בעיה קוגניטיבית עקב תאונת דרכים

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בעיה קוגניטיבית עקב תאונת דרכים: 1. התובע, יליד אוגוסט 1974, נפגע בתאונת דרכים ביום .7.4.92 המחלוקת מתמקדת בשיעור הפיצוי ההולם את נזקיו. 2. אין מחלוקת שהתובע עבר תאונת דרכים נוספת ביום 4.11.93, זאת לפני שנבדק ע"י המומחים הרפואיים שמונו מטעם ביהמ"ש, ושעובדת התרחשות התאונה הנוספת לא גולתה למומחים. התובע טען (בעת מתן עדותו בבית המשפט) שנבדק ע"י המומחים הרפואיים מטעם ביהמ"ש לפני התאונה השניה וכי על כן נבצר ממנו למסור להם עליה, ואולם טענה זו אינה עולה בקנה אחד עם מועד התאונה השניה. 3. ד"ר גורביץ בתחום אף-אוזן-גרון, קבע לתובע נכות לצמיתות בשעור %10. נכות זו נקבעה בהתחשב בטענת התובע בדבר סבלו מצפצופים באוזן ימין, טנטון. ד"ר גורביץ כתב בחוות דעתו כי צפצוף זה מפריע בביצוע עיסוק המאופיין בצורך החד משמעי בשמיעה תקינה ללא הפרעה. קרי: טלפוניסט, עיסוקי מוסיקה שונים, כוון פסנתרים וכדומה. במצבים כאלה, לדברי ד"ר גורביץ, נכותו הינה תפקודית, ובשעור % 10. המומחה הוסיף כי יש להכיר בנכות רפואית ותפקודית דומה גם במקצועות הנתונים בתנאי שקט סביבתי (ספרן, רואה חשבון, עו"ד) שבהם הטינטון מהווה מטרד משמעותי. במגוון שאר המקצועות אשר אינם מאופיינים בתנאי סביבה שקטה במיוחד (זבנים, נהגים, פועלים וכו') לדעת ד"ר גורביץ הנכות אינה תפקודית לפי שהנפגע אינו חש בצפצוף בשעות העבודה. ד"ר גורביץ ציין גם כי הנפגע סובל מהטנטון בלכתו לישון או בלכתו לקונצרט אך, לדבריו, נכות זו אינה תפקודית. פרופ' א. רכס בתחום הנוירולוגיה קבע לתובע נכות צמיתה בשעור %15, בהתבססו על דו"ח נוירופסיכולוגי שערכה גב' איה גל. בפני פרופ' רכס התלונן התובע על כאבי ראש, עצבנות, רגזנות, סחרחורת, צפצופים באוזניים וירידה בזיכרון ובריכוז. פרופ' רכס ציין שבתחום הנוירולוגי עיקר התלונות הן בתפקוד הקוגניטיבי ולכך נמצאה עדות במבחנים הנוירו פסיכולוגים. גם פרופ' רכס לא ידע על התאונה השניה, אך לדבריו אין בכך כדי לשנות את מסקנותיו וזאת מאחר שהתאונה השניה היתה, כדבריו "בנאלית, טריוויאלית". גב' איה גל ציינה כי היתה מצפה שהתובע יציין בפניה דבר קיום אותה תאונה, והוסיפה כי רצוי היה לדחות את בדיקתה במקרה כזה. עם זאת הוסיפה כי עובדת קרות התאונה השניה אין בה כדי לשנות את מסקנתה. לדבריה, חוות דעתה נשענת על מבחנים אובייקטיבים בעלי נורמות קבועות, ממוצעים לאוכלוסיה, ובבדיקתה היא משווה את ביצועי התובע בפניה ביחס למצבו קודם לכן, כאשר גם המבחנים שבפניה נותנים אינדיקציה לגבי העבר והידע הכללי שלו (פרו' מיום 17.3.96 