קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא דחיית בקשה לדמי אבטלה: .1מדובר בתביעה לתשלום דמי אבטלה. .2טענת התובעת כפי שעולה מהראיות שבפני בית הדין הינה, כי עבדה במפעל אלקטרוניקה בשדרות מטעם חברת "שמגר" חברה לכח אדם, אולם פוטרה כעבור 142ימים. התובעת פנתה לנתבע בתביעה לקבלת דמי אבטלה, אולם לטענתה הנתבע הודיע, כי אינה זכאית לקבלת דמי אבטלה מאחר וטרם הגיעה לגיל 20שנה, עם הגיעה לגיל 20פנתה שוב לנתבע בתביעה לקבלת דמי אבטלה אולם אז נאמר לה, כי חסרים לה 9ימי עבודה על מנת להשלים תקופת אכשרה לקבלת הגמלה, פקידת הנתבע יעצה לה לעבוד 9ימים נוספים על מנת להשלים תקופה האכשרה. התובעת העידה, כי אחי בעלה סדר לה עבודה אצל מר שאול מיארה במושב שדה דוד והיא פנתה וביקשה ממנו לעבוד מספר ימים כדי להשלים תקופת האכשרה והוא קבל אותה לעבודה. התובעת התקבלה לעבודה באריזת ירקות, וכשהיא בחודש חמישי להריונה, מר מיארה לא ידע, כי היא בהריון, לטענתה עבדה אצלו 15יום משעה 08: 30- 14: 00או 15:00, שכן מדובר בעבודה בקבלנות, לפי הספק, אולם לא יכלה להמשיך לעבוד, כי העבודה היתה קשה עבורה ולכן פוטרה (ראה הודעתה בפני חוקר המוסד נ/1). התובעת מציינת, כי עבדה תקופה על מנת להשלים תקופת האכשרה לצורך קבלת דמי אבטלה, קבלה 700ש"ח בגין אותה תקופה, כי הכסף לא היה חשוב לה, היה חשוב לה להשלים תקופת האכשרה (נ/1). התובעת מציינת, כי חלק מעבודתה בצעה בישיבה וחלק בעמידה, היתה צריכה לסיים מספר חבילות לאריזה בכל יום. בעדותה מציינת בחקירתה הנגדית העידה, כי עזבה את העבודה אצל מיארה שאול מרצונה, כי בשל הריונה היה קשה לה להרים את הדברים, כי היו כבדים, אולם לאחר מכן העידה, כי קבלה מכתב פטורים ממר שאול מיארה והוסיפה, כי לא עזבה מרצונה את העבודה אלא מאחר והיתה בהריון ולא יכולה היתה לעבוד (עמ' 4לפרוטוקול מיום 22.11.95) לפיכך תובעת דמי אבטלה. .3הנתבע טוען, כי אין התובעת זכאית לקבלת דמי אבטלה שכן לא השלימה תקופת אכשרה כנדרש בס' 127ה' לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשכ"ח - 1968(להלן - "החוק"), כי עבדה 142יום בלבד בחברת "שמגר" חברה לכח אדם וכי בחודש 12/94עת עבדה אצל שאול מיארה, לא התקיימו יחסי עובד ומעביד בינה לבין שאול מיארה ולפיכך לא היתה בבחינת "מבוטחת" על פי ההגדרה שבסעיף 127(א) לחוק. כן נטענה באופן חילופי הטענה, כי התובעת אינה זכאית לדמי אבטלה לתקופה מיום 28.12.94ולמשך 90הימים הראשונים שכן התפטרה מרצונה מבלי שהיתה הצדקה לכך, בהתאם לאמור בס' 127ח' (א) לחוק (ראה פרוטוקול מיום 22.11.95- עמ' 2). .4התובעת כאמור העידה בפני בית הדין ונחקרה בחקירה נגדית וכן העיד מטעמה צ'רלי מיארה - בנו של שאול מיארה. מטעם הנתבע העיד האב, מר שאול מיארה וכן הוצגו הודעות התובעת בפני חוקר המוסד (נ/1) תלוש משכורת לחודש 94/12(נ/2), הודעת שאול מיארה בפני חוקר המוסד (נ/3). .5מעדותה של התובעת עולה, כי עבדה אצל שאול מיארה בחודש 12.12.94וקבלה שכר בשעור 800ש"ח (נ/2) מהעדויות בה עולה, כי בעל העסק הינו שאול מיארה ובנו צ'רלי מיארה קבלה את התובעת לעבודה, למרות כי העסק הוא של אביו וכי הוא מטפל בכל הניירת והפועלים מבחינה אירגונית (עמ' 7לפרוטוקול מיום 7.3.96). שאול מיארה העיד בפני חוקר המוסד, כי משלם לעובד 70ש"ח ליום מינימום וכך שולם לתובעת, כי עבדה כ- 20יום ולכן שכרה היה 400, 1ש"ח. אין עדותו זו זהה לראיות שבפני בית הדין לרבות עדות התובעת, כי עבדה 15או 14יום וכי קבלה 800ש"ח ברוטו. מחקירתו הנגדית של שאול מיארה עולה, כי לא ידע כמה ימים עבדה ומה היקף משרתה, כלל לא ראה תלוש משכורת, והעיד, כי גם על עבודת שבועיים מגיע לה יותר מ- 750ש"ח. האב מפרט, כי בנו הוא זה שמתעסק בעניני עובדים ובנהולם ואין הוא עוסק בכך. הבן העיד, כי הוא מכיר את התובעת וקבל אותה לעבודה אולם לא העיד על מסגרת עבודה ושעות עבודתה. התובעת העידה, כי לא חשוב היה לה השכר ובלבד שתשלים ימי עבודה לצורך השלמת תקופת האכשרה לצורך קבלת דמי אבטלה. מהעדויות שפורטו בפני בית הדין עולה, כי התובעת עבדה תקופת מה אצל שאול מיארה באריזת ירקות, עדותה זו לא נסתרה, אמנם ימי העבודה עליהם העידה, כפי שעולה מתלוש השכר הינם 15ימים. אמנם השכר אשר קבלה אינו תואם שכר היומי עליהם העיד מר מיארה, אולם תואם מחיר השעה בתלוש והיקף משרתה כפי שהעידה, כאשר אין מדובר במשרה מלאה. ובכל מקרה הכסף לא היה חשוב לה אלא עבודה לצורך השלמת ימי אכשרה. מעדות התובעת עולה, כי הועסקה אצל מר מיארה שאול במשך תקופה של 15יום, התובעת עבדה בעסקו ובאריזת ירקות וקבלה תמורה בגין עבודתה, אין מדובר בשכר שהנו סמלי לתקופת עבודתה, עדותה בנקודה זו מהימנה ודי בכך להכיר בתקופה בה עבדה כתקופה בה היו קיימים יחסי "עובד ומעביד" בינה לבין מיארה שאול ולצורך חשוב תקופת אכשרתה המזכה התובעת בדמי אבטלה. על פי הפסיקה אין פגם במבוטח המתכנן את מסגרת עבודתו על מנת לזכות במירב זכויותיו על פי חוק הביטוח הלאומי (ראה דב"ע נה/12-0, בת שבע מקמילן נ. המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם)). אולם אין בכך משום עילה לזכותו באופן אוטומטי בקבלת הגימלה וכל מקרה נידון לגופו. התובעת העידה, כי פוטרה מעבודתה ב"שמגר"לאחר 142ימי עבודה, טענה אשר לא היתה שנויה במחלוקת ולגיטימי הוא, כי תבקש להמשיך ולעבוד על מנת לעמוד בדרישות המקדמיות שבחוק לצורך בחינת זכאותה לקבלת דמי אבטלה. אולם התובעת אינה זכאית לקבלת דמי אבטלה במשך 90הימים הראשונים מאז הפסקת עבודתה ובהתאם להוראת 127ח' (א) לחוק לפיו: "(א) מי שהפסיק את עבודתו מרצונו, בלי שהיתה הצדקה לכך, לא יהיה זכאי לדמי אבטלה