ביטול קניית דירה מקבלן עקב ליקויי בניה

קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ביטול קניית דירה מקבלן עקב ליקויי בניה: 1. התובעים ב-ת"א 1318/97, בני הזוג, רכשו מהמשיבה מס' 1 דירת מגורים בפרויקט "אלוני שחר", בירושלים. יתר המשיבים נתבעים בתובענה כמנהלים של החברה המשיבה מס' 1. בכתב התביעה מעלים התובעים טענות, על ליקויים חמורים הקיימים בדירה ובכללם חוסר יציבות המבנה ופגמים ביסודותיה. בסופם של דברים הם עותרים, להצהיר על ביטולו של הסכם הרכישה ולחייב את המשיבים בסכומי פיצויים והשבה, בשיעורים ניכרים. 2. בד בבד עם הגשת כתב ההגנה, הגישו המשיבים גם הודעה לצדדים שלישיים. בין היתר נדרשה שם המבקשת לשפותם, בטענה שהיא ביטחה את עבודות הפרויקט בביטוח מסוג "כל הסיכונים". במסגרת הדיון בתיק בש"א 1487/99, הוסכם בין באי-כוח הצדדים, כי שולחת ההודעה היא המשיבה מס' 1 בלבד (ללא האורגנים, שהם המשיבים האחרים: עמ' 13 לפרטיכל הישיבה, מיום 9.3.99). 3. בבקשה שלפנינו, עותרת המבקשת לסילוק ההודעה כלפיה על הסף, מן הטעם שבהליך אחר, שבו נקטה המשיבה בבית המשפט המחוזי בתל-אביב (ת"א 1216/94. הוגש ביום 31.1.94), מוצתה כבר עילת התביעה, בדיוק באותו הנושא. לדידה, התובענה שם מלקטת אל גדרה את כל טענות המשיבה כלפי המבקשת, בבחינת "תובענת סל" לגבי נזקיה בפרויקט האמור. 4. אכן, למקרא ההודעה לצד שלישי (בכל הנוגע אל המבקשת) ולמקרא כתב התביעה הנ"ל עולה, כי המדובר באותו הנושא ממש, דהיינו: נזקים שנגרמו בזיקה לפרויקט האמור, במהלך התקופה למן חודש נובמבר 91' ועד לשלהי שנת 93'. בסעיף 4 רישא לכתב התביעה שם נרשם: "בין חודש נובמבר 1991 לחודש פברואר 1993, או בתאריכים סמוכים להם, נגרמו נזקים חמורים למבנים בפרוייקט ולביסוסם ובין היתר חלה תזוזה ושקיעה של כלונסאות ונגרמו סדקים רבים בבתים עצמם". ואילו בסעיף 1.2 להודעה לצד שלישי נרשם: "עפ"י טענת התובעים בתביעה בתיק זה, הרי שבין החודשים נובמבר 1991 לשלהי שנת 1993, נגרמו נזקים לדירותיהם, ובין היתר חלה תזוזה ושקיעה של כלונסאות ונגרמו סדקים רבים בבתים עצמם". על-פי כתבי הטענות המדובר, אם-כן, באירוע אחד הנוגע לחוסר היציבות של המבנים והנזקים בשל כך. 5. השאלה הניצבת לפנינו הנה, האם ועד כמה רשאי בעל דין לפצל תביעות הקשורות לאותו העניין. בבקשתה פרטה המבקשת את נושא עילת התביעה. לטענתה: "הודעת צד ג' ותביעת תל-אביב מוגשות בגין אותה עילה" (הכותרת לאחר ה"רקע העובדתי", מסעיף 14 לבקשה ואילך). בהמשך מפנה המבקשת לתקנה 44 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-, המחייבת לכלול בתובענה את מלוא הסעד. בעוד שתקנה 44 מתייחסת לסעד קונקרטי ואוסרת את פיצולו, דנה תקנה 45 בריבוי סעדים בגין אותה עילת התביעה. שתי התקנות האמורות הן פן לדוקטרינת מעשה בית-דין. בשתיהן גלום הרעיון "שלא יהא זה מן הדין להציק לנתבע פעמים רבות בשל עילה אחת" (ד"ר י' זוסמן סדרי הדין האזרחי מהד' שביעית - בעריכת ד"ר ש' לוין, 169). נובע מכאן, כי אין מניעה מצד לנקוט בהליכים שונים בגין עילות שונות, אפילו אם המדובר באותו העניין ממש. מובן הוא הדבר, שתביעות מעילות שונות בקשר לאותו הנושא, אינן מזכות את התובע בתרופות מעבר לשיעור נזקיו. עם זאת, בכך אין כדי לאסור על עצם הגשת ההליכים הנפרדים. 