מחיייב הנתבע לשלם לתובע לסילוק מלוא התביעה סך -.597, 3ש"ח בצרוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום הגשת התביעה - 23.10.95- ועד התשלום בפועל. כמו כן, אני מחייב הנתבע לשלם לתובע אגרת המשפט באופן יחסי לסכום שקבעתי כנ"ל ובצרוף הוצאות משפט וכן שכ"ט עו"ד בסך -. 540ש"ח בתוספת מע"מ ובצירוף ריבית והפרשי הצמדה מהיום ועד התשלום בפועל. משפט תעבורהתאונת דרכיםאשם תורםפניית פרסה