קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא דחיית דמי אבטלה בטענה כי העובד עצמאי: .1התובע הגיש לנתבע תביעה לתשלום דמי אבטלה. .2הנתבע דחה את התביעה, במכתבו לתובע מיום 20/8/93, שצורף לכתב התביעה, בטענה שהתובע לא השלים תקופת אכשרה לפי סעיף 127ו לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשכ"ח- 1968(להלן: "החוק"). כנגד דחיית התביעה על ידי הנתבע - הגיש התובע את התובענה שבפני. .3בעת הדיון המוקדם הוברר שהשאלה העיקרית השנויה במחלוקת בתיק זה היא השאלה האם אכן, כטענת התובע, היה עובד שכיר בחברת ש.א.ח. (שאז נצברו לזכותו ימי אכשרה) או שמא לא היה כזה. לטענת הנתבע, שהתבססה על חקירות, התובע היה בטרם הגשת תביעתו לדמי אבטלה עצמאי (בחנות בגדים) ולא היה שכיר בחברת ש.א.ח. התובע טען בדיון המוקדם כי חוקר הנתבע שחקר בעניינו, מסוכסך עמו סכסוך אישי בענין אחר. .4ב- 2ישיבות ההוכחות שהיו בתיק, נשמעו עדויותיהם של התובע ושל מנהל חברת ש.א.ח. מטעם התובע ומנגד - עדויותיהם של חוקר הנתבע ושל שנים שמסרו הודעות לחוקר. כן הוגשו מסמכים לתיק (תלושי שכר, ספחי שיקים הודעות לחוקר הנתבע ורישומים אחרים שערך החוקר). בטרם פירוט העובדות ראוי לציין שהעובדות נקבעו במיוחד על יסוד התרשמותי החיובית מעדותם של התובע ושל מנהל חברת ש.א.ח. לעומת התרשמותי השלילית מעדותו של חוקר הנתבע. מהאופן בו השיב חוקר הנתבע על השאלות, הן בחקירתו הראשית והן בחקירתו הנגדית, היה ניתן להתרשם כי יש לחוקר ענין אישי בכך שתביעתו של התובע תידחה. צורת מתן עדותו שימשה חיזוק ניכר לטענתו של התובע בדבר סכסוך קודם ביניהם וגרמה להפחתה ניכרת במשקל שראיתי לנכון לייחס הן לעדותו של החוקר והן לרישומים שערך. אלה עובדות המקרה אותן אני קובע על יסוד הראיות שבתיק: .5התובע היה בעבר נהג מונית עצמאי, מכר את המונית והשכיר את זכותו למונית ("מספר ירוק"). האם היה התובע עובד של ש.א.ח.? .6החל מיום 11/11/91, עבר התובע לעבוד בחברת ש.א.ח. שמירה, אחזקה ונקיון בע"מ (להלן: "ש.א.ח."), שהיא חברה בניהולם של ח'דר ואברהים אבו-ראס מעילוט ובאותה עת סיפקה שרותי שמירה ונקיון ל"אגד" בנצרת עלית ובעפולה. בחברה היו עשרות עובדים כשומרים וכעובדי נקיון. .7תפקידיו העיקריים של התובע בש.א.ח. היו בהסעת עובדים למקום העבודה וברכישת חומרי נקיון ובנוסף לכך, היה על התובע להישמע להוראות מנהל ש.א.ח. מר אברהים חסן אבו-ראס, הוראות שלעתים כללו נסיעה משותפת עם מר אבו-ראס למשרדי "אגד" בתל אביב ולעתים כללו ביקורות ליליות על השומרים בעפולה ובנצרת עלית ובמקרה הצורך גם החלפת שומרים בשעות הלילה. .8מקום עבודתו הקבוע של התובע בש.א.ח. היה במשרדי החברה בנצרת, שם ישבו גם ה"ה אבו-ראס וגם פקידה בשם ג'מילה. באותו מקום ראה אותו גם עד הנתבע, מר איסמעיל מחמד אסעד, שהיה עובד אצל ש.א.