החזר דמי אבטלה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא החזר דמי אבטלה ששולמו ביתר: .1המוסד לבטוח לאומי תבע מהתובע השבת דמי אבטלה אשר שולמו לו ביתר בגין התקופה מיום 14.10.92- 16.11.92הנתבע טוען, כי בגין אותה תקופה דווח על התובע כ"עובד". התובע ערער לבית הדין על החלטת המוסד וטוען בכתב תביעתו, כי עבד בחברת "חשמל השרון בע"מ (להלן - "החברה") עד ליום 13.9.92ופוטר בהתאם למכתב פטורים מיום 14.9.92אשר צרף לכתב תביעתו. התובע טוען, כי הדווח עליו כ"עובד" לאחר פטוריו הינו טעות. התובע מפרט, כי ביום 13.9.92פוטר לאלתר ללא הודעה מוקדמת בשל צמצומים וחוסר בעבודה. עם פטוריו פנה ללשכת שירות התעסוקה וחתם בלשכה לצורך קבלת דמי אבטלה עד לחודש 20.3.93עת החל לעבוד במפעל "קוקה קולה". בגין פטוריו ותקופת עבודתו בחברה נשארה זו חייבת לו סכומי כסף בגין 13ימי עבודה בחודש 9/93, 12ימי תמורת הודעה מוקדמת, פדיון חופשה, פצויי פטורים ופדיון דמי הבראה ועוד תשלומים שלא שולמו לו. התובע פנה לחברה מספר פעמים בדרישה לשלם המגיע לו, וקבל זכויותיו בתשלומים ובחודשים אוקטובר - נובמבר - דצמבר 92, כאשר צורף לתשלומים הנ"ל תלושי שכר לאותם חודשים. לאחר מכן קבל הדרישה מהנתבע להחזיר דמי האבטלה שקבל, בטענה, כי עבד בחודשים אוקטובר - דצמבר .92 התובע טוען, כי בטעות מדובר וכי לא עבד בחברה אף יום אחד לאחר פטוריו ב- .13.9.92 .2טענת הנתבע, כי התובע עבד בחודשים 10/92- 14/12/92יום בכל חודש כפי שעולה מדו"ח תמריץ שהוגש על ידי המעביד (החברה) ותלושי השכר לאותם חודשים ולכן אינו זכאי לדמי אבטלה בגין אותם ימים. .3בדיון שהתקיים בפני בית הדין העיד התובע והגיש מטעמו מכתב הפטורים מיום 14.9.92(צורף לכתב התביעה) מכתב מאת החברה ומיום 16.11.94לפיו מנהל החברה מאשר, כי התובע עבד בחברה מיום 22.8.91- 30.8.92(ת/1) תלוש שכר לחודש 12/92(ת/2) תלוש שכר לחודש 10/92(ת/3) ולחודש 11/92(ת/4). מטעם הנתבע העיד מנהל החברה, וכן הוגש טופס התביעה לדמי אבטלה (נ/1) וטופס נושא כותרת "בקורת תמריץ אבטלה" (נ/2). .4התובע העיד, כי לאחר תאריך 14/9/92לא עבד באף מקום וגם לא בחברה, התובע לא נחקר בחקירה נגדית (עמ' 3לפרוטוקול מיום 2.5.95). מנהל החברה מר לינק מרדכי העיד, כי אינו זוכר עד איזה תאריך עבד התובע ואישר, כי התובע עבד בחברה עד יום 30.8.92כפי שכתוב בת/.1 העד לא יכול היה להסביר אי ההתאמה בין העובדה, כי התובע הפסיק עבודתו ביום 30.8.92ולמרות זאת הונפקו תלושי שכר לחודשים 10/92- 12/92וטען, כי אולי המשיך לעבוד. העד לא יכול היה להסביר מהות תשלום פצויי הפטורים שמופיעים בתלוש. כן אישר, כי חתם על התביעה לדמי אבטלה (נ/1) אולם הנתונים בתביעה אינם כתב ידו, וכי סביר מה שכתוב בתביעה אמת (עמ' 13לפרוטוקול מיום 9.5.96). בהמשך לחקירתו מפרט, כי באם כתוב בתלושי השכר מ- 92/10- 92/12כתוב 14 ימי עבודה, יש אפשרות שהתובע עבד חלק מהחודש וקבל חלק במשכורת וחלק בגין חוב שהיה חייב לו מתקופה קודמת היינו הודעה מוקדמת ופצויי פטורים. העד הבהיר, כי מדובר בתקופה שלפני 4שנים, היינו, זוכר פרטי המקרה. בתשובה לשאלה האם קבלה החברה "תמריץ" מהנתבע עבור העסקת עובדים מובטלים, השיב, כי אין לו דבר