קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הפחתת קצבה בשל שיפור במצב: .1התובע, יליד שנת 1956, סובל מליקויים בריאותיים. רופא מוסמך מטעם הנתבע קבע לתובע נכות רפואית בשיעור % 100ואף המליץ ליזום תביעה לשרותים מיוחדים, לאחר שהתובע נמצא סובל מפיגור שכלי בינוני ומאפליפסיה (grand) malעם התקפים פרכוסיים המלווים באבוד ההכרה בצורה קשה מאד. התובע פנה לנתבע אף בתביעה למתן גימלת שרותים מיוחדים, בעבר ניתנה לו קיצבת שרותים מיוחדים בשיעור % 100מקיצבת יחיד מלאה, אך ביום 10/6/93, הודיע הנתבע כי החל מיום 1/6/93תופחת קיצבת השרותים המיוחדים לשיעור של %.50 תובענה זו הוגשה כנגד החלטתו של הנתבע על הפחתת קיצבת השרותים המיוחדים. בכתב התביעה טען אביו של התובע כי לא התקבל הסבר מהנתבע על הסיבה להפחתת קיצבת השרותים המיוחדים לאחר 12שנה ועל איזה שיפור במצבו או ביוכלותיו של התובע היא מבוססת. .2הנתבע טען בכתב הגנתו כי בהערכה תפקודית שנערכה לתובע ביום 21/3/93נצברו עבורו 4נקודות. על יסוד עובדה זו טען הנתבע כי התובע זכאי לקיצבת שרותים מיוחדים בשיעור % 50בלבד. .3ביום 15/11/94שמענו את עדותן של אמו של התובע ושל אחות בריאות הציבור, גב' שולה ברפמן, שערכה את ההערכה התפקודית המחודשת לתובע. .4למעשה המחלוקת בתיק זה היא לאיזו תקנת משנה של תקנה 3לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח נכות) (מתן שרותים מיוחדים), התשל"ט- 1978(להלן: "התקנות"), מתאים מצבו של התובע. לטענת הנתבע, כפי שניתן לראות מעצם החלטתו על תשלום קיצבה בשיעור %50, מתאים מצבו של התובע לתקנת משנה (א) כלומר, הנתבע סבור שהתובע תלוי בעזרה רבה מהזולת בביצוע רוב פעולות היום יום ברוב שעות היממה או שהוא זקוק להשגחה מתמדת. לטענת התובע המעונין בהשבת שיעור הקיצבה ל-% 100מקיצבת יחיד מלאה, מתאים מצבו לתקנת משנה (ב). .5להלן נבחן את מידת היזקקותו של התובע לעזרת הזולת בפעולות היומיום, כפי שהיא עולה מהראיות שבפנינו. לבישה .6אין מחלוקת בין הצדדים שהתובע נזקק לעזרה בהלבשה. התובע אינו מסוגל לכפתר ולשרוך ובגדיו מסומנים בסימן מיוחד שלפיו התובע יודע היכן מצוי החלק הקדמי. אכילה .7אמו של התובע הצהירה בתצהירה כי התובע אינו מסוגל להעלות אוכל למזלג. אם הוא מנסה לעשות כן, האוכל נזרק אל מחוץ לצלחת ולכן המטפל שלו עוזר לו למלא את המזלג. התובע אינו מסוגל לקלף בננה אם לא מקלפים לו ואינו יודע שלא להכניס לפה סוכריה עם עטיפתה. התובע אינו מסוגל לקלף תפוז ואוכל תפוח על גרעיניו ומלוא תוכנו. בעדותה בביה"ד הוסיפה אמו של התובע כי לא הצליחו ללמדו כיצד לאחוז מזלג וכי רק למען הרגשת העצמאות שלו הוא מכניס כף לבד לפה, ולאחר כמה כפות שהוא אוכל הוא כבר לא יכול לאסוף מרק מהצלחת. אופן החזקתו את הכף מקשה עליו את האכילה ומי שיושב לידו מנסה לסדר לו את הכף ביד, כפי שצריך. לעומתה, רשמה עדת הנתבע, גב' ברפמן, כי התובע אוכל ושותה עצמאית אוכל ושתיה שמגישים לו. בעדותה בבית הדין העידה גב' ברפמן כי אינה יכולה להיות בטוחה שבדקה את אופן אכילת מרק בכף ע"י התובע, מאחר שלא רשמה בדו"ח. העדה גם לא רשמה אם בדקה את האופן בו התובע אוכל במזלג. משמצויות בפנינו שתי עדויות, האחת מלאה - של אמו של התובע, והאחרת חלקית של גב' ברפמן, ומאחר ששתי העדות שהעידו עוררו בנו רושם מהימן, אין לנו סיבה שלא לאמץ את עדותה המלאה של אמו של התובע, כשהיא למעשה לא נסתרת על ידי עדותה החלקית של גב' ברפמן. כאן המקום להעיר