קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשת התייחדות בין שני אסירים: העותרת, אסירה נוצריה, מרצה עשר שנות מאסר בגין הריגת בן זוגה והיא מבקשת להתייחד עם האסיר המוסלמי (להלן: "האסיר"), המרצה מאסר למשך 22 שנים וששה חודשים בכלא איילון בגין רצח וקשר לביצוע פשע, שכן ברצונם להקים תא משפחתי ולהביא ילדים לעולם. העותרת סומכת את בקשתה על אישור נוטריוני מיום 26.1.12 הנותן תוקף להצהרת הזוגיות של השניים לפיה הם מצויים בקשר מזה מספר חודשים. כן צוין בתצהיר, כי הם מעוניינים "לטפח את הקשר ע"י זוגיות ותא משפחתי ממש". בעתירה נכתב, כי העותרת הכירה את בן זוגה במהלך מאסרם לפני כשמונה חודשים ומאחר והיא נוצרייה ובן זוגה מוסלמי הרי שהם אינם יכולים להינשא. 3. ב"כ העותרת טען כי הוראות הפקנ"צ לעניין ההתייחדות מורות, כי ניתנת האפשרות להתייחד גם כאשר מוכחת חברות בין המבקש לבת זוגו. הוא תיאר את הקשר הטלפוני המתנהל בין בני הזוג ואת העובדה שהאסיר שולח לעותרת כסף ותמונות וגם היא שולחת אליו מכתבים. לטענתו, תכלית הפקנ"צ היא להיעתר לבקשה להתייחדות ובמידה וזכות זו נשללת הרי שמדובר בפגיעה קשה באסיר. 4. במכתב שכתבה העותרת היא טוענת שתפקודה בכלא חיובי, היא בת 40 והקשר בינה לבין האסיר מבוסס על שיחות טלפון יום יומיות ועל משלוח מכתבים ותמונות במשך כשנה, היא בודדה בארץ ומעוניינת לחיות עם האסיר כבעל ואישה, בין כותלי בית הסוהר. 5. המשיב מתנגד לאפשר לעותרת להתייחד עם האסיר שכן לטענתו הוראות הפקנ"צ באשר להתייחדות מורות שהתייחדות עם בן זוג מותרת רק בכפוף להצגת תעודת נישואין, או בכפוף להוכחת קשר זוגי העולה לכדי הגדרת "ידועים בציבור", או בהוכחת ביקורים אצל האסיר במשך שנתיים ע"י חבר או חברה. באשר להגדרת ידועים בציבור הפנה המשיב לפסה"ד בע"א 621/69 נסיס נ' יוסטר, פ"ד כ"ד (1) 617, בעמ' 619 בו נפסק, כי ההכרה בבני זוג כידועים בציבור תהיה כרוכה, בין היתר, בהוכחת קיומו של משק בית משותף. לטענת המשיב העותרת והאסיר, שהם אסירים, מעולם לא נפגשו והיכרותם מבוססת על שיחות טלפון ומשלוח מכתבים בלבד. 6. לטענת המשיב אין בתצהיר שהוגש לי והוצג בפני כשלעצמו כדי להפוך את העותרת והאסיר לידועים בציבור, שכן בהסתמך על פסיקה קודמת בנושא התייחדות, היה על העותרת היה לצרף לתצהיר מסמכים אשר מוכיחים פוזיטיבית, כי המדובר בקשר זוגי, שהיה קודם למאסרם, העולה לכדי הגדרת ידועים בציבור עפ"י הדין. לנוכח העובדה, כי העותרת ובן זוגה מעולם לא נפגשו הרי שממילא אינם עומדים במבחני הפסיקה אשר נקבעו לצורך הוכחת מערכת זוגית אשר יש בה לבסס הגדרה של ידועים בציבור. בנוסף טען המשיב, כי גם אם העותרת היתה נכנסת בגדר הוראות הפקנ"צ המתירות התייחדות הרי לאור העובדה שהיא מרצה את מאסרה בגין הריגת בעלה, והיה צורך בקבלת עמדת ועדת אלמ"ב. בדיון שבפניי שב וטען ב"כ המשיב, כי העותרת אינה עומדת בתנאי הפקנ"צ והדגיש כי גם כאשר מדובר ב"חברה" הרי שנדרשים ביקורים במשך שנתיים לפחות טרם התרת התייחדות. 