קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא העלמת מס בעל מספרה: 1. כנגד הנאשם הוגש בתאריך 02/08/11 כתב אישום בו יוחסו לו עבירות של השמטה מתוך דו"ח שנערך על פי פקודת מס הכנסה, הכנסה שיש לכללה בדו"ח ושימוש במרמה, עורמה ותחבולה, כל אלה עבירות על פי סעיפים 220(1) + 220(5) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש], תשכ"א - 1961 (ריבוי עבירות). לגרסת המאשימה, במהלך התקופה שבין השנים 2003 - 2006, נהג הנאשם שהיה בעל מספרה, לקנות סחורה למספרה מספקים. כאשר לקוחות המספרה שילמו לנאשם באמצעות כרטיסי אשראי, נהג הנאשם "לגהץ" את כרטיסי האשראי באחד ממכשירי הגיהוץ שהחזיק במספרה, והיו שייכים לספקים, ובאופן זה לא הנפיק חשבוניות מס, לא כלל את ההכנסה בדו"ח ההכנסות השנתי שלו ולא דיווח על תקבוליו בהתאם להוראות פקודת מס הכנסה, והכל במזיד ובכוונה להשתמט מתשלום מס. לגרסת המאשימה, הנאשם אף לא דיווח על מלוא קניותיו מהספקים, כאשר בפועל שילם לספקים על הסחורה שקנה מהם באמצעות "גיהוץ" כרטיסי האשראי של לקוחותיו במכשירי גיהוץ האשראי שלהם. בכך טוענת המאשימה, השמיט הנאשם מתוך דו"ח על פי הפקודה, כל הכנסה שיש לכללה בדו"ח והשתמש במרמה, עורמה ותחבולה בכוונה להתחמק ממס. 2. בישיבת ההקראה הראשונה טען ב"כ הנאשם כי כתב האישום אינו מגלה עבירה או לחילופין פגום באופן שאינו מפרט איזו טובת הנאה יכולה הייתה לצמוח לנאשם מהמעשים המתוארים. לטענתו, הנאשם למעשה ביצע סוג של המחאת חיובים שהיא תקינה וחוקית. בית המשפט דחה את הדיון על מנת לאפשר למאשימה להגיב על הטענות המקדמיות, ולנאשם על מנת להשיב על תגובת המאשימה. 3. המאשימה טענה כי לא נפל כל פגם או פסול בכתב האישום וכי העובדות המפורטות בו מהוות עבירה. לטענת ב"כ המאשימה החיוב בתשלום מס הינו אישי והנאשם לא היה רשאי לעשות דין לעצמו ולהחליט כי הוא רשאי שלא לדווח על הכנסותיו. היה עליו לפעול ככל אדם החייב בתשלום מס, לדווח על הכנסותיו לרשויות המס ולבקש לנכות מהן את הוצאותיו המוכרות בניכוי. לנאשם נוצר רווחים ואין מדובר רק "מתווך" בין ספק הסחורה ללקוח, אלא במי שביצע עבודות ספרות מהן נהנה מרווחים. כתב האישום מפורט דיו והנאשם יכול להבין ממנו מה מיוחס לו ועל כן לא ניתן לומר כי נפל פגם או פסול בכתב האישום, בהתאם להוראות החוק ובפרשנותו של כב' השופט קדמי ביחס לאותו סעיף. 4. לטענת ב"כ המאשימה, אין זה המקום, השלב המקדמי, להידרש לראיות ולפירוט כיצד ניתן להוכיח את השמטת ההכנסה של הנאשם, ועובדות כתב האישום אכן מגלות עבירה, שכן, הן מדגישות כי הנאשם לא כלל את כל ההכנסה החייבת שלו בדוחותיו וזאת בכוונה להתחמק מתשלום מס. ברור כי אם יבחר הנאשם להודות בעובדות כתב האישום, יש בעובדות כדי להביא להרשעתו בהוראות החיקוק המיוחסות לו. 5. ב"כ המאשימה ציין כי גם אם תתקבל הטענה המקדמית, ניתן לרפא את הפגם על ידי תיקון כתב האישום, אך בפועל לא פירט ב"כ המאשימה אם וכיצד הוא מבקש לתקן את כתב האישום כאמור. 6. ב"כ הנאשם טען כי כתב האישום הטוען להתחמקות ממס חייב לכלול לכל הפחות את ההסבר בדבר ההיגיון הכלכלי או המנגנון של אותה כוונה להתחמק ממס, ומהצגת העובדות התמימות לא עולה לכאורה אותה כוונה להתחמק ממס. לטענתו, גם אם הנאשם יודה בכל העובדות נשוא כתב האישום ויטען כי לא עשה את המעשים המיוחסים לו במטרה להתחמק מתשלום מס, יהיה על בית המשפט להכריע בטענה זו במסגרת הכרעת הדין. 7. הנאשם אכן מיקם במספרתו מכשירים לסליקת כרטיסי אשראי השייכים לשניים מספקיו. כאשר לקוחות של הנאשם ביקשו לשלם תמורת שירותיו בכרטיס אשראי, ביצע הנאשם גבייה של הסכום באמצעות המכשירים האלה ובתמורה לסכומי הכסף אשר נגבו באמצעות מכשירי הסליקה המדוברים, קיבל הנאשם מהספקיות ציוד מקצועי למספרתו. מדובר למעשה בכסף שקיבל הנאשם מלקוחותיו מבחינה רעיונית תמורת עבודה שביצע, אך לא דיווח על תקבולים רעיוניים אלה, אך הנאשם גם לא דיווח על הוצאות רעיוניות שהיו לו. היות והמס מוטל אך על הכנסה חייבת, קרי הפרש בין סך הכנסות לבין סך הוצאות לפעולה אותה ביצע הנאשם, לא הייתה שם נפקות מיסויית. 