6. עיון בחומר המונח לפנינו מלמד, כי למרות שהמדובר לכאורה בנושא אחד, עסקינן בעילות תביעה נפרדות. כתב התביעה בתובענה בתל-אביב, מתייחס בעיקרו לנזקי המשיבה עצמה, ובכללם הוצאותיה לשם הקטנת הנזקים, במסגרת הכיסוי בענף "ביטוח נכסים" (לפי סימן א' לפרק ד' "ביטוח נזקים", בחוק חוזה הביטוח, תשמ"א1981-. ראו שם גם את הוראת סעיף 61, המתייחסת להוצאות מבוטח בשל הקטנת הנזקים, וכן את סעיף 7 לכתב התביעה). לא כן ההודעה לצד שלישי, המתייחסת לשיפוי המשיבה על חיוביה כלפי התובעים, ככל שהיא מכוסה בביטוח. זהו כיסוי במסגרת "ביטוח אחריות", לפי סימן ב' לפרק ד' האמור. המבקשת התמקדה גם ברשום בסעיף 11 לכתב התביעה שם, לגבי התביעה עבור נזקים נוספים, "בהם פגיעה במוניטין וביטול עסקאות על ידי דיירים, אשר חלקם אף הגיש תביעות לפיצויים בגין הנזקים למבנים לבית המשפט". חרף זאת, אין בכך חפיפה לענייננו. המדובר שם בנזקי המשיבה, למוניטין ולתדמית, בשל סירוב המבטח לשאת בתשלום תגמולי הביטוח וכל הנגזר מכך. עוד ברור, כי תביעת בני הזוג שזו הוגשה לאחר הגשת התובענה בתל-אביב, על כן אין היא כלולה שם. ודוק: בסעיף 13 לכתב התביעה בקשה המשיבה לשמור על זכותה לבקש פיצול סעדים, לגבי נזקים שטרם גובשו. פשיטא, שלא כל נזקיה מוצו בתובענה. ככל שהמדובר בעילות נפרדות, הרי כאמור אין צורך לקבל רשות לערוך את הפיצול, אולם יש בכך כדי להבהיר, שהתובענה אינה מרכזת את כל הנזקים הנטענים. זהו טיבו של ביטוח "כל הסיכונים" או ביטוח אחריות, שאינם מכסים אירוע קונקרטי יחיד. כל תביעה של דייר רוכש נחשבת לאירוע ביטוחי נפרד, גם אם מקורו באותו העניין. בכך גם מתאפשרת תביעת השיפוי, בכל הליך והליך לחוד (לביטוח כל הסיכונים, ראו: ע"א 449/89 פלוק נ' רייט, פ"ד מו(2) 92, 97 מול א'-ב'). זאת ועוד, המדובר גם בעילות המתגבשות במועדים שונים: בעוד שב"ביטוח הנכסים" הזכות מתגבשת בעת קרות מקרה הביטוח, שהנו מועד אירוע האובדן או הנזק הפיזי; הרי ב"ביטוח אחריות" חל מקרה הביטוח "ביום שבו נולדה עילת החבות האמורה" (סעיף 65 לחוק חוזה הביטוח). מובן כי שני מועדים אלה - קרות אירוע הנזק הפיזי והתגבשות עילת החבות כלפי הרוכש - אינם חופפים בהכרח. פשיטא, שעסקינן בתביעות מעילות שונות. גם התיישנותן נתונה למועדים שונים, כנקוב בסעיף 70 לחוק הנ"ל (ראו גם: ע"א 3812/91 ברבארה נ' "אריה" חברה ישראלית לביטוח בע"מ, פ"ד מח(3) 441, 449 מול א'-ג'). 7. הודעה לצד שלישי כמוה כתובענה, אף אם היא על-תנאי בלבד, דהיינו: בכפיפות לחבות השולח-הנתבע על-פי התביעה העיקרית. לפיכך, גם העילה שההודעה צריכה לגלות זהה לעילת התביעה הנדרשת בכתב תביעה רגיל. הכלל החל, אפוא, על תביעות שונות בעילות נפרדות - אף אם לגבי אותו העניין - מיושם גם בנוגע להשוואה שבין תובענה לבין הודעה לצד שלישי. 8. די למעשה במסקנה דלעיל, לקיומן של עילות תביעה נפרדות, כדי לדחות את הבקשה. 9. עם זאת, אפילו אם נאמץ את עמדת המבקשת, לכך שעסקינן באותה עילה ממש, עדיין אין בנסיבות העניין הצדקה להיעתר לבקשה. הואיל והמדובר בנימוק חלופי בלבד, נבהיר להלן את קווי המחשבה לגביו בקיצור. 