עמ' 1ש' 13-24). בסיכום הדו"ח סיכמה גב' גל את המצב כדלקמן: "לסיכום, בן 19, מתפקד ברמה ממוצעת, עם פער משמעותי בין הציון המילולי והביצועי, עם יתרון לצד המילולי. נראה שכישוריו הטבעיים הם דווקא בצד הביצועי, שם מגלה יכולת לפתרון בעיות מורכבות, אלא שהתפקוד מונמך ע"י האטה פסיכומוטורית קלה. יש גם הפרעה קלה בזכרון מילולי לטווח קצר, כשהזכרון הויזואלי הוא תקין. יתר התפקודים תקינים (תפקודי שפה, הפשטה, חשבון). בנוסף, יש גם סימנים קלים של ptsd(רגישות לרעש, עצבנות, סיוטי לילה ושינוי במצב הרוח)" ד"ר ג. מן בתחום האורטופדי העריך בשלב ראשון כי לתובע נכות לצמיתות בשעור %15, בגין הפגיעה בעמוד שדרה צוארי. בחוות דעתו כתב כי "החבלה העיקרית היתה בראש ובע"ש צווארי... נראה כי חלה פגיעה לפחות בחוליה הצווארית השביעית". ד"ר מן הוזמן שוב לחקירה לאחר שהתברר כי בעת בדיקתו לא היה מודע לתאונה הנוספת, שבה נפגע התובע פגיעה מסוג צליפת שוט וחזר בו מהערכתו הראשונה בקובעו שהנכות לצמיתות עומדת על כ-% 8. המומחה הסכים עם טענת ב"כ הנתבעת כי במועד הבדיקה היה התובע עדיין בתקופת נכות זמנית של כ-%20-% 15 עקב התאונה השניה, והוסיף כי את ההפרעה בתנועה שמצא אצל התובע בבדיקתו יש לייחס לתאונה השניה. לענין הנכות התפקודית יש חשיבות לדבריו הבאים של ד"ר מן: "אם מדובר על נכות של חמשה עד עשרה אחוז חלק גדול מהפעולות אדם יכול לעשות בצורה חופשית למדי. והמגבלה עשויה להתבטא רק במצבים יחסית קשים, כלומר משאות כבדים.... קפיצות, לבלום, בפירוש אני מקבל את עמדתך שנכות של עשרה עד חמשה אחוז בד"כ משמעותה התיפקודית בחיי יום יום איננה רבה" (פר' מיום 1/5/95 עמ' 16 ש' 24). ד"ר מן הוסיף וציין כי קיימות אצל התובע מספר צלקות שנגרמו בתאונה, ואולם לא קבע נכות בגינן. התובע טוען כי בתאונה נפגעו עיניו וכי לאחר שהעין היתה סגורה במשך כחודש חש ירידה בראייתו. ובכלל זה ירידה בראיתו. אכן מתעודת השחרור עלה כי היתה המטומה סביב העין. ואולם, לא מונה מומחה רפואי בתחום זה, ואיני רואה לנכון להסתפק בדברי התובע כדי לקשור לתאונה את הבעיה שהתגלתה לדבריו בעיניו ובכלל זה ירידה בראיתו. 4. עובר לתאונה היה התובע תלמיד בבית ספר אורט, ולמד בכתה שבה ניתן לעשות "בגרות" חלקית בלבד (אורט-ערב). לכיתה בה למד עבר זמן מה לפני התאונה (מבי"ס אורט-בוקר) מכיתה שבה ניתן היה לעשות בגרות מלאה. בבחינות הבגרות לא עמד בהצלחה ואולם, לדברי התובע, חבריו מאותה כיתה התקדמו והשלימו בחינות אלה. גיוס התובע לצבא שהיה אמור להעשות ביום 24.11.92 נדחה ליום .6.5.93 בשל בעיותיו הרפואיות הוצב לאחר מספר חודשים כטבח, מסגרת שבה שהה שוהה שבוע