דמי לידה - יחסי עוסק מעסיק

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא דמי לידה - יחסי עוסק מעסיק: .1התובעת ילדה ביום 92/9/28ולאחר מכן הגישה לנתבע תביעה לדמי לידה. הנתבע דחה את התביעה במכתבו לתובעת מיום 93/3/10, שצורף לכתב התביעה. במכתב הדחייה נאמר שתביעתה של התובעת נדחית "בהתאם למסמכים שבידינו ולחקירות החוץ הגענו למסקנה שלא נתקיימו יחסי עובד ומעביד בינך לבין חברת חנא שמשום לפי סעיף (1) לחוק לפיכך אינך זכאית לדמי לידה...". .2בכתב התביעה הסבירה התובעת כי היו יחסי עובד-מעביד בינה לבין החברה בה עבדה, כי בגין 2לידות קודמות שילם לה הנתבע דמי לידה וכי כעת מנוע הנתבע מלטעון שלא היו יחסי עובד-מעביד בינה לבין החברה. .3בכתב הגנתו שב הנתבע על טענתו בדבר העדר יחסי עובד-מעביד בין התובעת לבין חברת בני חנא שמשום בע"מ, "בהתאם לחוק ולפסיקה". .4על פי ההחלטה שניתנה בדיון המוקדם, הוגשו תצהירי עדות ראשית מטעם התובעת, וביום 94/10/27שמענו את הראיות בתיק ואת סיכומי ב"כ הצדדים. .5למעשה, אין מחלוקת שהתובעת אכן ילדה ביום 92/9/28, אין מחלוקת שחברת בני חנא שמשום בע"מ (להלן: "החברה") נהגה עם התובעת כאילו היתה עובדת שלה (הוצאת תלושי שכר ותשלום שכר בפועל) ואין מחלוקת שהנתבעת קרובת משפחה של בעלי השליטה בחברה. המחלוקת היחידה בתיק היא על קיומם של יחסי עובד-מעביד. הנתבע נסמך על הפסיקה המחייבת את בית הדין לבחון בקפידה טענות של קיום יחסי עובד-מעביד בין קרובי משפחה ואף בין אדם לבין תאגיד שבשליטת קרוביו וטוען כי לא היו יחסי עובד-מעביד בין התובעת לבין החברה והתובעת לעומתו טוענת כי גם הקפדה בבחינת יחסיה עם החברה תביא למסקנה שהיתה עובדת של החברה. אלה העובדות אותן אנו קובעים על יסוד הראיות שבפנינו: .6בעלי המניות בחברה הינם 4אחים ממשפחת שמשום, ביניהם מר סאמי שמשום שהוא בן זוגה של התובעת. החברה מפעילה 2סופרמרקטים, האחד בנצרת והשני בכביש נצרת יפיע ומנהלת את חשבונותיה ב- 2בנקים, אחד מהם מצוי סמוך מאד לבית התובעת. .7התובעת החלה להיות מועסקת אצל החברה בשנת 1987לאחר שנולדה בתם הבכורה של התובע ושל מר סאמי שמשום. .8תפקידה של התובעת אצל החברה היה לאסוף את כספי הפדיון של הסופרמרקט מן הקופאיות שעבדו בסופרמרקט, לספור את הכספים ולהתאים בין הכספים שנגבו מן הקופות לבין רישומי הקופות הרושמות, לסדר את הקבלות, לרשום את התקבולים בספר הקופה, להכין את הכספים והשיקים להפקדות בבנק מרכנתיל דיסקונט (הסניף הקרוב) ואת שוברי הישראכרט לבנק הפועלים (הנמצא בכפר החורש), (הפקדת שוברי האשראי לא היתה יומית), להתאים את ההפקדות לספר הקופה ולהפקיד את הכספים, השיקים ושוברי האשראי בבנקים. בקביעה האמורה לעיל קיבלנו למעשה את עדותן של התובעת ושל העדה מטעמה, גב' נאדיה אנדריה. אמנם, גב' אנדריה עוררה רושם שהיא מעוניינת