הכרה בבן של אדם שנפטר בביטוח לאומי

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הכרה בבן של אדם שנפטר בביטוח לאומי: .1מדובר בתביעה לקבלת קצבת שאירים על פי סעיף 252לחוק הבטוח הלאומי [נוסח משולב] תשנ"ה - 1995(להלן - "החוק"). הנתבע אישר תשלום קצבת שאירים לתובעת מס' 2עבור שניים מילדיה בלבד החל מ- 1.8.94אולם קצבת השאירים עבור הקטין קובלנקו נתיב (התובע מס' 1) (להלן "נתיב") לא אושרה מכיון שלא הוכח שהינו ילדו של המנוח. התובעת מס' 2מבקשת בכתב תביעתה להכריז, כי X ז"ל הינו אביו של הקטין (להלן - "המנוח"). בכתב התביעה טוענת התובעת מס' 2בשמה ובשם הקטין, כי הינה עולה חדשה מרוסיה, כי נתיב נולד ביום 2.1.93וכי הינו בנם של התובעת מס' 2והמנוח. התובעת מס' 2והמנוח הכירו אחד את השני בשנת 1983בברית המועצות לשעבר ובשנת 1990החלו לגור יחדיו כבעל ואשה אולם לא נישאו. ביום 26.5.86נולד הבן אריאל ובתעודת הלידה שלו מופיע המנוח כאביו. ב- 11.12.91נולדה הבת אבסטריה, אף בתעודת הלידה שלה מופיע קבלה אורי כאביה. ב- 1992עלו התובעת מס' 2והמנוח ארצה ובינואר 93נולד נתיב אולם המנוח לא רשום כאביו בתעודת הלידה מכיון שהתובעת מס' 2לא היתה נשואה לו. למרות האמור לעיל נכח המנוח בעת לידת נתיב ואף רשם עצמו בתור אביו בתעודת ברית המילה של הקטין. המנוח נפטרר ב- 12.8.94עקב מחלה, לטענת התובעת מס' 2, עוד לפני שהספיק להירשם כאביו של נתיב ולפיכך מבקשת בתביעתה להצהיר על מעמדו כאביו של נתיב. הנתבע מס' 1מכחיש אבהות המנוח ולפיכך טוען, כי התובעת מס' 2אינה זכאית לקצבת שאירים גם עבור נתיב. .2הנתבע מס' 2הגיש הודעה לבית הדין לפיו אין לו כל עמדה בסכסוך ויכבד כל החלטה של בית הדין, אולם מציין, כי שאלת האבהות יהיה בה רק כדי לחייב הצדדים הישירים לסכסוך, היינו, התובעים והמנוח. הנתבע מס' 2שוחרר מהופעה בדיוני בית הדין, על פי בקשת בא כוחו. .3התובעת מס' 2הגישה במצורף לכתב התביעה תעודת הלידה של המנוח (נספח א'), תעודת לידה של הבת (נספח ב'). התעודות תורגמו לשפה העברית. תעודת שינוי שם של המנוח (נספח ג'), תעודת לידה של נתיב (נספח ד'), תעודת פטירה של המנוח (נספח ה' - נ/2), תעודת ברית מילה (נספח ז'), מכתב מאת המוסד לבטוח לאומי ואישור על לידת נתיב מיום 2.1.93(ת/1). במהלך הדיון הגיש הנתבע מס' 1הראיות הבאות: תביעה לקצבת שאירים (נ/1), הודעת התובעת מס' 2לפני חוקר המוסד מיום 18.1.93(נ/3), הודעתה מיום 7.11.93(נ/4) ותביעה להבטחת הכנסה חתומה על ידי המנוח ומיום 13.5.93(נ/5). .4התובעת מס' 2חזרה בעדותה על האמור בכתב התביעה, כן הפניתה תשומת לב בית הדין לעובדה כי באישור על לידת נתיב מבית החולים משגב לדך בירושלים (ת/1) נרשם על המדבקה שם בעלה כיורי קובלקו ויש בכך לטענתה סיוע לעמדתה, כי המנוח ראה עצמו והיה אביו של נתיב, אף אם לא נרשם ככזה באופן רשמי. התובעת מס' 2העידה, כי בתחילה עלתה ארצה בשנת 1990, שהתה פה 10ימים אולם הגיעה ללא בנה וחזרה לרוסיה כדי לקחת את הבן שלה אולם אביו סרב לבוא ארצה ורק כעבור שנתיים באה עם המנוח ועם שני הילדים והיתה בהריון עם נתיב. התובעת מס' 2מאשרת האמור בהודעתה אשר ניתנה לצורך קבלת הבטחת הכנסה. מטעם הנתבע לא הובאו כל עדים. ב"כ התובעת טוענת בסיכום טענותיה בעל פה, כי המנוח הינו אביו של הילד נתיב, אמנם המנוח לא היה נשוי לתובעת מס' 2אולם היה "ידוע בציבור שלה", המנוח