קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא גביית עדות עובד זר בוידאו: עניינה של החלטה זו - בקשת המבקש להתיר את גביית עדותו באמצעות כינוס וידאו. 1. המבקש-התובע (להלן - "התובע") הגיש כתב תביעה כנגד המשיב-הנתבע (להלן - "הנתבע"). בכתב התביעה נטען כי התובע, אזרח תאילנד, עבד בשירות הנתבע במשקו החקלאי החל מיום 10.12.04 ועד ליום 30.10.09, עת פג תוקפה של אשרת השהייה שלו והוא עזב את הארץ. לדברי התובע, הוא זכאי לסכומי כסף שונים בגין תקופת עבודתו בשירות הנתבע וסיומה, בשיעור כולל של כ-230,000 ₪. 2. הנתבע הגיש כתב הגנה ובמסגרתו ביקש לדחות את התביעה על כל חלקיה. בין היתר טוען הנתבע בכתב הגנתו כי התובע הגיע ארצה במרמה, לאחר ששינה את זהותו, וכי בשל כך גורש מהארץ עוד בטרם פקעה אשרת השהייה שלו. 3. לאחר שנתקיים דיון מוקדם בפני כב' הרשם פרנקל, נקבעה ישיבת הוכחות ליום 9.2.12. 4. ביום 2.2.12, שבוע לפני המועד שנקבע לדיון בהוכחות הצדדים ולאחר שהוגשו תצהיריהם, הגיש ב"כ התובע "בקשה בהולה לעריכת דיון בכינוס וידאו", היא-היא הבקשה דנן (להלן - "הבקשה"). התובע טוען כי הוא אזרח תאילנד שאינו מתגורר בארץ ואינו שוהה בה; כי עם קביעת מועד ההוכחות פנו באי כוחו למשרד הפנים בבקשה להתיר כניסתו ארצה לשם מתן עדותו; כי משרד הפנים סירב להיעתר לבקשה (להלן - "החלטת הסירוב"); כי עם קבלת החלטת הסירוב נבחנו דרכי פעולה שונות, לרבות הגשת עתירה מינהלית נגד משרד הפנים; וכי בירור שערך העלה כי ניתן לקיים את דיון ההוכחות באמצעות כינוס וידאו. התובע משתית את בקשתו על תקנה 15 לתקנות עזרה משפטית בין מדינות, תשנ"ט-1999 (להלן - "תקנות עזרה משפטית") והוא סבור כי לאור האמור בתקנה זו, במסגרת בחינת הבקשה יש לבחון אך אם נעשו הסידורים שיאפשרו לבית המשפט ולבעלי הדין לצפות בעד בכל מהלך העדות, לשמוע אותו ולהציג לו שאלות. 5. הנתבע הודיע על התנגדותו לבקשה הן מטעמים פרוצדוראליים, הן מטעמים מהותיים. לדבריו, הבקשה הוגשה פחות משבוע לפני מועד ההוכחות, וזאת אף שהחלטת הסירוב היתה ידועה לבאי כוח התובע מזה שבועיים. כמו כן, הבקשה כלל אינה מפרטת את הדרך שבה מוצע לקיים את תנאי תקנה 15 לתקנות עזרה משפטית, פירוט שעליו להיערך בתצהיר ומטעמים אלה יש לדחות את הבקשה. הנתבע הוסיף כי אף לגופם של דברים יש לדחות את הבקשה וזאת משום שהיא נטולת בסיס משפטי. לדבריו, הישענות התובע על עמדת כב' הש' גרוניס (כתוארו אז) בפרשת דורי (רע"א 3810/06 י. דורי את צ'קובסקי בניה והשקעות בע"מ נ' גולדשטיין, ניתן ביום 24.9.07; להלן - "פרשת דורי") - היא שגויה, מאחר שעמדתו היתה דעת מיעוט; העמדה המשפטית הנכונה באשר למקור הסמכות להתיר גביית