קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא גמלת סיעוד לחולי מחלת דם: .1התובעת, ילידת שנת 1926, הגישה לנתבע תביעה לקבלת גימלת סיעוד לפי פרק ו 5לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשכ"ח- 1968(להלן: "החוק"). הנתבע דחה את התביעה במכתבו לתובעת, מיום 6/11/94, שצורף לכתב התביעה, בטענה שמידת תלותה של התובעת בעזרת הזולת בביצוע פעולות יום יום, נמוכה ממידת התלות שנקבעה על ידי המחוקק, כמזכה בגימלת סיעוד. תובענה זו הוגשה כנגד החלטתו של הנתבע על דחיית התביעה לגימלת סיעוד. בכתב התביעה טענה התובעת, בין השאר, כי החל מכשנתיים לפני הגשת התביעה, החלה התובעת לסבול ממחלת כלי דם הגורמת לה לאבד את שיווי משקלה, להליכה בלתי יציבה ולרעד ברגלים. פנייתה אל הנתבע נעשתה לאחר שאכן נפלה ושברה את שורש כף ידה. גם בעלה של התובעת אינו בריא, הוא לאחר שני התקפי לב והחל לסבול לאחרונה מהתעלפויות ומסחרחורות. .2הנתבע טען בכתב הגנתו כי בהערכה תפקודית שנערכה לתובעת ביום 16/10/94 נמצא כי אין היא זקוקה להשגחה ואין היא תלויה במידה רבה בעזרת הזולת בביצוע רוב פעולות יום יום ולכן אין היא זכאית לגימלת סיעוד. .3העדויות שהיו בפני בתיק זה הינן של בתה של התובעת ושל גב' אילה פינסקי (שערכה את דו"ח ההערכה התפקודית לתובעת ביום 16/10/94). .4סעיף 127פג לחוק מגדיר, בין השאר, מיהו "מבוטח" (לענין סיעוד), מהן "פעולות יום יום", מהו "ליקוי", מהי "השגחה", מהי "גימלת סיעוד" ומהי "קיצבת יחיד מלאה". סעיף 127פד(א)(1) לחוק קובע כי מבוטח שכתוצאה מליקוי נהיה תלוי במידה רבה בעזרת הזולת לביצוע רוב פעולות יום יום או הזקוק להשגחה, זכאי לגימלת סיעוד בשיעור השווה לקיצבת יחיד מלאה. סעיף 127פד(א)(2) לחוק קובע כי מבוטח שכתוצאה מליקוי נהיה תלוי לחלוטין בעזרת הזולת לביצוע כל פעולות יום יום או הזקוק להשגחה מתמדת, זכאי לגימלת סיעוד בשיעור השווה ל-% 150מקיצבת יחיד מלאה. הסיפא של סעיף 127פד(א) לחוק מכפיפה את הזכאות לפי הסעיף, בין השאר, לאמור בסעיף 127פד(ג) לחוק, המורה כי את בדיקת מידת התלות בעזרת הזולת יעשה המוסד לביטוח לאומי על פי הסדרים שייקבעו בינו לבין שרותי הבריאות והרווחה. .5על פי ההסדרים האמורים בסעיף 127פד(ג) לחוק, נערכה לתובעת ביום 16/10/94בדיקת הערכת תלות על ידי אחות בריאות הציבור, גב' אילה פינסקי, שהעידה בתיק זה מטעם הנתבע. מאחר שההסדרים בין הנתבע לבין שרותי הבריאות גוברים, על פי הסיפא לסעיף 127פד(א) לחוק על קביעתם של אחרים בענין מידת התלות בעזרת הזולת, הרי שתפקידו של בית הדין בענין זה מתמצה בבחינת החלטת הנתבע (ושרותי הבריאות) על פי כללי המשפט המינהלי. בענין זה שונה גימלת הסיעוד מגימלאות אחרות התלויות אף הן בתלות בעזרת הזולת בביצוע פעולות יום יום (קיצבת שרותים מיוחדים וקיצבת ילד נכה), שלגביהן קובעות התקנות המתאימות את הקיצבה בהתאם למידת התלות, מבלי שקביעת מידה זו מוכפפת להסדרים שבין הנתבע לבין שרותי הבריאות. למעשה, הסיפא לסעיף 127פד(א) לחוק מעניקה תוקף חוקי לשיטת הניקוד שהונהגה בהסדר בין הנתבע לבין שרותי הבריאות. .6לפיכך, אבחן להלן את הדו"ח שנערך על ידי גב' פינסקי (נ/1), על פי כללי המשפט המינהלי ואבדוק אם יש לפסול אותו או את חלקו. סעיפים 11- 1לנ/1: בסעיפים האמורים, אין למעשה מחלוקת בין הצדדים. סעיפים אלה מתארים את דירת מגוריה של התובעת, את הרקע המשפחתי ואת סדר יומה. האמור בסעיפים אלה