בצבא ושבוע בבית. במועד מתן עדותו היה עדיין חייל. בתקופת השירות התאפשרה עבודתו בסניף של בורגר-ראנץ' בשליחויות ובחברת שמירה "מוקד 99" (בעבודה שלא היתה כרוכה במאמץ). ע"פ עדותו, יש שבועות שאינו עובד, אלא יושב בבית ומשלים בגרות. בסמוך למועד העדות היה אמור לגשת לבחינות בגרות. תקוותיו לפני התאונה היו להיות מעצב פנים וללמוד במכללה בחולון שבה ניתן ללמוד אדריכלות פנים תוך קבלת תואר אקדמאי. 5. לאור התמונה המתקבלת מחוות הדעת של הרופאים, אני סבורה שמגבלתו התפקודית הכוללת של התובע אינה עולה על % 15. אכן מבחר האפשרויות העומדות בפני התובע צומצמו, ואולם סביר כי התובע ימזער את נזקי ההשתכרות שלו בשל כך ע"י בחירת מקצוע הולם, שהרי הוא בראשית דרכו. השלכת הבעיה הקוגנטיבית שעליה הצביע פרופ' רכס על יכולת התובע לפעול ולהתקדם בתחום שיבחר לו לא תהיה, להערכתי, רבה. עפ"י דברי הנוירו פסיכולוגית (שהובאו לעיל), מדובר בהפרעות קלות אשר גורמות להאטה מסויימת בתפקוד ולא מעבר לזה. בהקשר לבעיה התפקודית הנגרמת בשל הצפצוף באוזן, אציין כי על פני הדברים, כישוריו העיוניים של התובע אינם גבוהים במיוחד. ב"כ התובע מתמקד בסיכומיו על הפגיעה ביכולת הביצועית של התובע וכותב: "מידיעה שיפוטית הוא כי השכר בעבודות הביצועיות הינו גבוה ויכול לעלות אף על השכר הממוצע במשק" (ראה עמ' 28לסיכומים). נראה לי, על כן, שאין סיבה לחשוב כי ע"פ נטיותיו היה התובע בוחר באותם מקצועות עיוניים שבהם יש חשיבות מיוחדת לשקט ולאי הפרעה בשמיעה. לענין זה יוטעם כי ד"ר גורביץ גם העריך כי אפשר שבמקצועות מסויימים לא תהיה לתובע מגבלה תפקודית כלל. אשר לבעיה האורטופדית, מדברי ד"ר מן, כאמור, עלה כי כמחצית הנכות הפונקציונלית שקבע בתחילה, אין לייחס לתאונה בה עסקינן אלא לתאונה השניה. מול השיקולים האמורים אציין כי מכלול הנכויות גבוה, ועשוי לתת אותותיו באופן משמעותי ביותר בשנים מתקדמות. בשל ההשלכה המשתנה של הנכויות (בהתאם למסלול שיבחר לו התובע בעתיד), אני סבורה כי יש לפסוק לו הפסד השתכרות בעתיד בחישוב גלובלי, אך איני רואה לנכון להתרחק באופן משמעותי מהחישוב הקונבנציונלי. מאחר שהתובע טרם יצא למעגל העבודה, ובהתחשב ביכולתו כפי שהשתקפה במיוחד בהערכה הניורולוגית, אני סבורה כי ראוי לחשב את הפסד השתכרותו עפ"י השכר הממוצע במשק. עפ"י האמור אני פוסקת לתובע כדלקמן: א. כאב וסבל: יחושב עפ"י אחוזי הנכות שנקבעו ע"י המומחים, %10, %15, % 8 (בחישוב משוקלל), כ- 10 ימי אשפוז, ובצירוף ריבית מיום התאונה. ב. הפסד השתכרות בעבר: לא הונחה תשתית ראייתית להפסדי שכר כאלו. עפ"י חומר הראיות בפני, התובע עבד גם במסגרת שירותו