כי אין אנו מקבלים את טענת ב"כ הנתבע, בסיכומיה, על כך שאין לייחס מהימנות לעדות אמו של התובע בשל כך שלא זכרה את גב' ברפמן. התרשמנו מעדותה של גב' רוטנברג- אלברטון, כי היא מנסה לדייק ככל האפשר, ואנו מאמינים לכנות דבריה כשהעידה שגם כאשר ראתה את גב' ברפמן לא הצליחה להיזכר שראתה אותה מבצעת את הבדיקה. אין בכך כדי לגרוע מהמהימנות שאנו מייחסים גם לגב' ברפמן, ממנה התרשמנו כי היא מתייחסת לתפקידה ברצינות ובכובד ראש ואמנם, כטענת ב"כ הנתבע, ההערכה שביצעה נעשתה "בצורה הוגנת" אלא, שכאמור לעיל, לא בצורה מושלמת. .8לאור האמור לעיל, אנו מקבלים את עדותה של אמו של התובע לענין האכילה ואנו קובעים כי התובע זקוק לעזרה רבה באכילה ובקשור בה. שליטה בהפרשות .9על פי תצהירה ועדותה של אמו של התובע, התובע אינו שולט על סוגר השתן, 4- 3פעמים בחודש, כתוצאה מהתקף. התובע נזקק לליווי לחדר השרותים ולעולם לא הולך לבדו. משום מה, גורמים השרותים לתובע לקבל התקף אפילפטי וקורה לא אחת שהוא מקבל התקף דווקא שהוא מגיע לחדר השרותים. השמירה על ההגיינה האישית נעשית באמצעות שטיפה ב"בידן" ולאחר מכן התובע מנסה לנגב עצמו אך אינו מצליח ותחתוניו מתלכלכים. יש צורך להכין לו נייר חתוך ומקופל. גב' ברפמן רשמה בדו"ח שערכה כי התובע שולט על שני הסוגרים ביום ובלילה. היא אישרה כי על מיטתו יש שעוונית. בעדותה מסרה גב' ברפמן כי אינה יודעת האם התובע מאבד שתן בזמן התקף, אך אישרה כי לתובע יש התקפים מכל הסוגים וכי בהתקף מסוג mal grandיש אפשרות לאיבוד שתן. גב' ברפמן מסרה כי על פי ההנחיות בבדיקה לצורך "שרותים מיוחדים", אם אדם מרטיב מדי פעם אך מסוגל להתלבש לבד זה כאילו שאינו מרטיב והעידה כי בדיקת אפקטיביות הניגוב נעשית על ידי בדיקת האחיזה בנייר וכמות הלחץ שהתובע יכול להפעיל. .10גם בענין השליטה בהפרשות, עדותה של האם מלאה יותר מעדותה של גב' ברפמן ואנו מאמצים אותה. אין אנו רואים את עצמנו כפופים להנחיות שניתנו לאחיות בריאות הציבור העורכות את הבדיקות. בנוסף לכך, ברור לנו שתנאי בדיקת כמות הלחץ שהתובע יכול להפעיל אינה זהה לתנאי הניגוב בפועל. לפיכך, משאנו מאמינים לעדותה של אמו של התובע על אי-שליטה על סוגר השתן מספר פעמים בחודש בגין התקפים (עדות שגם נתמכת בעצם העובדה שמיטתו של התובע מכוסה שעוונית), ובהצטרף עובדה זו לעובדה שהתובע נזקק גם לעזרה בניידות עד להגיעו לשרותים ואינו מסוגל לטפל בעצמו מספיק לשמירת ההגיינה האישית - אנו קובעים שהתובע נזקק לעזרה רבה מהזולת גם בטיפול בהפרשות. רחצה .11לפי עדותה של אמו של התובע, בתצהירה ובביה"ד, התובע אינו מתרחץ כלל ללא מטפל. יש להוליכו לאמבטיה, להושיבו בה ולסבן אותו. אם נותנים לו ספוג הוא "מסבן" בסיבון מאחר שהוא משפשף את גופו בחוזקה רבה עד זוב דם, אך רק בשתי נקודות ולא באופן יעיל. התובע אינו מסוגל לחפוף ראש ואינו מנגב את עצמו. בנוסף לכך, בשל סכנת ההתקפים, והעובדה שהמקלחת הינה המקום המסוכן ביותר עבורו במקרה שיקבל בה התקף, יש לו ליווי צמוד גם במקלחת. התובע אינו מסוגל לכוון את טמפרטורת המים. גם לפי הרשום בדו"ח שערכה גב' ברפמן, ויסות המים נעשה על ידי המטפל, אשר אף עוזר לתובע בחפיפת הראש. המטפל גם עוזר לתובע בגילוח. גב' ברפמן רשמה בדו"ח שהתובע מסבן את כל חלקי גופו בעצמו ושוטף את גופו במים מלבד את ראשו. בעדותה הסבירה גב' ברפמן כי ראתה הדגמה של רחצה ולא רחצה בפועל וכי התרשמה מההדגמה שהתובע מסוגל לסבן את אזורי הידיים, הרגליים