קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא דרישת נכס באיומים: השופט ס' ג'ובראן: לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (ת"פ 8228/09, כבוד השופטת ט' חיימוביץ) מיום 30.5.2012, שבמסגרתו הושת על המערער, בין היתר, עונש של שלושה חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות. נגד המערער הוגש כתב אישום מתוקן המייחס לו עבירות של דרישת נכס באיומים, לפי סעיף 404 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק); גניבה לפי סעיף 384 לחוק; ואיסור משחקים, לפי סעיף 226 לחוק. לפי כתב האישום המתוקן, ביום 8.8.2009 בשעה 21:00 הגיע המערער אל מועדון שבו מתקיימים משחקים אסורים ובילה בו במשחקי מזל עד לשעה 04:45 לפנות בוקר ביום שלמחרת. לפי הנטען, ניגש המערער אל אחראי המשמרת (להלן: המתלונן) וביקש לברר במונה הממוחשב את סכום הכסף שהפסיד באותו לילה, שהתברר כסכום של 4940 ש"ח. המערער דרש לקבל את כספו בחזרה, אך משנענה כי המתלונן אינו רשאי להחזיר לו את הכסף, החל המערער לצעוק, לאיים בתנועותיו ואמר כי יש ברכבו אקדח ואין לו מה להפסיד שכן זהו כספם של ילדיו. מיד לאחר מכן, נכנס המערער אל מאחורי הדלפק, פתח את הקופה והוציא ממנה 1,350 ש"ח ופנה אל המתלונן בדרישה כי יוציא את הכסף שיש לו בכיס. מחמת חששו, נענה המתלונן לדרישה ומסר את הכסף למערער שעזב את המקום עם סכום של 5,000 ש"ח באמתחתו. ביום 2.11.2010 הורשע המערער על יסוד הודאתו שניתנה במסגרת הסדר טיעון. באותו מעמד, הופנה המערער אל שירות המבחן לצורך עריכת תסקיר בעניינו. ביום 27.9.2011, במהלך הטיעונים לעונש, דחה בית המשפט את מתן גזר הדין לצורך קבלת חוות דעת הממונה על עבודת השירות ותסקיר מבחן משלים שיתייחס להליך השיקומי שבו החל המערער. ביום 17.1.2012, ועל מנת לוודא כי הסיכון הנשקף מהמערער אינו קיים עוד לצורך שקילת עונש קל בדמות שירות לתועלת הציבור (להלן: של"צ) שלו טען המערער, הוחלט לדחות את מתן גזר הדין שוב כדי להמתין לתוצאות ההליך הטיפולי שבו מצוי המערער לגמילה מהתמכרותו להימורים. ואכן, ביום 13.5.2012 הוגש תסקיר המבחן שבמסגרתו דווח כי המערער עמד בהצלחה בטיפול ששולב בו וכי הוא מביע נכונות להמשיך בטיפול הפרטני. נוסף על כן, הומלץ להעמיד את המערער בפיקוח שירות המבחן לתקופה של שנה ולגזור עליו עונש של 220 שעות של"צ, שיהווה, לעמדת שירות המבחן, עונש מרתיע. ביום 30.5.2012, גזר בית המשפט על המערער עונש של שלושה חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות ושלושה חודשי מאסר על תנאי שלא יעבור במשך שלוש שנים עבירה כגון זו שבה הורשע או כל עבירת אלימות. עוד נקבע כי על המערער לעמוד בפיקוח שירות המבחן למשך 12 חודשים. בית המשפט שקל לזכות המערער את הודאתו המהירה ואת ההליך הטיפולי שנטל בו חלק ולחובתו את חומרת העבירה ואת סכום הכסף הגדול שלקח. לא נעלמה מעיני בית המשפט העובדה שגם המתלונן עסק בפעילות לא חוקית במהלך האירוע ושלא ננקטו נגדו הליכים פליליים. בית המשפט לא נעתר לבקשת המערער כי יושת עליו של"צ בלבד, וזאת משום שיהיה בכך שקלול לא ראוי של כלל הנסיבות שבעטיין בוצעה העבירה. מכאן הערעור שלפנינו, שבמסגרתו טוען המערער, בין היתר, כי התנהלות ההליכים