קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא גזר דין לאב שסירסר בבתו: ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת שהרשיע את המערער על סמך הודאתו במסגרת הסדר טיעון בעבירה של סרסרות למעשי זנות, עבירה לפי סעיף 199א (2) לחוק העונשין תשל"ז-1977. על המערער (יליד 1951) נגזר עונש של 12 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו (מיום 24.7.2011 עד יום 9.8.2011); ו-12 חודשי מאסר על תנאי שבמשך 3 שנים לא יעבור ולא יורשע באחת מן העבירות בהן הורשע בכתב האישום שבפנינו, או בעבירת מין אחרת מסוג פשע. רקע והליכים על פי עובדות כתב האישום המתוקן, המתלוננת, קטינה ילידת 5.5.1994, הינה בתו של המערער הלומדת בבית ספר למתבגרים בעלי הפרעות נפשיות ורגישות. נאשם 2 בכתב האישום נהג לקחת את המערער ובנותיו לתחנת הדלק בשדה נחום ובאזור התעשיה בבית שאן, שם ביצע נאשם 2 במתלוננת מעשים מגונים שלא בהסכמתה, בידעו שהיא קטינה, וקיים עימה מגע מיני בעבור כסף, בידיעתו של המערער. בתחילת התקופה הרלוונטית לכתב האישום, במועד כלשהו שאינו ידוע למאשימה, בשעה 21:00 הגיע נאשם 2 לבית המתלוננת, נכנס לחדרה והחל לגעת ברגליה בניגוד לרצונה. המתלוננת ביקשה ממנו להפסיק אך הוא סרב והמשיך במעשיו. ביום 18.6.2011 בשעה 10:30 או בסמוך לכך בתחנת הדלק "מנטה" בשדה נחום, ישבו נאשם 2 והמתלוננת ברכב וקיימו מגע מיני. המערער ובתו ישבו מטרים ספורים מן הרכב ופיקחו על הנעשה בו. כשיצאו נאשם 2 והמתלוננת מהרכב, קנה נאשם 2 למתלוננת שתיה וחטיפים והשניים חברו למערער ולבתו. נאשם 2 נתן למערער 1 שטר כסף בעד המגע המיני עם בתו - המתלוננת. על פי הסדר הטיעון הסכימו הצדדים כי התביעה תעתור להשית על המערער עונש של 6 חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות בנוסף לעונשים נלווים, וכי על הנאשם 2 יוטלו 4 חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות, וכן מאסר על תנאי ופיצוי למתלוננת. בית המשפט המחוזי הורה על הגשת דו"ח הערכת מסוכנות לגבי נאשם 2 על פי חוק הגנה על הציבור מפני עברייני מין, התשס"ו-2006 וכן על הגשת תסקיר נפגעת עבירה לפי סעיף 187(7) + (ה) לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) התשמ"ב-1982. בית המשפט המחוזי שמע את הטיעונים לעונש, בא כוח המערער הדגיש את מצוקתה הכלכלית של המתלוננת והסכמתה לקיום יחסים אינטימיים שנבעה מרצונה לקבל כספים לצרכיה האישיים ולהדמות בכך לחברותיה. בית המשפט פירט בהרחבה את השיקולים בעד ונגד קבלת הסדר הטיעון, את היתרונות בשימוש בכלי הדיוני של הסדרי טיעון המתחשב בעומס המוטל על בתי המשפט ובאי כוח הצדדים לדיון, במניעת הטרדה ומזעור הפגיעה בעדים ובעיקר מתלוננת. נאמר, כי ככלל יטה בית המשפט לאשר הסדרי טיעון אולם ישנם מקרים כמו הנדון בהם יימנע בית המשפט מאישורם. בית המשפט הפנה לע"פ 1958/08 פלוני נ' מדינת ישראל פד"י נז(1), 577 שם אימץ בית משפט זה את "מבחן האיזון" בין טובת ההנאה שמעניק הסדר הטיעון לנאשם לבין התועלת שבהרשעת הנאשם ובעונש המוצע במסגרת ההסדר לאינטרס הציבורי; בית המשפט בוחן את העונש המוצע בהתחשב בסוג העבירה, בחומרתה ובנסיבות ביצועה כמו גם נסיבותיו האישיות של הנאשם ושיקולי ענישה כלליים. אם מצא בית המשפט כי נפל פגם או פסול בהסדר, כי ההקלה עקב ההסדר אינה מוצדקת ביחס לאינטרס הציבורי, וכי נעלמו מעיני בית המשפט שיקולים רלבנטיים - ידחה את ההסדר. בית המשפט המחוזי בחן בקפידה כל אחד מהשיקולים הרלבנטיים בציינו כי מדובר באביה של המתלוננת, וכי הושמט מכתב האישום המתוקן סעיף 203ב(ב) החל במקום בו מבצע העבירה הוא אחראי על הקטין, נסיבה המעמידה את המעשים במדרג הגבוה של העבירה. בית המשפט הפנה לתיקון מס' 113 לחוק העונשין שעמד להיכנס לתוקף סמוך לאחר מתן גזר הדין לפיו "העיקרון המנחה בענישה הוא קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם ובין סוג ומידת העונש המוטל עליו", בהטעימו כי העיקרון המנחה הוא עקרון ההלימה בין מעשי הנאשם לעונש אשר הושת עליו. גם נאמר, כי היעדרו של סטנדרט ענישה בעבירות של ניצול