כזה, אולם ב"כ הנתבע הגיש מסמך לפיו מפורטים שמות עובדים אשר עבור העסקתם קבלה החברה תמריץ ובהם אף שמו של התובע לתקופה הרלוונטית לתביעה, המסמך נתקבל ללא התנגדות מטעם ב"כ התובע (נ/2). .5ב"כ התובע מבקשת לקבל התביעה ומפנה תשומת לב בית הדין לעובדה, כי ב- 94/11, בתשובה לפניית התובע לחברה נתקבל המכתב ת/ 1לפיו התובע הועסק עד .30.8.92לפיכך התובע הוכיח, כי לא עבד בתקופה מ- 92/10- 92/12למרות תלושי השכר שהונפקו על ידי החברה. ב"כ הנתבע מסכמת וטוענת, כי על פי הראיות שהוצגו בפני בית הדין עולה בפירוש, כי התובע עבד בעת היותו מובטל ומבקשת להוסיף, כי התובע העיד, כי קבל תשלום עבור חופשה, הודעה מוקדמת ופיצויי פטורים אולם הנתבע שלל זכאותו לדמי אבטלה ודרש השבה רק לגבי השכר שקבל בגין 14ימי עבודה בכל חודש ולא תבע השבת דמי האבטלה בגין זכויות נוספות שקבל בגין פצויי פטורים, הודעה מוקדמת ופדיון חופשה וזאת על פי האמור בס' 143(ה) לחוק הבטוח הלאומי [נוסח משולב] תשכ"ח  1968(ס' 320(ז) (5) לחוק בנוסח 1995). .6נטל ההוכחה בתביעה על פי חוק מחוקי הבטחון הסוציאלי חל על התובע. (ראה דב"ע נא/108-0, עבדללה עודה נ. המל"ל, פד"ע כ"ג, 480, 484וכן דב"ע לו/10-0, דוידיאן נ. המל"ל, פד"ע ב' עמ' 3, 10-9). אין מדובר בחלוקת "נטל ההוכחה" אלא בסכון אשר כל צד לוקח על עצמו. במקרה של ספק אין לפסוק דוקא על פי הכלל בדבר חובת ההוכחה אלא יש להזדקק למידת הסבירות, מכלל חומר הראיות שבתיק כשלנגד עיני הפוסק גם השקול של "עוול מול עוול" (דב"ע נב/100- 0המוסד נ. אמנה אעראר, פד"ע כה, 107) יש להדגיש, כי אם בסוף ההליך מעריך בית הדין שהוכחות הצדדים הן שקולות ומאוזנות, כי אז יכריע בית הדין לטובת המבוטח למרות היותו תובע בתובענה. .7א. במקרה הנדון התובע העיד אמנם, כי לא עבד בחברה לאחר ה- 13.9.92ולא נחקר בחקירה נגדית. עדות זו סותרת על פניה טענת החברה, כי עבד עד .30.8.92התובע לא הסביר הסתירה והעיד, כי בגין עבודתו עד ליום 13.9.92לא קבל שכר וזה שולם לו כמשכורת .10/92אין בכך הסבר לעדותו, כי עבד עד 13.9.92כאשר מנגד מסמך מטעם החברה הסותר עובדה זו. יש בכך אולי להסיק, כי גם אם עבד בפועל עד 30.8.92כטענת הנתבעת, התקופה מיום - 13 1/9/92הינה בבחינת תקופה בגינה זכאי לקבל תמורת הודעה מוקדמת. אולם אף טענה זו לא הועלתה על ידי התובע שכן טענתו, כי זכאי כן לשכר העבודה והן לתמורת הודעה מוקדמת. הנתבע מבסס הגנתו על העובדה, כי בכל תלושי השכר 10/92- 12/92נרשם 14ימי עבודה וכי ברשימת העובדים בעבורם קבלה החברה "תמריץ" מופיע שמו של התובע. המסמך נ/ 2נתקבל ללא התנגדות אולם על פניו מדובר במסמך שנערך על ידי הנתבע על דף של הנתבע ולא על ידי המעביד החברה, לרבות האמור בפרק "הערות" שבמסמך. הנתבע לא הגיש המסמך באמצעות מנהל החברה. זה לא אישר כי נערך על ידו ואין להסיק מהאמור בנ/2, וההערות שבשולי המסמך עדות להעסקתו של התובע 14יום מידי חודש בחודשו בתקופה מ- 92/10- .92/12 ב. אולם עד הנתבע העיד, כי האמור בתביעה לדמי אבטלה נ/ 1הינו אמת, וכי חתימתו מופיעה על התביעה. העד אישר ב- 11/94כי התובע עבד עד 30.8.92וכי פוטר ביום 13.9.92בהתאם למכתב פיטורים מיום 14.9.92בחתימת ידו. יתירה מזאת, מתוך