קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא דמי אבטלה למי שעבד אצל אחיו: .1התובע הגיש לנתבע תביעה לתשלום דמי אבטלה (נ/2) בה ציין כי עבד אצל אחיו כשכיר יומי מיום 1/7/92ועד יום 1/2/93וכי פוטר. .2הנתבע דחה את התביעה, במכתבו לתובע מיום 27/8/93, שצורף לכתב התביעה, בטענה שהתובע לא השלים תקופת אכשרה לפי סעיף 127ו לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשכ"ח- 1968(להלן: "החוק"). כנגד דחיית התביעה על ידי הנתבע - הגיש התובע את התובענה שבפנינו. .3בעת הדיון המוקדם הוברר שהשאלה העיקרית השנויה במחלוקת בתיק זה היא השאלה האם היו קיימים יחסי עובד-מעביד בין התובע לבין אחיו אם לאו. .4ביום 4/10/94שמענו את עדויות התובע ואחיו ולאחר מכן - סיכמו ב"כ הצדדים את טענותיהם בכתב. .5התובע הוא אחיו של מר יוסף אליאס. מר יוסף אליאס ניהל בעבר עסק של איטום וזיפות גגות והחל מתחילת שנת 1992הועבר העסק לניהולה של חברה בשליטתו - חברת "אליאס - חב' לעבודות בט-קל וזפת בע"מ". תקופת העבודה הנטענת .6כאמור לעיל, טוען התובע שעבד כשכיר אצל אחיו. לשאלה מהי גירסתו של התובע לגבי תקופת העבודה, יש מספר תשובות: א. בטופס התביעה (נ/2), כאמור לעיל, נרשמה התקופה שמיום 1/7/92ועד יום .31/1/93 ב. בהודעתו של התובע לחוקר הנתבע (נ/3), נרשם מפי התובע כי אינו זוכר מתי החל לעבוד אצל אחיו ("בפעם האחרונה") וכי למיטב זכרונו הפסקת העבודה היתה בדצמבר 1992או בינואר .1993 באותה הודעה נרשם מפי התובע ענין נוסף שיש בו כדי ללמד על תקופת העבודה הנטענת: "עבדתי אצל אחי יוסף בתקופה שעבד עצמאי ואילו בתקופת היותו חברה אני לא עבדתי איתו". ג. בתצהירו (סעיף 3) הצהיר התובע כי הועסק אצל אחיו בתקופה שמיום 1/4/92ועד יום .31/1/93 ד. בחקירתו הנגדית אישר התובע כי הרשום בסעיף 3לתצהירו הוא נכון. בהמשך העיד התובע כי אינו זוכר אם עבד אצל אחיו שנה או שמונה חודשים. לאחר שהוצגו בפניו המסמכים נ/ 3ו-נ/2, אמר התובע כך: "התחלתי לעבוד אצל אחי בשנת .92אני חושב שהתחלתי לעבוד אצלו בחודש 4.92- .3לא זוכר מתי הפסקתי לעבוד, עבדתי בערך שנה. אני לא זוכר מתי הפסקתי לעבוד". .7גם פניה לגירסותיו של מר יוסף אליאס, לצורך קבלת תשובה על שאלת תקופת העבודה, אינה יכולה לקדם אותנו רבות. בהודעתו לחוקר הנתבע אומר מר יוסף אליאס כי אינו זוכר מתי קיבל את אחיו לעבודה אצלו "בפעם האחרונה" ומתי פיטר אותו, אינו זוכר אם העסקת התובע נעשתה לפני או אחרי העברת עיסקו לחברה בע"מ. בעדותו הראשית בבית הדין, העיד מר יוסף אליאס כי העסיק את התובע בשנת 1992, למיטב זכרונו - מחודש מרץ או אפריל עד סוף השנה. .8התובע הגיש כראיות מטעמו העתקי שיקים ששולמו לו כמשכורות (ת/11-ת/19) העתקי תלושי שכר (ת/1-ת/9) והעתק טופס 106(ת/10). השיקים והתלושים הוצאו ע"י החברה שבשליטת מר יוסף אליאס. השיקים שהוגשו מתייחסים למשכורות לתקופה שמחודש ינואר 1992ועד לחודש ספטמבר .1992 תלושי השכר שהוגשו הם בגין החודשים שמאפריל 1992ועד דצמבר .1992 בטופס 106שהוצא לתובע נרשמו כל 12החודשים של שנת 1992כחודשי עבודה של התובע. .9לאור ריבוי הגירסאות, לא הצלחנו להגיע למסקנה מסויימת בדבר תקופת העבודה של התובע. מכל מקום אנו קובעים שהתובע לא הוכיח שתקופת עבודתו היא כפי הנטען בתביעה שהגיש לנתבע (נ/2), דהיינו, דווקא מיום 1/7/92ועד 1/2/93, תקופה זו אינה מתאימה אף לא לאחת משאר הגירסאות שהובאו בפנינו. מיהות ה"מעביד" .10גם בענין השאלה "מיהו המעביד ?" לא מצאנו גירסה אחידה; כאמור לעיל, מאז תחילת 1992הופעל עסק איטום הגגות באמצעות חברה שבשליטת אחיו של התובע. בהתאם לכך, תלושי השכר, השיקים וטופס 