ח., מספר פעמים כאשר בא לקבל את שכרו, אחת לחודש. אותו עד מסר לחוקר הנתבע בהודעתו בנ/10, כי אינו מכיר את התובע (כאשר נשאל על פי שמו של התובע), אבל משראה העד את התובע, בלשכתי, ביום 22/12/94טרם מתן עדותו, זיהה את התובע וזכר כי ראה אותו במשרדה של ש.א.ח.. .9ימי עבודתו של התובע לא היו קבועים והשתנו על פי צרכיה של ש.א.ח., אך בכל חודש עבד התובע לפחות 15ימים. .10ש.א.ח. היתה, ככל הנראה, נתונה בקשיים כספיים, כך שהשכר ששילמה לתובע (כמו לעובדיה האחרים), לא שולם באופן סדיר דיו. כך למשל, שתיים מן ההמחאות שספחיהן הוגשו לתיק (נ/2) היו במקום שיקים קודמים שחזרו. משכורותיו האחרונות של התובע היו בסך נטו של -.500, 1ש"ח (-.585, 1ש"ח ברוטו), כמפורט בנ/.3 .11הנתבע ניסה להיבנות, בין השאר, מאי-הסדר של ש.א.ח. לרבות אי- ההתאמה בין הסכומים שבשיקם לבין אלה שבתלושי השכר ואי-סדירותם של השיקים, כדי ללמוד שלא היו למעשה יחסי עובד-מעביד בין התובע לבין ש.א.ח. אולם, למרבה הצער, הנסיון שנצבר בבית דין זה בתיקים של סכסוך היחיד, מלמד שאי-הסדר בש.א.ח. כפי שעלה מן הראיות בתיק זה, אינו חריג לעומת חברות דומות בענפי השמירה והנקיון הפועלות בתחום. אין זה בלתי סביר שכאשר חברה מסוג זה נקלעת לקשיים כספיים, היא ממשיכה בהוצאת תלושי השכר כסדרם, אך אינה מוציאה שיקים לתשלום השכר במועד, צוברת חובות כלפי עובדיה ולעתים, אם היא מצליחה בכך, פורעת אותם בתשלום אחד מאוחר יותר. גם סכום השכר החודשי שהתובע היה זכאי לו היה מתאים לטיב עבודתו ולתפקידו בש.א.ח.. .12הנתבע לא הוכיח שקיים קשר מיוחד כלשהו בין התובע לבין בעלי השליטה בש.א.ח. אשר מחייב הקפדה יתרה בבחינת טיב יחסי העבודה, ולאחר שמיעת עדויותיהם של התובע, מר אברהים אבו ראס ומר איסמעיל מחמד אסעד, ולמרות עדותו של מר עלי אברהים אבו ראס, נחה דעתי שהתובע הצליח להוכיח את קיומם של יחסי עובד-מעביד בינו לבין ש.א.ח. כמפורט לעיל. .13ברבות הימים, הפסיקה ש.א.ח. את התקשרותה עם "אגד" בחלק מהמקומות בהם סיפקה ל"אגד" שרותי שמירה ונקיון, ולפיכך, פיטרה עשרות עובדים וביניהם את התובע. התובע עבד בש.א.ח. עד ליום 28/2/93, וקיבל פיצויי פיטורים (כפי שהעיד התובע אף שמר אברהים אבו ראס לא זכר אם שולמו לתובע פיצויים או לא). האם היה התובע עובד עצמאי בתקופה הרלוונטית? .14בנוסף להכחשת יחסי עובד-מעביד בין התובע לבין ש.א.ח. בתקופה שקדמה ליום 28/2/93, טען הנתבע כי התובע היה עצמאי בתקופה שלאחר מכן, כלומר בתקופה שבה טען להיותו מובטל (ואולי גם בתקופה שלפני כן). באופן מפורט יותר, כוונה טענתו של הנתבע להיותו של התובע עובד בחנות בגדים בכפר מנדא, השייכת לו או לאשתו. .15הנטל להוכיח את טענת היותו של התובע עובד עצמאי - מוטל על הנתבע. לדעתי, לא הרים הנתבע את הנטל האמור. הנתבע מסתמך על רישומיו של החוקר מטעמו, מר אחמד כעבייה, נ/5-נ/9, אך לגבי המשקל שיש ליתן לרישומים אלה התייחסתי כבר לעיל, בסעיף 4לפסק דין זה. .16מעדותו