קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא דחיית תביעה על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים: 1. התביעה לפני תביעה לתשלום פיצויים בגין נזקי גוף שהוגשה על ידי תובעת קטינה ילידת 30.8.85. הארוע שבגינו הוגשה התובענה תואר בכתב התביעה כדלקמן: "בתאריך 30.11.90 או במועד סמוך נסעה התובעת ברכב שהיה נהוג ע"י הנתבע (היינו הנתבע מס' 1, אביה של התובעת. ע.ג.) בכפר מנדא. כשעצר הנתבע את הרכב ניסתה התובעת לפתוח את הדלת וזו נפתחה לפתע והתובעת נפלה ונחבלה בראשה כמפורט להלן בתביעה זו. (כל מערכת הטענות והעובדות דלעיל תקרא להלן "התאונה")". הרכב שבו מדובר הינו טנדר פתוח הנראה בתצלומים נ/1. התובעת טענה כי הארוע המתואר לעיל הינו "תאונת דרכים" כמשמעות מושג זה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה- 1975 (להלן "החוק") וכי על כן חלה על הנתבעים, יחד ולחוד, החובה לפצותה בגין נזקי הגוף שנגרמו לה. 2. טענות הנתבעים בכתבי הגנתם א. הנתבע מס' 1, אביה של התובעת, הודה בכתב הגנתו, במפורש, בכל טענות התובעת באשר לנסיבות קרות התאונה. הנתבע טען כי הארוע הינו תאונת דרכים כמשמעות מונח זה בחוק וכי על הנתבעת מס' 2חלה החובה לשלם את הסכום שיפסק לתובעת מכח חבותה על פי פוליסת ביטוח בת תוקף שהוציאה לרכב שהיה מעורב בתאונה. ב. הנתבעת מס' 2הכחישה בהגנתה את כל הנטען בכתב התביעה. בהתייחסה לסעיף 4 הנ"ל לכתב התביעה טענה הנתבעת מס' 2לאמור: "הנתבעת תטען כי ארוע התאונה ונסיבותיו כמתואר בכתב התביעה בשקר יסודן (כך במקור! ע.ג.), אינן הגיוניות ואינן מתיישבות עם המציאות". 3. דיון א. האמנם נפגעה התובעת בגופה כשנפלה מן הרכב כשאביה נוהג בו, כנטען, או שמא היא נפגעה בארוע אחר כלשהו, ורק כחוכמה שלאחר מעשה החליט מי שהחליט להציג את הארוע כתאונת דרכים? זוהי השאלה שבמחלוקת והתשובה עליה היא שתכריע את הכף. ב. התביעה מתבססת על עדויותיהם של התובעת עצמה ושל אביה, הנתבע מס' 1. התובעת, שהיתה בת תשע שנים ביום מסירת עדותה, מסרה בעדותה גרסה שונה מזו שנטענה בכתב התביעה. תחילה טענה התובעת כי "אני לא זוכרת איך קרה המקרה. אני לא זוכרת איך קבלתי את המכה בראש". (עמ' 7- 6 לפרוטוקול). אך לאחר מכן, בעקבות שאלה מדריכה שהופנתה אליה על ידי בא כוחה המלומד, עו"ד נשר, השיבה התובעת כי היא זוכרת שנפלה ממכונית. משנתבקשה התובעת לספר לבית המשפט איך נפלה מהמכונית, סיפרה כדלקמן: "אני זוכרת שישבתי ברכב. אני לא זוכרת של מי המכונית. כשהוא התחיל לנסוע נפלתי. נפלתי לכביש. אני לא זוכרת מה קרה לי כשנפלתי". (עמ' 7לפרוטוקול). ובתשובה לשאלות בא כוחה הוסיפה התובעת וסיפרה כי אביה נהג במכונית כשנפלה (עמ' 7 למטה) וכי "היו אתי עוד ילדים במכונית" (עמ' 8 לפרוטוקול). בחקירתה הנגדית בידי בא כוחה המלומד של הנתבעת, עו"ד האוזנר, הוסיפה התובעת וסיפרה כי היא ישבה בטנדר מאחור וכי ישבו עמה שם ילדים נוספים. לדבריה - "הילדים האחרים לא נפלו כי הם ישבו כבר פנימה ואני היחידה שנפלתי כי ישבתי בצד ליד הדלת". (עמ' 8 למטה). משנשאלה התובעת מדוע היו ילדים באוטו, השיבה: אנחנו שיחקנו באותו זמן ולא ידענו שמישהו עומד לנהוג ברכב. אנחנו שיחקנו בתוך הרכב". (עמ' 9לפרוטוקול). ג. עד התביעה מס' 2, אביה של התובעת, העיד על נסיבות התאונה כדלקמן: "אני באתי לקחת את הטנדר פג'ו מסוג 404לאיזה