גירוי שורשי ביד

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא גירוי שורשי ביד עקב תאונת דרכים: 1. התובע יליד 24.11.56 נפגע בתאונת דרכים ביום .19.8.93 בחדר המיון התלונן התובע על כאבים בגב ובצוואר. הוא שוחרר ללא אשפוז, עם צווארון "למשך שבוע", והמלצה להמשך טיפול אצל הרופא המטפל. 2. המומחה האורטופדי שמונה ע"י בית המשפט, פרופ' דקל קבע לתובע % 5 נכות "בגין הגירוי השורשי הקל לאורך היד השמאלית, הגורם להרגשת נימול... אין לחולה כל הגבלה בתנועות עמוד השידרה הצוארי או אי יציבות בין - חולייתית אשר יצדיקו מתן אחוזי נכות נוספים". 3א. התובע הציג בבית המשפט תעודות אי כושר לגבי 6 חדשים, ועקב התנגדות ב"כ הנתבעת, התקבלו תעודות אלה רק "לחיזוק עדותו של התובע" ולא כראייה עצמאית להוכחת אי הכושר. ב. התובע הגיש את התעודה, נספח ב' לתצהירו, של ד"ר אריאלי מיום 23.11.93, בה קובע הרופא "מנוחה עד 18.12.93" - ב"כ הנתבעת לא התנגד לתעודה זו. 4. העובדות שאינן במחלוקת: א. התובע, לפני התאונה ואחריה, עובד במשכורת בחברה. החברה היא בבעלות התובע ואחיו. ב. שכרו של התובע עובר לתאונה, בחדש יולי 93 היה בסך 271, 19 ש"ח. ג. שכרו של התובע שולם לו במלואו - גם לאחר התאונה. ד. שכרו של התובע הוכפל בנובמבר 1994. ה. במשך כל התקופה הרלבנטית, עלה שכרו של התובע על שילוש השכר הממוצע במשק. ו. התובע זכאי לפיצוי בגין כאב וסבל לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה - 1975ולהחזר הוצאות המומחה שמונה ע"י ביהמ"ש. 5. המחלוקת בין הצדדים היא בשאלת גובה הפיצוי המגיע לתובע בגין פגיעתו בתאונת הדרכים. מטעם התובע העידו התובע ואחיו - יוסי, הנתבעת לא הביאה עדים מטעמה. 6. השאלות שבמחלוקת: א. האם עבד התובע בחברה, במשך התקופה שמיום התאונה - במשך ששה חודשים. ב. אם לא - האם זכאי לפיצוי בגין הפסד השכרות מלא למשך תקופה זו, או לחילופין האם זכאי לפיצוי בגין הפסד השתכרות עד ליום 18.12.93. ג. האם זכאי התובע לפיצויי האמור בס"ק (ב) לעיל, למרות ששכרו שולם לו במלואו במשך כל התקופה? ד. האם זכאי התובע לפיצוי בגין נזק מיוחד - הפסד השתכרות בעבר - ואם כן ממתי וכמה? ה. האם זכאי התובע לפיצוי בגין נזק כללי - הפסד השתכרות לעתיד, מיום פסק הדין ועד הגיעו לגיל 65- ואם כן לכמה? אדון בשאלות אלה כסידרן. 7. האם עבד התובע בחברה במשך התקופה מיום התאונה במשך ששה חודשים. א. בתצהירו, שניתן חלף עדות ראשית, העיד התובע כי לא היה מסוגל לבצע את עבודתו במשך 6חדשים מאז התאונה (ר' ס' 12 לתצהיר). כמו כן העיד, כי עד לפגיעה בתאונה, ביצע בנוסף לתפקידו כמנהל עבודה את כל העבודות הגופניות הקשות (ר' ס' 16 לפרוטוקול). ב. התובע הציג תעודות אי כושר בגין 6חדשים, שהתקבלו רק "לחיזוק מהימנותו". ג. בחקירתו הנגדית, נחקר התובע בקשר לימים מסויימים בחדשים הסמוכים שלאחר לתאונה. לשאלה אם ביום 20.9.93 היה בעבודה השיב: "לא חושב שיכול להיות דבר כזה" (ר' עמ' 17 ש' 12 לפרוטוקול). לגבי 10.1.94 נשאל אם היה באתר הבניה ברח' רמב"ם, השיב "יכול להיות שהייתי אני גר ליד", (עמ' 17 ש' 24). לגבי אותו מועד נשאל התובע אם באותו יום הגיע לאתר ברח' ז'בוטינסקי ועזר להעמיס בלוקים, ועל כך השיב התובע: "לא זכור לי" (ר' עמ' 18 ש' 3, 4). לשאלת ב"כ הנתבעת "אני אומר לך שהלכת לרופא והוצאת תעודות אי כושר ואני אומר לך שכל הזמן עבדת, היית באתרים" השיב: "יכול להיות שהייתי. זה אתר שלי יכול להיות שבקרתי. לא יודע אם נתתי הוראות לעובדים" (ר' עמ' 18 ש' 7-11). בהמשך אומר התובע "לא יודע אם הייתי שם כל יום ... לא יכול להיות שהייתי כל יום באתרים" (עמ' 18ש' 15, 17) וכן "יכול להיות שיצא לי לבקר באתרים שלי לראות מה קורה". התובע גם העיד "לא זכור לי אם בזמן ה- 7חדשים היה מנהל עבודה אחר. אחי טיפל בזה. אני לא יודע אם היה או לא היה. אם אחי אמר שלא היה אז הוא יודע" (ר' עמ' 20ש' 2-4). עדותו של התובע בתצהירו, לפיה לא עבד במשך 6חדשים איננה מהימנה עלי, ואלה טעמי: תשובות התובע, בחקירתו, לעניין נוכחותו באתרים שונים וביצוע עבודות שונות על ידו, היו מתחמקות ובנוסח "לא זכור לי" ו"לא חושב שיכול להיות דבר כזה". אני סבורה, כי כל אדם סביר, וגם התובע עצמו, אילו אכן לא עבד בתקופה הרלבנטית, היה משיב תשובות חד משמעיות וברורות מהן ישתמע במפורש כי לא עבד. העובדה שהחברה הוציאה לתובע תלושי משכורת, ללא ציון ימי מחלה, כאשר מתלושים אלה מנוכים תשלומים לביטוח הלאומי, (ר' עדות התובע עמ' 21-22) מלמדת אף היא , כי התובע עבד בפועל בחברה משך כל התקופה, והטענות בדבר הסכם בע"פ להשבת המשכורות לחברה, אינה אלא יצירה מאוחרת, פרי מחשבה והתייעצות. העד יוסי העיד כי "מנהל העבודה היה שמעון בלבד" (ר' עמ' 12 ש' 20), והתובע אישר כי אכן לא היה בחברה מנהל עבודה אחר במשך חדשי אי הכושר הנטענים (ר' עמ' 20ש' 2-4). העובדה שבמשך 7חדשים, שזו תקופה משמעותית, לא נזקקה החברה למנהל עבודה חליפי, במקום התובע, מהווה נדבך נוסף בערעור גירסתו של התובע. ד. לאור כל האמור לעיל, וכן נוכח התרשמותי מן התובע, אינני מאמינה לתובע, כי לא עבד לאחר התאונה, ואני קובעת, כי התובע לא השכיל להרים את נטל ההוכחה במידה הדרושה במשפט האזרחי ולא הוכיח, כי אכן לא עבד בתקופה שלאחר התאונה. 8. לאור קביעתי הנ"ל, מתייתר הדיון בשתי השאלות הבאות, שהוצגו על ידי, שכן מאחר שהתובע עבד בחברה לאחר התאונה, המשכורת ששולמה לו, שולמה בגין עבודה, ועל כן אין מקום לדיון בשאלה אם זכאי מעבידו - החברה - באמצעות התובע, לפיצוי בגין תשלומים אלה. 9. האם זכאי התובע לפיצוי בגין הפסד השתכרות בעבר. "הפיצוים בגדר ה"נזק המיוחד" בגין הפסד השתכרות, נפסקים בשל הנזק שהתובע סבל בהשתכרותו מאז הפגיעה ועד למועד פסק הדין בערכאה הראשונה. גם לעניין זה יחול העקרון, העומד ביסוד פסיקת הפיצויים בגין הפסד כושר ההשתכרות, והמבוסס על השוואת הכנסתו הפוטנציאלית של הנפגע, כלומר זו האפשרית אילמלא הפגיעה, עם הכנסתו האקטואלית, כלומר אותה הכנסה שהנפגע הפיק, או למען הדיוק, מסוגל להפיק במצבו לאחר הפגיעה" (ר' ד. קציר, פיצויים בשל נזקי גוף, מהד' 4 עמ' 279). מתלושי המשכורת שצורפו כ-ת/א לתצהיר התובע עולה, כי משכורתו הממוצעת של התובע בששת חדשי העבודה שקדמו לתאונה היתה בסך 905, 11 ש"ח. משכורתו הממוצעת בששת החדשים שלאחר התאונה הגיעה לסך 559, 18 ש"ח. משכורתו הממוצעת של התובעת בששת החדשים הראשונים של שנת 1996 (התלושים האחרונים שהוגשו ע"י התובע) הגיעה