בקשה לעיכוב ביצוע גזר דין תעבורה

ב"כ המבקש מבקש לעכב את ביצוע גזר הדין כעולה מסע' 87 (ב) לחוק העונשין תשל"ז - 1977, מאחר והגיש ערעור לבית משפט זה ומסתמך בנימוקיו על נסיבותיו האישיות של הנאשם, הסיכוי שעד שינתן פסק דין בערעור ירצה המבקש את רוב תקופת המאסר בפועל וכן, לטעמו סיכוייו הטובים של המבקש בערעור. קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשה לעיכוב ביצוע גזר דין תעבורה: 1. בפני בקשה לעיכוב ביצוע גזר דין. ביום 16.11.98 הוכרע דינו של המבקש לכף חובה, שעה שהורשע בהכרעת דין מנומקת ומפורטת היטב בביצוע עבירות חמורות, גרימת מוות ברשלנות, גרימת חבלה של ממש, נהיגה בקלות ראש, אי מתן זכות קדימה בצומת וכניסה לצומת שלא בבטחה והכל כמפורט בהכרעת הדין בבית משפט קמא מפי כב' השופט דיאב עדווי שהוסיף והרשיע את הנאשם על פי סע' 184 לחסד"פ [נ"מ] התשמ"ב - 1982, בחציית קו הפרדה רצוף וסטייה מנתיב הנסיעה. גזר הדין, לאחר תסקיר שרות מבחן ותסקיר משלים, ניתן ביום 23.9.99, הנאשם נדון ל- 24 חודשי מאסר, מתוכם 12 חודשי מאסר בפועל ו- 12 חודשי מאסר על תנאי ל- 3 שנים וכן נפסל מלנהוג במשך 10 שנים, בניכוי 90 יום ימי פסילה מנהלתית. בית משפט קמא דחה את בקשת הנאשם לעיכוב ביצוע גזר הדין, עם זאת קבע כי הנאשם יחל לרצות את עונשו ביום 17.10.99 וזאת על מנת לאפשר לנאשם "להתארגן", לשון בית משפט קמא. ביום 12.10.99 הגיש המבקש הודעת ערעור הן על עצם הכרעת הדין והן על העונש. 2. ב"כ המבקש מבקש לעכב את ביצוע גזר הדין כעולה מסע' 87 (ב) לחוק העונשין תשל"ז - 1977, מאחר והגיש ערעור לבית משפט זה ומסתמך בנימוקיו על נסיבותיו האישיות של הנאשם, הסיכוי שעד שינתן פסק דין בערעור ירצה המבקש את רוב תקופת המאסר בפועל וכן, לטעמו סיכוייו הטובים של המבקש בערעור. טוען עוד ומציין ב"כ המבקש את העובדה שק. המבחן המליץ על מאסר (בתסקיר המשלים) שירוצה בעבודות שרות. 3א. הלכה היא כי שעה שהורשע אדם ודינו נגזר, עליו להחל בריצוי עונשו באופן מיידי למעט מקרים חריגים ויוצאים מן הכלל. "הכלל הוא שמשהורשע נאשם בדין ונגזר דינו למאסר, עליו להתחיל לרצות את עונשו ללא דיחוי, כלל זה נעוץ בחזקה, שמי שהורשע על ידי הדרגה הראשונה אינו עוד בחזקת חף מפשע, ועליו לתת את הדין על מעשיו". [ת"ע, כרך 94 (2) תשנ"ד/תשנ"ה - 1994]. אציין כבר כאן ועכשיו, בנסיבות חומרת העבירות, עברו של הנאשם והתנהגותו כפי שעמד על כך בהרחבה כב' השופט עדווי בבית משפט קמא, אין ממש בטענה "לנסיבות אישיות" כנימוק לעיכוב ביצוע גזר הדין. ב. כפי שמציין כב' השופט קמא, אין ממש גם בנימוק ולפיו ירצה הנאשם את מרבית עונשו עד שישמע ערעורו בבית המשפט כאן, דינו של הנאשם נגזר ל- 12 חודשי מאסר בפועל וכפי שראה לנכון לציין כב' השופט עדווי, כידוע במקומותינו ערעורו של הנאשם ישמע הרבה בטרם חלוף תקופת מאסרו. כב' השופט עדווי עמד ונימק מדוע אין בידיו לקבל המלצת שרות המבחן (זה המשלים). ג. גם בנימוק, לטעמו של ב"כ המערער, לפיו סיכוייו טובים בערעור, אין ממש במקרה בפני, כנימוק לעיכוב. אין אני משים עצמי