לעזור לתובעת בכל מחיר, גם במחיר של בלבול מדי פעם ולכן הפחתנו במשקל עדותה, אך מנגד, התובעת עצמה עוררה בנו אמון רב, למרות שניכר עליה כי התרגשה מאד מעצם מתן העדות. אנו מאמינים לאמור בתצהירה ובעדותה של התובעת, למעט בענין שעות העבודה. התובעת (במסגרת החקירה החוזרת) הציגה בפנינו מסמכים רבים של החברה, מתאריכים שונים, שבהם מופיע כתב ידה, וברור לנו כי התובעת אכן עסקה בעניינים המשרדיים והחשבונאיים שעליהם העידה (לא כך בענין העבודה בסופרמרקט עצמו עבודה שאותה ייחסה התובעת לשעות אחרי הצהריים). ב"כ הנתבע בקשה בסיכומיה שלא להאמין לתובעת בשל הצהרתה על גובה שכרה (התובעת התבלבלה תחילה בין נטו לברוטו, שורות 7- 6בעמ' 7לפרוטוקול), אך לדעתנו מדובר בטעות עקב ההתרגשות הרבה של התובעת ואולי גם בשל קשיי השפה. ב"כ הנתבע ייחסה בסיכומיה נפקות לעובדה שבהודעת התובעת לחוקר הנתבע (נ/1), אמרה התובעת שתפקידה הוא "קופאית ראשית", אולם, לדעתנו הבעיה כאן היא סמנטית בלבד; ראשית - יש לזכור שהחקירה התנהלה בערבית ואין אנו יודעים את המינוח המדוייק שבו השתמשה התובעת ואשר תורגם על ידי החוקר ל"קופאית ראשית", שנית (ובעיקר) גם בפנינו הסבירה התובעת את תפקידה כממונה על גביית הכספים מהקופאיות, כממונה על הצורך לברר אי-התאמות בין הרשום בקופה לבין הסכום שנגבה, כממונה על בדיקתן של הקופאיות ואין מניעה שהתובעת ראתה עצמה כאחראית על הקופאיות. .9יום העבודה של התובעת החל בין השעה 00: 08לבין השעה 30: 08ונמשך בערך עד השעה 00:13, עת שבה התובעת לביתה להתראות עם בנותיה (האחת ילידת שנת 1986והשניה ילידת שנת 1989). לא שוכנענו שגירסתם של התובעת, של גב' נאדיה אנדריה ושל עד הנתבע מר סוהיל שמשום, לפיה, בשעה 00: 13היתה רק הפסקה בעבודה והתובעת שבה לעבודה אחרת בסופרמרקט עד השעה 00: 16- הינה נכונה. התובעת לא ידעה להסביר באופן משכנע מהי העבודה אחר הצהריים, גב' אנדריה הבהירה כי היא הולכת בשעה מוקדמת יותר ואינה יודעת מה עושה התובעת לאחר מכן ומר שמשום - לא ידע כלל מה תפקידה של התובעת בשעות אחה"צ. ייתכן כמובן שהיו מקרים שהתובעת התייצבה בסופרמרקט גם אחרי הצהריים, אך נראה לנו כי מקרים אלה היו היוצאים מן הכלל ואילו יום העבודה הקבוע הסתיים בשעה 00: 13בערך, כגירסתה של התובעת בנ/ .1ייתכן שגירסאותיהם של כל העדים שונו, כדי להתאים אותן להודעתו של מר סוהיל שמשום לחוקר הנתבע נ/ .2צר לנו שהתובעת מצאה לנכון לסטות מהודעתה לחוקר (נ/1), אך אין בכך כדי לגרוע מהאמון שאנו רוחשים לשאר עדותה, כאמור בסעיף 8לעיל. .10התובעת עבדה 6ימים בשבוע (יום מנוחתה הוא יום א'). .11שכרה של התובעת שולם באופן קבוע וסדיר. השכר הופקד ישירות בחשבון הבנק של התובעת. שכרה היה סביר והתעדכן מעת לעת (כעולה מטפסי 101שצורפו לתצהיר התובעת), אם כי בשיעורים העולים על תוספות