בעד תשעים הימים הראשונים מיום הפסקת העבודה; השר רשאי לקבוע בתקנות מה ייחשב כהצדקה לענין סעיף קטן זה". ב. תקנות 8ו- 18לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח אבטלה): .8"לענין סעיף 127ח (א) לחוק יראו התפטרות ממקום העבודה מהסיבות האמורות בסעיפים 6או 11(א) לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג- 1963, כהצדקה להפסקת עבודה מרצונו של המבוטח". .18"המוסד רשאי לדרוש מהתובע להמציא או להציג בפניו מסמכים נוספים לאימות פרטי התביעה וכן לספק לו פרטים נוספים ומשלימים בקשר לכך הענין הקשור בתביעה". התפטרות לרגל מצב בריאותי מוכרת כסיבה מוצדקת על פי הוראות החוק והתקנות האמורות. "מטרת ביטוח האבטלה הינה לאפשר לעובדים, אשר נפלטו ממעגל העבודה, קיום בכבוד עד שייקלטו במקום העבודה החדש. סעיף 127ח נועד לקבוע את מסגרת הזכאות, ולהעניקה רק למי שנפלט בעל כורחו מעבודה, דהיינו פוטר, ותהא הסיבה לפיטוריו אשר תהא, ולמי ש"היתה הצדקה" להפסקת עבודתו מרצונו, דהיינו להתפטרותו" (ראה דב"ע תשן/140- 02המוסד נ' אריאלה אוחנה פד"ע כב 34; דב"ע נב/99- 02המוסד נ' אסנת איילהו אשגרו פד"ע כד 240). התובעת, בתחילה ובהודעתה בפני חוקר המוסד טענה, כי פוטרה מעבודתה. על גירסה זאת חזרה פעמיים בהודעה. אמנם טענה, כי לא יכולה היתה להמשיך לעבוד מעבר לתקופה המזכה אותה בדמי אבטלה אולם טענה, כי פוטרה מעבודתה. לפיכך אף לא נדרשה להציג כל מסמכים בפני המוסד לביטוח לאומי באשר להוכחת הסיבה ומצב בריאותה עובר להפסקת עבודתה וכל זאת טרם הגשת התביעה לבית דין לעבודה. כפי שפורט לעיל גירסתה של התובעת באשר לפיטוריה שונתה בעדותה בפני בית הדין ממנה עולה, כי טוענת, כי עזבה עבודתה בשל הקושי בהמשך העבודה כשהיא בהריון ובחודש החמישי להריונה. התובעת לא השכילה להוכיח, כי פוטרה עבודתה וזאת בגין הסתירות בעדותה ואין אף להסיק האמור ממסמך נ/ 5אשר כלל לא נכתב ולא נחתם על ידי מר שאול מיארה כפי שהעיד בפנינו. גירסתה, כי התפטרה מסיבה מוצדקת אף זו לא הוכחה. התובעת מעלה טענה, כי נאלצה להרים דברים כבדים וכי העבודה היתה קשה עבורה אולם גירסה זו לא מהימנה על בית הדין, שכן הועלתה רק בעת הדיון. אין כל טענה בהודעתה בפני חוקר המוסד, כי נאלצה להרים דברים כבדים. מדובר רק על עבודה שהיתה לה קשה. למותר לציין, כי אף תעודה רפואית לא הוצגה על ידי התובעת המאשרת, כי אינה מסוגלת להמשיך בעבודתה בגין הריונה. .6די בכך על מנת לקבוע, כי התובעת התפטרה מעבודתה מרצונה ומבלי שהוכח שהיתה לכך הצדקה ולפיכך המוסד לביטוח לאומי יבדוק זכאותה לקבלת דמי אבטלה לאור צירוף תקופות עבודתה ובכפוף לנסיבות הפסקת עבודתה כפי שפורט לעיל. .7זכות ערעור תוך 30יום מיום המצאת פסק הדין, לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים.דמי אבטלה