ואיני צריך לשים עצמי כמי שעושה מלאכתה של ערכאת הערעור, אך הלכה היא כי נימוק כזה ישמע ויתקבל רק מקום בו הכרעת הדין או גזר הדין אינם עומדים במבחן הביקורת ככאלה שהטעות על פניהם בולטת (ראה בש"פ 4594/90, לנסברג נ' מדינת ישראל, לא פורסם). הנטל לטוען כי סיכוייו טובים בערעור מוטל כל כולו על כתפי המערער אשר עליו להראות עיוות בולט. "הלכה היא כי על מנת שבית המשפט יעכב ביצוע גזר דין מן הטעם שיש למבקש סיכוי טוב לזכות בערעור, על המבקש להראות כי נגרם לו "עוות בולט" או שיש לו "סיכוי בולט לעין" לזכות בערעורו כאשר על סיכויי לזכות בערעור ניתן ללמוד מפסק הדין עצמו ללא צורך להיכנס לניתוח מדוקדק של העובדות (בש"פ 5024/92, נחמיאס נ' מדינת ישראל, לא פורסם; בש"פ 4976/92, ג'בארין נ' מדינת ישראל, לא פורסם בש"פ 2043/94 פלוני נ' מדינת ישראל, לא פורסם)" [ת"ע, כרך 94 (2), עמ' 81 - ההדגשה שלי] . עיינתי בהכרעת הדין ובגזר הדין של בית משפט קמא והנחתי אותם במראה המשתקפת של הודעת הערעור ולא מצאתי אותו עיוות בולט נדרש ו/או סיכוי בולט לעין של המערער בערעורו. עניינו של העורר ידון כמובן בעתו בפני ההרכב אשר ישמע את ערעורו ולדידי די לצורך ההחלטה כאן, כמבואר לעיל, כי אין לא בהכרעת הדין ולא בגזר הדין סטייה חמורה או עיוות בולט בלשון כב' השופט לוין בבש"פ 2043/94 הנ"ל. 4. ב"כ המבקש טען בהרחבה לנסיבותיו האישיות של המבקש. נסיבות אישיות אלה היו בפני בית משפט קמא ובדין קבע בית משפט קמא, שאין בהם, במקרה דנן, כדי לגרום לדחיית ביצוע גזר דין. (ראה למשל, המרצה 118/79, רכטמן נ' מדינת ישראל, פ"ד לג (2), עמ' 45, בעמ' 46). 5. למרות מכלול האמור לעיל אשר צריך היה בהכרח להוביל למסקנה כי דין הבקשה להדחות, ראיתי לקבל את הבקשה - כפוף לערבויות ולתנאים להלן - וזאת בשל העובדה שבנסיבות תיק זה, נעברו העבירות ביום 16.5.94, כתב האישום הוגש רק בדצמבר 1995 וגזר הדין ניתן ביום 23.9.99. לא נעלמו מעיני טענות ב"כ המשיבה ולפיהן לפחות חלק מהעיכוב נובע ממחדלי הנאשם, אך עומדת לנגד עיני העובדה, שאינה במחלוקת כמובן, שחלפו יותר מכ- 5.5 שנים מעת ביצוע העבירות וקועקע כאן, לאור הזמן הרב ביותר שחלף מעת ביצוע העבירות ועד למתן פסק הדין הסופי כדי גזירת דינו של המבקש., היסוד ההרתעתי המיידי. לאור זאת, ולא בלי היסוס, אני מורה על עיכוב ביצוע גזר הדין ועד לפסק הדין בערעורו של המבקש (ע"פ 586/99, כאן). 6. שעה שמונח בפני המכלול הנוגע לנאשם, לרבות הרשעותיו בעבר, אני קובע ומורה כי עיכוב ביצוע גזר הדין יהיה כפוף לכך שהמבקש יפקיד את דרכונו במזכירות בית המשפט לאלתר, יוצא נגדו צו עיכוב יציאה מהארץ לתקופה של 6 חודשים מהיום ו/או עד לקבלת החלטה מוסמכת אחרת, הנאשם יפקיד סך 7,500 ש"ח במזומן בקופת בית המשפט ו/או ימציא ערבות בנקאית צמודה על סך זהה, ימציא ערבות צד ג' טובה על סך 15,000 ש"ח, והיה ויחליף מען - ידווח על כך לאלתר למזכירות בית המשפט. ערבויות אלה יבואו במקום הערבויות שקבע בית משפט קמא בהחלטתו מיום 23.9.99.משפט פלילימשפט תעבורהעיכוב ביצועעיכוב ביצוע גזר דין