לסך 271, 39 ש"ח. מן המפורט לעיל, עולה, כי מהשוואת הכנסתו האקטואלית של התובע להכנסתו עובר לתאונה, ברור, כי התובע במומו הגיע לשילוש משכורתו (נומינלית) במשך שלש השנים שלאחר התאונה. לא הובאה ראייה, ואף לא נטען, כי אילמלא מומו היה משתכר התובע עוד יותר, ועל כן אני סבורה, כי לא הוכח, כי נגרם לתובע נזק של הפסד השתכרות לגבי התקופה שמהתאונה ועד היום. 10. האם זכאי התובע לפיצוי בגין הפסד השתכרות בעתיד א. טענות התובע - התובע מילדותו עובד בעבודות פיסיות. הוא מחוסר השכלה 7שנות לימוד. מומחה ביהמ"ש - פרופ' דקל - קבע כי לתובע אין הגבלה בתנועות עמוד שידרה צוארי אולם יש הקרנת כאבים ליד שמאל. כמו כן קבע כי לתובע הרגשת נימול ביד כתוצאה מהתאונה. לתובע יש % 5 נכות תפקודית. התובע הוא עובד כפיים, דבר זה הוכח הן בעדות התובע והן בהצגת ידיו בפני ביהמ"ש, ועל כן יש לפסוק לו פיצוי בגין הפגיעה בכושר השתכרותו בעתיד לפי %5. טענות הנתבעת - עבודת התובע היא עבודה של פיקוח וניהול, נכותו מזערית ואיננה פוגעת בתיפקודו. אין לפסוק פיצוי בגין נכות שאין לה השלכה תיפקודית. ב. עפ"י עדותו של יוסי, היה התובע מנהל העבודה היחיד בחברה. התובע, אישר כי אכן רק הוא היה מנהל עבודה בחברה עד לפני שנה (ר' עמ' 23ש' 15). התובע העיד גם, כי הוא משתמש בשתי ידיו בעבודה, וכי עסק גם בברזלנות, בטון, עליה על פיגומים ועוד, ואולם לטענתו מאז התאונה מתקשה בעבודות פיסיות. התרשמתי, כי אכן עיקר עבודתו של התובע, גם עובר לתאונה היתה אכן עבודה של ניהול ופיקוח, שלצרכיה אמנם לא דרושה עבודה פיסית, ודי בהמצאות במקום על מנת "שהעבודה תרוץ" (ר' עמ' 19ש' 28), וכן לבדיקת קיר בעין, ריצפה בפלס וקיר בחוט (ר' עמ' 20 ש' 8-10). כמו כן, עולה מעדות התובע, שכיום עובד אח נוסף שלו בעסק כמנהל עבודה, ועל כן הוא עוסק עוד פחות בבניה בשטח (ר' עמ' 23ש' -25 28). עם זאת, אין לי ספק, כי התובע אכן בעל השכלה בסיסית בלבד, ועל כן אם אי פעם יפלט לשוק העבודה יוכל לעבוד בעבודה פיסית או כמנהל עבודה. לאחר ששקלתי את נסיבות ענייננו, לרבות את העובדה שהתובע מועסק בחברה שהיא בבעלות משותפת שלו ושל אחיו, דבר המבטיח המשך העסקתו, ומקטין את סכנת הפיטורין וההיפלטות לשוק העבודה; את פגיעתו הקלה של התובע - אך עם זאת היותה של הפגיעה תפקודית (בשל כך שהתובע מתפקד עם שתי ידיו), ואת העובדה שלא חלה כל פגיעה בשכרו של התובע עקב התאונה, אני פוסקת לתובע פיצוי גלובלי בגין הפסד השתכרות בעתיד, בסך 000, 30 ש"ח. 11. הנתבעת הסכימה, כי עליה לשאת בשכ"ט המומחה בו נשא התובע בסך 989, 1 ש"ח, וכן לא חלקה על כך שעליה לשלם לתובע סך 698, 6 ש"ח בגין כאב וסבל. 12א. אשר על כן אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים כדלקמן: בגין כאב וסבל - 698, 6 ש"ח, בצירוף ריבית מיום התאונה. הפסד השתכרות לעתיד - 000, 30 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום. החזר שכ"ט המומחה - 500, 1 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.5.95. ב. בהמשך להחלטתי מיום 2.7.97, בה ציינתי שאשקול התנהגות הנתבעת במסגרת הוצאות פסק הדין, אני מחייבת את הנתבעת בשכ"ט עו"ד בסך 000, 6 ש"ח בצירוף דמי מע"מ כחוק. ידיים