קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשה מבית המשפט לאישור עסקה בין חברות: מונחת בפני בקשתה של חברת דלק נדל"ן להתיר לה להתקשר דרך חברת הבת ,DGRE אשר זכתה לכינוי "עסקת בקינגהם". עניין לנו בעסקה מורכבת, רבת משמעות מבחינה כספית, אשר מחד גיסא, ייתכן ותזרים בעתיד רווחים משמעותיים, אולם מאידך גיסא, יש בה סיכונים משמעותיים. זאת, לא רק לשיטת הנושים המתנגדים לאישור העסקה אלא אף לשיטת דלק נדל"ן ומר תשובה עצמם . נוכח חשיבות הדברים אזכיר בקצירת האומר; מהות העסקה קשורה למהלך הכרוך בשינוי ייעוד של בנייני משרדים במרכז לונדון, ולהפוך אותם למבני מגורים. חברת הבת משמשת למעשה כחוכר של מבנה כזה, אשר בו גילה השוכר את רצונו להקדים צאתו מן המבנה תמורת פיצוי . מכאן הרעיון לבצע מהלך סבוך למדי הכרוך בהתקשרות עם גורמים מממנים שונים . אם יעלה המהלך יפה, הרי בסופו של יום יהפוך המבנה לדירות יוקרה, שלשיטת המבקשים יניב סכומים נכבדים ביותר. את המחלוקת בעניין העסקה אפשר לנסח בקצרה כך: תומכי העסקה מצביעים על הרווחים העתידיים הצפויים, ומבהירים הבהר היטב כי התקבולים דנן מהווים חלק מרכזי מתקבולי הסדר הנושים. מתנגדי העסקה לעומת זאת, טוענים כי מדובר למעשה ב"משחק בכספי הנושים" המגלגל על האחרונים שלא בטובתם, סיכון עסקי משמעותי. סיכון, העלול לנגוס עוד יותר בדיבידנד הבלתי אופטימאלי והלא וודאי גם כך, הצפוי להם בגין אגרות החוב שבידם. עיינתי בתגובות הצדדים וכך אני סבורה; עניין לנו בגלגול נוסף של בקשה שנדונה בעבר, עת שהיתי בשבתון, בפני כבוד השופטת קרת. כבוד השופטת קרת סירבה לאשר את העסקה. זאת לא רק בגלל התהיות שהעלו חלק מהנושים, אלא גם ובעיקר נוכח ספקות ממשיים ומהותיים העולים מהמתווה, באשר כבוד השופטת קרת סברה כי לא ניתן להתעלם מהם בטרם יזכו לתשובות מלאות. אין לי אלא להסכים עם האמור באותן החלטות, בעניין זה, וזאת באשר אין ספק כי מדובר במהלך לא פשוט, אשר אף לפי גישת המבקשים עצמם כרוך בסיכונים לא מעטים. הבעיה המרכזית שצופנת העסקה, הינה, ואף המבקשים בהגינותם מודים בפה מלא, כי הצורך בהעמדת מקורות מימון כבר עתה ירוקן כמעט לחלוטין את קופת המזומנים של DGRE. זאת כאשר רק בסוף השנה צפויה החלטה מקדמית של הרשויות המנהליות המהווה לפי לשון הבקשה Pre- Ruling בדבר אישור המהלך והתנאים לכך. יוצא כי בית המשפט נדרש, למעשה, לתת אישור לריקון קופת המזומנים של חברת הבת, וזאת חודשים ארוכים טרם מתן האישור המקדים למהלך, וכחלק מהוצאות מימון אשר אף הבקשה מגלה כי במצבים מסוימים לא יוחזרו לחברה. אכן המבקשים טוענים כי הסיכון לאובדן ההשקעה והנכס כאחד אינו גבוה, אולם אין ספק כי הוא קיים אף קיים. אומנם לצורך איזון והשלמת התמונה ראוי לציין מנגד, שאותם כספים בקופת חברת הבת אינם אמורים ממילא להגיע לנושים בחברת האם, במאת האחוזים, אלא הם כפופים לחובותיה ונושיה של חברת הבת תחילה בהתאם לדין האנגלי. עם זאת מדובר עדיין במקור אפשרי לתשלום לנושים שאין להתעלם ממנו. יוצא, כי מדובר אכן בנטילת סיכון, לא מבוטל, לצורך מהלך עסקי ארוך טווח . נכון הוא כי נטילת סיכונים הינה