הפניה לפיזיותרפיה לאחר תאונת דרכים

לאחר תאונת הדרכים, התובעת המשיכה להיות במעקב רפואי, קיבלה טיפול תרופתי והופנתה לפיזיוטרפיה אם כי לא הוכח כי קיבלה את הטיפול. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הפניה לפיזיותרפיה לאחר תאונת דרכים: 1. התובעת, ילידת שנת 1944, אחראית חדר אוכל במלון "דיפלומט" נפגעה תוך כדי נסיעה באוטובוס ביום 14/5/87. אין מחלוקת לגבי חבותם של הנתבעים עפ"י חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1976. המחלוקת היחידה בין הצדדים הינה לגבי גובה נזק ובשאלה זו הסמיכוני הצדדים לפסוק עפ"י סעיף 4ג' לחוק הנ"ל. 2. הפגיעה א. התובעת נפגעה בראשה, צווארה, וגבה אך לא נזקקה לאישפוז. ב. התובעת המשיכה להיות במעקב רפואי, קיבלה טיפול תרופתי והופנתה לפיזיוטרפיה אם כי לא הוכח כי קיבלה את הטיפול. ג. התובעת המציאה תעודות אי כושר כדלקמן: מיום 15/5/87עד יום 20/5/87; מיום 10/8/87עד יום 12/8/87; מיום 12/8/87עד יום 14/8/87; מיום 18/8/87עד יום 21/8/87; מיום 21/8/87 עד יום 31/8/87; מיום 1/9/87עד יום 4/9/87; מיום 5/9/87 עד יום 18/9/87; מיום 19/9/87 עד יום 9/10/87; מיום 10/10/87 עד יום 31/10/87; מיום 1/11/87 עד יום 16/11/87; מיום 17/11/87 עד יום 30/11/87; כלומר, התובעת חזרה לעבודתה לאחר 5 ימי חופשה ומ- 21/8/87 היתה באי כושר מלא במשך למעלה מ- 3 חודשים רצופים. ד. מאחר והתאונה היתה תאונת עבודה כמשמעותה עפ"י דין נבדקה התובעת ע"י ועדה רפואית של המל"ל שהעריכה נכותה הזמנית בשיעור % 20 מיום 1/12/87 עד יום 31/5/88. ה. ביום 19/7/88 קבעה ועדה רפואית של המל"ל כי לא נותרה לתובעת נכות לצמיתות בגין הפגיעה בתאונה. ו. התובעת פנתה בבקשה להחמרה אך ועדה רפואית נוספת של המל"ל לא מצאה כל החמרה במצבה ולא שינתה קביעתה כי לא נותרה לתובעת נכות בגין התאונה. ז. ועדה רפואית של המל"ל עפ"י פרק הנכות הכללית קבעה ביום 9/12/91 כי לתובעת % 19 נכות בגין עמוד שידרה צווארית ומותני בשל מצב מלפני 88'. ח. גם מתיקה הרפואי של התובעת עולה כי לתובעת בעיות צוואר החל משנת 85' אך מאחר והתובעת עבדה עובר לתאונה במשך 7 שנים באופן סדיר ורצוף לא ניתן לייחס נזקיה הסמוכים לתאונה אלא לפגיעתה בתאונה הנדונה. 3. הפסדי שכר א. תמהתי על כי התובעת לא מצאה לנכון לצרף לסיכומיה כל תלושי שכר הן עובר לתאונה והן לאחריה. לא נותר לי אלא להסתמך על אישור המל"ל כי שכרה של התובעת ברבע השנה שקדמה לתאונה היה 1738 ש"ח משמע, 579 ש"ח ובערכם המשוערך 1923 ש"ח לחודש. בהעדר כל הוכחה אחרת לא ניתן לטעון לכל שכר אחר. ב. התובעת טוענת לתוספת תשר שקיבלה מאורחי אירועים ומדריכי תיירים המתחלק בין העובדים עפ"י דרגתם. נוהג זה אושר במכתב הבעלים של מלון "דיפלומט". התובעת טוענת לתוספת של % 20. בהעדר כל הוכחה נראה לי לנכון להעריך תוספת זו, מה עוד שאליבא דמר שיף הינה תקופתית, ב- % 10 בלבד. ג. לאור האמור לעיל צריכים הפסדי שכרה של התובעת להתבסס על שכר חודשי של 2115 ש"ח. ד. התובעת היתה כאמור באי כושר מלא במשך 133 יום ועל כן הפסידה-. 