עיון בתלושי המשכורת רב הנסתר על הגלוי ועובדה זו פועלת לחובת התובע אשר לא השכיל להוכיח טענתו בפני בית הדין. ספק רב עולה מנכונות טענת התובע לאור המפורט בתלושי השכר ומאידך, נכונות האמור בתלושים כאשר הינם סותרים על פניהם הודעת מנהל החברה בכתובים, כי התובע עבד עד ליום 30.8.92ופוטר ביום .14.9.92 מעיון בתלושי השכר עולה, כי ימי העבודה המפורטים בהם הינם 14יום למרות שלצד "שכר יסוד" ב"תאור התשלום" בתלוש לחודש 10/92ו- 11/92מופיעים 13ימים. בתלוש שכר לחודש 12/92מופיע בתחתית התלוש 14ימי עבודה אולם ב"תאור התשלום" כלל לא מופיע זכוי בעד שכר עבודה באותו חודש. תלושי השכר לחודש 10/92ו- 11/92זהים על פניהם, מהם עולה, כי התובע קבל בגין דמי הבראה סכום כפול מהמגיע לו על פי האמור בצו ההרחבה בדבר השתתפות המעביד בהוצאות הבראה ונופש בהתחשב בתקופת עבודתו בחברה מ- 20.8.91- 30.8.92כטענתו. ובאשר לשעור פצויי הפטורים ששולם לתובע, סכומם הכולל הינו 800, 3ש"ח. אם נקבל טענת הנתבע, כי התובע עבד למעשה עד ליום 31.12.92, ולו 14יום מידי חודש, כי אז בחשוב ממוצע שכרו עובר לפיטוריו לפי נ/ 1ובגין חודשי עבודתו מ- 21.8.91- 30.12.92או סמוך לכך הרי הסכום הנ"ל הינו ללא ספק סכום סביר, אולם אם נקבל טענת התובע, כי עבד שנה בלבד אין סכום זה סביר. מדובר בסכומים אשר שולמו לתובע מעבר לשכר היסוד שקיבל במשכורת חודש 10/94- 11/92ואין להניח, כי מעביד ישלם לעובד תשלומים בגין משכורת בעד ימי עבודה שלא עבד, על התובע נטל הראיה לסתור חזקה זו. התובע אמנם פרט בכתב תביעתו, כי מדובר בסכומים אשר שולמו לו בגין זכויות סוציאליות ועוד תשלומים שלא שולמו לו, אולם כאשר אין כל פירוט לפנינו באשר למהות הסכומים, כי אז עולה ספק רב באשר לאמיתות טענות התובע, ספק אשר אינו פועל לטובתו במקרה הנדון ומן הדין לדחות תביעתו. לאור דחית התביעה, מתקבלת טענת הנתבע, כי נכה כדין מדמי האבטלה ובהתאם לאמור בס' 143(ה) לחוק ימי העבודה בגינם קבל התובע משכורת. .8עלי לציין, כי אף אם התובע לא עמד בנטל הראיה המוטל עליו, בית הדין לא התעלם מהסתירות שבין מסמכי החברה מהם עולה, כי התובע פוטר ביום 13.9.92לבין האמור בתלושי השכר של התובע לחודשים שלאחר תקופה זו, עובדה אשר אומרת "דרשני" כאשר חברה הזכאית ל"תמריץ" מאת הנתבע בהעסיקה עובדים "מובטלים" מנפיקה תלושי שכר הסותרים מסמכים בכתב שהוצאו בחתימתה. ספק קיים אם התובע היה בבחינת "מובטל" לאור ההגדרה שבחוק וספק אם החברה היתה זכאית ל"תמריץ" ולאור הסתירות הנ"ל לא נותר לבית הדין אלא לדחות התביעה. השאלה אם מקבל תשלום מאת המוסד לבטוח לאומי, נהג בתום לב אם לאו, הינה שאלה שבעובדה. במקרה הנדון עולה, כי לא מדובר בהתנהגות שבתום לב על ידי מי מהצדדים, וככל שהוכח בפנינו, לפיכך רשאי המוסד לתבוע החזרת דמי האבטלה ששולמו לתובע שלא כדין ובהתאם להוראות סעיף 315לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשנ"ה - 1995וכן ראה דב"ע נד80-/02, שמואל ביטון נ. המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם). .9כאמור דין התביעה להידחות. זכות ערעור תוך 30יום מיום המצאת פסק הדין, לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים. דמי אבטלה