חלק אינטגראלי מחיי העסקים, ולעיתים קרובות הדבר ראוי ויש לברך עליו. אלא, שדברים אלו נכונים מקום בו החברה היא סולבנטית. למרות זאת הדברים וודאיים ומובנים מאליהם הרבה פחות, כאשר מדבר בחברה אשר על פי הודאתה שלה הינה חדלת פירעון, והיא מצויה בהליכי הצעת הסדר, אשר לעת עתה אין זה בטוח כלל ועיקר, כי יעבור את מבחן אסיפות הנושים. במצב דברים שכזה הרי שקשה להתעלם מהטענה כי בעלי השליטה למעשה "משחקים בכספם של הנושים", ונוטלים סיכונים אשר אם יתממשו, יפגעו בעיקר באותם נושים. חשש זה העובר כחוט השני בנימוקי המתנגדים, בין אם בניסוח מפורש ובין אם במשתמע, מקבל משנה תוקף נוכח שני אלו. האחד , הנטייה המוכרת של בעלי שליטה בחברה המצויה על סף חדלות פירעון לתמחר באורח בעייתי את מאזן הסיכוי והסיכון. זאת, נוכח העובדה כי כאשר הם מצויים בסכנה מוחשית לאבד את כל השקעתם בחברה , הרי שכל מהלך הנותן סיכוי כלשהו לשינוי מצב שכזה הינו כדאי עבורם, אף במקום בו הוא אינו כדאי בעבור הנושים. זאת באשר אם יתגשם הסיכוי ייהנה ממנו גם בעל השליטה ואילו אם יתגשם הסיכון ישאו בו הנושים, ואילו בעל השליטה אינו משנה מצבו, באשר כך או כך היה צפוי להפוך לנושה נדחה. אין פירוש הדברים שכל מהלך עסקי צופן סיכון, שניטל בעת שנידון הסדר נושים, הינו פסול באורח גורף. אולם, יש בכך בהחלט כדי לחייב התבוננות זהירה הן מטעם הנושים והן מטעם בית המשפט. האחר, במלוא הזהירות ניתן להעי; התנגדותה של החברה, במידה מסויימת, לחלק מהליכי הגילוי שביקשו הנושים, כמו גם למינוי בעל תפקיד או מומחה אובייקטיבי הופך עתה לחרב פיפיות כנגדה היא. לא מן המותר להעיר כי עמדות חלק מהנושים מושפעות במידה רבה ממצב דברים שהם מפרשים כחוסר מידע מספיק. מצב דברים זה מייצר הן חוסר אמון סובייקטיבי והן קושי אובייקטיבי אפשריים, לשקול כמה מחלקי העסקה וסיכוניה באורח מושכל, אשר ייתכן כי במצב דברים אחר היה מאפשר לחברה ולמר תשובה לשכנע גם את סדרה כ"ה, למשל, בצדקה, לכאורה, של עמדתם. הבעיה שנוצרה אם כן הינה כי מהלך עסקי משמעותי ביותר הכרוך בפעולה והשקעה לטווח ארוך ובסיכונים מהותיים נקלע במידה מסוימת "בין הפטיש לסדן". מחד גיסא, החברה מבהירה, ודומה כי יש בכך ממש, כי ביצוע העסקה הינו נדבך מהותי בביצוע הסדר הנושים. מאידך גיסא, מעלים המתנגדים טענות מהותיות ביותר בדבר נטילת סיכונים וספקות שמעלה הבקשה. כך למשל טוען עו"ד ויסולי, והדברים אינם מופרכים על פניהם, בדבר ההשקעות העתידיות האפשריות, הניהול האינטנסיבי ושאר אלמנטים אשר ספק גדול אם הם מצויים במסגרת יכולת ניהול של מפרק, היה והצעת ההסדר לא תצלח ותידחה באספות הנושים. כאן ראוי להוסיף; בתרחיש שכזה יתווספו לאמור לעיל קשיים אפשריים נוספים, הנובעים מעצם סטאטוס הפירוק של החברה. בקצירת האומר די אם אזכיר את טענותיהם של החברה ומר תשובה עצמם בהליכים קודמים בעניין השפעת צו פירוק על תניות ביטול ועל שאר מהלכים אפשריים של נושי חברת הבת באנגליה. על רקע האמור לעיל סברתי, ועודני סבורה, כי האופציה הטובה ביותר למצבים שכאלה הינה להמתין עם אישור העסקה עד לאחר אסיפות הנושים. אם עסקינן