עדות באמצעות כינוס וידאו היא זו המצויה בפרשת דורי בפסק דינה של כב' הש' חיות; לא הוצגה עמדת ממלכת תאילנד לגבי ההליך המוצע אשר יש בו כדי לפגוע בריבונותה; ממלכת תאילנד אינה חתומה, ככל הידוע, על אמנות שונות הרלוונטיות לעניין דנן; לשאלה של משמעות הפעולה בתאילנד ישנה חשיבות רבה לגבי אמצעי הכפייה שניתן לנקוט כלפי העד-התובע, אם ימסור עדות שקר; התובע לא הגיש ייפוי כוח כדין ובהחלטת בית הדין מיום 5.5.11 נקבע כי חרף זאת התובענה לא תימחק, אולם נלקחה בחשבון הצהרת בא כוחו של התובע כי בכוונת מרשו להגיע ארצה בשלב ההוכחות, אז יוכל לאשר את ייפוי הכוח; בקשת רשות ערעור על החלטה זו נדחתה על ידי בית הדין הארצי תוך שהוא מפנה לעניין אחר שבו נקבע כי לעובד זר יתאפשר במקרים מתאימים להגיש טיוטת תצהיר ולאשר את התצהיר בהגיעו ארצה לישיבת ההוכחות; בהימנעותו של התובע מלהגיע ארצה לא יהיה בפני בית הדין ייפוי כוח מטעמו כדין ותצהיר מטעמו כדין. 6. ביום 9.2.12 התקיים דיון בבקשה (במקום דיון ההוכחות). במהלך הדיון טען ב"כ הנתבע (בנוסף על האמור בתגובתו בכתב), כי הליך זיהויו של התובע לא יתאפשר באמצעות כינוס וידאו שכן "רמת הזיהוי לא כמו באולם בית הדין" וכי ראוי שהתובע ימצה את ההליך מול משרד הפנים (עמ' 4 לפרוטוקול, שורות 23-26). ב"כ התובע ציין כי הוא עומד על הבקשה וכי הוא מבקש להסתמך, לחלופין, על סעיף 13א לפקודת הראיות, מאחר שחיקור דין יכול להיערך בצורה של התוועדות חזותית. לדבריו, יש לקבל את הבקשה מאחר שהיא עומדת בכל התנאים הקבועים בפסיקה: הבקשה הוגשה בתום לב, העדות רלוונטית והסיבה לאי הגעתו של התובע לעדות היא "סיבה טובה". ב"כ התובע הוסיף כי אם לא תהיה ברירה, ימוצה ההליך מול משרד הפנים. עוד ציין ב"כ התובע כי הבאת מרשו ארצה כרוכה בעלות של 10,000 ₪, הדומה לעלותו של הליך כינוס וידאו; כי ניתן לערוך את השידור מהקונסוליה; כי אחד מנציגי השגרירות יימצא בחדר; כי הוא מציע שבחדר יהא מתורגמן; וכי התובע הוא שיישא בעלויות, שבסופו של יום יידרשו במסגרת פסיקת ההוצאות. 7. לאחר הדיון הגיש התובע לבית הדין את המסמכים שהוגשו למשרד הפנים. ביום 15.2.12 הגיש "הודעה מפורטת ובקשה לעניין קיום דיון בכינוס וידאו" (להלן - "ההודעה המפורטת"), שבה פורטו התנאים המוצעים לעריכת כינוס הוידאו כדלקמן: חברת "אר. אס. מולטימדיה" (להלן - "החברה") היא שתבצע את ההליך; החברה היא בעלת ניסיון רב בעריכת כינוסי וידאו ומשתמשת בטכנולוגיה מתקדמת המאפשרת שידור נטול תקלות; הציוד כולל, בין היתר, מסך אישי לבית הדין ומסך לקהל; הדיון יתקיים בהיכל המשפט בבאר שבע באולם המיועד לכך על פי הוראות בית הדין; יומיים לפני הדיון ייערכו בדיקות מתאימות