האם החסירה העובדת במשך החודשים שקדמו ימים רבים כטענת הנתבעת, או שעבדה מלא כטענתה, ולא שילמו לה משכורתה ללא הצדקה. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא החסרת ימי עבודה: .1זהו פסק דין שניתן בתובענה לשכר עבודה, הלנת שכר והמצאת תלושי משכורת כפי שהגישה התובעת נ' הנתבעת חב' ב.א.י. בתים א"י בע"מ. .2הדיון התקיים במסגרת דיון מהיר להוכחות לפי ס' 31לחוק בית הדין לעבודה תשכ"ט - 1969 . .3קדם לדיון זה פס"ד שניתן בהעדר התיצבות - פס"ד שבוטל לאחר שנערך דיון בענין. בית הדין לוקח בחשבון גם את הדברים שנאמרו בשני דיונים אלו (בדיון במעמד צד אחד ובדיון שהיה בבקשה לביטול פסה"ד). .4אין מחלוקת כי התובעת עבדה בחודש האחרון ולא קיבלה משכורת. כמו כן אין מחלוקת כי שכר עבודה לחודש עמד על 700, 1ש"ח (השכר שתבעה). השאלות שנשאלו לענין זה הן : האם החסירה במשך החודשים שקדמו ימים רבים כטענת הנתבעת, או שעבדה מלא כטענתה, ולא שילמו לה משכורתה ללא הצדקה. שאלה נוספת מתעוררת לענין ימי שישי בהן עבדה לסרוגין (לאחר חודש עבודה אחד). השאלה היא האם הבטיחה להשלים את שעות העבודה בימי שישי החסרים בשאר ימי השבוע, או שלא היתה הבטחה כזו. כמו-כן נשאלה השאלה - במידה והחסירה כטענת הנתבעת, האם רשאית היתה הנתבעת לקזז לה משכר עבודתה בחודש האחרון את מלוא ימי העדרותה. גם לענין הלנה השכר מתעוררת השאלה - האם הוזמנה על ידי הנתבעת לבצע חשבון ולקבל את היתרה (במידה וישנה), אך סרבה לבוא, או שהגיעה ופשוט לא קיבלה משכורת כטענתה, והאם יש לנתבעת טענת הגנה טובה כנגד פיצויי ההלנה. על שאלות אלו אעמוד בהרחבה בהמשך. .5התובעת העלתה טענה נוספת לענין תלושי השכר. לענין זה הודיע מנהל הנתבעת כי התלושים הוכנו עבורה, אלא שהיא לא באה לקבלם (דבר שלא הוכחש כשלעצמו), מכל מקום, לאור הודעת מנהל הנתבעת, תדאג הנתבעת להמצאת תלושים אלו לידי התובעת תוך 30יום מיום קבלת פסק דין זה לידי הנתבעת. .6כאמור, עיקר המחלוקת נוגעת לשאלת העדרויותיה של התובעת. לענין זה המליץ בית הדין כבר בדיונים הקודמים לתובעת לשבת עם הנה"ח של הנתבעת, לברר לגבי אילו ימים טוענת הנתבעת שנעדרה. הדבר נאמר בדיון מיום 28.06.95ובית הדין שב והמליץ על כך במסגרת ההחלטה על ביטול פסק הדין מיום . 26.11.95מעדות התובעת בדיון האחרון עולה כי לא עשתה כן. יש להצטער על כך משום שיתכן והיה במפגש זה כדי לחסוך (או לצמצם) את הדיון להוכחות. .7העדרויות התובעת: מנהל הנתבעת מתייחס ל- 2סוגי העדרויות - האחת - לענין ימי השישי, והשניה - לענין העדרויות אחרות. ימי השישי אין מחלוקת כי לאחר חודש עבודה אחד, הוסכם בין הצדדים כי התובעת תעבוד באותה משכורת, אך לא תעבוד בימי שישי לסרוגין (דהיינו - יום שישי תעבוד ויום שישי שלאחריו - לא תעבוד). לדברי התובעת - זהו חלק מתנאי שכרה, לא התבקשה ולא ניסתה להשלים שעות אלו. לדברי מנהל הנתבעת - הסכימו לצורת עבודה זו, ובלבד שתשלים את השעות החסרות בשאר ימי השבוע. ומשלא השלימה - קיזזו ממשכורתה האחרונה. בית הדין מקבל את טענת מנהל הנתבעת, כי הסיכום לענין ימי השישי היה שתשלים את השעות בשאר ימי השבוע, שאם לא כן לא ברור במה זכתה התובעת, לאחר חודש עבודה אחד בלבד להעלאה משמעותית כל כך במשכורתה. יחד עם זאת, היה צריך להיות ברור למנהל הנתבעת ,אחרי חודש עבודה אחד לכל היותר, כי התובעת איננה משלימה את השעות, והיה עליו להתנות את המשך תשלום מלוא המשכורת בהשלמת השעות, ואם לאו - להוריד מיד משכרה. משחלפו ארבעה חודשים ולא עשה כן - נחשב כמי שויתר. .8לענין העדריות אחרות: מנהל הנתבעת אמר כי (עמ' 6שורה 27): "כל הימים שהתובעת לא עבדה נרשמו ביומן המשרד גם ימי שישי שלא עבדה... לצורך הדיון הכנתי לפי היומן שלי את השעות והימים אותם החסירה התובעת". על דברים אלו לא נחקר מנהל הנתבעת על ידי התובעת ועדותו לא נסתרה. בית הדין נעתר לבקשת