אכן בנדבך עקרוני בהסדר, הרי שהיה ואסיפות הנושים יצביעו בעד ההסדר, משמע נתנו הסכמתם במשתמע גם לביצוע של עסקת בקינגהם. היה ותידחה הצעת ההסדר, הרי שדין החברה לפירוק, ובמצב כזה הרי ממילא ספק גדול אם תישאר העסקה הרלוונטית. זאת ועוד; אני מתחזקת בדעתי זו משני טעמים נוספים. האחד, כפי שהובהר בהרחבה קודם, עניין לנו בשאלה שעיקרה אינו הכרעה משפטית אלא הערכת סיכון - סיכוי כלכלית, אשר הלכה פסוקה כי היא מסורה בראש ובראשונה לנושים ולא לבית המשפט. מסיבה זו עמדה כבוד השופטת קרת בעבר על קבלת עמדות הצדדים, אשר אף עתה אינם מביעים הסכמה גורפת. אעיר כי אין מדובר אך ורק בהתנגדותו של עו"ד ויסולי, אלא גם לעמדת סדרת כ"ה אשר אומנם "מותירה את העניין לשיקול בית המשפט", אולם מביעה הלכה למעשה התנגדות זאת בנימוקים הדומים מאוד לחלק מנימוקיו של עו"ד ויסולי, אף אם הם מוצגים בלשון רכה יותר . האחר, על פניו נראה כי השלב הראשון בעסקה, קרי, אותו " Pre- Ruling" של הרשויות בלונדון, אמור להתבצע אך ורק לקראת סוף השנה. אומנם איני מתעלמת מכך כי טרם אותו מועד יש צורך בהכנות מסוימות כולל הסכמות מסוימות וארגון העמדת המימון. מאידך גיסא, קשה להתעלם מהספק העולה, עד כמה ראוי לנסות לקבוע מסמרות בעניין טרם עריכת אסיפות הנושים. כאמור, כמעת כל השיקולים המהותיים מוליכים למסקנה כי ראוי היה להמתין עד לאסיפות הנושים, ולא לגרום ל"מעשה עשוי" בעניין זה. אלא מאי? אתמול ב 14.08.2012 הונחה על שולחני בקשה דחופה למתן החלטה, אשר בה נטען כי היה ולא תאושר העסקה בתוך ימים ספורים, ולמעשה טרם סיום אסיפות הנושים, הרי שהגורמים הרלוונטיים באנגליה ימשכו את ידם מהשותפות עם החברה, ולמעשה ייסתם הגולל על עסקת בקינגהם, על כל המשתמע מכך לעניין ההסדר עצמו. אין ספק שהדבר מעמיד את בית המשפט בדילמה שאינה פשוטה כלל ועיקר. אומנם העמדת סד זמנים על ידי צד ג', הקשור לעסקאות רכש או עסקאות אחרות עם חברה חדלת פירעון, אינה עניין חריג, וזאת כאשר לעיתים מדובר בצעד טקטי (לעניין זה ראה למשל פש"ר 1371-01 זפיר נ' מבנד פאנלים מבודדים לבניה (1990) בע"מ). עם זאת, קיים גם הסיכון כי במקרים מסוימים אותו צד ג' אכן מתכוון לדבריו. אין צורך להכביר מילים כי בידי בית המשפט אין מידע או יכולת לקבוע ממצא עובדתי מראש, איזו מן החלופות היא הנכונה. וודאי ובוודאי שלא במקרה דנן בו עסקינן בצד המצוי באנגליה, אשר אומנם יש לו שיג ושיח עם פרקליטיו של מר תשובה, אולם לא עם בית המשפט הישראלי . לשון אחר, איני יכולה לקבוע ואיני קובעת ממצא כלשהו בשאלה זו. לא זאת אף זאת; עולות תהיות לא פשוטות בכל הנוגע למהלך הדברים, אזכיר כי החברה עצמה תמכה בעבר בדחיית מועד אסיפות הנושים (אף אם משיקולים אחרים ולגיטימיים הקשורים באספקטים אחרים של ההסדר). זאת כאשר חזקה על המבקשים או באי כוחם כי עדכונו זה מכבר את הגורמים השונים באנגליה בדבר מועדי האסיפות ומשמעותן. איני יכולה שלא להעיר כי המבקשות ידעו אף ידעו להגיש בקשה דחופה למתן החלטה לאלתר, זאת באמצע פגרה ובמצב בו תוכנת "נט המפשט" משובתת, וכל זאת טרם טרחו להתייחס לגופו של עניין להתנגדותו של