קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשה לחשיפת הקלטות ותמלילים: 1. בפני בקשה שהוגשה על ידי נתבעים מס' 2 ו-3, שבה הם עותרים לחייב את התובע לחשוף בפניהם הקלטות ותמלילים שמצויים בידיו, שבהם מתועדות שיחות של התובע עם נתבע מס' 3 (שייקרא להלן: "הנתבע"), וזאת כבר בשלב זה של הדיון ולא רק לאחר חקירתו הנגדית של הנתבע, כפי שהתובע מעוניין לעשות זאת. התובע מתנגד לבקשה. לטענתו, מדובר בראיות חסויות, שכן הן הוכנו על ידיו לצרכי ההתדיינות, לאחר שהתובע כבר הבין שיהיה עליו להיערך להליך משפטי לשם קבלת זכויותיו. בנוסף, טוען התובע כי ההלכה הפסוקה מאפשרת את השהיית חשיפת ההקלטות עד לאחר חקירתו הנגדית של הנתבע, כדי למנוע את היערכותו של הנתבע למתן גרסה בלתי נכונה. 2. מכתב התביעה עולה כי מדובר בהקלטות שבהן - לטענת התובע - נשמע הנתבע מציע הצעות לשם הסדרת תשלום סכום שלטענת התובע הובטח לו שישולם לו, בערכי נטו. אעיר כי בניגוד למה שנטען על ידי ב"כ התובע בתגובתו על הבקשה, הרי שנתבעים מס' 2 ו-3 אינם מתכחשים לעצם ההתחייבות לתשלום הסכום שעליו דובר, אלא טוענים כי ההתחייבות היתה מותנית בתנאי שהתובע לא עמד בו (ראו - סעיף 9 לכתב הגנתם). 3. באי כחם של שני הצדדים התייחסו להלכה המנחה בענין זה, אשר נפסקה על ידי בית המשפט העליון בתיק רע"א 4249/98 סויסה נ' הכשרת הישוב בע"מ ואח' (פ"ד נה(1) 515, שתיקרא להלן: "הלכת סויסה"). לדעתי, יישום העקרונות שנקבעו בהלכת סויסה על המקרה הנוכחי, אינו מצדיק מתן אפשרות לתובע להציג ראיות נוספות רק לאחר העדות הראשית של הנתבע. בסעיפים שלהלן, אסביר את דעתי זו. 4. בפסק הדין בהלכת סויסה, נקבע - בין השאר - כך: "הדעה המקובלת כיום היא שיש לאפשר לבעלי-הדין 'לשחק' בקלפים גלויים, למען לא יפתיע אחד מהם את יריבו במהלך המשפט בראיה בלתי צפויה וכך יכשיל את יריבו, שלא הייתה בידו אפשרות לבודקה ולהכין חומר ראיות לסתור. לפיכך הכלל הוא, שרשאי בעל-דין לקבל מידע על מסמכי היריב, בין שהם 'מועילים' ובין שהם 'מזיקים'. 'מסמכים מועילים' - הם מסמכים היכולים לתמוך במבקש, ו'מסמכים מזיקים' הם מסמכים התומכים בעמדת המשיב, ואפשר שאם יגיעו מראש לידיעת המבקש, יוכל ליטול את עוקצם בראיות אחרות. משחק 'בקלפים גלויים' עשוי, בדרך-כלל, למנוע קיומן של טקטיקות פסולות של הפתעת היריב ודחיית המשפט, לפי בקשת בעל-הדין המופתע, כדי להביא חומר ראיות לסתור. הוא גם עשוי לשמש לעתים כגורם משמעותי להבאתם של בעלי-הדין לכלל פשרה. אך הכלל האמור אין כוחו, בהכרח, יפה לגבי מי שכל גירסתו במשפט כוזבת והוא מבקש את הגילוי כדי להכין ראיות כוזבות שיש בהן כדי לסתור את הראיות שבידי יריבו. אכן, מטרתו של גילוי מסמכים הוא, כרגיל, להביא לחקר