106שהוצאו לתובע, אכן הוצאו בשמה של החברה. אחיו של התובע, לא זכר אם התובע הועסק אצלו אישית או אצל החברה, אך התובע לעומתו, לפי דבריו בנ/ 3שצוטטו לעיל בסעיף 6ב לפסק דין זה), זכר במפורש שעבד עם אחיו בזמן היותו עצמאי ולא עבד אצל החברה. בתצהירו מצהיר התובע כי עבד אצל אחיו ואינו מזכיר כלל את החברה. .11מתשובותיו, מסתבר כי התובע מודע להבדל בין אחיו כ"עצמאי" לבין החברה. לפיכך, אין לנו דרך ליישב את גירסתו של התובע כי לא עבד אצל החברה עם העובדה שהשיקים והתלושים שהוצאו לו היו של החברה. אופן תשלום השכר .12התובע מסר לחוקר הנתבע (בנ/3) כי קיבל את שכרו לעתים במזומנים ולעתים בשיקים, בין שיקים של אחיו ובין שיקים של לקוחותיו. לעומת זאת, בעדותו בפנינו העיד התובע כי תמיד קיבל את שכרו בשיק. אחיו של התובע מסר לחוקר (בנ/1) כי תמיד שילם את השכר בשיקים. גם בעדותו בפנינו העיד מר יוסף אליאס כי בנוסף לשיקים ולתלושים שהוגשו יש במשרדו העתק שיק שמתאים לכל תלוש שהוצא והעתק תלוש שמתאים לכל שיק שהוצא. .13התובע לא הצליח ליישב את דברי אחיו ואת עדותו הוא בבית הדין עם דבריו לחוקר הנתבע ובא כחו לא התייחס לסתירה זו בסיכומיו (אם כי הזכיר את עדויותיהם של התובע ואחיו אך התעלם מדברי התובע בנ/ .1זאת, בניגוד לסתירות אחרות בגירסאותיו של התובע, שלגביהם עשה ב"כ התובע מאמץ ראוי לשבח בנסיון לגמד את משמעות הסתירות, ולהתייחס אליהן כ"פרטים טכניים קטנים"). הקפדה יתרה בבדיקת התביעה .14הלכה פסוקה היא כי שומה על בית הדין לעבודה לבחון בקפידה יתרה טענה של קיום יחסי עובד-מעביד בין קרובי משפחה (ראו למשל: דב"ע לג/108- 0המוסד לביטוח לאומי - כץ, פד"ע ה 31; דב"ע לג/159- 0מרקו - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ה 134). הלכה זו חלה אף כשהטענה היא על קיומם של יחסי עובד-מעביד בין אדם לבין תאגיד שבשליטת קרובו (דב"ע מח/141- 0גלנדאור - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כ 98). .15נוכח הגירסאות הסותרות שנמסרו מפי התובע והעד מטעמו בעניינים מהותיים להוכחת קיומם של יחסי עובד-מעביד, הרי שאף אם היינו מוצאים לנכון לחרוג מן ההלכה הפסוקה ולא להכביד את נטל הראיה המוטל על התובע, לא היה באפשרותנו לקבל את גירסתו (או גירסאותיו) של התובע ולקבוע כי התקיימו יחסי עובד-מעביד כנטען כל ידיו. קל וחומר שכך הדבר כאשר אנו נצמדים להלכה הפסוקה. .16למעשה, התימוכין היחידים לטענתו של התובע בדבר קיומם של יחסי עובד-מעביד בינו לבין אחיו או בינו לבין החברה שבשליטת אחיו, נמצאים בתלושי השכר ובשיקים שהוצאו. אולם, הנהלת חשבונות מסודרת אינה מספיקה כדי להוכיח קיומם של יחסי עובד-מעביד ובתיק מעין זה היה על התובע להציג גירסה אחידה (או כמעט אחידה) ואמינה כדי שתתקבל טענתו על קיומם של יחסי עובד-מעביד בפועל. הרחבת הגדרת "עובד" .17הסתירות בין גירסאות התובע מונעות מאיתנו אף לקבוע כי בתובע התקיימה ההגדרה המרחיבה שבסעיף 1לחוק, כלומר, ההגדרה המאפשרת לראות בקרוב משפחה משום "עובד" אף אם לא היו יחסי עובד-מעביד בינו לבין קרובו. לא זו בלבד אלא שלא נטען (וודאי שלא הוכח) שהתקיימו בתובע התנאים לחלותה של הרחבה זו. לסיכום .18לאור כל האמור לעיל, אנו קובעים שלא עלה בידי התובע להוכיח את טענתו על קיומם של יחסי עובד-מעביד בתקופה שקדמה להגשת תביעתו (נ/2). כפועל יוצא מכך, לא הוכיח התובע כי צבר ימי אכשרה מספיקים לביטוח אבטלה. .19מאחר שמהמסמכים שבפנינו מסתבר כי הנתבע קיבל דמי ביטוח בגין "העסקתו" של התובע, מומלץ לנתבע לשקול את השבת דמי הביטוח לחברה ששילמה אותם. .20אשר על כן, התביעה נדחית. .21אין צו להוצאות.דמי אבטלה