הן באולם הן במשרדי החברה; הדיון ייערך כאילו התובע נמצא באולם; מתורגמן יימצא באולם בית הדין; במועד הדיון יימצא התובע במשרד הנוטריון בתאילנד; הנוטריון יספק את הציוד הדרוש לעריכת כינוס הוידאו; החדר יהיה ריק מכל אדם והחקירה תנוהל בפיקוח בית הדין בלבד. התובע הוסיף פרטים על עלות הדיון וציין כי עלות זו פחותה מעלות הבאתו ארצה של התובע והלנתו. כן ציין כי הוא שיישא תחילה בעלות זו ובהתאם להוצאות ההליך ניתן יהיה להטילה על הנתבע. עוד ציין התובע כי לאחר שיורה בית הדין על כינוס הוידאו, יפעל הוא (התובע) להשלמת טיוטת תצהיר העדות הראשית שעליה חתם, באופן שיאמת אותו ויאשרו כדין, וכך תוכל להתבצע במהלך הדיון חקירה נגדית בלבד. לטענת התובע עריכת הדיון באופן זה יזרז וייעל את ההליך - תביעה לזכויותיו הבסיסיות והסוציאליות על פי חוקי המגן - ותמנע סחבת ארוכה מול רשויות ההגירה בארץ. לדבריו, על בית הדין להתחשב בכך שמדובר במקרה חריג שבו סורבה בקשת התובע להיכנס ארצה, ושבשל כך עלולה להימנע זכותו לבירור תביעתו. לדבריו, החלטת משרד הפנים - המסרבת להתיר את כניסתו לישראל - מהווה "סיבה טובה" לגביית העדות באמצעות כינוס וידאו. 8. בתגובה להודעה המפורטת טוען הנתבע כי אף שהיא מרחיבה לעומת הבקשה המקורית, הרי שאין בה מענה לקשיים המשפטיים כפי שהועלו במסגרת תגובתו לבקשה. הנתבע חוזר ומבקש לדחות את הבקשה. המסגרת הנורמטיבית 9. חרף פיתוחם של אמצעים טכנולוגיים שונים המאפשרים לחזות באדם הנמצא במקום מרוחק ולשמוע אותו, עדיין נקודת המוצא היא כי גביית עדות בין כתלי בית הדין לעולם עדיפה על פני גבייתה בכל דרך אחרת (רע"א 1920/12 לוינגר נ' פוזנר, ניתן ביום 3.5.12). 10. הכללים המנחים בסוגיה של גביית עדות באמצעות כינוס וידאו הותוו בפרשת דורי. אולם, על אף הפניית תשומת לבו של המחוקק באותו עניין לצורך בהסדר חקיקתי של סוגיה זו (ראו סעיף 22 לפסק דינו של כב' הש' (כתוארו אז) א' גרוניס; סעיף 2 לפסק דינה של כב' הש' מ' נאור; פתח חוות דעתה של כב' הש' א' חיות), לא מצאתי קיומו של דבר חקיקה כלשהו המסדיר את הסוגיה המסוימת העומדת להכרעה במסגרת החלטה זו. על כן, בחינת הבקשה דנן תיעשה בהתאם ליסודות שהונחו בפרשת דורי. בפרשה זו לא היתה מחלוקת על כך שלאור ההתפתחויות הטכנולוגיות יש לנקוט גישה מרחיבה יותר בסוגיה של גביית עדות מחוץ לתחום השיפוט (ביחס לגישה המצמצמת שנהגה בעבר). מנגד, נחלקו דעות השופטים באשר לאופן יישום המבחנים במסגרת הכרעה בבקשה מהסוג דנן. ברוב דעות נקבע כדלקמן - "[ש]יש צדק בגישה... לפיה גישת בתי המשפט לאפשרות טכנולוגית זו צריכה להיות מרחיבה יותר מהגישה שהיתה נהוגה בעבר לגבי גביית עדויות מחוץ לתחום השיפוט... ואולם... סבורה אני כי המבחנים הבסיסיים שנקבעו עוד בראשית ימי המדינה - טעמם עדיין עמם. הרחבת הגישה צריכה להתבצע על ידי הגמשה ביישום של חלק ממבחנים אלה. ...