האמת, ואם סבור בית-המשפט כי הגילוי לא ישרת מטרה זו, יש להשאיר לו שיקול-דעת שלא להתירו. ". כלומר - הכלל אמור להיות של "משחק בקלפים פתוחים". היוצא מן הכלל אמור לחול כאשר הערכאה הדיונית סבורה שגילוי הקלפים מראש לא ישרת את מטרת גילוי האמת, והדברים אמורים למשל - כאשר מתקיים מצב שבו הצד שמבקש את גילוי המסמכים הוא מי שכל גרסתו כוזבת והוא מבקש גילוי כדי להכין ראיות כוזבות שיש בהן כדי לסתור את הראיות שבידי יריבו. בענייננו, בטרם שמיעת העדויות, בוודאי שאיני יכול לדעת אם כל גרסתו של הנתבע כוזבת, ואם מטרת בקשתם של נתבעים מס' 2 ו-3 לקבל את ההקלטות שבידי התובע היא כדי שהם יוכלו להכין ראיות כוזבות שמטרתן לסתור את ההקלטות שבידי התובע, אך אני סבור שלפי המחלוקת בין הצדדים כפי שהיא עולה מכתבי הטענות, ניתן להעריך שהסיכון שקבלת ההקלטות תביא ליצירת ראיות כוזבות - אינו רב. כזכור, כבר מכתב ההגנה עולה כי נתבעים מס' 2 ו-3 אינם חולקים על טענת התובע בדבר הסכום שהובטח לשלם לו (סך של 50,000 ₪ לעונה, מחולק ל-10 תשלומים). המחלוקת היא בשאלה אם ההבטחה היתה מותנית בתנאי (אימון חוגי הילדים במלואם ובמועדם). ככל שההקלטות משקפות אמירות של הנתבע בענין הימנעות ממס, איני רואה את הרלוונטיות שלהם למחלוקת בענין זכאותו של התובע. ככל שההקלטות משקפות אמירה שממנה ניתן להבין שהחובה לתשלום הסכומים לא היתה מותנית בתנאי כלשהו, הרי שהחשש שמא קבלת ההקלטות תאפשר לנתבעים מס' 2 ו-3 להכין ראיות כוזבות על כך שאותה חובה כן היתה מותנית בתנאי, נראה כרחוק. הרי ההקלטות לא ישתנו רטרואקטיווית עקב מסירתם אל נתבעים מס' 2 ו-3, ודברי הנתבע, כפי שנקלטו בהקלטות יישארו על כנם. כתב הגנתם של נתבעים מס' 2 ו-3 נכתב כפי שנכתב לאחר שכבר היה ברור להם שיש הקלטות של הנתבע, כך שלא נראה סביר שקבלת ההקלטות תאפשר להם לייצר ראיות כוזבות בדבר קיומו של תנאי לתשלום. 5. ראוי לזכור שהתוצאה של פסק הדין שניתן בהלכת סוויסה היתה בהסתמך על נתונים עובדתיים שונים מאלה שבענין שבפני. בהלכת סויסה נדון עניינו של מבוטח בחברת ביטוח שטען טענות בדבר נסיבות ארוע תאונתי, כשמטבע הדברים - לחברת הביטוח לא היו יכולים להיות עדים מטעמה על נסיבותיה של אותה תאונה. אין זה דומה למצב הדברים בפני, כאשר המחלוקת היא בקשר לחוזה בין שני צדדים, כשברור שכל צד יכול להביא ראיות בענין מה שהוסכם ביניהם. לפיכך, הסתמכותו של ב"כ התובע על כך שבענייננו יש מחלוקת בדבר עצם קיומו של החוב, כמו שבענין שנדון בהלכת סויסה, היתה מחלוקת בדבר עצם קיומו של ארוע כלשהו, אינה במקומה, וזאת - לא רק מאחר שכאמור כבר לעיל, נתבעים מס' 3 ו-3 אינם חולקים על עצם ההתחייבות אלא טוענים לכך שלא התקיים תנאי לקיומה, אלא גם בגלל העובדה שהמחלוקת בדבר תוכן החוזה היא מחלוקת על ענין ששני הצדדים היו שותפים לו, שלא כמו בענין שנדון בהלכת סויסה, שם - כאמור - המחלוקת היתה על נסיבותיה של תאונה שרק המבוטח היה עד לה, ולא היו לה עדים מטעם חברת הביטוח. 