והגורמים המעורבים בהם יצרה אצלו ציפייה שלפיה הצלחתו בטיפולים תשפיע על סוג העונש שייגזר עליו. לטענתו, בית המשפט דחה פעם אחר פעם את סיום הדיון בתיק וזאת כדי לבחון את תוצאות סיומו של ההליך הטיפולי לצורך שקילת הטלת עונש של של"צ בלבד. בהקשר זה מצביע המערער גם על כך שעמדת המשיבה בטיעונים לעונש הייתה כי עונשי פיקוח ושל"צ מושתים בדרך כלל על נאשמים שסיימו בהצלחה את ההליך הטיפולי, וזו הסיבה שעמדה ביסוד סירובה להסכים לעונש כאמור. על כן טוען המערער כי דחיית הדיונים לצורך בחינת התקדמותו בהליך הטיפולי ועמדת המדינה שהציגה את סיום הטיפול כתנאי להשתת עונש קל, יצרו אצלו את הציפייה שהשלמת הטיפול תביא לקבלת עתירתו לעונש של של"צ. נוסף על כן, נטען כי העונש שהשית בית המשפט עליו אינו הולם הן את האינטרס האישי, הן את האינטרס הציבורי שבשימור הישגי הגמילה ותוצאות הטיפולים שנטל בהם חלק. המערער מצביע בעניין זה על תסקיר שירות המבחן, שלפיו השתת עונש מאסר שירוצה בדרך של עבודות שירות עלול לסכל את שהושג בזכות הטיפולים, ובכלל זה גמילתו מהתמכרותו להימורים, שילובו בשוק העבודה והחזרת חובותיו. לגישתו, העונש שהושת עליו יביא להוצאתו ממעגל העבודה ויפגע ביכולת השתכרותו ופרנסת משפחתו. עוד טוען המערער כי נסיבותיה הייחודיות של העבירה לא קיבלו ביטוי הולם בגזר דינו של בית המשפט. המערער מדגיש כי האיומים שהשמיע היו עמומים ואינם ברי מימוש, בייחוד זה הנוגע לאקדח שהחזיק ברכב, הרי, כך נטען, שלנוכח סידורי האבטחה במקום שבו התרחש האירוע מושא כתב האישום, דלת הכניסה נפתחת אך בלחיצת כפתור מתוך המבנה שנשלט במועד האירוע על ידי המתלונן, ואין אפשרות לפתוח אותה מבחוץ. כך שאם היה יוצא מהמועדון אל רכבו, כניסתו הייתה מתאפשרת ברשות המתלונן בלבד. עוד טען המערער כי לא היה מקום לשקול את סכום הכסף כשיקול לחומרה וזאת משביקש אך להחזיר את הסכום שהפסיד באותו ערב ולא ביקש להתעשר על חשבון האחר. יתרה מזאת, מלין המערער על כך שלא ניתן משקל הולם לעובדה שהמשיבה לא הפסיקה את פעילות מועדון ההימורים, ואף חזרה מכתבי האישום שהוגשו נגד בעלי ומפעילי המקום, כל זאת בעודה טוענת להחמרה עם המערער. בנוסף, נטען כי לא ניתן משקל הולם לנסיבותיו האישיות וכי טעה בית המשפט בקביעתו שעונש של"צ אינו משקלל נכונה בין כלל הנסיבות. מנגד, המשיבה טוענת כי במקרה דנן מדובר בעונש מתון. לעמדתה, צריך להבחין בין מעשה ההימורים למעשה האלימות, והראשון אינו מוביל בהכרח לאחרון. על כן, מדגישה המשיבה את הצורך במתן ביטוי לשיקולי הרתעה, ולדעתה גזר הדין מושא ערעור זה מאזן כראוי בין כלל השיקולים. לאחר עיון בגזר דינו של בית המשפט המחוזי, בהודעת הערעור ובנספחיה, ולאחר ששמענו את טיעוני הצדדים, הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל. ראשית, לא למותר להדגיש כי המעשה שבו הורשע המערער הוא ביסודו מעשה אלימות. אכן, למתלונן לא נגרם נזק ולא נפגע פיזית ממעשי המערער. יחד עם זאת, איננו דורשים כי תיגרם פגיעה פיזית של ממש כדי להשקיף על מעשה האלימות עצמו כבעל חומרה שמצדיקה פנייה לכלים שמעמיד המשפט הפלילי לרשותנו כדי לנסות ולהילחם בו. האיסורים הפליליים בהקשר זה נועדו למגר אלימות ולהגן על הציבור מפניה על כל צורותיה, הן