קטינים לזנות אין בו כדי להצדיק הקלה כה משמעותית בעונש; בית המשפט הפנה לעניין זה לע"פ 3212/11 מדינת ישראל נ' פלוני (פורסם ביום 1.2.2012), שכן מדובר באב המוכר את גופה של בתו תמורת בצע כסף, נסיבה המוסיפה היבט מרכזי ומשמעותי של חומרה. מתסקיר נפגע העבירה נלמד כי הקטינה המתלוננת על סף פיגור שכלי, והוצאה מביתה למוסדות שונים עקב המצב הקשה בבית; מצבה החמיר מאוד עקב המעשים שביצעו בה. פקידת הסעד הבהירה, כי פגיעתו של אביה בה היא הפגיעה המשמעותית וההרסנית, שכן מדובר באב שבו שמה הילדה את מבטחה והולכה שולל על ידיו. בית המשפט סבר כי העונש הראוי בנסיבות המקרה הוא 24 חודשי מאסר בפועל; את הפער בין העונש הראוי לעונש המוצע ראה איפוא כפער קיצוני המצדיק את אי אישורו של הסדר הטיעון. עם זאת נתן בית המשפט נתן דעתו גם לשיקולים המקלים, ובכלל זה העובדה שנחסכה עדות המתלוננת. עם זאת ציין כי משעה שהודה נאשם 2 במעשיו, ממילא קמה התשתית הדרושה להרשעת המערער.הושתו העונשים כאמור מעלה. הערעור והדיון בערעור נטען כי בית המשפט קמא שגה בחרגו מהסדר טיעון "סגור", שרק במקרים חריגים תהא סטיה ממנו על פי הפסיקה (ע"פ 1958/08 פלוני נ' מדינת ישראל הנזכר). ההסדר, כך נטען, היה סביר בהתחשב בנסיבותיו האישיות של המערער, גילו ומצב בריאותו, הודאתו חרף קשיים ראיתיים שעליהם הצהירה הפרקליטות; ומשלא חרג ההסדר באופן קיצוני מן המקובל, לא היה מקום לשנותו. מתחילה הודענו למערער כי הסיכוי להתערבותנו קלוש בנסיבות, גם אם הוגש בעקבות הסדר טיעון. בא כוח המערער הודיע כי גם נוכח עמדת המדינה, המתמידה בתמיכתה בהסדר, הוא עומד על הערעור. מדובר, כך נטען, במקרה שלגביו נוהל מו"מ והתביעה הטעימה את הבעיות הראייתיות, את החיסכון בעדות המתלוננת ואת גיל המערער. יש לזכור, נאמר, כי לגבי הנאשם השני אושר הסדר הטיעון; ולא היה פגם משמעותי בהסדר, שאילולא הוא לא היתה באה הודאה מפי נאשם 2. באת כוח המדינה טענה, כי אכן מדובר במקרה חמור, אך היתה רק הודעת המתלוננת - הנאשם האחר הודה רק במסגרת ההסדר - והיתה שאלה אם וכיצד תעיד המתלוננת; היה צורך לאזן בין האינטרס הציבורי לבין חשש לזיכוי. צוין, עם זאת, כי המתלוננת עזבה את ההוסטל בו שהתה וחזרה למקום מגוריה במשפחה.    אחר העיון לא ראינו מקום להתערבות בגזר הדין קמא. אכן ערים אנו - כבית המשפט המחוזי - לכך שהמדובר בהסדר טיעון, כלי שיפוטי מוכר בגדרי האינטרס הציבורי (ע"פ 1281/06 בורשטיין נ' מדינת ישראל). ושההתערבות בכגון דא נעשית בזהירות ולא דרך שגרה; ואולם, כמובן יש לכלל זה חריגים, והפסיקה ציינה זאת לא אחת. ערים אנו גם לכך שעמדת המדינה, אשר כאמור הובעה אף בפנינו בהמשך לעמדה בבית המשפט קמא, עודנה כשהיתה, ותומכת בהסדר הטיעון. אכן, העמדה נומקה בקושי הראייתי שבשלו הושג ההסדר, ובשאלת העדתה של המתלוננת, לאו מילתא זוטרתא, ותוך מודעות לכך שהמדובר בענישה מקלה. ואולם, אין המדובר כל עיקר בתיק רגיל, ולא בכדי התערב בית המשפט המחוזי בהסדר. היה עלינו לשקלל במובהק בהכרעתנו שלנו את ההיבט הערכי-מוסרי הבולט, שהוא שיקול בשיקולי הענישה, של התנהגות אב כלפי בתו. בטרם הכרעתנו עיינו בתסקיר הקרבן, ומדובר - כנזכר - בנערה בסיכון גבוה, ששמה מבטחה באביה ובחברו, שמצבה הנפשי מורכב ועליה לעבור תהליך שיקום ארוך בעקבות פגיעה אכזרית ובוטה; יש חשש לעתידה במערכת המשפחתית הלא בריאה.   הדברים מדברים בעדם; ובצדק הזכיר בית המשפט קמא את תיקון מס' 113 לחוק העונשין - גם אם אינו חל בענייננו - ובו נקבע נושא ההלימה כעיקרון מנחה. כפי שציין בית המשפט, קשה להעלות שכתב האישום הוגש ללא תשתית ראייתית, וזו נמצאה, אם בעדות המתלוננת ואם בהודאת הנאשם 2; ומה ניתן לומר על כך שאב - אב, הוא ולא אחר, אב החייב חובת נאמנות עילאית לבתו הקטינה הסובלת מהפרעות - מסרסר בה לזנות; אין זו סרסרות "קלאסית", טען הסניגור בפנינו, אך בעינינו היא גרועה מסרסרות קלאסית בשל הרכיב המשפחתי, והרי זה שפל המדרגה. על כן צדק בית המשפט קמא באמרו כי היה ראוי למערער עונש חמור יותר, אילולא הסדר הטיעון. איננו נעתרים איפוא לערעור. משפט פליליעבירות מין