מנהל הנתבעת, להמציא את היומן עצמו תוך 14יום, ואכן היומן הומצא. על מנת למנוע כל ספק איפשר בית הדין לתובעת לעיין ביומן עצמו ולמסור תגובתה, (כאשר כאמור ריכוז הימים הומצא בדיון עצמו ולא נסתר), תגובת התובעת לאחר שעיינה ביומן היתה כי הרישום ביומן מפוברק ומזוייף, וכי "החסירה אך ורק יומיים שלושה עקב מחלה במשך 6חודשי עבודתה". לענין ימי ההעדרות העידה התובעת כדלקמן: בעדות מיום 02.11.95(עמ' 1שורה 22) העידה כי: "אני הגעתי מידי יום ביומו בשעה 08.00בבוקר, אם איחרתי והגעתי בשעה 08.30השלמתי את השעות". ובהמשך (ש' 30): "לא החסרתי בכלל ימי עבודה, אני בחורה אחראית". בעדותה מיום 31.01.96העידה: "אני יודעת שאני עבדתי משעה 08.00עד 16.00". אולם בח.נ. אמרה: ש.ת. אם הגעתי בשמונה וחצי, יצאתי בארבע וחצי. ש. ומה עם הימים שלא באת בכלל? ת. זה היה יום יומיים. ש. אני רוצה להזכיר לך שלא היה יום שלא הגעת בשמונה וחצי, רבע לתשע, ותמיד היו לך סיבות? ת. אז יצאתי בחמש וחצי. בסוף עמוד 5נשאלה: האם החסרת בדיוק יומיים שלושה? ת. כן. ובעמ' 6, כשנשאלה לגבי רשימת הימים בהם החסירה מהעבודה, ענתה כי (ש' 11): "אני אדם מסור לעבודה, ואם לא הגעתי, זה במשך יומיים שלושה, במשך כל החצי שנה. לא זכור לי הימים אותם החסרתי". .9מעיון ביומן הנתבעת עולה, כי יש רישום של 16.5ימים בהם לא עבדה התובעת (פרט לימי שישי האמורים לעיל), ומתוכם 9ימים (לא רצופים), בהן הודיעה כי חולה. אין רישום של איחורים, ועל כן בית הדין לא יתייחס לטענתו כי אחרה. כאמור, מנהל הנתבעת לא נחקר על ענין זה ועדותו לא נסתרה. מנגד - עדות התובעת נעה בין הכחשה מוחלטת שבכלל נעדרה, ועד להודאה של שלושה ימי העדרות בשל מחלה. בית הדין מעדיף לענין זה את גירסת מנהל הנתבעת הן לענין ימי ההעדרות והן לענין הסיכום בינהם כי תערך על כך התחשבנות. (בניגוד לימי השישי בהם היה סיכום מראש לענין ההעדרויות, והיה ברור שלא תוכל להשלימם ובית הדין ראה בכך משום ויתור), הרי שלענין שאר ההעדרויות שהיו בלתי צפויות מקבל בית הדין כי לא היה בכך ויתור וכי היה ברור לצדדים כי אין הנתבעת צריכה לספוג ימי העדרות רבים כל כך. יש לציין כי אף שלא נטען במפורש, הרי שמשעבדה התובעת שישה חודשים יש לזכות אותה ב- 6ימים בגין החופשה המגיעה לה. מכל מקום מתוך משכורת של 700, 1ש"ח יש לקזז משכר התובעת העדרות של 10.5ימים. .10לענין הלנת השכר - משתובעת לא עבדה בפועל 16.5ימים, וכן 13ימי שישי, הרי שהנתבעת סברה בכנות כי רשאית לקזז את מלוא שכרה זה. מה גם שבית הדין מסיק מעדויות הצדדים כי התובעת לא הגיעה על מנת להתחשבן עמה, מכל מקום בית הדין מוצא כי היתה לנתבעת טעות כנה לענין אי תשלום שכרה. ומכל מקום בנסיבות תיק זה, מוצא בית הדין לנכון להפחית - על סמך האמור בס' 18 לחוק הגנת השכר - תשי"ח - 1958- את פיצויי ההלנה עד לגובה ריבית והצמדה. .11לענין נוסף - בהגנתו טוען מנהל הנתבעת, כי לא סוכם שישלם עבורה דמי ביטוח בריאות, וכי יש מקום לחייבה להחזיר סכום זה, לטענה זו לא היתה התיחסות בעדויות ובסיכומים ועל-כן לא הוכחה טענה זו כלל. .12סוף דבר הנתבעת תשלם לתובעת סכום נטו של 000, 1ש"ח בצרוף ריבית והצמדה כדין מיום 01.04.96ועד ליום התשלום בפועל,(על סכום זה יש לשלם מס כנדרש ולהוציא תלוש משכורת). סכום זה ישולם לנתבעת (בדואר רשום או במסירה אישית), תוך 10ימים מיום המצאת פס"ד זה לידי הנתבעת. במידה והסכום או חלקו לא ישולמו במועד האמור לעיל יצבור הסכום שלא שולם במועד (קרן), פיצויי הלנת שכר מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל, בנוסף לריבית והצמדה מיום 01.04.96ועד ליום מתן פסק הדין. כמו-כן תשלם הנתבעת לתובעת סכום של 100ש"ח הוצאות. ערעור על פס"ד זה ברשות בלבד, בקשת רשות ערעור יש להגיש לנשיא בית הדין הארצי לעבודה תוך 15יום מיום המצאת פסה"ד לידי הצד המערער.שכר עבודה