היוקר. סמוך ללידה השתכרה התובעת כ-.200, 2ש"ח נטו. .12רוב העובדים בחברה החתימו כרטיסי נוכחות אולם העובדים שעבדו בנסיעות מחוץ לסופרמרקט וכן נשותיהם של בעלי המניות (כגון התובעת) ובעלי המניות עצמם לא החתימו כרטיס מעין זה. .13בשנת 1989ילדה התובעת את בתה השניה והנתבע שילם לה דמי לידה. .14התובעת יצאה לחופשת לידה נוספת, לקראת לידת בתה השלישית, ביום 24/9/92ולאחר מספר חודשים שבה לעבודתה (ככל הנראה באביב 1993). התובעת ממשיכה לעבוד בחברה עד היום. האם התקיימו יחסי עובד-מעביד בין התובעת לבין החברה ? .15אנו מודעים להלכה הפסוקה המוזכרת בסעיף 5לעיל, בדבר הזהירות שיש לנקוט טרם קביעה שהיו יחסי עובד-מעביד בין אדם לבין תאגיד שבשליטת בני משפחתו הקרובים. עם זאת, על סמך מכלול הראיות שבפנינו, אנו סבורים כי ניתן לקבוע ללא היסוס שבין התובעת לחברה אכן היו יחסי עובד-מעביד. ברור שלא מדובר כאן ב"פיקציה" שנועדה לצורך קבלת כספים מן הנתבע. התובעת עובדת בפועל אצל החברה, משנת 1987ועד היום (למעט חופשות הלידה), העסקתה של התובעת אצל החברה אינה מתמצית בפעולות של מה בכך, אלא דורשת השקעת כ- 5שעות בכל יום, ומצריכה שימוש בידע, במיומנות ובאחריות. לפיכך, למרות שניתן היה לייחס משקל מסויים הן לעובדת קרבת המשפחה, הן לעובדת אי-החתמת כרטיס הנוכחות והן לעובדה שלא נתנו אמון בגירסה לגבי העבודה בשעות אחה"צ, שוכנענו כי היו בין התובעת לבין החברה יחסי עובד-מעביד אמיתיים. .16לא קיבלנו את טענת ב"כ התובעת על כך שהנטל להוכיח את העדר יחסי עובד-מעביד מוטל על הנתבע. אנו סבורים שהתובעת היא זו שחייבת להוכיח את עילת תביעתה לדמי לידה, לרבות את קיומם של יחסי עובד-מעביד בינה לבין החברה, אלא שאנו סבורים שהתובעת אכן הרימה את הנטל והוכיחה זאת, כמפורט לעיל. לא קיבלנו גם את טענתו הנוספת של ב"כ התובעת, בדבר "מניעות" כביכול של הנתבע מלטעון שאין יחסי עובד-מעביד, בשל העובדה ששולמו דמי לידה בפעם הקודמת (הלידה הראשונה אינה רלוונטית מאחר שהיתה טרם תחילת העבודה בחברה). הנתבע אינו מנוע מלטעון שאין יחסי עובד-מעביד, אף אם בעבר שילם לתובעת דמי לידה, הן בשל כך שייתכן ששילם בטעות והן בשל כך שייתכן שהמצב השתנה. מכל מקום, העובדה שאנו מקבלים את התביעה לא נעשתה על סמך "מניעות". .17ב"כ התובעת ביקש לפסוק פיצוי הלנה נגד הנתבע. בענין זה, אנו מפנים את תשומת לב ב"כ התובעת להוראות חוק הקיצבאות (פיצוי בעד איחור בתשלום), התשמ"ד-.1984 .18התוצאה מכל האמור לעיל היא שאנו מקבלים את התביעה ומצהירים כי התובעת זכאית לדמי לידה בגין 12השבועות שתחילתם ביום .92/9/24 .19אנו מחייבים את הנתבע לשלם לתובעת את הוצאות המשפט לרבות שכ"ט עו"ד בסך כולל של -. 600ש"ח, אשר אם לא ישולמו עד ליום 15/3/95, יישאו הפרשי הצמדה וריבית, מיום 95/3/16ועד התשלום בפועל.לידהדמי לידה