9378 ש"ח. ה. התובעת טוענת כי לאור כאביה והגבלותיה הופנתה לרופא תעסוקתי שהגבילה לעבודה במשך 5 שעות ביום בלבד וללא הרמת משאות כבדים. ו. התובעת לא המציאה כאמור תלושי שכר להוכחת הפסדיה החלקיים אך המציאה אישורי המחלקה לרפואה תעסוקתית כי היתה באי כושר חלקי כאמור עד 20/2/89. ז. התובעת פוטרה מעבודתה ב- 12/89 אך מאחר ומסמכיה הרפואיים מתייחסים כאמור לתקופה של עד 20/2/89 בלבד מצטמצמת השאלה של הקשר הסיבתי שבין עבודתה החלקית בתקופה זו לפגיעתה בתאונה. מאחר וגם המל"ל הכיר בנכותה הזמנית של התובעת כתוצאה מהתאונה עד 31/5/88 ולא הוכח כי מגבלותיה החל מ- 85 מנעו ממנה עבודה סדירה ורצופה אין לי אלא לקבוע כי גם מוגבלותה החלקית הינה תוצאה של התאונה ועל כן הפסידה התובעת 3/8 משכרה מיום 1/12/87 ועד יום 20/2/89 סה"כ -897,.11. 4. עזרת הזולת כאמור היתה התובעת באי כושר מלא במשך כ- 4.5 חודשים ובמשך 15 חודשים נוספים באי כושר חלקי. בהעדר הוכחה להזקקות לעזרה בשכר נראה לי לנכון להעריך עזרה זו באופן גלובלי בסך - 5000 ש"ח. 5. הוצאות רפואיות ונסיעות התאונה היתה כאמור תאונת עבודה כמשמעותה עפ"י דין ועל כן זכאית התובעת לכיסוי כל הוצאותיה הרפואיות לרבות הוצאות נסיעה לקבלת טיפולים רפואיים מהמל"ל. 6. נזק שאינו נזק ממוני אין ספק כי הפיצוי בגין נזק לא ממוני שרשאי ביהמ"ש לפסוק עפ"י תקנה 2(ב) לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פצויים בשל נזק שאינו נזק ממוני) התשל"ו-1976, אינו כפוף לניכוי הגיל המגביל הפיצוי ע"פ תקנה 3. מאידך, לא נראית לי נכונה ומוסרית התוצאה כי נפגע אשר לא נותרה לו נכות יזכה בפיצוי בגין כאב וסבל העולה על הפיצוי לו נותרה לו נכות צמיתה בשיעור % 10 שתשפיע לכל אורך תוחלת חייו, אלא במקרים חריגים במיוחד כשהפגיעה היתה קשה ביותר אך לא נותרה נכות צמיתה שניתן לכמתה עפ"י התקנות המקובלות, מה שאין כן בעניננו. בהתחשב בנסיבות המקרה, תאור הפגיעה וגילה של התובעת, נראה לי לנכון אפוא להעריך פיצוייה של התובעת בגין נזק בלתי ממוני ב-.496, 14 ש"ח. 7. התובעת קיבלה מהמל"ל דמי פגיעה וגימלת נכות בסך - 2261 ש"ח אותם יש לנכות בערכם המשוערך בתוספת ריבית סה"כ - 379, 11 ש"ח. 8. לאור כל האמור לעיל, הנני מחייבת את הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לתובעת כדלקמן: א. הפסד השתכרות מלא - 378, 9 ש"ח; ב. הפסד השתכרות חלקי - 897, 11 ש"ח; ג. עזרת הזולת - 000, 5 ש"ח; ד. כאב וסבל - 496, 14 ש"ח; סה"כ: - 771, 40 ש"ח בניכוי תקבולי המל"ל - 379, 11 ש"ח סה"כ: - 392, 29 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 14/3/96 וכן הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בשיעור % 13 בתוספת מע"מ, הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל. פיזיותרפיהתאונת דרכים