8. לטענת הנאשם הפעולות הלכאוריות המפורטות בכתב האישום, גם אם נעשו, אינן מהוות עבירה, מהטעם שלא עולה מהן חשש כלשהו ולו לכאורי להתחמקות מתשלום מס אמת. לטענת ב"כ הנאשם, הפסיקה אליה הפנה ב"כ המאשימה אינה רלוונטית לסוגיה שבמחלוקת והוא חוזר וטוען כי העובדות הלכאוריות המתוארות בכתב האישום לא מהוות עבירת מס ובפרט לא עבירה על פי סעיף 220 לפקודה. כל העסקאות שנעשו באשראי היו חוקיות וכשרות לחלוטין, ודווחו לרשויות המס במלואן וכדין על ידי ספקיות הציוד המקצועי. לנאשם לא הייתה כל חובה לדווח על עסקאות אלה ואם היה מדווח היה זכאי לדווח גם על הוצאות בסכום זהה, ועל כן אין לכך שום משמעות מיסויית. מטרת ההסדר בין הנאשם לספקיות הייתה כלכלית בלבד, ואין מדובר בעסקה מלאכותית שמטרתה התחמקות מתשלום מס אמת. ההתנהלות הקלה על הנאשם את ההתחשבנות מול ספקיו, הקלה על ניהול חשבונותיו ואפשרה לו להציג ללקוחות אמצעי תשלום נוסף - באמצעות כרטיס אשראי תוך שהוא פטור מהתנהלות מול חברות האשראי. מבחינת הספקים, הם מקבלים כסף בזמן אמת ולא על דרך של "שוטף + X", כספם מובטח ללא יכולת לבטל את העסקה, והספקים אף ניצלו את ההסדר וגבו מהנאשם תשלומים ביתר, כך לטענת הנאשם בסכומים העולים משמעותית משווי החומרים והציוד שסיפקו לו. 9. הנאשם חזר והדגיש שאין כל עבירה בכך שגביית חלק משכר הטרחה בגין עבודתו של בעל מקצוע, תעשה על ידי תשלום ישיר לספק של ציוד או חומר גלם הנחוץ לעבודתו של בעל המקצוע ומדובר בפרקטיקה נהוגה ומוכרת במגוון תחומי שירותים. זהו הסדר שנועד לייעל את שיטות העבודה של בעלי המקצוע, שכן בסופו של הליך כל בעל מקצוע משלם את המס האמיתי החל על הכנסתו החייבת, דהיינו על ההפרש בין הכנסתו הפלילית לבין הוצאותיו. בפועל הנאשם אף לא דיווח על ההוצאות המותרות בדיווח, ואם אכן כוונתו הייתה להתחמק מתשלום המס, אין היגיון בוויתורו על זכותו זו. 10. לפיכך ביקש ב"כ הנאשם לקבוע כי המעשים המתוארים בכתב האישום אינם מהווים עבירה, ולהורות על ביטולו של כתב האישום ולחילופין לקבוע כי כתב האישום פגום, כיוון שלא מתאר את המנגנון באמצעותו אמור היה הנאשם לזכות להקלה בתשלום המס. על המאשימה היה לפחות לתקן את כתב האישום בהוספת סכום המס המינימאלי מתשלומו התחמק הנאשם או לפרט את המנגנון שאמור היה להביא להתחמקות למרות שלא הביא לכך בפועל. 11. לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים אני קובעת שלא ניתן לומר כי מדובר בטענות מקדמיות ולא ניתן בשלב זה להורות על ביטול האישום מפאת הטענה כי העובדות המפורטות בכתב האישום אינן מהוות עבירה בהתאם להוראת סעיף 149(4) לחסד"פ. גם אם תתקבל התזה שהובאה על ידי ההגנה לפיה, אם יוכחו עובדות כתב האישום, הרי בנסיבות לא עבר הנאשם עבירות לפי סעיף 220 לפקודת מס הכנסה, עדיין, על פניו ולמקרא עובדות כתב האישום ניתן לומר כי הנאשם עבר עבירות מס באשר לכאורה הוא לא דיווח על הפרוצדורה בה נקט. ובצדק מציין ב"כ המאשימה כי הנאשם לא היה רשאי לעשות דין לעצמו ולהחליט כי הוא רשאי שלא לדווח על הכנסותיו גם אם אלה אוטומטית מתקזזות על ידו בגדר הוצאותיו. 12. עסקינן בטענות משפטיות ביחס לחובת נאשם על פי דיני המס וגם אם אין מחלוקת עובדתית בין הצדדים, עדיין על כל אחד מהצדדים לטעון את טיעוניו על פי הוראות החוק והפסיקה ולבקש מבית המשפט לאמץ את הגישה לה הוא טוען - המאשימה - אחריות בגין העבירות המיוחסות והנאשם - פטור מאחריות בגין העבירות המיוחסות. מכל מקום, על פי עובדות כתב האישום כפי שהוא מנוסח כעת, לא ניתן לקבוע כי נפל בו פגם או פסול, או כי העובדות אינן מקימות עבירה, אם תוכחנה ואם תצליח המאשימה לשכנע את בית המשפט כי אכן בבדרך בה נקט הנאשם יש משום השמטת הכנסה ו/או שימוש במרמה , עורמה ותחבולה. אשר על כן, אני קובעת כי במועד ההקראה אשר נקבע - 12/03/12 - ישיב הנאשם לעובדות כתב האישום ובמידה ויחליט להודות בעובדותיו יגישו הצדדים סיכומים לעניין הטענות המשפטיות ולמסקנות המשפטיות הנובעות מהעובדות הללו. עבירות מסמיסים