השיקולים שינחו את בית המשפט הם כי פניית המבקש נעשתה בתום לב; כי יש בידי העדים למסור עדות רלבנטית לשאלות השנויות במחלוקת וכי קיימת 'סיבה טובה' המונעת את בואם של העדים מחוץ לארץ... האפשרויות הטכניות הגלומות בדרך כלל באמצעי היוועדות חזותית מאפשרות, לדעתי, להקל במבחן 'הסיבה הטובה', ובפרט לגבי עדים שלבעל דין אין שליטה על רצונם לבוא לישראל..." (סעיפים 2-3 לפסק דינה של כב' הש' נאור, שאליו הצטרפה כב' הש' חיות (כב' הש' גרוניס היה בדעת מיעוט); ההדגשה שלי - י.א.ש.). אף כב' הש' גרוניס, שסבר כי יש מקום להגמשה משמעותית יותר בסוגיה, פירט בהרחבה את הבעיות הפוטנציאליות הטמונות בגביית עדות באמצעות כינוס וידאו (סעיפים 16-18 לפסק דינו) וציין כי - "נקודת המוצא לדיון היא עדיפותה של העדות בין כתלי בית המשפט. גם היום, כמו בעבר, אין תחליף להתייצבותו הפיזית של עד בבית המשפט לעדות 'חיה'... על כן, אין לפתוח פתח רחב מדי ובלתי מוגבל לגביית עדות באמצעות היוועדות חזותית ואין לוותר על הדרישה להציג, בתום לב, סיבה מספקת למתן עדות בהיוועדות חזותית..." (בסעיף 19 לפסק דינו; ההדגשה שלי - י.א.ש.). 11. יש לציין כי במסגרת יישום השיקולים על נסיבות המקרה הקונקרטי שהובא לפתחו של בית המשפט העליון בפרשת דורי, ניתן משקל רב ליעילות החקירה הנגדית (סעיף 5 לפסק דינה של כב' השופטת נאור; סעיף 15 לפסק דינו של כב' השופט גרוניס בע"א 6892/09 בנק דיסקונט לישראל - מסאלחה מחמוד חסן ואח', ניתן ביום 13.10.10). ועוד יצוין כי בפסק הדין לא הוכרעה השאלה מהו המקור הנורמטיבי הקובע את סמכות בית המשפט להורות על גביית עדות באמצעות כינוס וידאו (כב' הש' גרוניס סבר כי המקור מצוי בתקנה 15 לתקנות עזרה משפטית; כב' הש' נאור לא התייחסה לשאלה זו בפסק דינה; ואילו כב' הש' חיות חלקה על עמדת כב' הש' גרוניס בעניין זה והפנתה לסעיף 47 לחוק עזרה משפטית בין מדינות, התשנ"ח-1998). מן הכלל אל הפרט 12. בטרם נעבור ליישום הכללים על ענייננו-אנו, יצוין כי בבקשתו הראשונה של התובע (סעיפים 7-8 לבקשה מיום 2.2.12) נשען הוא על פסק דינו של כב' הש' גרוניס, אלא שכמפורט לעיל, עמדתו של כב' הש' גרוניס נותרה כדעת מיעוט ועל כן בעניין זה הצדק עם הנתבע. 