10. לפי כל חלופה נטענת, אין התובענות נוגעות לסעד אחד, כמובנו בתקנה 44 לתקנות סדר הדין האזרחי. כידוע, סעד שכזה אינו ניתן לפיצול (ע"א 238/79 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' יאנג אלום בע"מ, פ"ד לד(4) 449, 451 מול ד'. תקנות 44 ו45- דאז, מלוקטות אל תקנה 44 בנוסחה הנוכחי). לא כן סעדים שונים הנובעים מעילה אחת. תקנה 45 לתקנות, הדנה בנושא הסעדים בשל אותה העילה, אינה מונעת הגשת תובענה, בטרם הסתיים ההליך הראשון ונוצר מעשה בית-דין (ע"א 615/84 מרקוביץ נ' סתם, פ"ד מב(1) 541, 547 מול ב'-ג'; ע"א 424/73 מלון סטפניה בע"מ נ' מקליס, פ"ד כח(2) 537, 541-540). המדובר אם-כן בהחלת עקרון מעשה בית-דין, לאמור: לאחר סיומו של ההליך הראשון מוגשת תובענה לסעדים נוספים, בשל אותה העילה (ראו גם בספרה של ד"ר נ' זלצמן מעשה בית דין בהליך אזרחי (תשנ"א) 88 ואילך). כאשר מוגשת תובענה נפרדת, באותה העילה, אולם טרם הסתיים ההליך הראשון ועדיין לא נוצר השתק עילה, כי אז קיימת זכות לבעל הדין לבקש להעמיד את ההליך האחר, במסגרת הדוקטרינה של "העניין התלוי ועומד" (Lis Alibi Pendens). התרופה היא בהעמדת ההליך ולא בסילוקו על הסף (ע"א 9/75 אל-עוקבי נ' מינהל מקרקעי ישראל, פ"ד כט(2) 477, 485-484; ע"א 615/84 מרקוביץ הנ"ל, שם). המבקשת לא עתרה בבקשה דנן להעמיד את ההליך, ועמדה רק על מחיקתו או דחייתו על הסף. לפיכך, די גם בכך כדי שלא להיעתר לבקשה. 11. וגם זאת: הרעיון הגלום בטענה של Lis Alibi Pendens, נועד למנוע הטרדת הצד שמנגד ומערכת המשפט. כמו-כן מטרתו היא לצמצם את קיום האפשרות לתוצאות מנוגדות, באותו העניין ובין אותם הצדדים (ע"א 9/75 אל-עוקבי הנ"ל, בעמ' 483 מול א'-ב'; א' גורן סוגיות בסדר דין אזרחי מהד' חמישית (תשנ"ט) 88). עם זאת, כמו כל כלל דיוני, שרציונל מסוים טמון לצדו, יש לבחון האם יש טעם והגיון ביישומו, בנסיבות הקונקרטיות של העניין הנדון. כך, למשל, נקבע בפסיקה, כי הכלל בדבר מועד התגבשות העילה ליום הגשת התובענה הנו עניין של נוהל בלבד, "שמותר לסטות הימנו במקרה מתאים" (ע"א 707/78 ידיד יוסף נ' קניאל, פ"ד לה(4) 796, 799 מול ה'-ו'; ע"א 158/83 פינקל נ' נוימן, פ"ד לח(1) 17, 25 מול א'-ב'). הווי-אומר: לעתים ניתן גם לתבוע חיובים הצפויים להצטבר במועדים המאוחרים ליום הגשת התובענה, כאשר הרציונל של מועד גיבוש העילה ליום הנ"ל אינו מתאים למקרה. יפים להקשר זה דבריה של ד"ר זלצמן בספרה הנ"ל מעשה בית דין בהליך האזרחי (עמ' 113-112), שנאמרו לעניין תקנה 45 ודוקטרינת "מעשה בית-דין": "כלל זה, ככלל דיוני, אינו יכול להיות מוחל בדווקנות או בשרירות. שיקולים חברתיים שמייצג כלל מעשה-בית-דין, יהיו חשובים ככל שיהיו, אינם יכולים לעמוד כאשר שוכנע בית-המשפט שהפעלה דווקנית של הכלל תהא בלתי-צודקת כלפי בעל-הדין שכנגדו נטענת טענת המניעות: שכן, בנסיבותיו המיוחדות של המקרה שלפניו, אין לראותו כמי שאומנם מיצה את זכותו להתדיין בשל אותה עילת-תביעה במסגרת ההתדיינות הראשונה". כך גם לגבי הרעיון הטמון בהלכה בדבר Lis Alibi Pendens, כאשר יישומו על-ידי העמדת ההליך, עלול להוביל לתוצאה בלתי צודקת או