תואם, בעיקרו, את עדות בתה של התובעת. עזרה בפעולות יום יום סעיף 12לנ/ 1עוסק בהערכת תלותה של התובעת בעזרה בפעולות יום יום. מבחינת המשפט המינהלי לא מצאתי כי נפלה טעות או כי נפל פגם אחר כלשהו בעבודתה של גב' פינסקי, המצדיק את פסילת קביעותיה בסעיף זה מלבד בענייני הרחצה והאכילה והשתיה, אם כי התלבטתי לא מעט גם בענין ניידות בבית. ניידות על פי הנתונים שהיו בפני גב' פינסקי, התובעת אינה יציבה, הליכתה צולעת "ומדעדעת" (כך נרשם בנ/1, הכוונה כנראה לכך שהתובעת מדדה בהליכתה). גב' פינסקי לא בדקה את יכולתה של התובעת לקום משכיבה אלא רק מישיבה, אף שהקריטריונים שנקבעו על ידי הנתבע ושרותי הבריאות מחייבים בדיקת יכולתה של התובעת לקום בכוחות עצמה ו"קימה" כוללת כמובן גם קימה משכיבה. גב' פינסקי עצמה המליצה לתובעת להשתמש במקל הליכה, וברור אם כן שהיתה מודעת לבעיות הניידות של התובעת. עם זאת, נראה לי שאין לפסול את קביעתה של גב' פינסקי בענין הניידות, שכן בהעדר נתונים שמישהו מסייע לתובעת בקימה משכיבה וכאשר אף אם היתה משתמשת במקל הליכה לא היה בכך כדי להקנות לתובעת ניקוד בענין ניידות (בהעדר צורך בעזרת אדם), הרי שקביעתה של גב' פינסקי, שהתובעת עצמאית בניידותה, אף שהיא גבולית, אינה ניתנת לביטול מחמת חוסר סבירות. הלבשה אין מחלוקת בין הצדדים כי התובעת מסוגלת להתלבש בעצמה. רחצה גב' פינסקי העניקה לתובעת 0.5נקודה בגין היזקקותה לעזרה בהכנת תנאי רחצה. עם זאת, גב' פינסקי היתה מודעת לכך שהתובעת, עקב אי-יציבותה, אינה יכולה להתכופף (כאמור בסעיף 3לנ/1). לפיכך, קביעתה של גב' פינסקי שהתובעת מסוגלת לרחוץ את פניה וידיה כשהיא נשענת על הכיור, אינה נראית לי סבירה. לא צויין בנ/ 1שהתובעת נמוכה באופן יוצא מן הכלל (רשום שהיא רזה) ואף לא צויין שהכיור בביתה של התובעת גבוה באופן מיוחד. לפיכך, אין לי אלא להניח שהן הכיור והן התובעת הינן בגובה ממוצע וסביר. לא ייתכן, על כן, שהתובעת יכולה להישען על הכיור בלא שתתכופף. התכופפות זו - גורמת לתובעת לאיבוד שיווי המשקל ולא ניתן לקבוע, בצורה סבירה, שהתובעת עצמאית בביצוע פעולה זו. יתרה מכך, על פי האמור בנ/1, התובעת מגיעה לכל חלקי גופה כשהיא יושבת על כסא. אין אפשרות שהתובעת תגיע לכל חלקי גופה כאשר היא יושבת על כסא, בלא שהתובעת תתכופף. קביעה שהתובעת אינה נזקקת לעזרה ברחצה - אינה מתיישבת עם קביעתה של האחות בסעיף 3לנ/ 1שהתובעת אינה מסוגלת להתכופף. לפיכך, יש להעדיף בענין הרחצה את עדות בתה של התובעת אשר העידה כי העזרה שהתובעת נזקקת לה ברחצה היא לא רק בפעולות ההכנה לרחצה אלא גם ברחצה עצמה וכי בעלה של התובעת עזר לה ברחצה (שורות 12- 7בעמ' 7לפרוטוקול). אשר על כן, הניקוד המתאים לתובעת בענין הרחצה הוא נקודה אחת, על פי הפריט: "זקוק לעזרה פעילה בחלק מפעולות הרחצה". אכילה ושתיה החלטתה של גב' פינסקי שהתובעת עצמאית בפעולות האכילה והשתיה התבססה על האפשרות שהיתה לתובעת להעביר סיר קטן של מים מהגז לשיש, על האפשרות להדליק גז, על האפשרות להוציא בקבוק קטן של מים ועל האפשרות לאכול פרי. אף אם אקבל כסבירה את אי-בדיקת כושר הבישול של התובעת (ואכן אני מקבל ענין זה כסביר, מאחר שנראה לי שדי בבדיקת חימומו של אוכל מוכן מבלי צורך בבדיקת כושר בישול), הרי שאף לשם חימום האוכל אין די בהעברת סיר קטן ויש, לעתים, צורך להרים ולסחוב סיר גדול יותר. התובעת, עקב שבר בשורש כף היד שארע לה בנפילתה, אינה מסוגלת, ככל הנראה, לסחוב