קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשה למימוש משכון מכונית: י. פלפל - שופט: .1המערער הגיש לראש ההוצל"פ בבאר שבע (תיק הוצל"פ 2326/93), בקשה למימוש משכון - מכונית מסוג מונטגו, מודל 1988מס' רישוי 88-57793, להלן "המכונית". .2בהחלטה שניתנה בתאריך 14.2.93החליט ראש ההוצל"פ להורות על תפיסת המשכון לפני משלוח התראה. .3אין מחלוקת כי המשיב מס' 1חתם בתאריך 18.12.89על שטר מישכון לפיו התחייב למשכן את המכונית לטובת המערער, כדי להבטיח פרעונם של סכומים שחבה המשיבה מס' 2למערער. ואין גם מחלוקת שהמשכון לא נרשם אצל רשם המשכונות בהתאם לחוק המשכון, תשכ"ז - .1967 .4המשיב מס' 1הגיש התנגדות לביצוע המשכון, וכב' ראש ההוצל"פ דחה את הדיון בענין כדי לתת למערער שהות לפנות בתובענה מתאימה לבית המשפט, ומכאן התביעה שהוגשה לבית המשפט ע"י המערער בתיק מס' 5149/93, נשוא הערעור שבפנינו. .5לכתב התביעה בתיק אזרחי 5149/93צורף נספח א' שהוא כתב תביעה בסדר דין מקוצר -בת.א. 306/91, שהגיש המערער נגד המשיבה מס' 2ושלושה ערבים נוספים לבית המשפט המחוזי בבאר שבע, לתשלום סך של 011,348, 2ש"ח (בטעות נכתב על גבי כתב התביעה כאילו הוגש לבית משפט השלום בבאר שבע, אך זוהי טעות שכן גם לפי סכום התביעה וגם לפי חותמת המזכירות, מדובר בתביעה שהוגשה לבית המשפט המחוזי ולא לבית משפט השלום). .6המשיב מס' 1הגיש לבית משפט השלום בקשה למחוק את התביעה בת.א. 5149/93על הסף, מאחר ולטענתו כתב התביעה שהוגש נגדו ע"י המערער, לא מגלה עילה. .7בהחלטה שניתנה ביום 4.12.93, החליט בית המשפט קמא (כב' השופטת הגב' טהר שחף) למחוק את התובענה על הסף מהעדר עילה וחייבה את המערער בהוצאות משפט בסך 000, 2ש"ח ומכאן הערעור. .8וכך נימקה השופטת המלומדת את החלטתה: א. כעולה משטר המישכון, במקרה זה מדובר במשכון נכס כערובה לחיובו של אחר. ב. בהתאם לסעיף 12לחוק המשכון, תשכ"ז - 1967, אם מושכן ע"י אדם נכס כערובה לחיובו של אחר, יהא דינו של בעל הנכס כדין מי שערב לאותו חיוב והנושה יוכל להפרע רק מהמשכון ולא מכל נכסי הממשכן. במילים אחרות, המחוקק החיל כאן את חוק הערבות, תשכ"ז .1967 ג. תוצאת החלת הוראות חוק הערבות, תשכ"ז - 1967, על היחסים שבין הממשכן החייב והנושה, מעניקות את ההגנה הדרושה לממשכן בפני מעשים של החייב והנושה שיש בהם כדי לפגוע בו, כפי שכותב פרופ' ויסמן בספרו, חוק המשכון, עמוד .249 ד. לפיכך, בטרם יוכל נושה לממש את המשכון, יצטרך לדרוש מן החייב לקיים את חיובו כמפורט בסעיף 8לחוק הערבות. ה. כיוון שהמערערת הגישה תביעה נגד המשיבה 2ואחרים, והדיון קבוע בפני בית המשפט המחוזי בבאר שבע, וטרם ניתנה הכרעה בו, לכן יש לקבוע כי אין למערערת עילת תביעה נגד המשיב 1, לפחות לא בשלב זה, אם כי יתכן שעילה זו תקום עם סיום ההליכים בתביעה שהוגשה נגד המשיבה 2- בת.