לגרום עוול לתובע. זהו לדעתנו המצב בענייננו. ההודעה לצד שלישי מתייחסת לנזקים קונקרטיים צפויים, הנטענים על-ידי התובעים כלפי המשיבה; להבדיל מהטענות הכלליות המפורטות בתובענה שבתל-אביב. אפילו אם קיימת חפיפה בין שני ההליכים (כפי שכאמור אין אנו סוברים), כמדומה, שהצדק מוביל לכך, כי יש להותיר את ההודעה לצד שלישי על כנה. למירב יהא נכון הדבר, למנוע כפילות לגבי אותם סכומי נזק האמורים להתווסף לתובענה בתל-אביב (ראו בסעיף 13 לכתב התביעה שם, וכן את הרשום בסעיף 5 לתשובת המשיבים). במתכונת זו יישמר האיזון במצבה של המשיבה, בכל הנוגע לחיובים הצפויים ממנה וזכותה לשיפוי, שכן בין ברי לבין שמא - ברי עדיף. התובענה בתל-אביב מלקטת אל גדרה מכלול של נושאים, מתוך מודעות לכך, שתובענה לתגמולי דמי ביטוח אמורה להתיישן בתוך פרק זמן של 3 שנים (סעיף 31 לחוק חוזה הביטוח; ע"א 3812/91 ברבארה הנ"ל, פ"ד מח(3) 441). לפיכך התביעה שהוגשה הייתה מוצדקת, אולם בכך אין כדי לסכל את הכיסוי הקונקרטי, אם המשיבה תחויב בתובענה העיקרית וייקבע שהיא זכאית לשיפוי מהמבקשת. 12. ככלות הכל, יישום הדוקטרינה של העניין התלוי ועומד והעמדת ההליך, נתון לשיקול דעת בית המשפט, בהתאם לנסיבות המיוחדות של כל עניין (ע"א 3868/95 ורבר נ' ורבר, דינים עליון, כרך נה, 332). אומנם הכלל הנו, שברגיל יש להורות על העמדת ההליכים, אולם בנסיבות מוצדקות ניתן כאמור לסטות ממנו. עיקר החשש בענייננו נעוץ באפשרות של תוצאות סותרות, בין ההכרעה בהודעה לצד שלישי כאן, לבין ההליכים בבית המשפט המחוזי בתל-אביב. הילכך הוצע לבאי-כוח הצדדים לשקול את האפשרות, שלפיה סוגיית החבות ואחריות המבטח, מכוח הפוליסה, תוכרע בתובענה הכללית שם, ואילו בהליך דנן ייקבעו רק סכומי השיפוי, אם וככל שתקבע אחריות (החלטה במסגרת הישיבה מיום 14.7.99 - עמ' 17 לפרטיכל). המשיבה הסכימה לכך ודווקא המבקשת סירבה. בהודעתה המתייחסת לנושא האמור, פרטה ש"קבלת ההצעה תאפשר למשיבים להנות מן השימוש לרעה שעשו בהליכי משפט, בחוסר תום לב" (סעיף 3 להודעת המבקשת מיום 8.8.99). כמבואר לעיל, דעתנו בנושא זה שונה. ברשום לעיל גם אין מענה המניח את הדעת לסוגייה המועלית. מכל מקום, ניתן יהא להתייחס לעניין האמור בהמשך הדיון בתיק, כאשר תישקלנה ההוראות לבירור הליכי ההודעה לצד שלישי. לפיכך אין צורך להכריע בו כבר עתה. 13. בשולי הדברים מן הראוי להוסיף ולומר, כי הבקשה לוקה גם בכך שלא צורף אליה תצהיר, לאימות העובדות המשמשות לה בסיס (תקנה 241(א) לתקנות סדר הדין האזרחי). בהקשר לכך נרשם בסעיף 23 לבקשה: "לבקשה זאת לא מצורף תצהיר משום שכל עובדותיה עולות מכתבי הבי דין המצויים בתיק בית המשפט הנכבד ומכתב התביעה בתביעת תל-אביב, שצורף כנספח א' לבקשה זו". דברים אלה יפים, ככל שהם מתייחסים למסמכים המצויים בתיק בית המשפט, בתובענה שלפנינו. לא כן לגבי ההליך בתל-אביב, שהמסמכים המוגשים שם הם בגדר של עובדה לכאן. הואיל וכך, נדרש לאמת בתצהיר את עצם הגשתם שם. 14. לאור כל המפורט לעיל - הבקשה נדחית. 15. המבקשת תשא בהוצאות המשיבים ובשכר טרחת עורך-דינם, בסך של 3,000.- ש"ח בצרוף מע"מ. בניהמקרקעיןליקויי בניהקבלןביטול עסקה (מקרקעין)קניית דירה