7. סעיף 3 לפקנ"צ 04.40.47 - שעניינה התייחדות וסיוע לפריון אסירים ועצורים, קובע כי התייחדות תאושר לאסיר בהתקיים אחד מן התנאים הבאים: "א. אסיר / עצור נשוי- מי שהציג תעודת נישואין המעידה על נישואיו. ב. אסיר / עצור ידוע בציבור- מי שהגיש לשב"ס תצהיר על הידוע/ה בציבור, מאושר ע"י נוטריון. ג. חברה- מי שביקרה אצל האסיר / עצור בשנתיים האחרונות ברציפות". 8. הדיון בענייננו נסוב על קיום התנאי של "ידועים בציבור" , שכן העותרת והאסיר אינם בני זוג ולא יוכלו להינשא בשל היותם בני דתות שונות ובשל היותם אסירים הם אינם יכולים לבקר איש את רעותו. בע"א 1966/07 אריאל נ' קרן הגמלאות של חברי אגד בע"מ, תק-על 2010 (3) 2025 קבע כב' השופט דנציגר את התנאים להכרה בבני זוג כידועים בציבור: "על מנת להכיר בבת זוג כידועה בציבור נדרש כי יוכחו שני יסודות מצטברים: קיום חיי אישות כבעל ואישה וניהול משק בית משותף [ראו למשל: ע"א 621/69 נסיס נ' יוסטר, פ"ד כד(1) 617, 619 (1970); סעיף 9 לפסק דינו של השופט א' ריבלין (כתוארו אז) בע"א 6434/00 דנינו נ' מנע, פ"ד נו(3) 683, 691 (2002); מנשה שאוה הדין האישי בישראל 695 (מהדורה רביעית, 2001) (להלן: שאוה)]. מבחנים אלו הם מבחנים עובדתיים, ולכן גם השאלה אם פלונית היא ידועתו בציבור של אלמוני היא שאלה עובדתית [ע"א 384/61 מדינת ישראל נ' פסלר, פ"ד טז(1) 102, 109 (1962) מול האות ג'; ע"א 563/65 יגר נ' פלביץ, פ"ד כ(3) 244, 247 (1966) מול האותיות ו' ו-ז' ; שאוה, בעמודים 683-684]". 9. בעניינו העותרת והאסיר הכירו במהלך המאסר והם מעולם לא נפגשו ולכן הם אינם מקיימים את הקשר הנדרש לצורך הגדרתם כידועים בציבור. סבורני שאין די בתצהיר שנחתם ע"י העותרת והאסיר בפני נוטריון כדי לענות על דרישות קיום הקשר עפ"י ההלכה הפסוקה, שכן כל מה שנכתב בו הוא שהם רואים עצמם כידועים בציבור שמכירים אחד את השנייה מזה חודשים רבים והם מעוניינים לטפח את הזוגיות ביניהם ויצירת תא משפחתי ממש. 10. עם זאת, לאור החשיבות של הזכות לקיים חיי אישות שמותרת גם לאסירים, הגם ושאיננה זכות מוחלטת (ראה פסק דינה של כב' השופטת פרוקצ'יה בת"צ 2245/06 חה"כ דוברין וצור נ' שב"ס ואח' תק - על 2006(2) , שדן בהעברת זרע של אסיר לבת זוגו שאיננה אסירה, בסעיפים 12 - 15 לפסק הדין, ופסה"ד של השופט אילון בבג"צ 114/86 וייל נ' מדינת ישראל פד"י מ"א (3) 477, 483), מאחר והעותרת והאסיר אינם יכולים להינשא זה לזו בשל היותם בני דתות שונות, מאחר שאינם "ידועים בציבור" בשל העובדה שהכירו רק במהלך מאסרם ומאחר ואינם יכולים לבקר זה את זו בשל היותם אסירים, מאחר והם מרצים עונש מאסר לתקופות ממושכות והם מעוניינים להקים תא משפחתי ולהביא ילדים לעולם, ישקול המשיב מתן היתר להתייחדות לעותרת ולאסיר, בכפוף לקבלת חוו"ד וועדת אלמ"ב, בחלוף שלוש שנים מתחילת הקשר ביניהם בדרך של קיום שיחות טלפון ו/או משלוח מכתבים ברציפות. חזקה על המשיב שיבדוק במהלך התקופה הנ"ל אפשרות לתיקון הפקנ"צ הנ"ל על מנת לאפשר לאסירים ואסירות כמו העותרת והאסיר לקיים התייחדות בהתאם לנהלי שב"ס. אני פוטר את העותרת מתשלום אגרה. בית סוהר / כלאביקור התייחדות בכלאמאסראסירים