הכיר בילד, הוא הודה בכך בבית החולים סמוך ללידה ודי בכך על מנת להצהיר על אבהותו. ב"כ הנתבע חזרה על הנטען בכתב ההגנה ומפנה את בית הדין לתאריכי ההודעות (נ/ 3ונ/4) ובסיכומו של דבר משאירה ההחלטה לשיקול דעת בית הדין שכן טוענת, כי אם בית הדין יגיע למסקנה שכן הוכחה האבהות - הנתבע יפעל בהתאם. .5בית הדין נתבקש לדון בשאלת מעמדו של המנוח כבדרך אגב לתביעת התובעים לקבלת קצבת שאירים. סעיף 76לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד - 1984, קובע, כי: "הובא ענין כדין לפני בית משפט והתעוררה בו דרך אגב שאלה שהכרעתה הוגשה לבירור הענין, רשאי בית המשפט להכריע בה לצורך אותו ענין אף אם הענין שבשאלה הוא בסמכותו הייחודית של בית דין אחר". סעיף זה חל על בית הדין בשינויים המחויבים לאור האמור בסעיף 39לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט - .1969 פסיקת בית הדין קבעה, בין היתר, כי סמכות נגררת קמה רק כאשר מובא ענין כדין לפני בית הדין, ומתעוררת בו דרך אגב שאלה שהכרעתה דרושה לבירור הענין. (דב"ע נב/3- 3אברהם סרבניק נ. אהוד אוכמן, פד"ע כד, 188). ואמנם במקרה שלפנינו תביעת התובעים לתשלום קצבת שאירים הובאה כדין בפני בית הדין, וזוהי התביעה העיקרית שבפנינו, אף אם כותרת התביעה הינה הכרת אבהות נגד המנוח. הנתבע לא חולק בכתב טענותיו על מהות התביעה העקרית שבפנינו. על פי הראיות שהובאו על ידי התובעת מס' 2, ואשר לא נסתרו על ידי הנתבע לא במסגרת הבאת עדים מטעמו ולא בסכום טענותיו, המסקנה הינה כי התובעת מס' 2עמדה בעול ההוכחה המוטל עליה להוכיח מעמדו של המנוח כאביו של נתיב ולו לצורך זכאות לקצבת שאירים גם עבור הקטין - נתיב. נטל ההוכחה בתביעה על פי חוק מחוקי הבטחון הסוציאלי חל על התובע. (ראה דב"ע נא/108-0, עבדללה עודה נ. המל"ל, פד"ע כ"ג, 480, 484וכן דב"ע לו/10-0, דוידיאן נ. המל"ל, פד"ע ב' עמ' 3, 10-9). אין מדובר בחלוקת "נטל ההוכחה" אלא בסכון אשר כל צד לוקח על עצמו. במקרה של ספק אין לפסוק דוקא על פי הכלל בדבר חובת ההוכחה אלא יש להזדקק למידת הסבירות, מכלל חומר הראיות שבתיק כשלנגד עיני הפוסק גם השקול של "עוול מול עוול" (דב"ע נב/100- 0המוסד נ. אמנה אעראר, פד"ע כה, 107) יש להדגיש, כי אם בסוף ההליך מעריך בית הדין שהוכחות הצדדים הן שקולות ומאוזנות, כי אז יכריע בית הדין לטובת המבוטח למרות היותו תובע בתובענה. הנתבע לא פרש בסכום טענותיו מדוע היפנה את בית הדין לתאריכים בהם נגבו ההודעות נ/ 3ונ/ .4מדובר בהודעות אשר נגבו לצורך קבלת הבטחת הכנסה אף, כי התביעה לקצבת שאירים הוגשה באותו מועד על פי האמור בנ/ .1הנתבע אף לא היפנה את בית הדין לסתירות כלשהן בהודעות. ומתוך עיון בהן לא מצאתי כל סתירה מהותית בין האמור בהן לבין עדות התובעת בפנינו. התובעת מס' 2פרטה נסיבות הפרוד שבינה לבין המנוח, פרטה דבר מחלתו ובהודעתה מיום 18.1.93הצהירה, כי המנוח הינו אביו של נתיב, עובדה אשר לא נסתרה למעשה על ידי ב"כ הנתבע, ולו לכאורה. .6במצב דברים זה יש לפסוק לטובת התובעים והנני מצהירה, כי גם לצורך זכאותה של התובעת מס' 2בתביעתה לקצבת שאירים עבור נתיב, יש להכיר במנוח כאביו של X. .7הנתבע ישלם לתובעים סך 500ש"ח הוצאות משפט ושכר טירחת עורך דין. .8זכות ערעור תוך 30יום מיום המצאת פסק הדין, לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים.ביטוח לאומי