הצבאי עבודות מסויימות, ואין בידי לקבוע שצמצם את עבודתו בעקבות התאונה, שהרי בכל מקרה בתקופה זו היה חייל, ואפשר שדווקא בשל מגבלתו היו תנאיו בתקופת השירות נוחים ואפשרו את עבודתו ואת לימודיו. ג. הפסד השתכרות בעתיד: בהתאם לשיקולים שפורטו לעיל, אני מעמידה את הפסד השתכרותו לעתיד בחשוב גלובלי, על סך 000, 170 ש"ח. ד. עזרת הזולת בעבר: לאחר התאונה שהה התובע אצל סבו וסבתו כחודש ימים ולדבריו לאחר מכן סייעו לו הוריו, בין השאר בכך שליווהו לבית הספר ולטיפולים רפואיים. אני פוסקת לו בגין עזרה זו סכום גלובלי של 500, 2 ש"ח (להיום). ה. עזרת הזולת בעתיד: בהתאם למגבלה ביכולת התפקוד של התובע בשל התאונה, אני פוסקת לו סכום של 000, 6 ש"ח (להיום). ו. ניידות: איני רואה מקום לקבוע שיש סיבה מיוחדת לפצות את התובע בגין פגיעה בניידות. הנכות האורטופדית עליה דובר, להבנתי, אינה בעלת משמעות מיוחדת בהקשר זה. ז. הוצאות רפואיות בעבר: אני פוסקת את הסכום שהוצע בסיכומי הנתבעים, בהסתמך על הניתוח שהובא בסיכומיהם (296, 3 ש"ח ליום 18.9.96). ח. הוצאות רפואיות בעתיד: התובע העיד כי הוא נזקק לתרופות. ד"ר מן (עדותו מיום 29.11.95, עמ' 12 ש' 14-24), לא שלל את האפשרות שהתובע יזדקק לתרופות כגון אקמול, אופטלגין, וגם לפיזיוטרפיה בעתיד. איני סבורה כי נשללה אפשרות זו גם בעדותו הנוספת כאמור, גם אם יש בעקבותיה לקשור חלק קטן יותר מטיפולים אלו לתאונה בה עסקינן. לנוכח עדות זו אני פוסקת לתובע סכום גלובלי בסך של 000, 5 ש"ח. יצויין כי אני רואה לנכון בשלב זה לצאת מההנחה כי חוק ביטוח בריאות ממלכתי תשנ"ד 1994. לא שינה את המצב העובדתי והמשפטי המשליך על קבלת פיצוי בגין הוצאות רפואיות בעתיד מהמזיק, וזאת עפ"י ההלכה שנקבעה ע"י כב' השופט ג. קלינג בבית המשפט המחוזי בתל אביב בת"א 1506/90 גינת נ' הסנה (טרם פורסם), ובסיכומי הנתבעים גם לא נטען לענין זה אחרת. ט. אובדן פנסיה, תנאים סוציאלים: כאשר מדובר במי שהחישוב לגביו נעשה עפ"י השכר הממוצע במשק (בהעדר נתונים ספציפיים על השתכרות ולאור החזקה כי שכר זה מבטא את הפסד ההשתכרות) החישוב אמור לתת מענה לכלל הפסדי השכר העתידיים. י. ניכויים: התובע קיבל תשלומים תכופים בסך 283, 3 ש"ח ביום 29.6.92, ו-500, 1 ש"ח ביום 24.8.92. סכומים אלו יש לנכות (בצירוף הפרשי הצמדה וריבית) לאור האמור, אני מקבלת את התביעה וקובעת כי הנתבעים ישלמו לתובע את הסכומים שנפסקו לעיל בצירוף שכ"ט עו"ד בשעור % 13 ומע"מ כדין, ובנכוי התשלומים התכופים כאמור, וכן ישלמו הוצאות המשפט מיום הוצאתן (למעט הסכום שנפסק לד"ר ג. מן בשל הזמנתו שנית לביהמ"ש ביום 29.11.95). תאונת דרכים