עו"ד ויסולי . למען הסר ספק אבהיר כי אומנם עו"ד ויסולי מייצג מיעוט של כעשרה מחזיקים פרטיים, ואינו מהווה לכאורה גוש חוסם באסיפה כלשהי, אולם ההתייחסות בנסיבות המקרה צריכה להיות לגופן של טענות ולא לגופו של הפרקליט המעלה אותן. זאת בעיקר באשר חלק מהטענות למצער הינן טענות כלליות, שאינן מוגבלות לאינטרס הספציפי של אותה קבוצת מחזיקים פרטיים. הדברים מקבלים משנה תוקף נוכח טיבו של ההסדר המיוחד שבפני אשר עוסק בעניינן של מחזיקים פרטיים רבים שחלקם אינם מיוצגים, ויכולתם להתערב ולהשפיע על עמדת הנציגויות אינה גדולה. ככל שאמורים דברים בעמדת הנושים הרי שמצב הדברים הינו כדלקמן; סדרה ה' הכוללת בתוכה אחוז גבוה יחסית של משקיעים מוסדיים תומכת באישור העסקה או למצער מודיע כי "אינה מתנגדת לה". סדרה ד' סירבה תחילה לתמוך, וביקשה להותיר את העניין לאסיפות הנושים, אולם נראה כי שינתה טעמה נוכח הצעה משופרת מטעם החברה. הצעה שעיקרה ויתור על "תנית כיסא המפלט" של בעל השליטה היה ויתממש אחד הסיכונים נשוא העסקה. קבוצת המחזיקים הפרטיים שמייצג עו"ד ויסולי מתנגדת נחרצות למהלך. סדרה כ"ה הגם שהיא לכאורה "מותירה את העניין לשיקול בית המשפט" (וספק אם יש לכך מקום נוכח העובדה כי מדובר בשאלה כלכלית המסורה לנושים יותר מאשר לבית המשפט), מעלה, למעשה, טענות התנגדות, שחלקן דומות מאוד בבסיסן לטענותיו של עו"ד ויסולי. מהו הדין אם כן בנסיבות המקרה? מחד גיסא, עניין לנו בעסקה אשר היא לכשעצמה נראית כמצויה במתחם הסבירות העסקי, ובוודאי שאין זה ראוי או אפשרי כי בית המשפט יפעיל שיקול דעת עסקי משל עצמו ויחליף בכך את זה של החברה ושל הנושים. אין ספק, כי העסקה הינה חלק מהותי בהסדר הנושים ולא בכדי הרי שה"צבע" בו צובע אותה כל אחד מהצדדים, נגזר במידה רבה מהשקפתו לגבי ההסדר עצמו. בניגוד לעולה מעמדת עו"ד ויסולי הרי שנזקיה של העסקה גם בתרחשים היותר גרועים, אינם עולים לכדי מלוא קופת המזומנים של חברת הבת, וזאת נוכח העובדה כי בפירוק, נושי דלק נדל"ן אינם "עומדים בראש התור" של הנהנים מהעסקה וזאת בלשון המעטה. כמו כן, שלוש הנציגויות נמנעות מהתנגדות מפורשת לעסקה, אף כי מטיעוני נציגות כ"ה עולה התנגדות משתמעת. יוצא כי לכאורה רוב של הנושים למצער אינם מתנגדים באורח נחרץ לביצוע העסקה. בעניין זה, לא מן המותר להזכיר, כי מר תשובה עשה כברת דרך מסוימת לעבר הנושים כאשר הסכים שלא להחיל את "תנית כיסא המפלט" על כישלון עיסקי בעסקת בקינגהם ומסיבה זו חזרה בה נציגות סדרה ד' למשל מהתנגדותה לבקשה. מאידך גיסא, קיימים שיקולים כבדי משקלי אחרים המושכים לכיוון ההפוך. קרי, אי מתן אישור כעת, ולמצער המתנה עד למועד אסיפות הנושים: העסקה הינה מורכבת, ואף לשיטת תומכיה כוללת שורה של סיכונים מהותיים אשר בנסיבות המקרה ישאו בהם בעיקר הנושים. הנושים עצמם אומנם אינם מתנגדים נחרצות ברובם, אולם ניכר בנציגויות כי אף אחת מהן אינה "נלהבת" ליטול על עצמה את האחריות שבהבעת הסכמה מפורשת, שמא יוותר "תפוח האדמה הלוהט" באמתחתה היה והדברים לא יעלו יפה. כמו כן, קיים אף קיים טעם מסוים לפגם במצב שנוצר, שבו למעשה מוצב בית