א. 306/91הנ"ל. .9ב"כ המערערת טוען כי השופטת קמא טעתה בקביעתה שהתובענה נגד החייב העיקרי - המשיבה 2, טרם הגיעה לסיומה וזאת "בהתעלמה מכך שהחייב העיקרי הוא חברה בע"מ שניתן לגביה צו פירוק והתביעה נגדה נמחקה". .10וזו לשון סעיף 8לחוק הערבות: " .8הערב והחייב אחראים כלפי הנושה יחד ולחוד, אולם אין הנושה רשאי לדרוש מן הערב מילוי ערבותו בלי שדרש תחילה מן החייב קיום חיובו אלא באחת הנסיבות האלה: .1הערב ויתר על הדרישה מן החייב. .2ניתן נגד החייב צו קבלת נכסים או צו פירוק. .3החייב מת או נמצא מחוץ לישראל או שמתן הדרישה כרוך בקשיים מיוחדים". אין מחלוקת בענייננו שסעיפים קטנים (1) (3) לא חלים. נשאלת השאלה אם המערערת היתה רשאית לדרוש מהמשיב מס' 1את מימוש המשכון מבלי שדרשה תחילה מן החייבת - המשיבה מס' 2, לקיים את חובה. במקרה שלפנינו, אין כל ספק שהמשיבה מס' 2נדרשה לקיים את חובה, שכן אין מחלוקת שהוגשה נגדה תביעה לבית המשפט המחוזי בבאר שבע בת.א. .306/91 המחוקק לא הגדיר את המילה "דרישה" אולם אין לי כל ספק שהגשת תביעה נגד חייב עיקרי הינה בכלל "דרישה". לפיכך נראה לי שהמערערת עברה את המשוכה של דרישת החוב מהחייב העיקרי, קרי - המשיבה מס' 2ועל כן היתה רשאית לפנות למשיב מס' .1 מסקנת השופטת המלומדת בסעיף 6של החלטתה כי בנסיבות שתוארו בהחלטתה העובדה שהוגשה תביעה נגד המשיבה מס' 2וזו לא הסתיימה, הרי תביעת המערערת מהמשיב מס' 1מוקדמת - לא נכונה. המערערת לא צריכה להמתין עד למתן פסק הדין נגד החייב העיקרי - ודי לה, לצורך סעיף 8הנ"ל שהגישה נגדו תביעה שהנה בגדר "דרישה". בהגשת התביעה לבית המשפט המחוזי בת.א. 306/91נגד המשיבה מס' 2, נתקיים התנאי המוקדם (שקבוע בסעיף 8לחוק הערבות) של דרישת מימוש החוב נגד החייב העיקרי, ומכאן פתוחה הדרך להגשת התביעה למימוש המשכון. מן הטעם הזה יש מקום לבטל את החלטת השופטת קמא המלומדת שהחליטה למחוק את התביעה על הסף. .11ב"כ המערער חטא לתקנות סדר הדין האזרחי, בכך שצירף לכתב הערעור ראיה מבלי שנטל את רשותנו לכך. כוונתי להחלטה של כב' השופט ד"ר גרוניס בת.א. 401/91של בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 14.12.93לפיה החליט בית המשפט לפרק את המשיבה מס' 2ומינה את הכונ"ר בבאר שבע ככונס זמני של החברה. הגשת ההחלטה נועדה, כך אני מניח, כדי להביא את הענין בגדר סעיף 8(2) לחוק הערבות, שכן אם ניתן נגד המשיבה 2צו פירוק הרי המערער היה רשאי לדרוש מהמשיב מס' 1את מימוש המשכון מבלי שדרש תחילה מן החייב העיקרי - המשיבה מס' 2, לממש את החיוב. נראה לי שיש להתעלם מההחלטה של כב' השופט ד"ר גרונס שצורפה לכתב הערעור ללא רשות, אפילו החלטה זו נכונה. יחד עם זאת, התוצאה של פסק הדין לא משתנה שכן בנסיבות הענין, כפי שהובהר לעיל, המערער הגיש דרישה נגד החייב העיקרי - המשיבה מס' 2, ולכן דרכו פתוחה לתבוע את המשיב מס' 1- לממוש המשכון. לפיכך אני מציע לחברי לקבל את הערעור ולבטל את החלטת בית משפט השלום, ולקבוע כי עליו לשמוע התיק, לגופו. המשיב מס' 1ישא בהוצאות המערער בסך 000, 3ש"ח בצורף מע"מ, ריבית והפרשי הצמדה מהיום ועד לתשלום המלא בפועל. השופט י. בנאי: אני מסכים. השופט א. ריבלין: אני מסכים. לפיכך הוחלט כאמור בפסק דינו של כב' השופט י.פלפל. משכוןרכב