עבודה כדי להעמיס משהו, ראיתי שהיו ילדים בארגז וצעקתי עליהם לרדת מהטנדר. עליתי על הטנדר והנעתי אותו והתחלתי לנסוע. כשהתחלתי לנסוע שמעתי כמו צעקות או פיצוץ ועצרתי. הסתכלתי אחורה, הדלת נפתחה, וירדתי והבת שלי היתה על הרצפה עם דם. אז שמתי אותה באוטו ולקחתי אותה לבית החולים". (עמ' 12לפרוטוקול). למרות זאת, משנחקר האב על ידי חוקר חברת הביטוח, סיפר כי - "כשהגעתי לרכב ראיתי את הנפגעת יושבת בתוך ארגז הרכב הנ"ל. לא היו ילדים אחרים חוץ מהנפגעת ברכב הנ"ל". (המוצג נ/3). 4א. חוששני כי דין התביעה להדחות. ב. ראשית, מן המוצג נ/ 7 עולה כי התובעת לא הובאה ישירות לבית החולים, כאמור לעיל. ממוצג זה עולה כי התובעת הובאה לרופא של קופת חולים והוא זה שהפנה את התובעת לבית החולים. אך במסמך זה, הראשון במסמכים הרפואיים לפי סדר הדברים הכרונולוגי, לא נאמר דבר אודות תאונת דרכים או נפילה מרכב או כל כיוצא בזה. הרופא ציין בנ/ 7 כי התובעת - "נפלה מגובה ונחבלה (...)". ב. עד ההגנה מס' 1, ד"ר מרסלו פוסניק, סיפר בעדותו כי בתקופה הרלוונטית לתביעה עבד כרופא בחדר המיון של בית החולים העמק בעפולה. לדבריו - "לפי ההוראות שיש לנו כאשר מגיע אלינו מקרה שבו מדובר בתאונת דרכים אנו צריכים לציין במסמכים כי מדובר בתאונת דרכים. יש הוראה מפורשת על כך". (עמ' 17לפרוטוקול). והנה, מתעודת חדר המיון של בית החולים עולה כי - "(...) לפי סיפור של הורים קיבלה מכה עם דלת בראש לפני שעתיים". (המוצג נ/6) כך עולה גם מן המסמכים השונים שבמוצג נ/8. ג. זאת ואף זאת: חוקר של חברת הביטוח, עד ההגנה מס' 2, אחמד אגבריה, ביקר בביתה של התובעת, שוחח עמה והקליט את השיחה. לבית המשפט הוגש תמליל השיחה המוצג נ /9. להלן חלק מהשאלות והתשובות כפי שנרשמו בנ/9: "חוקר: את נפלת פעם בבית שלכם? תובעת: נפלתי מטנדר (הרכב). חוקר: כשנפלת מהטנדר איפה היה אבא שלך? תובעת: אבא היה בחוץ. (...) חוקר: כשנפלת, הרכב היה נוסע או חונה? תובעת: הרכב היה חונה ולא נסע. (...) חוקר: אבא שלך נהג בזמן המקרה? תובעת: לא. חוקר: כשנפלת מהרכב נפתחה הדלת האחורית? תובעת: לא. חוקר: איך נפלת מהרכב? תובעת: שיחקתי בארגז ונפלתי מעליו". ד. הנחיתי את עצמי לנהוג בזהירות ובקפידה בבואי לבחון את חומר הראיות שלפני. זאת, הן בשל כך שהתובעת היתה כבת תשע שנים בעת שמסרה את עדותה בבית המשפט, והן משום שעד התביעה השני שהעיד על נסיבות הארוע הינו אביה של התובעת ומי שמעונין באופן טבעי בכך שהתובעת תזכה בפיצויים בהליך זה (השווה לאמור בסעיף 54 לפקודת הראיות (נוסח חדש), תשל"א-1971). לאור הסתירות שהתגלו בעדויותיהם של התובעת ושל אביה, כמפורט לעיל, אינני יכול להשתית את ממצאי על דבריהם. חוששני כי בנסיבות הענין אין כל אפשרות לומר כי התובעת הוכיחה את תביעתה. לא שוכנעתי כי הנסיבות בהן נפגעה התובעת הן אכן כפי שנטען על ידה בתביעתה ובעדותה בבית המשפט. במילים אחרות: התובעת לא הוכיחה כי נפגעה בנסיבות שניתן לכנותן "תאונת דרכים", כמשמעות מונח זה בחוק. ממילא, על כן, אין הנתבעת מס' 2אחראית לפצותה כפי שנתבעה. 5. סוף דבר לאור כל האמור לעיל, אני מורה על דחיית התובענה. התובעת תשלם לנתבעת מס' 2 הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של -.500, 2ש"ח מע"מ כחוק ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום מלא בפועל. פיצוייםתאונת דרכים