והראש. גב' ברפמן ציינה כי אם היו לה השגות לגבי יעילותו של הסיבון, היא היתה מציינת זאת בדו"ח שערכה. .12בבחינת שתי הגירסאות שבפנינו נראה לנו כי אין מחלוקת שמבחינה מוטורית מסוגל התובע להגיע עם ספוג לכל חלקי גופו (למעט הגב). המחלוקת לגבי יעילות הסיבון נובעת מכך שלדברי האם, התובע מבצע פעולות אובססיוויות בשתי נקודות בגוף. לפיכך, ולאור העובדה שהתובע סובל מפיגור שכלי וקשה לרדת לחקר כוונתו כשהוא בוחר לשפשף בחוזקה דווקא שתי נקודות בגוף, הרי שייתכן שהוא פועל כך רק כאשר נותנים בידיו ספוג עם סבון, כשהוא נמצא בתוך מים בפועל. לכן, העובדה שבעת ההדגמה "על יבש" הוא ביצע פעולות אחרות שלא הצביעו על חוסר יעילותו של הסיבון, אין בה כדי ללמד על פעולתו בעת רחצה בפועל. על כן, שוב, אנו מעדיפים את עדותה של האם. .13לאור האמור לעיל, אנו קובעים שגם ברחצה ובכרוך בה נזקק התובע לעזרה רבה מהזולת. ניידות עצמית בבית .14התובע סובל מאפילפסיה, על כל סוגי ההתקפים שבה, בדרגה חמורה מאד, שאינה מיוצבת על ידי תרופות. מספר ההתקפים מגיע ל- 20ביום, לעתים התקף נמשך מספר שניות אך לעתים אחרות - הוא נמשך כחצי שעה. לפיכך, זקוק התובע להשגחה מתמדת, לשם מניעת סיכונים הנגרמים מההתקפים. ההשגחה הזו היא זו שמונעת מהתובע חבלות. גב' ברפמן אישרה בעדותה כי בדרך כלל, כאשר יש 4- 3התקפים בלתי צפויים (נראה שכוונתה היתה 4- 3התקפים כאלה ליום( היא מזכה בניקוד לענין "ניידות עצמית בבית". ככלל, העידה גב' ברפמן שאם תדירות ההתקפים הינה רבה - אזי "מגיע לו" (הכוונה לניקוד) בנושא ניידות. .15כאשר רק ליווי צמוד ומתמיד הוא זה שמאפשר לתובע להיות נייד בבית, מחמת מספרם הרב של ההתקפים מהם הוא סובל, לא נראה לנו שניתן לאמר שהתובע עצמאי בניידותו בבית. לפיכך, אנו קובעים כי התובע נזקק לעזרה רבה מהזולת בניידות העצמית בבית והכרוך בכך. השגחה מתמדת .16אין מחלוקת כי התובע נזקק להשגחה מתמדת וכי בפועל קיימת השגחה כזו. במשך היום משגיחים על התובע שני מטפלים שנשכרו עבורו ובמשך הלילה מושגח התובע על ידי אביו. כאשר אביו של התובע עבר ניתוח, נשכר אף מטפל שלישי להשגיח עליו. זכאותו של התובע .17מהמפורט לעיל, לגבי כל פעולות היומיום, כפי שהן מוגדרות בתקנה 1 לתקנות, עולה כי התובע נזקק לעזרה רבה מהזולת בביצוע כל פעולות היומיום ולא רק ביצוע רוב פעולות היומיום. מכאן שמצבו של התובעת מתאים לתקנת משנה (ב) בתקנה 3לתקנות, ומכאן גם שהוא זכאי לקיצבת שרותים מיוחדים בשיעור השווה לקיצבת יחיד מלאה. הבאנו בחשבון גם שהתובע קיבל במשך למעלה משתים עשרה שנה קיצבת שרותים מיוחדים בשיעור השווה לקיצבת יחיד מלאה, וכי הפחתת הקיצבה לא נומקה בשיפור נטען במצבו אלא רק במספר הנקודות שהתובע צבר על פי שיטת הניקוד הנהוגה אצל הנתבע. לסיכום .18אנו מקבלים את התביעה וקובעים כי התובע זכאי לקיצבת שרותים מיוחדים בשיעור השווה לקיצבת יחיד מלאה על פי תקנה 3(ב) לתקנות, גם בגין התקופה שמיום .1/6/93 .19התובע היה מיוצג ע"י עו"ד שמונה לו מכח חוק הסיוע המשפטי, התשל"ב- 1972ומכח סעיף 234לחוק הביטוח הלאומי. יש להתחשב בעובדה זו בפסיקת ההוצאות, ולכן אנו מחייבים את הנתבע לשלם לתובע את הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בסך -. 300ש"ח בתוספת מע"מ, אשר אם לא ישולמו עד ליום 15/7/95, יישאו הפרשי הצמדה וריבית, מיום 16/7/95ועד התשלום בפועל. על ההוצאות הנפסקות יחולו הוראות חוק הסיוע המשפטי ותקנותיו.שירותים מיוחדים