או להרים סיר גדול וכבד (כך אמור בסעיף 9לנ/ 1וכך היה רשום אף לגבי האכילה והשתיה - אך רישום זה נמחק, משום מה). ארוחותיהם של התובעת ושל בעלה הוכנו על ידי מטפלת ואין כל וודאות שהמטפלת הכינה את הארוחות בכמויות קטנות ובסירים קטנים. אדרבא, בהנחה שהמטפלת אינה שוהה עם בני הזוג באופן קבוע, סביר יותר להניח שהיא מכינה כמות גדולה יותר של אוכל כאשר היא נשארת. אי-יכולתה של התובעת לחמם אוכל שהוכן על ידי המטפלת במקרה שאוכל זה הוא בכמות גדולה ובסיר גדול יש בה, לדעתי, כדי לפסול את קביעתה של גב' פינסקי על כך שאין התובעת נזקקת לעזרה באכילה ובשתיה. בפועל, כפי שנרשם בסעיף 9לנ/ 1וכפי שהיה רשום בפריט של אכילה ושתיה (אך נמחק), בעלה של התובעת הוא זה שהיה עוזר לתובעת על ידי חימומו של האוכל שהוכן על ידי המטפלת לארוחות הצהריים. לפיכך, לדעתי יש להעניק לתובעת 0.5נקודה בענין האכילה על פי הפריט "... אינו מסוגל לחמם לעצמו אוכל ...". הפרשות אין מחלוקת בין הצדדים שהתובעת עצמאית בפעולותיה בשרותים, אלא שלדברי בתה של התובעת, היה בעלה של התובעת נוכח עמה בשרותים. נכוחות זו, אינה שוללת, לדעתי, את קביעתה של גב' פינסקי על העצמאות בפעולות עצמן. .7עד כה, גם כאשר מובא בחשבון הניקוד שיש להעניק לדעתי לתובעת אין בכך הצבעה על זכאותה של התובעת לגימלת סיעוד, לא על פי שיטת הניקוד ולא על פי לשון סעיף 127פד(א)(1) לחוק, הדורש, כמינימום, תלות במידה רבה בעזרת הזולת לביצוע רוב פעולות יום יום. נותר לבדוק האם זקוקה התובעת להשגחה. על פי נ/ 1התובעת מתמצאת בזמן ובמקום ומסקנתה של גב' פינסקי היתה שהתובעת אינה נזקקת להשגחה מאחר ש"אינה מסכנת את עצמה או אחרים כאשר היא נשארת לבדה". בתה של התובעת אינה חולקת על כך שאמה מתמצאת בזמן ובמקום ושאין לה מגבלה הבנתית כלשהי. אולם, דעתי היא שהאופן בו מנוסחת הדרישה להשגחה בטופס דוגמת נ/ 1יש בו כדי להטעות. הניסוח "מסכן את עצמו או אחרים" בא לכאורה כדי לבחון האם נשקפת סכנה מהקשיש לעצמו או לאחרים אלא שלמעשה מטרת הבדיקה בענין ההשגחה היא לא האם הקשיש מסכן מישהו (כולל עצמו) אלא אם בהעדר השגחה נשקפת סכנה כלשהי לקשיש (או לאחרים). ברור שכאשר התובעת אינה פגועה שכלית או נפשית אין היא מסכנת מישהו, היא לא עומדת לפגוע לא באחרים ולא בעצמה. אולם, כאשר בוחנים האם נשקפת סכנה לתובעת עצמה - נראה שהתשובה חיובית. התובעת אינה יציבה בעמידתה ובהליכתה, מועדת ונופלת לעתים קרובות, הנתבע וגב' פינסקי ידעו על נפילותיה הקודמות של התובעת עקב מצבה הבריאותי ובפועל אין היא נשארת לבדה בבית אלא היא נשארת עם בעלה. במצב זה, לא ניתן להשאיר על כנה קביעה לפיה, כביכול, אין התובעת זקוקה להשגחה. נקל לשער את הסכנה שהיתה נשקפת לתובעת לו היתה נשארת לבדה בבית והיתה שוב נופלת, כפי שארע לא אחת בעבר. לפיכך, אני קובע כי יש לפסול את החלטת גב' פינסקי על כך שהתובעת אינה זקוקה להשגחה וכי יש לראות את התובעת כמי שזקוקה להשגחה. .8אשר על כן, אני מקבל את התביעה ומורה, כי התובעת זכאית לגימלת סיעוד בשיעור המגיע לקיצבת יחיד מלאה, גם לתקופה שלאחר יום 1/12/94(מועד בו הופסק תשלום הגימלה), בגין היזקקותה להשגחה, עקב הליקוי בו לקתה. .9על הנתבע לשלם לתובעת שהיתה מיוצגת על ידי בתה, את הוצאות המשפט בסך -. 250ש"ח, אשר אם לא ישולמו עד ליום 15/9/95, יישאו הפרשי הצמדה וריבית, מיום 16/9/95ועד התשלום בפועל, בנוסף להוצאות שנפסקו בהחלטה מיום .16/3/95רפואהסיעוד