המשפט בסד זמנים, באורח שכמעט וניתן לומר עליו כי ישנו מי שמבקש, כמעט, לכפות החלטה טרם אסיפות הנושים. אומנם, אינני מקלה ראש בסיכון ההולך וגובר שמציב חלוף הזמן בפני העסקה, עם זאת, הרי האסיפות המקדימות, למצער, יערכו בעוד ימים ספורים, וספק אם ראוי לקבוע עובדות בשטח קודם לכן. יוצא, כי עניין לנו במידה רבה בבחירה בין הרע, לרע יותר, כאשר מציבים את בית המשפט, כמעט בעל כורחו, בעמדה שראוי היה כי הצדדים ימנעו מלהכניסו אליה. זאת כאשר לא שוכנעתי כי המצב שנוצר הינו בבחינת הכרח שלא ניתן היה להימנע ממנו. נוכח חשיבות הדברים אחזור ואדגיש: השאלה אם ליטול או שלא ליטול את הסיכון שבעסקת בקינגהם כמוה כשאלה הכללית יותר והמשיקה לה, האם להעדיף הסדר בעייתי וארוך טווח על פני פירוק וחקירות אם לאו, הינה במובהק שאלה של כדאיות כלכלית, הערכת סיכויים וסיכונים במידת "שנאת הסיכון" של כל נושה ונושה. לא בית המשפט מסכן את כספו האישי בהחלטות אלו, ואי לכך ראוי היה כי הנושים עצמם הם שיתכבדו וייטלו את המושכות לידיהם באורח אקטיבי יותר. כך או אחרת עודני סבורה כי נוכח הקרבה בין שאלת בקינגהם לשאלת אישור או דחיית ההסדר, מן הראוי כי הדבר יוכרע באסיפת הנושים על ידי הנושים. יוצא, כי עלי לנסות ולאזן בין האמור לעיל, לבין החשש מאירוע של קריסת העסקה בימים הקרובים באורח שאינו ניתן לתיקון. זאת תוך ניסיון לצמצמם ככל הניתן את היכולת של צדדים מעוניינים לקבוע מסמרות טרם האסיפה. אי לכך, ולא בלב קל, לאחר שעיינתי חזור ועיין בבקשה ובתגובת לה הנני מחליטה ליתן בשלב זה אישור מוגבל, אך ורק לצורך התקשרות בהסכם עם השוכר, המבקש להתפנות מן הנכס. אזכיר כי האיום הקונקרטי היחיד שכללה הבקשה הדחופה הינו איומו של אותו שוכר לסגת מהסכמתו בעניין פינוי מוקדם, אם לא תוכרע הבקשה בתוך ימים ספורים, ותחת זאת להשכיר את הנכס בשכירות משנה, זכות אשר לכאורה עומדת לו בחוזה בין הצדדים. מתן אישור מוגבל כאמור עשוי לנטרל את עוקצו של האיום המיידי ובכך לבצע מהלך אשר ממילא נדרש כשלב ראשוני לצורך עסקת בקינגהם. זאת כאשר ביתר ההתקשרויות הנדרשות ניתן יהיה לדון לאחר קיום האספות, וודאי האסיפות המקדימות, אשר מתוצאתן ניתן יהיה ללמוד למצער "להיכן נושבת הרוח" .אני מודעת לסיכון כי היה וההסדר לא יאושר הרי שחברה הבת עשויה למצוא עצמה חתומה על הסכמה לפינוי מוקדם. אולם, על פניו נראה כי תוכל להתמודד עימו למזער את נזקיו באמצעות השכרה לגורם אחר או כל פעולה מתאימה אחרת. אך לצורך השלמת התמונה אעיר; החברה כללה ממילא סיכונים דומים במסגרת רשימת הסיכונים האפשרית של עסקת בקינגהם תוך הבהרה כי קיים סיכוי גבוה, שניתן יהיה להתמודד עם סיכון כזה תוך מזעור נזקי הנושים. אי לכך, הרי חזקה על החברה ומר תשובה שידעו באותה מידה להתמודד עם אותו סיכון היה ויתממש אף בתרחיש נוח פחות עבורם ולו בבחינת "נאה דורש נאה מקיים", וכך אני מחליטה. סוף דבר; בקשה 30 מתקבלת בשלב זה באורח חלקי בלבד בלא שיהיה בכך מעשה בית דין או מניעות כלשהי מבקשה לאשר את שאירת העסקה בהמשך לאחר אסיפות הנושים. בנסיבות המקרה לא מצאתי מקום ליתן צו להוצאות. אישור עסקה