13. לגוף העניין ובהתאם למבחנים שנקבעו בפרשת דורי, ניגש לבחינת הסוגיה העומדת לפתחנו. א. תום לב: מהמסמכים המצויים בפני בית הדין עולה כי באי כוח התובע פעלו לקבלת היתר כניסה עבור מַרשם במועד סביר - פנייתם למשרד הפנים היא מיום 22.11.11, היינו כחודשיים וחצי לפני מועד ישיבת ההוכחות. דא עקא, לאחר קבלת החלטת הסירוב לא פעלו באי כוח התובע בדרכים הקבועות בחוק בניסיון לשנות החלטה זו. התנהלות זו על רקע העובדה כי בפני בית הדין טרם מצויים תצהיר עדות ראשית של התובע וייפוי כוח חתומים ומאומתים כדין - אינה עולה בקנה אחד עם חובותיו של בעל דין. ב. רלוונטיות: לא יכול להיות חולק כי עדותו של התובע היא רלוונטית וחיונית ביותר להוכחת התביעה. ג. סיבה טובה: בפסק דינו בפרשת דורי מפרט כב' הש' גרוניס את הטעמים שהוכרו על ידי בתי המשפט כ"סיבה טובה": "בין הטעמים שהוכרו כטעמים טובים להימנעות מהגעה למתן עדות בישראל נכללו טעמים הנוגעים לבריאותם של העדים... טעמים הנוגעים למצב הביטחוני בישראל בעת מתן העדות... וטעמים שונים הקשורים בהתחייבויות קודמות של עדים, שלא ניתן היה להשתחרר מהן... לעומת זאת, נקבע כי חשש שמא תעוכב יציאתו של העד מישראל על ידי נושיו אינו סיבה טובה להתיר גביית עדות מחוץ לתחום המדינה... כן נקבע כי טעמים הנעוצים במצבו הכלכלי של העד או בעל הדין אינם טעמים מספיקים לגביית עדות מחוץ לתחום המדינה..." (סעיף 9 לפסק הדין; ההדגשות שלי - י.א.ש.). בענייננו, הטעם לבקשה הוא חוסר האפשרות של התובע עצמו להתייצב בפני בית הדין לשם מסירת עדותו, וזאת בעטייה של החלטת הסירוב. אלא שכאמור, בפני התובע עומדת האפשרות לעתור כנגד החלטה זו, וכל עוד לא מיצה התובע את ההליכים במישור זה (עתירה מנהלית כנגד החלטת הסירוב), אין מקום לראות בהחלטה זו משום "סיבה טובה". 14. שיקולים נוספים שאותם יש לשקול נוגעים גם לזהות נותן העדות - האם מדובר בעד מומחה שאין לו כל עניין עם תוצאות ההליך או שמא בעד בעל עניין. בענייננו מדובר בעדותו של התובע שאין חולק כי הוא-הוא בעל העניין בתוצאות ההליך. במקרים כגון זה כבר קבע כב' השופט גרוניס כי בית המשפט יחמיר אף יותר מקום שמדובר בבקשה לגביית עדותו של תובע היות שהתובע עצמו בחר להגיש תביעתו בישראל ואין להתיר לו להעביר את זירת בירור המחלוקת למקום אחר (סעיף 8 לפסק הדין בפרשת דורי). 15. על האמור יש להוסיף כי התובע לא הציג כל מסמך המוכיח כי ממלכת תאילנד חתומה על איזו מהאמנות הרלוונטיות לענייננו. משעניין זה לוט בערפל, וישנה אפשרות ממשית כי ממלכת תאילנד אינה צד לאמנות הרלוונטיות, ומשמדברי החקיקה הרלוונטיים ניתן ללמוד בבירור כי נדרשת ידיעתה של המדינה הזרה לגביית העדות בשטחה - קם חשש לפגיעה בריבונותה של ממלכת תאילנד בקבלת הבקשה, משלא הוצג בפנינו כל מסמך המצביע על מודעותה של ממלכת תאילנד לעניין. מובן שהדבר מטה את הכף שלא להיעתר לבקשה (ראו בהקשר זה סעיף 22 לפסק דינו של כב' הש' גרוניס בעניין דורי וסעיף 1 לפסק דינה של כב' הש' נאור באותה פרשה). 