6. לפיכך, דעתי היא כי הענין שבפני אינו מצדיק הגעה לתוצאה כגון זו שנפסקה בהלכת סויסה. סבירות החשש שמא חשיפת ההקלטות בשלב מוקדם תביא את נתבעים מס' 2 ו-3 לייצר ראיות כוזבות - אינה ברמה מספיקה כדי להצדיק את מתן האפשרות לתובע להגיש את ההקלטות רק לאחר סיום העדות הראשית של הנתבע. 7. האמור לעיל, אינו צריך להביא למסקנה שעל התובע לחשוף את ההקלטות בפני נתבעים מס' 2 ו-3. התובע רשאי, לדעתי, להשאיר את ההקלטות תחת החסיון שהוא סבור שהן חוסות תחתיו, ולא לחשוף אותן. בענין זה, נכון לתת משקל לשוני בין הוראת תקנה 46(א) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991 לבין הוראת סימן ג' לפרק ט' לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, אשר באופן מודע לא הוחלו, כלשונן, על בית הדין לעבודה. בעוד שעל פי תקנות סדר הדין האזרחי הכלל הוא שיש לגלות מסמכים ובית המשפט אמור לתת צו בענין זה כל אימת שהצד שכלפיו מוגשת הבקשה לא גילה את המסמכים בעצמו תוך 30 ימים מהיום שבו הוא התבקש לעשות זאת, הרי שבבית הדין לעבודה, על פי תקנה 46(א) הנ"ל, אמור לתת צו מעין זה רק אם הוא סבור שיש צורך בכך, כדי לאפשר דיון יעיל או כדי לחסוך בהוצאות. איני משוכנע כלל כי חשיפת ההקלטות כעת, תביא לייעולו של הדיון או לחסכון בהוצאות, אם יתברר כי התובע אינו מעונין לעשות בהן שימוש לצרכי ההתדיינות, אלא לשמור על היותן "חסויות", כטענתו. על כן, איני סבור שנכון לחייב את התובע לחשוף את ההקלטות שברשותו, אם התובע יעדיף שלא להשתמש כלל באותן הקלטות לצרכי ההתדיינות בתובענה. אולם, בשל האמור לעיל - אם התובע ירצה להשתמש באותן הקלטות לצרכי הדיון בתובענה (לרבות לשם החקירה שכנגד של הנתבע), הרי שהוא לא יוכל לעשות זאת, אם לא יחשוף אותן לפני כן בפני הנתבעים, וזאת - לכל המאוחר במועד להגשת הראיות מטעמו. 8. התוצאה מכל האמור לעיל היא שאיני מקבל את הבקשה לחייב את התובע לחשוף בפני נתבעים מס' 2 ו-3 את ההקלטות שבידיו, אולם אני קובע שאם התובע מעוניין להשתמש באותן הקלטות (או בתמליליהן) לצורך תובענה זו, יהיה עליו לחשוף אותן בפני הנתבעים במועד שלא יהיה מאוחר למועד שבו יהיה עליו להגיש את ראיותיו בתובענה זו. 9. נוכח התוצאה האמורה, אין צו בדבר הוצאות בגין הבקשה שבפני. 10. כל אחד מהצדדים זכאי לבקש, בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, רשות לערער על החלטה זו תוך 15 ימים מהיום שבו ההחלטה תומצא לו. תמליל שיחה (כראיה)הקלטה