של מר כעבייה עולה כי הוא חוקר מטעם הנתבע והוא החוקר האחראי על חקירות מטעם הנתבע בכפר מנדא - כפר מגוריו של התובע. לפיכך, מכיר החוקר, על פי עדותו, פחות או יותר, את כולם בכפר. לגבי התובע העיד החוקר במפורש כי הכיר אותו אף לפני החקירה. למרות זאת, למקרא התרשומות שערך החוקר בנ/ 6(ואף בנ/9) מתקבל הרושם שהיכרותו של החוקר עם ענין היותו של התובע, כביכול, בעל חנות הבגדים בכפר, החלה רק בעקבות חקירותיו של מר כעבייה. .17החוקר מר כעבייה גילה חריצות בחקירת עניינו של התובע; גבה הודעות מ- 4אנשים וביקר בכפר מנדא לפחות 4פעמים (נ/5-נ/8) אך משום מה לא מצא לנכון לגבות הודעות מכל אותם אנשים שהוזכרו בנ/ 6ובנ/ 9כמי שמסרו ידיעות על התובע כבעל חנות הבגדים. (הנתבע לא מצא לנכון להביא עדות אף לא מאחד מהם). החוקר גם לא מסביר כיצד הגיע למסקנותיו המפורטות בנ/ 9לגבי העובדה שהחנות היא של התובע, לגבי עובדת נסיעות התובע לתל-אביב לרכישת סחורה ולגבי העובדה שאשתו של התובע אינה יודעת קרוא וכתוב. מכל מקום, מסקנותיו הנחרצות של מר כעבייה, כפי שהן מפורטות בנ/9, לא הוכחו על ידי הנתבע בתיק זה ואופן ניסוחו של נ/ 9דומה לאופן שבו מסר החוקר את עדותו בבית הדין ומחזק גם הוא את הרושם כאילו היה לחוקר ענין בכך שתביעתו של התובע תידחה. .18לגבי החנות, העיד התובע כי היא של אשתו ומנוהלת על ידי אשתו ובנותיו, היודעות קרוא וכתוב ומתמצאות בהנהלת חשבונות. התובע הודה שלעתים היה יושב בחנות וכן הודה שאם כשהיה בחנות הגיעה סחורה - עזר לפרוק אותה. עזרה מעין זו הינה טבעית בין קרובי משפחה ואין בה כדי ללמד על היותו של התובע בעלים של החנות או עובד עצמאי במובן אחר. התובע העיד כי לא נסע לתל אביב להביא סחורה עבור החנות. לגבי התקופה שבה עבד בש.א.ח. נתמכה עדותו של התובע גם בעדותו של מר אברהים אבו-ראס, שהעיד כי בנסיעותיו של התובע עמו לתל אביב לא טיפל התובע בסחורה לחנות אלא נסע עמו בענייני ש.א.ח.. .19לאור האמור לעיל ולאור הערכתי את משקלן של הראיות שבתיק, אני קובע שהנתבע לא הוכיח את היותו של התובע עובד עצמאי, לא בתקופה שלאחר יום 28/2/93וודאי שלא בתקופה שקדמה לכך (לאחר חודש נובמבר 1991). גורל התביעה: .20לאור כל האמור לעיל, יש לדחות את טענת ההגנה של הנתבע על שני מרכיביה, שכן הוכח שהתובע היה, טרם תקופת האבטלה הנטענת, עובד שכיר בש.א.ח., כי צבר ימי אכשרה מספיקים (לפחות 15ימים בחודש במשך התקופה שמחודש נובמבר 1991ועד חודש פברואר 1993) וכי לא עבד כעובד עצמאי בתקופה שבה טען להיותו מובטל. .21אשר על כן, מוצהר בזאת, שאם התקיימו בתובע שאר התנאים לזכאות לדמי אבטלה, על הנתבע לשלם לתובע את דמי האבטלה להם הוא זכאי, למשך כל תקופת זכאותו. .22על הנתבע לשלם לתובע את הוצאות המשפט, בסך -. 350ש"ח, אשר אם לא ישולמו עד ליום 15/5/95, יישאו הפרשי הצמדה וריבית, מיום 16/5/95ועד התשלום בפועל. עצמאיםדמי אבטלה