16. שיקול נוסף שאליו יש להתייחס קשור לעובדה שלא הוכח בפנינו קיומם של חוקים בממלכת תאילנד המאפשרים הטלת סנקציות בכלל וסנקציות משמעותיות בפרט על המעידים עדות שקר במסגרת הליך אשר מתבצע שלא באמצעות מוסדותיה של הממלכה. בהעדר "מוראה של מלכות" ובהעדר כל סנקציה כנגד התובע אם יעיד דברים שאינם אמת, קשה לראות כיצד יוכל הנתבע לנהל חקירה נגדית יעילה וגם לעניין זה יש ליתן משקל לא מבוטל (סעיף 5 לפסק דינה של כב' הש' נאור בעניין דורי). בהקשר זה יודגש כי מטבע הדברים התובע אינו עד אובייקטיבי האדיש לתוצאות ההליך. אף כב' הש' גרוניס, שדעתו היתה המקלה יותר עם המבקשים לערוך כינוס וידאו, ציין כי יש להקפיד כפליים על התקיימות התנאים שעה שמדובר בעדות בעל דין, ושבעתיים שעה שמדובר בעדות תובע, שאז תתקבל הבקשה רק במקרים חריגים ביותר (ראו דברי כב' הש' גרוניס בפרשת דורי, בסעיפים 8 ו-21 לפסק דינו). כן עשויה להתעורר בעיה אם במועד גביית העדות יפעל התובע באופן המהווה זילות בית הדין ושעה שאין כל דרך לכפות עליו ציות (סעיף 16 לחוות דעתו של כב' הש' גרוניס בפרשת דורי). 17. עוד יצוין בהקשר להתנהלות החקירה ויעילותה, כי התובע התעלם בבקשתו מזכותו של הנתבע לשלוח לתאילנד נציג מטעמו שיהיה נוכח במקום גביית העדות בשעת מסירתה, על מנת לוודא כי התובע אינו נעזר באנשים או במסמכים כלשהם בעדותו ואשר אינם גלויים לעיני בית הדין. הבקשה אינה כוללת כל התייחסות להוצאות אלה של הנתבע, שבשלב זה עליהן לחול על התובע, כמו גם אינה כוללת כל התייחסות להוצאות המתורגמן במקום (ולא למתורגמן בבית הדין) ולזהות הנוטריון שבמשרדו תיגבה העדות. עוד יש להזכיר, כי טענת התובע שיש בעתיד להטיל את הוצאות גביית העדות על הנתבע היה ויזכה התובע בתביעתו, אין לקבלה וזאת כעולה מדברי כב' הש' גרוניס בפרשת דורי שם קבע, כי "מטבע הדברים יישא בעלות אותו בעל דין שביקש לעשות שימוש באמצעי חדש זה של כינוס ווידיאו. דומה שאף אם בעל הדין שכנגד יפסיד במשפט, לא יהא זה מן הראוי להטיל עליו לשאת בעלות האמורה, אלא בנסיבות מיוחדות." (בסעיף 15 לפסק הדין). סוף דבר 18. בנסיבות אלה, משמצאתי כי התובע לא מיצה את ההליכים לבחינת אפשרויות כניסתו לארץ; משאין על התובע מוראו של הדין בהליכים לגביית עדותו; ומשממילא המבקש הוא התובע אשר היעתרות לבקשתו נעשית רק במקרים נדירים - מצאתי כי אין מקום לקבל את הבקשה והיא - נדחית. התובע יישא בהוצאות הנתבע ובשכ"ט עו"ד בגין הבקשה (שהצריכה תגובות ודיון במעמד הצדדים) בשיעור של 1,500 ₪, שישולמו בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל. 19. הדיון הקבוע ליום 2.7.12 - בטל. עדותדיוןעובדים זרים