בביטוייה המילוליים הקשים (אלה שהוגדרו כעבירות פליליות), הן אלה המלווים בפגיעות פיזיות ממש. על כן, במקרים רגילים, מן הראוי לפעול להגשמת תכליתם של האיסורים הנ"ל ולתת ביטוי הולם לאינטרס הציבורי ולאינטרס ההרתעה בשיקולי הענישה של עבירות אלימות. שנית, נזכיר את ההלכה שלפיה בית משפט זה לא יתערב בנקל בחומרת העונש שהוטל על ידי בית המשפט המחוזי, למעט במקרים חריגים של סטייה ברורה ממדיניות הענישה הראויה (ראו למשל: ע"פ 9097/05 מדינת ישראל נ' ורשילובסקי ( 3.7.2006); ע"פ 1242/97 גרינברג נ' מדינת ישראל ( 3.2.1998); ע"פ 3091/08 טרייגר נ' מדינת ישראל ( 29.1.2009, בפסקה 11)). המקרה שלפנינו, הוא מקרה ייחודי המצדיק התערבות בעונש שנגזר על ידי בית המשפט המחוזי. בענייננו יש הצדקה להעדיף את האינטרס השיקומי, שבמהותו נחשב כאינטרס ציבורי, על פני אינטרס ההרתעה של הכלל. כמו גם, נכון לדידנו לסטות במקרה זה מהתוצאה המתחייבת מיישום מבחן ההלימה בין העונש לחומרת העבירה. כל זאת מפני ששוכנענו שיש מקום לתת ביטוי מובהק יותר להצלחה שנחל המערער בהליך השיקומי ובטיפולים לגמילה מהתמכרותו להימורים, שבהם נטל חלק בסיוע שירות המבחן ושירותי הרווחה בעירו. בהקשר זה, החשש העולה מתסקיר שירות המבחן מפני הרגרסיה שעלולה להתרחש במצבו של המערער ככל שייאלץ לבצע עבודות שירות למשך שלושה חודשים, הוא חשש אמיתי וכזה שהתגשמותו אינה משרתת את אינטרס הציבור ובטחונו. התרשמנו רבות ממסירותו של המערער לשנות את חייו ולהשתקם, ולדעתנו אף הצליח להוכיח את רצינות שאיפתו זו באמצעות התנהגותו במסגרות הטיפוליות והתמדתו בהן. אכן, אסור לו לאדם לפגוע בערכים המוגנים שזכו להגנה מיוחדת בחסות המשפט הפלילי. אדם החוטא לערכים אלה, מצופה לשלם את חובו לחברה ולשאת בעונש שקבעה החברה בגין מעשיו. יחד עם זאת, איננו חיים בחברה נקמנית שכל חפצה הוא להעניש את חבריה אשר סטו מדרך הישר אך לשם הענישה. אנו חיים בחברה שפועלת לקדם את ביטחונם האישי של חבריה, בין היתר, באמצעות המשפט הפלילי תוך שימוש במנגנון הענישה ככלי להרתעה אינדיבידואלית וקולקטיבית, ולצד זאת אנו פועלים לשיקום החוטאים כדי לשלבם בחזרה בחיי החברה כחברים תורמים שמסייעים לקידומה. אין לבכר ערך על פני רעהו ודרך כלל כל מקרה נבחן לגופו, ובמקרה שלפנינו ראינו כי אין מקום להקריב את ההתקדמות המרשימה של המערער למען הצמדות למבחן ההלימה ולשיקולי ההרתעה (ראו והשוו: ע"פ 4041/06 אשורוב נ' מדינת ישראל ( 16.11.2006); ע"פ 8092/04 חביב נ' מדינת ישראל ( 106.2009)). לדידנו, זהו מסוג המקרים הנדירים שיש מקום להתערב בעונש שקבע בית המשפט המחוזי כדי שלא יסוכלו מאמצי השיקום של המערער. המערער הפגין רצון להשתקם, ואכן פעל בשנים האחרונות לקראת הגשמת שאיפתו זו. מעידה עתידית מצידו תעיד על כישלון מאמצי השיקום, דבר שיצדיק את מיצוי הדין עימו. לעת עתה, בית משפט זה ראה כי יש מקום ליתן לו הזדמנות להשתקם, ותקוותנו היא שיידע לנצלה לטובתו ולטובת משפחתו. אשר על כן, הערעור מתקבל במובן זה שעונש שלושת חודשי המאסר שירוצו בעבודות שירות יומר לצו שירות לתועלת הציבור בהיקף של 220 שעות, כפי שהדבר פורט בתסקיר שירות המבחן מיום 13.5.2012 בעניינו של המערער. משפט פלילידרישת נכס באיומיםאיומיםערעור